נביאים

ערך זה עוסק בחלק השני בתנ"ך. אם התכוונתם לאנשים העוסקים בנבואה, ראו נביא.

נביאים הוא שמו של המדור השני בתנ"ך, בו מצויים הספרים המתארים את קורות ישראל לאחר הכניסה לארץ ישראל,^[1] וספרי הנביאים. הכינוי נביא מיוחס למי שנושא את דבר האל.

על פי הרמב"ם, נחלקים ספרי התנ"ך לשלוש רמות של קדושה לפי מידת ההשראה האלוהית ששימשה לכתיבתם: ספרי התורה נכתבו על ידי אב הנביאים משה רבנו, ספרי הנביאים נכתבו בפעולת נבואה, וספרי הכתובים נכתבו על ידי אנשים שאינם בהכרח נביאים אך כתבו בהשראת רוח הקודש.

ספרי התנ"ך המצויים במדור נביאים הם שמונה ספרים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיהו, יחזקאל ותרי עשר.

חלוקת הספרים

ספרי הנביאים נחלקים לרוב לשתי חטיבות, שחלוקתן אינה כרונולוגית, אלא תוכנית ועניינית:

נביאים ראשונים, הכולל את ספר יהושע, ספר שופטים, ספר שמואל וספר מלכים. ספרים אלו מכילים בעיקר תכנים היסטוריוגרפיים. כיום מקובלת החלוקה היוונית של שמואל ושל מלכים לשניים: ספר א' וספר ב'.
נביאים אחרונים, הכולל את ספר ישעיה, ספר ירמיה, ספר יחזקאל וספר תרי עשר. ספרים אלו מכילים בעיקר לקט של נבואות שניתנו בידי הנביאים על שמם הם קרואים, המכונים גם "נביאי הספר" או "נביאי הכתב".
- תרי עשר, הכולל את הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה ומלאכי. ספרים אלו הם ספרי נבואות קצרים שקובצו יחד. הקובץ נמנה כספר אחד, ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.

חלוקה זו ל"נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" מקובלת במהדורות דפוס שונות מאז ימי הביניים. ראשיתה, ככל הנראה, במהדורה של ספרי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים עם פירוש רד"ק, שיצאה לאור בדפוס שונצינו בשנת ה'רמ"ו (1485) תחת הכותרת "ארבעה נביאים ראשונים".^[2]

השימוש בלשון "נביאים ראשונים", ו"נביאים אחרונים", מושאל ממקורות חז"ל, אולם בחז"ל ההבחנה היא אחרת: הנביאים עד סוף תקופת הבית הראשון, כולל ישעיה ירמיה ויחזקאל ומרבית "תרי עשר", הם "נביאים ראשונים", ואילו חגי זכריה ומלאכי, שהתנבאו בתחילת ימי הבית השני, הם "נביאים אחרונים".^[3] חלוקה זו נסמכת, כנראה, על הפסוק להלן:

הֲלוֹא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר קָרָא ה' בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים בִּהְיוֹת יְרוּשָׁלִַם יֹשֶׁבֶת וּשְׁלֵוָה וְעָרֶיהָ סְבִיבֹתֶיהָ וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה יֹשֵׁב.

— ספר זכריה, פרק ז', פסוק ז'