ניזאם היידראבאד

ניזאם היידראבאד היה תואר השליט של מדינת היידראבאד (כיום חלק ממדינת טלנגאנה ההודית), אזור מראתוואדה של מהאראשטרה וחבל קאליאנה-קרנאטקה של קרנאטקה)."ניזאם" הוא קיצור של "ניזאם אל-מולק" (בפרסית: نظام‌ الملک), שפירושו "אדמיניסטרטור של הממלכה", והוענק לאסף ג'א הראשון כאשר מונה למשנה למלך של הדקאן על ידי קיסר האימפריה המוגולית פרוחסיאר . בנוסף להיותו המשנה למלך המוגולי ("נאיב ") של הדקאן, אסף ג'א הראשון היה גם החצרן הראשי של האימפריה המוגולית עד 1724, אז הקים את המונרכיה העצמאית של היידראבאד ואימץ את התואר "ניזאם היידראבאד".

ניאזם
نظام

סמל הוד ניאזם
אוסמאן עלי ח'אן, אסף ג'א השביעי
השליט הראשון בבית זה	ניזאם-אל-מולק, אסף ג'א הראשון
השליט האחרון בבית זה	אוסמאן עלי ח'אן, אסף ג'א השביעי
תקופת המלוכה	31 ביולי 1724 – 17 בספטמבר 1948 (224 שנים)
מעון רשמי	ארמון צ'ומהאלה
שטח שיפוט	214,187 קמ"ר
מוטו	"אל אזמט אללה"("הגדולה שייכת לאללה") / "יא אוסמאן"

שושלת אסף ג'א נוסדה על ידי אסף ג'א הראשון , ששימש כ"נאיב" של סולטנויות הדקאן תחת האימפריה המוגולית מ-1713 עד 1721. הוא שלט באזור לסירוגין לאחר מותו של הקיסר אורנגזב בשנת 1707. בשנת 1724 נחלשה השליטה המוגולית, ואסף ג'א הפך למעשה לעצמאי, אך המדינה תהפוך בסופו של דבר לוואסלית של האימפריה המראטהית לאחר סדרה של תבוסות צבאיות בסוף המאה ה-18. מאוחר יותר הניזאם הביס את האימפריה המראטהית בעזרת הברית עם הבריטים.

כאשר חברת הודו המזרחית הבריטית השיגה סוזרניות על תת-היבשת ההודית, הם אפשרו לניזאמים להמשיך לשלוט במדינה נסיכותית שלהם כוואסלים. הניזאמים שמרו על השלטון הפנימי על מדינת היידראבאד עד 17 בספטמבר 1948, כאשר היידראבאד שולבה באיחוד ההודי החדש.

לשושלת אסף ג'א היו רק שבעה שליטים מוכרים, אך הייתה תקופה של 13 שנים לא יציבות לאחר שלטונו של הניזאם הראשון כאשר שלטו שניים מבניו, נאסיר ג'ונג, וסלאבאט ג'ונג, והנכד מוצ'אפר ג'ונג. הם מעולם לא הוכרו רשמית כשליטים. הניזאם השביעי והאחרון, מיר אוסמאן עלי ח'אן, הודח מהשלטון כאשר הודו סיפחה את מדינת היידראבאד ב-1948 במבצע פולו . כיום, התואר מוחזק על ידי נכדו, אזמט ג'ה.

היסטוריה

אטימולוגיה

מקור התואר ניזאם מפרסית (نظام), שעליה הגיעה המילה מערבית שבה פירושה "סדר" או "ארגון", והוענק בדרך כלל לפקידי מדינה רמי מעלה.

מפת הודו בשנת 1760. חלק מהאזור הדרומי בירוק נשלט על ידי הניזאם.

מוצא

לפי סר רופר לת'ברידג' (Roper Lethbridge) ב"ספר הזהב של הודו" (1893), הניזאמים הם צאצאים מהשושלת של הח'ליף הראשון אבו בכר, יורשו של הנביא מוחמד. הניזאמים בהודו הם צאצאים של עביד חאן , פרסי מסמרקנד, ששושלתו מקורה בסופי שיהאב אלדין עומר אל סוהרווארדי (1154–1191) מסוהרווארד שבאיראן. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-17, בדרכו לחג', עביד חאן עצר בדקאן, שם טיפח אותו הנסיך הצעיר אורנגזב, אז מושל הדקאן. עביד חאן חזר לשירותו של אורנגזב כדי להילחם במלחמות הירושה של 1657–1658. לאחר הכתרתו של אורנגזב, עביד חאן זכה לתגמול עשיר והפך לאציל האהוב על אורנגזב. בנו ע'אזי אודין חאן היה נשוי לסאפיה ח'אנום, בתו של הווזיר הגדול הקיסרי לשעבר (ראש הממשלה) סאדולה ח'אן . מיר קמרודין ח'אן , מייסד שושלת הניזאמים, נולד לבני הזוג, ובכך היה צאצא לשתי משפחות בולטות של החצר המוגולית.

