משתמש:קודקוד צהוב/ארגז חול/מאלדרייק

מיכאל "מייק" אלדר (נולד ב-1946), סופר, מרצה והיסטוריון. שעשה שירות מלא בחיל הים, השתתף בארבעה מלחמות והגיע לדרגת אלוף משנה. ספריו עוסקים בעיקר בצה"ל ובחיל הים, בהם ספרי ילדים, מדריכים למתגייסים וספרי היסטוריה צבאית של יחידות מיוחדות.

ביוגרפיה

משפחה

מיכאל אדלר לימים אלדר נולד ב26 במרץ 1964 בחיפה. אביו סול (שלמה) אדלר, יליד בריטניה, היה בין מקימי הספנות בישראל. אימו פיי (ציפורה, לבית קהאן), עולה מדרום אפריקה. סבו של אלדר, נחום יצחק אדלר הגיע לארץ ישראל עם הבילויים, סיים את בית הספר מקווה ישראל, ונשלח לקחת חלק בנסיון להקמת התיישבות יהודית בקפריסין. לימים הגיע לאנגליה והיה חבר בקונגרס הציוני. דודו של אלדר, היה העורך הראשי של - Jewish Chronicle ביטאון הקהילה היהודית באנגליה.

לימודים

אלדר למד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. הוא התבלט כתלמיד בעל יזמה שהשתתף בפעילות בחוג התיאטרון ובהופעות באירועים מיוחדים של בית הספר. כבר בגיל צעיר קנה לו ביטחון בהופעה מול קהל.

בגמר בית הספר היסודי החליט אלדר לעבור לבית הספר לקציני ים עכו. על רקע המסורת האנגלית של המשפחה ומעורבותו של אביו בחוגי הספנות נראה הדבר טבעי. מבית הספר היו ציפיות לעיצוב האישיות והוא נחשב אז כאחד מבתי הספר המובילים בארץ. אלדר החל את לימודיו בבית הספר בשנת 1960 יחד עם 120 תלמידים במחזור ט'.

דרישות הלימודים והמשמעת היו מחמירות. כאנשים המיועדים לקצונה הוגדרו אלדר וחבריו כ"קדטים" המיועדים לייצג את המדינה בחו"ל ובינתים את בית הספר עצמו. התלמידים לבשו מדים של חיל הים, נדרשו לסגנון התנהגות שחייב הקפדה על הופעה ועמידה בדיבור בזמנים. בית הספר כלל פנימיה והתקיים בו ניהול עצמי ומדרג בין התלמידים לפי הותק. הקדט נדרש להוכיח יזמה גם כאשר הדרישות לא ברורות, אין לשאול דבר את המדריך. קיבלו כושר החלטה ונעשתה הטמעה ותרגול בגאווה קבוצתית. המדיניות בבית הספר לגבי כושר הביטוי בכתב היה לתמצות. ואילו כושר הביטוי בע"פ כוון לצמצום.

אלדר, שהיה תלמיד ממוצע, קלט את העקרונות אך הבין את המסגרת ואת המדרג המקובל בדרך שונה מאחרים. בכושר הביטוי שלו היה חריג. על אף החיים יחד בפנימייה פיתח אלדר הערכה עצמית גבוהה וראה עצמו אחראי בכל מקום שהגיע. בשנת 1964 סיים אלדר יחד עם 60 מתוך ה-120 שהתחילו את הלימודים והתגייס לחיל הים כפי שעשו מרבית המסיימים.

שירות בחיל הים

פיקוד מוקדם

ב-1964 התגייס אלדר לחיל הים הישראלי. והתנדב לקורס חובלים. היה סגן מפקד נט"ק (נחתת טנקים) בפלגה 922 וסגן מפקד נחתת פ-61, בעת מלחמת ששת הימים פיקד על נמ"כ (נחתת מכוניות) בכנרת, בסיום המלחמה מונה לפקד על הבסיס שהוקם בשארם א-שייח'.

אלדר עבר את קורס קציני הנשק הראשון ואף שירת תקופה קצרה כקצין נשק באח"י עכו, אך לא מצא את מקומו בשייטת ספינות הטילים. המעבר ממפקד עצמאי לקצין הרביעי בספינה היה קשה עבורו. שבתאי לוי היה המפל"ג והעביר אותו בחוסר רצון. במלחמת ההתשה פיקד על נחתת 36 מטר, ואחריה פיקד על אח"י בת שבע שהיתה אז הנחתת הגדולה ביותר בחיל. רצף תפקידי פיקוד עצמאי בתחילת השרות הצבאי חיזק לאלדר את הביטחון העצמי ואת תכונות האחריות, היזמה ותושיה. חוסר הנסיון בעבודה כחלק מצוות החליש את הכושר לשיתוף פעולה ועבודה בתוך מערכת גדולה יותר. בתחילת שנת 1973 חשב לחזור לשייטת ספינות הטילים כמתמחה למפקד אך שבתאי לוי שנעשה מפקד השייטת הסכים לקבלו כקצין נשק. העלאתו כמועמד לפיקוד תיבדק מאוחר יותר. אלדר לא הסכים ונשאר בזירת ים סוף.

מלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

תפקידו הבא בזירת ים-סוף היה חריג בכך שאלדר בדרגת סרן שימש כמפל"ג נמל האחראי על המעגן, תחנות מכ"ם וקשר ובמקביל, היה מפקד אח"י בת ים שהיתה אוניית-סוחר חמושה אשר פעלה במפרצי אילת וסואץ והתבססה במפרץ שלמה.

בתחילת מלחמת יום כיפור עגנה אח"י בת-ים במעגן מפרץ שלמה (שארם-א-שייח) והוותה מטרה לתקיפות מטוסי אויב. אחד מהמיגים התוקפים נפגע מירי תותח אורליקון של האניה. בליל הלחימה הראשון נשלחה אח"י בת-ים לאזור מצרי טיראן, אלדר נאלץ להפליג מטרים ספורים משוניות האלמוגים, כדי לחמוק מטילי סטיקס שירו המצרים.

במהלך המלחמה גרר אלדר עם אח"י בת-ים ספינות דבור שנפגעו בקרבות, להספנה באילת. כאוניית אם לדבורים באזור ראס סודר, וסייע לתספק את כוחות צה"ל שכבשו את נמל עדביה, שבצפון מפרץ סואץ.

בחוות דעת שכתב מפקד הזירה לאחר המלחמה, הגדיר את אלדר כקצין יעיל ומצטיין, הזכיר את הפלת המטוס המצרי והמליץ עליו לדרגת רס"ן.

המשך התמחות בנחתות

לאחר המלחמה הועלה אלדר לדרגת רס"ן והוצב לפקד על פלגה 924 שכללה 3 נחתות 60 מ' והוצבה בבסיס אשדוד. במסגרת זו ארגן אלדר מחדש את הפלגה וביצע סיורים והפלגות אספקה לבסיס חיל הים "דפנה" שבלשון ימת ברדוויל. במהלך תפקידו הוחלט להעביר את שלוש הנחתות 60 מטר לזירת ים סוף, שם המבצע ציפור עדן. אלדר ריכז את הכנת הנחתות להעברה לשארם א-שייח בהפלגה מסביב לאפריקה. הנחתות תוכננו לצאת כל אחת בנפרד בהפרש של יומיים ואלדר היה אמור לצאת בשלישית האחרונה. מרבית העבודה נעשתה ע"י מספנת חיל הים ומספנות ישראל בנמל חיפה. בסיס האם באשדוד והצטיידות מבסיס הציוד בחיפה. הכנות להפלגה היו רבות. החשש לשלוח כלי שיט קטנים למסע של 13,500 מייל היה רב. לאלדר נראה היה כי אינו מקבל את כל הדרוש לקראת ההפלגה ונוצר מתח עם מספנת חיל הים. דין ודברים לגבי העברת נגד לזירת ים סוף, התפתח לכך שאלדר חשב כי הוא פטור מלהגיע למשפט בפני הרמי"ם, תא"ל מיכאל ברקאי בתל אביב. הדבר נראה כמו חוסר קבלת מרות וזלזול במערכת הצבאית. בהמלצת מיכאל ברקאי החליט מפקד חיל הים, אלוף ביני תלם להעביר את אלדר, מפיקוד הפלגה לקראת ההפלגה. תלם העריך את השקעתו של אלדר בהכנת המבצע, והדגיש שאינו מגדיר את העברה כהדחה, הנחתות יצאו למבצע ציפור עדן, עשו את ההפלגה הארוכה ללא בעיות מיוחדות והגיעו למפרץ שלמה חודשיים מאוחר יותר בשלום. אלדר קיבל את העברה בצורה קשה אך לא נשבר והמשיך לתפקד בחיל הים. גילה אשתו היתה אז בהריון מתקדם ונחמתו היתה שיהיה נוכח בעת הלידה. הוא הוצב במפקדת חיל הים כראש מדור כוננות במחלקת מבצעים. עבודת מטה מחייבת שיתוף פעולה ומלמדת את מבנה המערכת והיכולת לפעול בה. אך אלדר חשב איך לחזור לתפקידי פיקוד. העברתו הכפויה מתפקידו נראתה לו כעונש לא מידתי.

חזרה לזירת ים סוף

לאחר כמה חודשים נוצר צורך במפקד לבסיס קדמי בראס סודר. אלדר הכיר היטב את הזירה והיה מועמד מועדף. כאן התערב חברו רס"ן אריה מרמרי ששירת אז כראש הלשכה והציג לתלם את עדיפותו של אלדר כמתאים לתפקיד. כשהתברר שמפקד הזירה גדעון רז מוכן לקבלו, החליט מפקד החיל להחזירו לתפקידי פיקוד. אלדר הוצב במחצית השנייה של 1975 לפקד על בסיס ראס סודר. שבצפון מפרץ סואץ. במסגרת תפקידו זה פיקד בפועל על סיירת דבורים שהוצבה במקום וביצע סיורים בצד המצרי של מפרץ סואץ. אלדר סיים את תפקידו עם העברת הבסיס לידי המצרים, במסגרת יישום הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים.

ב-1976 מונה למפקד פלגת הדבּוּרים 915, של זירת ים סוף שכללה סיירות באילת, בסיס מפרץ שלמה וא-טור. המינוי נעשה על אף שלא היה מפקד דבור בעצמו בתפקיד קודם. אלדר התנה את קבלת המינוי לאחר שיוסמך לפקד על ספינת דבור. במסגרת תפקיד זה ביצעו הדבורים שתחת פיקודו סיורים רבים. בנוסף, התמקד אלדר באימוני הנחת מוקשים, אימוני פשיטה ועוד. בתפקיד זה הועלה לדרגת סא"ל ע"י מפקד החיל אלוף מיכאל ברקאי בתאריך 12 ספטמבר 1977.

פלגת שליטה בבסיס חיפה

סא"ל מייק אלדר מקבל את הפיקוד על פלגת השליטה מסא"ל עמנואל פז, במרכז תא"ל אלי רהב מפקד הבסיס וברקע צוקי ראש הנקרה, מרץ 1979

לאחר לימודים בהמכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה מונה למפקד פלגת השליטה בבסיס חיפה. בתפקיד זה היה אחראי על תחנות המכ"ם בגזרת החוף הצפוני. הגזרה נעשתה חמה במיוחד המחבלים לא חדלו מלנסות לחדור דרך הים ובכמה מקרים צלחה דרכם הפיגוע בנהריה (1979) ופיגוע כביש החוף. עם הזמן שופר מערך ההגנה והמחבלים לא הצליחו לחדור יותר - מערכת השליטה וסיורי הים של בסיס חיפה מנעה אותם. בתקופה זו ערך הנשיא המצרי אנואר סאדאת את ביקורו השני בישראל – דרך נמל חיפה.

פיקוד פלגת הנחתות

לאחר מילוי התפקידים השונים בצורה מוצלחת הוחזר אלדר ב20 לאוגוסט 1980 לפקד על הנחתות אשר חזרו לבסיס אשדוד הפעם דרך תעלת סואץ. ההפלגות הללו כונו בשם שהביע תקווה - מבצעי בואך לשלום.

חילוץ סטי"ל מחוף סעודיה

גם לאחר פינוי סיני והוצאת ספינות הטילים מזירת ים סוף הוחלט להשאיר באילת את המספנה ולנצל את הממשה. ח"י המשיך להעביר ספינות בתעלת סואץ כדי לתרגל את המערכת במעבר בתעלה. אח"י געש יצאה מחיפה לאילת. בלילה בעת שהייתה במפרץ אילת, בתנועה צפונה, במהירת גבוהה, כבתה מערכת החשמל ונתפש המצפן החשמלי. מחוסר תשומת לב למשך מספר דקות עלתה "אח"י געש" במלוא המהירות על החוף הסעודי. לא היו נפגעים וגם התחתית נשארה שלמה.

המומחה לחילוץ מיחידת ההנצלה הקבלן אמנון ריסין קבע כי הדרך לחלץ את אח"י געש הינה לקשור שני דחפורים ברתמה משני צידי החרטום ולמשוך לכיוון המים. כדי להעבירם היה צורך בנחתת.