לאחר מותו של אורנגזב ובמהלך מלחמת הירושה, נשארו קמרודין ואביו נייטרליים ובכך נמלטו מהסיכון להיות בצד המפסיד; הם נותרו שחקנים שוליים בחצר המוגולית בתקופת שלטונם של בהאדור שאה הראשון (שלט 1707–1712) וג'האנדר שאה (שלט 1712–1713). יורשו, פרוחסיאר (שלט 1713–1719), מינה את קמרודין למושל דקאן בשנת 1713, והעניק לו את התואר ניזאם-אל-מולק. עם זאת, הוא הודח ממשרת המושל שנתיים לאחר מכן וקמרודין נסוג לאחוזתו במוראדאבאד . תחת הקיסר הבא, מוחמד שאה (שלט 1719–1748), קיבל קמרודין את משרת מושל הדקאן בפעם השנייה בשנת 1721. בשנה שלאחר מכן, לאחר מותו של דודו מוחמד אמין חאן, אדם בעל השפעה רבה בחצר המוגולית, חזר קמרודין לדלהי והפך לוואזיר (ראש ממשלה). לפי ההיסטוריון פארוקי, כהונתו כראש ממשלה התערערה על ידי מתנגדיו ותוכנו נגדו מרד בדקאן. בשנת 1724 חזר הניזאם לדקאן כדי לתבוע מחדש את בסיסו, תוך כדי שינוי מעמדו לשליט עצמאי למחצה.

שלטון

ערך מורחב – היידראבאד (מדינה)

בשנת 1724 הביס אסף ג'א הראשון את מובאריז חאן כדי להקים אוטונומיה על מחוז הדקאן של האימפריה המוגולית, שנקראה היידראבאד דקאן, והחל את מה שנודע בשם שושלת אסף ג'א . השליטים הבאים שמרו על התואר ניזאם אל-מולק וכונו "ניאזם אסף ג'א," או הניזאמים של היידראבאד. הניזאם הראשון מעולם לא הכריז רשמית על עצמאות מהמוגולים; הוא עדיין הניף את דגל המוגול, ומעולם לא הוכתר. בתפילות יום השישי, הדרשה התקיימה בשמו של אורנגזב, ומסורת זו נמשכה עד סוף מדינת היידראבאד בשנת 1948. מותו של אסף ג'א הראשון בשנת 1748 התחיל תקופה של תסיסה פוליטית כשבניו, מגובים באופורטוניסטים ממדינות שכנות וכוחות זרים קולוניאליים, התמודדו על כס המלכות. עלייתו לשלטון של אסף ג'א השני, שמלך מ-1762 עד 1803, סיימה את אי היציבות. בשנת 1768, הוא חתם על הסכם מאצ'יליפטנם , ומסר את אזור החוף לחברת הודו המזרחית הבריטית תמורת תשלום שנתי קבוע.

מדינת היידראבאד בשנת 1909

ארמון צ'ומהאלה , מעון רשמי של הניזאמים (1720–1948)

בעקבות דעיכת הכוח המוגולי, חזה אזור הדקאן בעלייתה של האימפריה המראטהית. הניזאמים עצמם נלחמו במהלך מלחמות האימפרייה המוגולית-האימפריה המראטהית מאז שנות ה-20 של המאה ה-18, מה שהביא לכך שהניזאם שילם מס רגיל ("צ'אות " ) למראטהים. העימותים העיקריים בין האימפריה המראטהית לניזאמים כוללים את קרבות פלקהד (1728), רקשאסבהובן (1763), וקרדה (1795), שבכולם הובסו כוחותיו של הניזאם. לאחר כיבוש הדקאן על ידי באג'י ראו הראשון וכפיית של "צ'אות" על ידו, הניזאם הפך וסאל של האימפריה המראטהית לכל דבר ועניין.

הניזאם השישי רוכב על פיל בתהלוכה, סביב שנות ה-90 של המאה ה-19

הניזאם של היידראבאד קיבל את חסותה של חברת הודו המזרחית הבריטית בשנת 1805, לאחר ניצחון האחרונה במלחמה האנגלו-מראטהית השנייה . בשנת 1858, מדינת היידראבאד הפכה לחלק מהאימפריה ההודית הבריטית כמדינה נסיכותית בעלת אוטונומיה מלאה אם כי תחת שלטון קולוניאלי והייתה כפופה לכתר הבריטי.

משנת 1876 עד 1948, הניזאם הכיר בכתר הבריטי כשליט העליון של הודו כאשר המונרך של הממלכה המאוחדת החזיק בו זמנית בתואר קיסר הודו (שבו החזיקה לראשונה ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת כקיסרית, והאחרון היה ג'ורג' השישי כקיסר).

בשנת 1903, אזור בראר של המדינה הופרד ואוחד עם הפרובינציות המרכזיות של הודו הבריטית, כדי ליצור את הפרובינציות המרכזיות ובראר .

במהלך מלחמת העולם השנייה, שירתו 80,000 גברים מהצבא הפרטי של הניזאם תחת כוחות המדינה ההודיים , בשם רגימנט היידראבאד ה-19 במלאיה, צפון אפריקה, פרס, סינגפור ובורמה.

הניזאם האחרון של מדינת היידראבאד, מיר אוסמאן עלי ח'אן שהוכתר ב-1911, היה האיש העשיר ביותר בעולם בזמנו. הניזאם פיתח את מסילת הברזל, הכניס חשמל ופיתח כבישים, חברת תעופה, השקיה ומאגרים; למעשה, כל מבני הציבור הגדולים בעיר היידראבאד נבנו בתקופת שלטונו בתקופת השלטון הבריטי בהודו. הוא דחף את החינוך, המדע ואת הקמת אוניברסיטת אוסמאניה קדימה.

ב-1947, בזמן חלוקת הודו, הציעה ממשלת בריטניה ל-565 המדינות הנסיכותיות בתת-היבשת את האפשרויות להצטרף להודו או לפקיסטן או להישאר עצמאיות.

קץ השושלת

הגנרל סעיד אחמד אל אדרוס (מימין) מציע את כניעת כוחות מדינת היידראבאד למייג'ור גנרל (לימים מפקד הצבא) ג'יאנטו נאת צ'ודורי בסיקינדראבאד.

לאחר עצמאותה של הודו ב-1947, בחר ניזאם היידראבאד שלא להצטרף לדומיניון של הודו או לדומיניון של פקיסטן . מאוחר יותר הוא הכריז על היידראבאד כמדינה עצמאית כדומיניון שלישי, בניסיון להפוך למונרכיה עצמאית בחבר העמים הבריטי, תוך שהוא משתף את המלך ג'ורג' השישי כראש המדינה (מאז החברים בחבר העמים נדרשים לשתף את המלך כראש המדינה). לא רק ממשלת הודו, אלא ג'ורג' השישי שהיה ראש הארגון, הקיסר האחרון של הודו לפני העצמאות, ובעיקר, המלך המכהן של הודו דחה את הרעיון. לאחר שניסיונותיה של הודו לשכנע את הניזאם להצטרף להודו כשלו, ובשל מעשי זוועה רחבי היקף שבוצעו על ידי הרזאקרים (שרצו שהניזאם יצרף את היידראבאד לפקיסטן) באוכלוסייה ההינדית, ממשלת הודו פתחה לבסוף במבצע צבאי בשם "מבצע פולו ". הצבא ההודי פלש להיידראבאד ב-13 בספטמבר 1948 והביס את כוחותיה הבלתי מאומנים. הניזאם נכנע ב-17 בספטמבר 1948; באותו אחר הצהריים הוא שידר את החדשות ברשת הרדיו הממלכתית. הניזאם נאלץ להסכים להצטרפות לאיחוד החדש של הודו. התפטרותו ב-17 בספטמבר 1948 סיימה את שאיפותיה של השושלת. אף על פי כן, הוא הפך לראג'פרמוק לאחר העצמאות בהתבסס על הצבעה ציבורית. הוא נפטר ביום שישי, 24 בפברואר 1967.

כל הניזאמים קבורים בקברים מלכותיים במסגד מכה ליד הצ'ארמינר בהיידראבאד מלבד האחרון, שביקש להיקבר לצד אימו, בבית הקברות של מסגד ג'ודי מול ארמון המלך קותי .