באילת נמצאה נחתת 36 מטר אחת אך זו היתה משבתות ללא צוות ובמצב סיפון ואטימות שגרמו לפסילתה. להפעלת כלי שיט במצב כזה נדרש מפקד הפלגה אלדר לפקד עליו. העברת הכלים הכבדים חייבה אותו לויתור על כללי בטיחות יסודיים. אלדר שכנע שיוכל להעביר דחפורים מסוג קטרפילר די-9 ולא להסתפק בדגם קטן יותר. הדחפורים הושגו מחיל ההנדסה ומהחברה האמריקאית שבנתה את נמל התעופה עובדה. הם הובלו לאילת והובלו בנחתת לחוף הסעודי. הם נרתמו לרתמה שהכינה מספנת אילת בהנחיית הרמצ"ד ומשכו את אח"י געש למים. תפקידו של אלדר בהפעלת הנחתת הובלת ואיסוף הדחפורים קטרפילר די-9 וכלים נוספים היה חיוני להצלחה.

סיפורו של אלדר על סיום שירות נחתות 36 מטר

התמודדות עם מצב הנחתות

כמפקד הפלגה נדרש אלדר להתמודד עם מצבן הטכני של הנחתות שהיה קשה ביותר. הנחתות 60 מטר שנבנו בתחילת שנות הששים, במספנות ישראל הגיעו למצב המחייב חידוש כללי ולמעשה את החלפתן. הנחתת הגדולה שנרכשה חייבה תיקונים. הנחתות 36 מטר כבר לא היו ראויות לשימוש והושבתו באילת. בהמשך לבקורת שערך מבקר מערכת הביטחון במרץ 1981 יצא דו"ח המתאר את המצב הטכני החמור בפלגת הנחתות. הודיע ראש מספן ציוד תא"ל חנוך בן-אליהו שיהיה זה חוסר אחריות להמשיך ולהפעיל אותן ללא שיפוץ ושיפור. לאור אי קבלת אמצעים הוחלט בחיל הים להעמיד את הפלגה. אלדר ביקש ראיון אישי עם הרמטכ"ל רב אלוף רפאל איתן והציג לו את המצב. הרמטכ"ל לא אישר את העמדת הנחתות והיקצה סכום לתיקונים הכרחיים. הסכום שהוקצה לא הספיק לכל הדרישות שהעלה אלדר. מספן ציוד ניתב את התיקונים לאותם נושאים של בטיחות שיט ואמינות. אלדר ראה בתכנית חיל הים להשבית את הנחתות שגיאה חמורה.

העברת רכב ותחמושת לנוצרים בלבנון

התכנית להשבתת הנחתות בוטלה כאשר הסיוע לנוצרים של בשיר ג'ומאייל בלבנון קיבל היקף רחב יותר. פלגת הנחתות קיבלה משימות של העברת רכב קרבי משורין ותחמושת למעגן ג'וניה בצפון לבנון. במשך החודשים אפריל ומאי 1981 ביצעה הפלגה 8 מבצעי הובלה והנחתה בחוף ג'וניה בדרך כלל עם נחתת אחת ולפעמים יותר. החימוש שהגיע היה חשוב מאוד לנוצרים שהביעו לאלדר את הערכתם.

הנחיתה במלחמת לבנון

סא"ל מייק אלדר על גשר נחתת הפיקוד במבצע שלום הגליל 6 יוני 1982

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת לבנון

במבצע שלום הגליל (1982) פיקד אלדר על פלגת הנט"קים 921, כוח של שלוש נחתות בפיקודו הנחית את כוחות אוגדה 96 בשפך נהר האוולי בלבנון. פעילות זאת נחשבת כגולת הכותרת של שירותו הצבאי. הצלחת הנחיתה במלחמה נזקפת לזכותו של אלדר שהתמודד עם יחידתו מול קשיים רבים בעת ההכנות ובמהלך הביצוע.

במהלך הלחימה העבירו הנחתות כארבע מאות טנקים, נגמש"ים, תותחים מתנייעים, מובילי תחמושת אלפא, משאיות תחמושת ודלק, דחפורים, סוללות טילי קרקע אוויר, מלגזות וכן כאלף חיילים מחטיבות הצנחנים והשריון. כל אלה בוצעו בלא נפגע אחד לכוחותינו. העברת הכוחות לחוף האוואלי נעשתה גם ממעגן הזהרני.

כשירות הנחתות

אף כי תכנון מבצעי נחיתה החל כשנה קודם לכן לא שונו העדיפויות בחיל הים. הקצאת אמצעים לנחתות נעשתה במשורה. דרישות כמו מדרגות ירידה בטוחות או רכישת קסדות קשר מוגנות למפעילים בסיפון לא בוצעו. הפגיעה הקשה ביותר בכושר המבצעי בתחום האיגוף הימי הייתה השבתת נחתת 60 מטר, אח"י אשקלון, עקב בעיות בגוף ובלוח החשמל. הנחתת עמדה במספנות ישראל אך לא נעשתה עליה עבודה כי לא נמצא לכך מימון. במידה והיתה אח"י אשקלון כשירה היתה פעילותה מגבירה ב25% את יעילות העברת הכוח ליעדים. פגיעה נוספת היתה עקב העדר מנוע לנחתת הגדולה אח"י בת-שבע דבר שגרם להורדת מהירותה מ 12 ל 9 קשר. גם יכולת התמרון שלה ועוצמת השליפה מהחוף הוחלשו.

חוף לא מתאים לנחיתה

בתכנונים המוקדמים למבצע אורנים נדרש להתבצע איגוף ימי של העיר צור. בדיקת חופי הנחיתה בין צור לצידון העלתה את חוף הזהרני מצפון למעגן הדלק כמתאים כמתאים להחפת הנחתות, מבחינת השיפועים הנדרשים אך כדי להגיע לחוף היה צורך לעבור איזור שרטונות סלעי בעומק לא ידוע. .

מפקד חיל הים רצה לקחת חלק במבצע והגדיר את החוף בזהרני כמתאים לנחיתה. וזאת חרף הסתייגות של אלדר. כאשר הורחבה גזרת המבצע נמצא חוף מתאים בפתח נחל האוולי, מצפון לצידון. מפקד האוגדה, תא"ל עמוס ירון, רצה לשמור את שתי האופציות להחליט על מקום הנחיתה לפי קצב ההתקדמות בחוף. לצרכי הנחיתה בחוף הזהרני הועמסה הנחתת הגדולה אח"י בת שבע בפחות מהכושר המלא שלה. אלדר חשש מאוד מהסלעים ולכן קבע את סדר הנחיתה כשנחתת 60 מטר תהיה הראשונה לנחות ועשה אותה כספינת הפיקוד שלו.