עושרה של המדינה

כס המלכות של ניזאם היידראבאד בארמון צ'ומהאלה

בתקופת שלטונם של הניזאמים, היידרבאד התעשרה - בזכות מכרות גולקונדה שהיו המקורות היחידים ליהלומים בשוק העולמי באותה תקופה, מלבד מכרות דרום אפריקאים מה שהופך את הניזאם ה-7 לאדם העשיר בעולם. המדינה, שהשתרעה על פני 223,000 קמ"ר בדקאן, נשלטה על ידי שושלת אסף ג'א. הניזאמים קיבלו את התואר "הוד מעלתו", ו"בעל ברית נאמן של הממשלה הבריטית" על תפקידיהם במלחמת אנגלו-מייסור השנייה ושלישית וההמרד ההודי משנת 1857, והיו הנסיכים ההודים היחידים שקיבל את שני התארים הללו.

אחת הדוגמאות לעושר של הניזאמים היא תכשיטי הניזאמים של היידראבאד , אטרקציה תיירותית בינלאומית שהוצגה בעבר במוזיאון סלאר ג'ונג , אך כעת נעולה בכספת של הבנק המרכזי של הודו בדלהי. בשנת 1948 היה אומדן האוכלוסייה של מדינת היידראבאד כ-17 מיליון, והיא הניבה הכנסה שנתית מוערכת של 90,029,000 ליש"ט.

למדינה היה המטבע משלה הידוע בשם רופי היידראבאדי , עד 1951. הקצב שבו צבר הון הניזאם האחרון, מיר אוסמאן עלי ח'אן הפך אותו לאחד מעשירי העולם ב-1937, הידוע גם בקמצנותו. הוא הוערך בשווי של 660 קרור רופי (בערך 2 מיליארד דולר לפי שערי החליפין של אז). לפי רשימת העשירים בכל הזמנים של פורבס משנת 2008, ניזאם מיר אוסמאן עלי ח'אן הוא האיש החמישי העשיר בהיסטוריה המתועדת לפי הנתונים, עם שווי מוערך של 210.8 מיליארד דולר בהתאם לצמיחה של התמ"ג האמריקאי מאז תקופה זו ושער החליפין הנוכחי של הדולר האמריקאי מול הרופי ההודי.

מוסדות

הניזאמים הקימו מוסדות רבים בשם השושלת כולל בתי חולים, בתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות שהעניקו חינוך באורדו. בהשראת שירות המדינה ההודי, הקימו הניזאמים את שירות המדינה של היידראבאד.

תשתית

הניזאמים יזמו פרויקטים הנדסיים כמו מאגרים גדולים כמו אוסמאן סגאר והימאייט סאגר . במהלך תקופה זו החלה גם עבודת סקר על סכר נגארג'ונה סגאר , אף שהעבודה בפועל הושלמה בחסות ממשלת הודו ב-1969.

הם גם העניקו להיידראבאד רשת הרכבות - הרכבת הממלכתית בערבון של הניזאם שסייעה בהקמת תעשיות שונות.

ציוני דרך נוספים כוללים את בית המשפט העליון של טלנגאנה, סיטי קולג', הגנים הציבוריים (לשעבר באג-א-אאם), אולם היובל, ספריית אסאפיה, בניין האספה, בית החולים נילופר, המכללה לאמנויות אוסמאניה והמכללה הרפואית של אוסמאניה.

ארמונות

הניזאמים משושלת אסף ג'א בנו ארמונות רבים כדוגמת:

• ארמון צ'ומהאלה – המעון הרשמי של הניזאמים הראשונים
• פוראני האוולי
• ארמון המלך קותי
• אחוזת מהבוב
• ארמון פאלקנומה
• בלה ויסטה בהיידראבאד
• ארמון היל פורט
• ארמון צ'ירן
• ארמון סיפאבאד
• בית היידראבאד , ניו דלהי
• ארמון ניזאם, קולקטה

רשימת הניזאמים של היידראבאד (1724–1948)