במהלך השיט התברר למפקד האוגדה שתנועת יחידותיו נעשית מול התנגדות פחותה החליט על מעבר לחוף הנחיתה הצפוני. החלטה הקלה בהרבה את המצב בכך שמנעה את סיכון הפגיעה במדחפים. לפי תרגולת הנחיתה מקומו של מפקד הפלגה בכלי הנוחת ראשונה. מפקד הכוח היבשתי דרש שהנחתת המביאה כח רב יותר אח"י בת שבע תהיה ראשונה לנחות. אלדר שהיה באח"י אכזיב תכנן לעבור אליה אך בקשותיו להעברה באמצעות סירות ש-13 הפושט לא נענתה. באיזור לא היו מכשולים וההתקרבות לחוף חופשית על כן מפקד המבצע אברהם אשור שכנע את אלדר להישאר במקומו. אח"י בת שבע]] בפיקוד דני כרמלי נחתה במדויק וללא בעיות. בהמשך המלחמה , פיקד אלדר על העברת כוחות מחוף הזהרני לחוף האוואלי וכפי שצפה, הסלעים התת-מימיים גרמו נזק למדחף אחת הספינות, דבר שחייב את הספנתו.

סבב שני תחת אש

סבב הנחיתה השני תוכנן ללילה שבין 7-8 ליוני . הנחתות שפרקו את מטענן בליל 6-7 ליוני חזרו דרומה והעמיסו כח נוסף בחוף העמסה קדמי באכזיב. העבודה התנהלה ביעילות והכוח שב לאזור הנחיתה בצהרים. מפקד האוגדה, שהיה בחוף, רצה לתגבר את כוחותיו מהר יותר ודרש נחיתה באור יום למרות שלא שותקו כל מקורות האש של המחבלים ואלה סכנו את הנחתות – פגיעת פגז בנחתת עמוסה ברכב קרבי נושא תחמושת ודלק עשויה לגרום לשריפה ולטביעה. הרמטכ"ל נטה שלא להקדים אך הלחץ של מפקד האוגדה עמוס ירון השפיע. מפקד חיל הים התערב והורה למפקד הכח הימי אל"מ אברהם אשור, "לא לנחות אלא אם הנפילות אינן קרובות ואינן מסכנות". אשור לא התלהב מניסוח ההוראה שקל והחליט לנחות.

שתי נחתות 60 המטרים נחתו במקביל בשעה 1400 ואח"י בת שבע האיטית יותר הגיעה לנחיתה בשעה 1500. ירי התותח נעשה מהכפר בוקסתא והנפילות היו קרובות ומסכנות. אלדר נשאר עם נחתות 60 מטר בתוך איזור החוף כדי להסיט אליו את תשומת התותח מאח"י בת שבע המתקרבת. פגזי התותח נפלו בקרבת כל הנחתות אך לא נגרמו נזקים.

אי סדר כפוי בהנחתה

בשבוע השני של המלחמה הוחלט להעביר למעגן ג'וניה כלי רכב משורינים לשימוש הפלנגות הנוצריות. לביצוע הוקצתה אונית גלנוע, אח"י בת גלים ועליה 16 נושאי גייסות משורינים ו-10 טנקי טירן. הבחירה באונייה זו היה כדי לאפשר הגעה דיסקרטית ליעד במסווה אונית סוחר המתקרבת לבירות. באיזור היו כלי שיט של ציי המערב וקוים מעקב גם של הצי הרוסי. פריקת הרכב בחוף חייבה שימוש בטנק גישור אך פתח האנייה לא אפשר שימוש בטנק מגח ולפיכך הועמסה האנייה בטנק גישור מסוג טירן שידוע היה כי אינו כשיר.

בשלב מאוחר יותר צורפה גם אח"י אשדוד שתישא 6 זחל"מים וטנק מגח גישור. אלדר מונה כמפקד הפעולה ותכנן שאח"י אשדוד תנחת ראשונה. ואל החוף המסומן תגיע אח"י בת גלים כאשר גשר המגח יונח מהחוף אל האוניה. מסיבה לא ידועה התערב מפקד החיל בצורת הביצוע והחליט כי אח"י בת גלים תבצע ראשונה ואח"י אשדוד תבוא אחריה. התדרוך האחרון נעשה בחיפה לפני הרמטכ"ל רפאל איתן לקראת הסיום העלה אלדר את השגותיו לצורת הביצוע. לדבריו, הנחתת 60 מטר קלה יותר לתמרון, מפקדיה הכירו כבר את המקום ודרכה יועבר טנק הגישור המתאים. הרמטכ"ל נמנע מלהחליט בעניין והודיע שזה נושא מקצועי של חיל הים. מפקד חיל הים נמנע מלהסביר את שיקוליו וראה בעצם הפניה לרמטכ"ל פגיעה בסמכותו. עד כי הורה להדיחו כבר במהלך המבצע. אלדר כבר יצא למבצע על אח"י בת גלים ומפקדו אל"מ אברהם אשור שכנע את מפקד החיל לבטל את ההדחה. לדעת מפקדים בח"י תדרוך אחרון אינו רק הצגה. אחריות התפקיד חייבה את אלדר כמפקד הכח להביע את דעתו, המבוססת על הידע המקצועי והניסיון שלו. הקיבעון המחשבתי שנתקל בו החמיר את משבר האמון של אלדר במפקד חיל הים. אלדר יודע שמה שעמד לזכותו באותם ימים לא היה רק השקעת המאמץ שלו אשר הביא את ההצלחה אלא הקשר האישי שנוצר לו עם רב אלוף רפאל איתן.

פרויקט "נחת" ודרגת אל"מ

אל"מ מייק אלדר אוקטובר 1982

בסוף שנת 1982 היה אלדר כבר ארבע שנים בדרגת סא"ל. אל"מ אברהם אשור מפקדו הישיר של אלדר העביר עליו חוות דעת כמצטיין במלחמת לבנון והמליץ עליו להעלאה בדרגה. היתה הערכה כי הרמטכ"ל שהכיר את אלדר אישית יסכים אך דעתו של מפקד חיל הים שונה. ב-10 לאוקטובר 1982 ביקש אלדר בראיון עם מפקד חיל הים להקים את מפקדת נח"ת (נחיתה, החפה ותובלה) שבמסגרתה יהיה אחראי גם על תכנון נחתות חדישות. בסיכום הראיון המליץ אלמוג להעלות את אלדר בדרגה. הרמטכ"ל רב אלוף רפאל איתן שהיה בלחץ זמן מועדת החקירה בנושא הטבח בסברה ושתילה קבע למפקד חיל הים זימון מיידי ואלדר קודם לאל"מ. עם קבלת הדרגה קיבל גם מכתב הערכה ממפקד חיל הים.

בחודש מאי 1982 הציג מפקד חיל הים את תכנית האב למבנה סדר הכוחות העתידי. הרמטכ"ל רפאל איתן לא קיבל את תפישת הלחימה ודרש מחיל הים לחדש את מערך הנחתות. הגדיר 8 נחתות בתכנית האב. אלדר היה האדם המתאים לשאוב מהניסיון בהפעלת נחתות מסוגים שונים ולאפיין נחתת מתאימה לתנאי הארץ. באותו זמן יזמה מספנות ישראל והכינה תכנון ראשוני לאונית נחיתה גדולה שנקראה "פלשת". התכנון מצא חן בעיני מפקד חיל הים שהציב אותה כמודל לחידוש הנחתות. אונית הנחיתה הנ"ל היתה גדולה מאוד. היא תוכננה לשאת כמות רבה של כלי רכב משוריינים למרחקים ארוכים. הערכת המחיר לבניית אוניה אחת כ-30 מיליון דולר יותר ממה שהמטכ"ל התכוון להקצות לכל חידוש הנחתות. אלדר ניסה להחזיר את המערכת לכיוון כלי שיט בגודל סביר אך קיבעון מחשבתי בחיל הים לא אפשר זאת. בינתיים התחלף הרמטכ"ל וההזדמנות לחידוש הנחתות הוחמצה.

בעיות בריאות

עוד לפני קבלת הדרגה התבקש אלדר לצאת לשליחות הסברה והתרמה בדרום אפריקה. שם הרגיש כאבים בחזה בחן את עצמו בעליה ברגל לכיף התקוה הטובה והבין כי לקה בליבו. כשחזר לארץ נכנס לבדיקות הוחלט לצנתור. הצנתור שנעשב ב17 באפריל 1983 הוכיח כי יש לעשות ניתוח מעקפים אך הניתוח הנדחה עקב שביתת הרופאים. אלדר הגיע למסקנה כי כדי להוריד מתח עליו לעזוב את נושא הנחיתה. לפלגה מונה מפקד חדש אך טרם שוחרר מתפקידו הקודם בקורס החובלים. אלדר הבין שלא יוכל היה לחכות ושאף לקיים העברה מסודרת עוד לפני הניתוח. בסופו של דבר מונה מחליף זמני והעברת הפלגה למפקד הקבוע לא בוצעה כלל. ב7 למאי 1983 נכנס אלדר לניתוח מעקפים.

לאחר הניתוח סירב אלדר לחזור לפרויקט אניות הנחיתה הגדולות, ה"פלשת" שלא האמין בתוחלתו. בחודש יולי 1983 יצא ללימודים בהמכללה לביטחון לאומי. במהלך הלימודים במכללה יצא לשליחות הסברה בארה"ב. התמחותו של אלדר היתה בתחום הנחיתה שהלך ונסגר. לא היה לו נסיון בעבודת מטה ולא רצון לתפקיד כלשהוא בחיל הים. ולאחר תום הלימודים במכללה לא נמצא לו תפקיד בחיל הים. במהלך ההמתנה עסק בהרצאות הסברה בבתי הספר בארץ. וביולי 1985 יצא לחופשת פרישה מצה"ל.

אלדר עסק מספר חודשים במסגרת פרויקט "שראל" (הבאת מתנדבים לחו"ל לשם עבודה בצה"ל) ופרש בשנת 1986. אלדר, שלא היה חייב בשירות מילואים, התנדב לשרת במסגרת יחידת דובר צה"ל, ובמהלך מלחמת המפרץ פעל רבות באתרי נפילת הטילים, כקצין קשר לעיתונאי חו"ל.

קורסים ולימודים

אלדר סיים את בית הספר קציני ים עם תעודת בגרות ועבר בשירות הצבאי את הקורסים הבאים:

• קורס חובלים בשנת 1965 ובמהלכו עבר גם את קורס הצניחה.
• המכללה לביטחון לאומיובמהלכה סיים תואר ראשון בהיסטוריה.
• המשיך וסיים תואר שני במדע המדינה, במסגרת התכנית לבוגרי המכללה לבטחון לאומי.

באזרחות

שליחויות הסברה

אלדר עסק רבות בנושא ההסברה בחו"ל. עוד בתקופת מלחמת לבנון במדים בדרגת סא"ל נשלח להסברה בארצות הברית, בריטניה וקנדה ונוכח כי תחום זה מתאים לו במיוחד. ובשנת 1983 נשלח שוב למסע הסברה בארה"ב הפעם בדרגת אל"מ. את שירות המילואים עשה אלדר ביחידת דובר צה"ל והיה פעיל בתקופת מלחמת המפרץ ואחריה. שוב שליחויות הסברה בחו"ל. אלדר ייצג את מדינת ישראל בשליחויות הסברה בחו"ל, מטעם ארגונים יהודיים וממשלתיים. היו לו מאות הופעות כמרצה ברחבי תבל. מול שועי עולם ועד ילדי בית ספר. חלקן היו הסברה לשמה. אחרות עסקו בהתרמה למדינתנו ובעידוד רכישת אגרות "בונדס". ההרצאות נעשו בארה"ב, קנדה, אנגליה ודרום אפריקה עבור הסוכנות היהודית, ארגון הבונדס, המגבית היהודית וארגונים פרטיים.

שופט בפרס עובד ישראל

במקביל, פעל אלדר בהתנדבות כשופט במבצע "פרס עובד ישראל" מטעם העיתון "מעריב" ופעל במסגרת זו במשך כעשרים שנה.

ניסיון פוליטי קצר

לאחר פרישתו החליט אלדר להצטרף למפלגת שינוי אלדר הזדהה עם מטרותיה ונכנס לפוליטיקה. אלדר השתתף בחוגי בית ומפגשים הרצה למצביעים פוטנציאלים. מונה למנהל הארגוני של מפלגת שינוי. מקומו ברשימת המפלגה היה נמוך ממספר החברים שנכנסו לכנסת. אלדר הפסיק את הפעילות הפוליטית לאחר כשנה.