תמונה	תואר	שם פרטי	תאריך לידה	ניזאם מ	ניזאם עד	תאריך פטירה
	ניזאם-אול-מולק, אסף ג'א הראשון نظام‌الملک آصف جاہ	מיר קמאר-אוד-דין ח'אן	20 באוגוסט 1671	31 ביולי 1724	1 ביוני 1748
	נאסיר ג'ונג نصیرجنگ	מיר אחמד עלי ח'אן	26 בפברואר 1712	1 ביוני 1748	16 בדצמבר 1750
מוצ'אפר ג'ונג	מוצ'אפר ג'ונג مظفرجنگ	מיר הידאיאט מוחי-אוד-דין סעדוללה	?	16 בדצמבר 1750	13 בפברואר 1751
	סאלאבט ג'ונג صلابت جنگ	מיר סעיד מוחמד ח'אן	24 בנובמבר 1718	13 בפברואר 1751	8 ביולי 1762 (הודח)	16 בספטמבר 1763
	ניזאם-אול-מולק, אסף ג'א השני نظام‌الملک آصف جاہ دوم	מיר סעיד מוחמד ח'אן	7 במרץ 1734	8 ביולי 1762	6 באוגוסט 1803
	סיקנדר ג'א, אסף ג'א השלישי سکندر جاہ ،آصف جاہ سوم	מיר אכבר עלי ח'אן	11 בנובמבר 1768	6 באוגוסט 1803	21 במאי 1829 מיר מחבוב עלי ח'אן
	נאסיר-אוד-דאולה, אסף ג'א הרביעי ناصر الدولہ ،آصف جاہ چہارم	מיר פארקונדה עלי ח'אן	25 באפריל 1794	21 במאי 1829	16 במאי 1857
	אפזל-אוד-דאולה, אסף ג'א החמישי افضال الدولہ ،آصف جاہ پنجم	מיר טאהיאט עלי ח'אן	11 באוקטובר 1827	16 במאי 1857	26 בפברואר 1869
	אסף ג'א השישי آصف جاہ ششم	מיר מחבוב עלי ח'אן	17 באוגוסט 1866	26 בפברואר 1869	29 באוגוסט 1911
	אסף ג'א השביעי آصف جاہ ہفتم	מיר אוסמאן עלי ח'אן	6 באפריל 1886	29 באוגוסט 1911	17 בספטמבר 1948 (הודח)	24 בפברואר 1967

הצאצאים של הניזאם האחרון

לניזאם האחרון היו 34 ילדים, בהם 16 בנים ו-18 בנות.

הירושה בשושלת אסף ג'א פעלה לפי העדפת הבן הבכור ללא קשר למצבה המשפחתי או דרגתה של האם.

בנו הבכור היה עזאם ג'ה (21 בפברואר 1907 - 9 באוקטובר 1970), היה נסיך בראר.

ואילו בנו השני מועזאם ג'א, נישא לנילופר האנימסולטאן , נסיכת האימפריה העות'מאנית.

לקריאה נוספת

• Benichou, Lucien D. (2000), From Autocracy to Integration: Political Developments in Hyderabad State, 1938–1948, Orient Blackswan, ISBN 978-81-250-1847-6
• Briggs, Henry George (1861). The Nizam: His History and Relations With the British Government, Volume 1. London: Bernard Quaritch.
• Farooqui, Salma Ahmed (2011), A Comprehensive History of Medieval India: Twelfth to the Mid-Eighteenth Century, Pearson Education India, pp. 346–, ISBN 978-81-317-3202-1
• Faruqui, Munis D. (2013), "At Empire's End: The Nizam, Hyderabad and Eighteenth-century India", in Richard M. Eaton; Munis D. Faruqui; David Gilmartin; Sunil Kumar (eds.), Expanding Frontiers in South Asian and World History: Essays in Honour of John F. Richards, Cambridge University Press, pp. 1–38, ISBN 978-1-107-03428-0
• Hastings, Fraser (1865). Our Faithful Ally, the Nizam. London: Smith, Elder & Co.
• Lethbridge, Roper (2005) [first published 1893]. "Hyderabad". The Golden Book of India. Aakar Books. p. 179. ISBN 9788187879541.
• Lynton, Harriet Ronken; Rajan, Mohini (1974). The Days of the Beloved. University of California Press. ISBN 978-0-520-02442-7.
• Nayeem, M. A. (1985). Mughal Administration of Deccan Under Nizamul Mulk Asaf Jah, 1720–48 A.D. Indian Council of Historical Research, University of Pune, Dept. of History. ISBN 9788172243258.
• Regani, Sarojini (1988) [First published 1963]. Nizam-British Relations, 1724–1857. New Delhi: Concept Publishing Company. ISBN 978-81-7022-195-1.
• Smith, Wilfred Cantwell (בינואר 1950), "Hyderabad: Muslim Tragedy", Middle East Journal, 4 (1): 27–51, JSTOR 4322137 {{citation}}: (עזרה)
• Zubrzycki, John (2006). The Last Nizam: An Indian Prince in the Australian Outback. Australia: Pan Macmillan. ISBN 978-0-330-42321-2.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניזאם היידראבאד בוויקישיתוף

• The Nizam of Hyderabad: A Dynasty of Wealth, Power, and Legacy
• List of Nizams of Hyderabad (1724 - 1948)
• Hyderabad State: Tracing lineage of the Nizams