ספרים ושירים

אל"מ מייק אלדר, עם אשתו גילה ובנותיו, מוסר את ספרו הראשון לנשיא המדינה חיים הרצוג, 1984

אלדר כתב 13 ספרים ובהם ספרי היסטוריה צבאית, מדריכים למתגייסים, ספרי ילדים ועוד. כבר במהלך שירותו הצבאי פרסם שלושה ספרי ילדים, והמשיך בכך לאחר יציאתו לאזרחות. רוב הספרים עסקו בצבא בכלל ובחיל הים בפרט. רשימת הספרים לפי סדר הופעתם:

• הדולפינאים במבצע הצלת הדולפין, (ספר ילדים). תל אביב: מועדון קוראי מעריב, 1984 הספר נכתב תוך כדי הפלגה בתעלת סואץ, הופנה לחברים בגיל בית הספר היסודי. ולאחר פרסומו מסר אותו אלדר לידי נשיא המדינה חיים הרצוג.
• הדולפינאים בעקבות הקופסה האבודה, (ספר ילדים), תל אביב: ספרית מעריב, 1985. הספר נמסר ע"י אלדר לנשיא המדינה יצחק נבון.
• האטבון, האטבונית ודגל ישראל (ספר ילדים), תל אביב: ספרית מעריב, 1986
• הדולפינאים והאוצר הצלבני, (ספר ילדים). תל אביב: ספרית מעריב, 1988.
• ראש גדול, כל מה שרצית לדעת על צה"ל והדרך לקראתו. תל אביב : מודן, 1990.
• האויב והים, פרקים מיומן המבצעים. תל אביב: משרד הביטחון, 1991. ISBN 965050589X
• שייטת 13, סיפורו של הקומנדו הימי, היסטוריה צבאית, תל אביב : ספרית מעריב, 1993.
• יחידה 424, סיפורה של סיירת שקד, היסטוריה צבאית, תל אביב: עמותת סיירת שקד, 1994.
• סלנג צבאי. תל אביב : פרולוג, 1994.
• המדריך השלם למתגייס ולמתגייסת. תל אביב: משרד הביטחון, 1995. ISBN 9650507604
• שייטת 11, הקרב על הצל"ש, אוטוביוגרפיה צבאית, אור יהודה: הד ארצי, 1996.
• דקר, וסיפורה של שייטת הצוללות. היסטוריה צבאית, תל אביב: מודן, 1997.
• TTG, אנשי הצללים. תל אביב: משרד הביטחון, 1997. ISBN 9650508708
• בשנים 1986-1995 כתב אלדר טור קבוע בשבועון "מעריב לנוער" ובו תשובות לשאלות למיועדים לגיוס.

אלדר כתב גם שירים רבים אחד מהם, "נאהב", הולחן על ידי אורי קריב, בוצע על ידי להקות זמר רבות, ומושמע באירועים ממלכתיים.

הספר שייטת 13

ספר זה המתאר את סיפורו של הקומנדו הימי מהוה עד היום את התיאור הטוב ביותר למבצעי חיל הים. הוא עוסק מאז חולית החבלה הימית טרם המדינה ועד אחרי מלחמת המפרץ בשנת 1992. יו"ר עמותת עטלף אברום שביט ומזכיר ע' עטלף אמנון בן-ציון לאחר שקראו את ספרו הראשון "הדולפינאים" והתרשמו מיכולת הכתיבה של אלדר.

עמותת עטלף ביקשה לפרסם את פעילות השייטת אך לא היו לה אמצעים לשלם עבור הפקתו. לאחר דחית אלטרנטיבות שנראו להם לא מספקות. סוכם שאלדר יכתוב את סיפור השייטת 13 ללא תשלום. החומר הכתוב יעבור בקורת של עמותת עטלף אך המוצר יהיה בבעלותו של הכותב - אלדר. מרבית המבצעים היו עד אז עלומים אפילו עצם השרות ביחידה היה סוד. לאחר שגורמי ביטחון מידע הובטח שהמוצר יוגש לביקורת ולצנזורה יצא הפרויקט לדרך.

אלדר קיבל לידיו את כל החומר שנאסף וסיכומי הראיונות שנעשו ע"י קודמים. לצורך הכתיבה נבר ימים רבים בחומר רלבנטי ארכיון ובחיל הים. אלדר קיים בעצמו ראיונות עם המבצעים ומפקדי הפעולות, מפקדי היחידה ומפקדי חיל הים. טיוטת הספר נמסרה לבקרת עמותת עטלף ולדרישת המו"ל נאלץ אלדר לקצר בהרבה סיפורים. הספר כולל ביבליוגרפיה מפות ותרשימים ומפתח שמות המשמש עד היום בסיס עיקרי למורשת ולעבודות נוספות.

כאשר הספר יצא לאור בהיקף של 712 עמודים היה מיד להצלחה בקנה מידה ישראלי. היה זה פעם ראשונה שהציבור נחשף לפעולות עלומות רבות. מאז פורסמו מהדורות נוספות. כ 40,000 עותקים.

פרסום הספר בחו"ל - תיאור הפעילות של הקומנדו הימי הישראלי היה נושא מענין לקוראי השפה האנגלית. לספר נחזה פוטנציאל מכירות גדול בארה"ב. ולשם כך התקשר אלדר עם הוצאת הספרים המכובדת Naval Institute Press אך הפרסום נמנע כאשר הגיע למו"ל איום בתביעת דיבה מצד אדמירל אמריקאי מכובד שהתבקש לפעול למען אלוף זאב אלמוג אשר הכתוב בספר תיאר אותו אחרת מאשר רצה שיזכרוהו. אלמוג מוזכר ב 121 עמודים מתוך הספר. אלמוג היה חשדני וסרב להתראיין אלא אם יקבל זכות וטו על כל מה שייכתב אודותיו.

אנשי עמותת עטלף היו ערים לחשדנותו של אלמוג, ושמרו על זכויותיו בעת שערכו בקורת על הספר. מן הכתוב בספר עולה שקצין שביצועיו האישיים כלוחם היו חלשים והוא לא התמצא בחשכת הלילה השכיל, כמפקד השייטת, לארגן ולהפיק את מבצעי מלחמת ההתשה, אך פיתח רגישות לגבי בקורת כלשהיא. אמנם, הוא כבר לא היה בשירות פעיל, אך קשריו בארה"ב היו חזקים.

המפרסם העריך את הענין הפוטנציאלי בספר וביקש מאלדר למחוק מספר קטעים ולהגמיש את הניסוחים באחרים. אלדר לא היה חופשי לעשות כך על דעת עצמו גם אם היה רוצה היות והתוכן בעברית כבר פורסם ולא היו נגדו תביעות. כתמיכה לאמינות הספר וניסיון להפריך את האפשרות לתביעת נזיקין העביר אלדר למפרסמים מכתבים מאנשי השייטת 13:{{הערה|המקור צילומי המכתבים באתר של אלדר.

• מכתב מהנהלת עמותת עטלף עליו חתמו במשותף אברהם שביט היו"ר ואמנון בן-ציון הגזבר 1997.
• מכתב של מפקד שייטת 13 לשעבר אל"מ שאול זיו ממוען ל Naval Institute Press מתייחס לסעיפים שנמחקו. עונה לשאלות וסותר טענות המועלות כנגד הספר. 1997 ומסכם בתרגום חופשי : ” אני מעיד כי ספרו של מייק אלדר נכתב לאחר מחקר יסודי ומתועד. הוא מציג נכון את סיפורה של שייטת 13. מייק הראה לי את כל הקטעים שביקשתם למחוק – רבים מהם צריכים להיות מוחזרים, היות והינם חלק חיוני מההיסטוריה והמורשת שלנו.”
• מאלוף עמי איילון מפקד השייטת ומפקד חיל הים שכבר סיים את שירותו כראש שירות הביטחון הכללי, המודיע כי הספר Flotila 13 אמין וראוי להפצה. 2000.

מכתבי התמיכה מישראל לא עזרו. אלדר בתמיכת אנשי עמותת עטלף עמד על עקרונותיו ולא הסכים להתגמש. המפרסם ירד מכוונת הפרסום. ככל הידוע טרם פורסם הספר שייטת 13 בשפה האנגלית ולאלדר נגרם הפסד כספי ניכר. בגרמניה ההוצאה לאור Motorbuch Verlag Pietsch תרגמה והפיקה את הספר שיצא ב 1 ינואר 2000. שם הספר בגרמנית הוא Israels Geheime Marine Commandos

משפחה

מייק נישא ב29 יוני 1967 לגילה לבית שפריצר מחיפה. היה זה מייד לאחר מלחמת ששת הימים. כאשר היה מפקד נמ"כ בכנרת, היחידה 788. מייד אחרי החתונה ירד לאבו זניימה ומשם מונה לפקד על בסיס חיל הים בשארם-א-שייך. אלדר נוהג לחדש את טכס הנישואים כל מספר שנים.

לזוג נולדו שלוש בנות. שלושת הבנות שרתו בחיל הים. שתיים בגף סיורי ים ואחת בשייטת 13 ובבקו"ם. שני חתנים היו טייסים בחיל האוויר וחתן אחד חובל. התברכו בחמישה נכדים ושלוש נכדות.

בעת שירותו בבסיסים המרוחקים נדדה משפחתו בין חיפה לאשדוד עד שבנה את בית הקבע בישוב חרוצים בשרון.

מאבקים ציבוריים ועקרוניים

בתקופה לקראת תום שירותו הצבאי ואחריו נכנס אלדר לסדרת מאבקים מול גורמים ביטחוניים ממלכתיים ופרטיים. המאבקים זכו לכיסוי תקשורתי בישראל ובעולם. פירוט העימותים מופיע באתר [ http://www.mike-eldar.co.il מייק אלדר]. אלדר בחר לייצג את עצמו בהליכים שהתנהלו נגדו בערכאות המשפטיות. והצליח לסכל את מהלכי התביעה. הניסיון המשפטי שצבר אפשר לו לייצג גם בני משפחה בהליכים אזרחיים נגד המדינה, ובאחד מהם, שנוהל בדלתיים סגורות, אף זכה בפסק דין תקדימי.

הקרב על הצל"ש

בפקודת יום שפורסמה ב-14 ביוני 1982 ציין שר הביטחון, אריאל שרון, לשבח את חיל הים. . נאמר בין היתר כי: ”חיל הים הפליא לעשות בשליטה מלאה על נתיבי הים, בהנחתת כוחותינו ובכך תרם את חלקו לשיתוף הפעולה המופתי, הבין זרועי והבין חילי. ... בפעולת חיל הים הייתה דוגמה מובהקת של גישה עקיפה”. אף כי הלחימה הקשה נעשתה ע"י כוחות היבשה ציינה פקודת היום רק את חיל הים. מנוסח הפקודה משתמע בבירור כי הערכתו של שר הביטחון נובעת ישירות מפעולות הנחיתה. אלדר לא היה מודע לפקודת הים הזאת. קיומה לא הובא לידיעת אנשי הנחתות.

מפקד בסיס אשדוד אל"מ אברהם אשור ןמחליפו, תא"ל עמי איילון, הגישו למפקד החיל המלצה להענקת ציון לשבח לפלגת הנחתות. הסיבות היו גלויות ולא דרשו בירור. מפקד חיל הים החליט להקים ועדת חילית בראשות ראש מספן כוח האדם. הועדה המליצה על הענקת צל"ש רמטכ"ל, לפלגת הנחתות עבור פעילותה בהזירה הימית במלחמת לבנון. ואף ניסחה טיוטה של נוסח הצל"ש. ” כיו"ר הועדה נראה לי שיש להעניק צל"ש רמטכ"ל לפלגה 921 על רמת ביצועיה ותרומתה הסגולית במבצע שלום הגליל ....” חתום תא"ל חיים שקד, ראש מספן כוח האדם יו"ר הועדה.

צל"ש רמטכ"ל ליחידה בחיל הים הינה מקור גאווה לכל החיל. בעוד ששר הביטחון לא שאל אפילו את הרמטכ"ל כאשר הנפיק את פקודת היום בה ציין את חיל הים. ראש המטה הכללי המתין לקבל את היזמה להמלצה ממפקד חיל הים. הפעילות היתה לשירות כוחות היבשה ומן הראוי שהצל"ש יגיע כהכרת ערך השירות מהרמטכ"ל.

מפקד חיל הים אלוף עמי אילון מוסר למייק אלדר את כתב הצל"ש ליחידת הנחתות אוגוסט 1993

בנוהל לא מקובל הובא הנושא שוב לדיון מטה חיל הים. קצינים בכירים מחיל הים שהכירו היטב את הפעילות לא נשאלו לדעתם ואחרים המליצו על יחידותיהם, במקום לעסוק בנחתות. על אף כל הסיבות לחיוב ההמלצה לצל"ש לא הועברה לרמטכ"ל ע"י מפקד חיל הים שבחר גם לא להעניק צל"ש מטעמו. לדעתו של אלדר החלטת מפקד חיל הים, אלוף זאב אלמוג, עמדה בסתירה לדברים שאמר מפקד האוגדה הנוחתת, תא"ל עמוס ירון, לדברים שכתב ראש מה"ד, תא"ל מתן וילנאי (בתחקירי המלחמה) ואפילו לדברים שכתב מפקד חיל הים עצמו בסיכום ובמכתב אישי לאלדר. לאחר שהוענקה לאלדר דרגת אלוף משנה, שבו ציין במיוחד את הוקרתו לביצועי היחידה.

אלדר , בצעד חסר תקדים, פנה לנציב קבילות החיילים, אלוף דני מט, כדי שיבחן את ההיבט החוקי, על פי פקודות מטכ"ל, של מעשי מפקד חיל הים בעניין הציון לשבח. בסכומו של דבר, קבע נציב קבילות החיילים כי טענת אלוף אלמוג, לפיה "לא היתה המלצה", לא היתה נכונה. בכך קיבל את טענת אלדר שהנוהל לא היה נכון והמצב הרשמי הוא: ש"היתה המלצה אך לא התקבלה החלטה. הדבר הוברר למפקד חיל הים אברהם בן-שושן שהודיע רשמית על דחייתה. בחודש אוגוסט 1993 הגיע נושא הצל"ש לסיום כאשר פלגת הנחתות פורקה ומפקד חיל הים האלוף עמי אילון העניק את ציון לשבח מטעמו ל”לוחמי פלגות הנחיתה, על גילוי דבקות, נחישות תושיה ואומץ לב.” למעשה על סדרת פעולות נחיתה במשך כל השנים.

מאבק עם מחלקת ביטחון מידע ופרקליטות המדינה

בשנים 1996 ו- 1997 ראו אור הספרים, שייטת 11 – הקרב על הצל"ש ודקר וסיפורה של שייטת הצוללות, לאחר שאושרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית. חרף זאת, הספרים נאסרו לפרסום, בהוראת מחלקת ביטחון מידע של צה"ל ושל פרקליטת המדינה. היות והם כבר הופצו נעשתה פעולה חריגה של איסוף מהחנויות, בנימוק שאלדר לא העביר את ספריו לאישור ועדת השרים לפרסומים, שפעלה בכפוף להוראות סעיף 117 לחוק העונשין. עוד נטען כי אלדר פרסם מידע "סודי", ועבר בכך על הוראות סעיף 113 לחוק העונשין - ריגול חמור. בביתו של אלדר נערכו שני חיפושים, הוחרמו מסמכים ומחשב (שהוחזרו לו עם הזמן) והוא נחקר במשטרה. במקביל, לאחר שאלדר הוכיח בבית המשפט המחוזי בתל אביב כי אין חובה חוקית להעביר ספרים לוועדה דנן, הוגשה תביעה לקבלת פסק דין הצהרתי, לפיו יש בספריו דברים שנודעו לו בתוקף תפקידו ולפיכך עבר עבירה בפרסומם. לאחר מאבק משפטי ממושך נסגרו תיקי החקירה. דקר אושר לפרסום מחודש בכפוף לשינויים ושייטת 11 אושר ללא צורך בשינויים. בהמשך, פעל אלדר להסרת איסורי הפרסום מתיקי בתי המשפט. ב- 2006 הורה השופט שמואל ברוך מבית המשפט המחוזי בתל אביב להסיר את איסורי הפרסום מתיק 1262/97 שדן בנושא, ונימק זאת בכך שהחומר מופיע ממילא כולו באינטרנט, ונימוקי המדינה להשארת צווי איסור הפרסום על כנם הם "סיסמאות וכותרות" בלבד. במארס 2009 כתבה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש החלטה בעניין התרת פרסום העתירות 198/99 ו 2203/99 ובה, בין היתר: "אין לאפשר למדינה לאחוז בהסכם הפשרה עם המבקש כבקרנות המזבח כדי להצדיק את הימנעותה מלפעול באורח לא סביר ולא ראוי". מאבקו של אלדר זכה לתמיכה רבה בכל כלי התקשורת ואף בקרב ארגונים רבים בעולם העוסקים בחופש הביטוי. כך גם בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, בראשותו של ח"כ מיכאל איתן, ובמסגרת זו אף שונו שני החוקים שאפשרו את המאבק באלדר (תיקון 65 לחוק העונשין). כמו כן, ח"כ איתן פעל נמרצות להסרת כל איסורי הפרסום בפרשה, ובכלל זה העילות לאיסור המשך הפצת הספרים. בשנת 2013 הגיש אלדר תביעת נזיקין נגד המדינה, הצנזור הראשי, ראש מחלקת ביטחון מידע ויו"ר ועדת השרים לפרסומים – התביעה עדיין מתבררת.

חשיפת משבר הפיקוד בחיל הים

אלדר מצוי בעימות ארוך שנים עם אלוף זאב אלמוג, מפקד חיל הים בעבר. אבדן האמון של אלדר בזאב אלמוג החל עוד בעת שישרת כמפקד אוניה תחת פיקודו בזירת ים סוף והתעצם במהלך מלחמת לבנון. במשבר האמון בפיקוד חיל הים לא היה יחידי. במהלך המאבק על הצל"ש ליחידת הנחתות. היה אלדר הראשון, ותקופה ארוכה גם היחידי, לבטא בכתב ובע"פ את חוסר האמון. לדעת אלדר היזמה לעימות נובעת מהאלוף זאב אלמוג וכי הוא החל לאחר כתיבת הספר שייטת 13 בו תיאר את אלמוג כפי שלמד והבין. הוא לא נענה ללחציו לערוך את הספר מחדש בקטעים הנוגעים אליו. כאשר נכתב הספר שייטת 13 ראיין אלדר את קציני ומפקדי השייטת לשעבר. אלמוג הציב תנאי שתהיה לו זכות מחיקה בספר. דרישתו נדחתה ע"י הנהלת עמותת עטלף. אלמוג טוען שספריו של אלדר "שייטת 13", "שייטת 11" ו"דקר" אינם אמינים. אלדר מצדו מציג הוכחות לאותם נושאים שאינם מחמיאים. ממקורות של ותיקי ש-13 והוסיף משלו. במסגרת סכסוך זה פעל אלמוג למניעת פרסום ספריו של אלדר, מנע ממנו כניסה להרצאות מורשת בהם הופיע. בספטמבר 2013 תבע אלדר את פרופסור עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה בתביעה לפי חוק לשון הרע על כי שלח לשר הביטחון, הרמטכ"ל ואחרים מכתב ובו השתמש כלפי אלדר בכינויים לא ראויים. הפרופסור בנו של מפקד חיל הים מצא לנכון להביע בצורה גסה ומכוערת את צערו על כי אביו לא הועדף לשאת דברים בכנס גמלאי צה"ל המתאר את מלחמת יום הכיפורים. אלדר נטל חלק קטן יחסית בפעילות שגרמה לכך. ותיאר זאת במאמר האם אני מתבייש 10 יולי 2013 באתר הבוגרים.

מקורות וקישורים חיצוניים

• שייטת 11, הקרב על הצל"ש. ספר הכתוב בגוף ראשון. הוצאה לאור הד ארצי, 1996.
• האתר של מייק אלדר
• הספר, הצוללת ופארסת איסור פרסום באתר "דואר חשמלי"
• מה קרה? ומי אשם? בפרשת אל"מ (מיל') מיכאל (מייק) אלדר באתר tip
• "פרשת הספרים של אלוף משנה (מיל.) מייק אלדר באתר rotter.net
• The Mike Eldar case
• פרק משמר המורשת באתר בוגרי קציני ים.

הערות שוליים

[[קטגוריה:ימאי חיל הים הישראלי]] [[קטגוריה:סופרים עבריים]] [[קטגוריה:סופרי ילדים ונוער ישראלים]] [[קטגוריה:צנזורה בישראל]] [[קטגוריה:בעלי טור ישראלים]] [[קטגוריה:סגל מעריב לנוער]]