נמב"י
נִמב"י (ראשי תיבות: נגד מיקום בחצרי[1]; מאנגלית: Not In My Back Yard – NIMBY) הוא כינוי להתנגדותם של תושבים להקמתו של מוסד ציבורי בסמוך לביתם, מחשש שהדבר יפגע בערך הנכס שלהם ובאורח חייהם.
הכל מסכימים שהחברה אינה יכולה להתקיים ללא מוסדות ציבוריים כגון בתי ספר, בתי אבות, בתים לאנשים עם צרכים מיוחדים, מתקנים לטיפול בפסולת וכדומה. הבעיה היא שמוסדות ומתקנים כאלה מלווים במטרדים מסוגים שונים, כגון מטרדי רעש, ריח, זיהום, קרינה, התנהגויות אנושיות לא מקובלות וכדומה, ולכן הכול שמחים להקמתם, אך מעדיפים שיוקמו בשכונה אחרת, בעיר אחרת ולעיתים – במדינה אחרת (כאשר מדובר בסילוק של פסולת גרעינית, למשל).
גישת נמב"י מעמידה במבחן את אנשי הציבור (ראש עירייה, שר וכדומה) שצריכים לקבל החלטה בעניין מיקומו של המוסד הציבורי השנוי במחלוקת, ולעיתים חולפות שנים עד שמתקבלת החלטה בעניין זה.
דוגמה ידועה במיוחד לתסמונת נמב"י היא הקמת אנטנות סלולריות שלגביהן מתנהלים ויכוחים רבים. על פי המצב כיום, כמעט איש איננו מוכן לוותר על מכשיר הסלולר שלו, ולעומת זאת, רבים לא מוכנים שתוקם אנטנה ליד ביתם בשל החשש מהשפעות הקרינה.
אפליה על פי מצב סוציו-אקונומי
עריכהלפי תאוריות חברתיות חדשות, מיקום אתרי נמב"י מנציח מצב של שכונות ושל ערים. לפי מבחן זה, מחולקים מבני הציבור לכאלו שאנשים רבים אינם מעוניינים בהם בשכנותם ולכאלו שאינם מעוררים התנגדות ואפילו משדרגים מעמד של שכונה. בעוד שכונות עניות מתקשות למנוע הקמת מוסדות בלתי רצויים בשכנותם, תושבי שכונות מבוססות מצליחים בשלל דרכים למנוע מיקום מוסדות כאלו בקרבתם.
דוגמה קיצונית לכך ניתן למצוא במקרה מ-2019, בו תושבים בזכרון יעקב שילמו לחברה פרטית 500 אלף שקל בתמורה לכך שלא תפעיל מוסד שיקומי לנפגעי התמכרויות[2]
חוק 'נמב"י' רישוי מפעלי תשתית לאומית
עריכהבמהלך שנת 2017–2018 היה ניסיון לקדם תיקון לחוק רישוי עסקים – רישוי מפעלי תשתית לאומית, על רקע מחלוקות בין רשויות מקומיות לבין משרדים ממשלתיים במספר סוגיות שונות. ההצעה התמקדה בהעברת סמכות רישוי העסקים מהרשות המקומית לשלטון המרכזי במקרים של תשתית לאומית או מפעלים חיוניים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו אף התייחס בפומבי להצעת תיקון החוק כ'חוק נמב"י'[3]. הצעת החוק לא עברה בסופו של דבר[4].
נמב"י בישראל
עריכהבמחקר שפרסמו בני פירסט ומישל פורטמן (אקולוגיה וסביבה, יוני 2018) נאמר ש"בעשור האחרון הופכת תופעת הנִמְבִּ"י לשכיחה מאוד בישראל. כמו במדינות מפותחות אחרות, אחת מהתופעות הנלוות לתהליכי הפיתוח המואץ היא מספרם העולה של תושבים המתנגדים לתוכניות בנייה בסמיכות למקום מגוריהם. הניגוד הפנימי בין הרצון לשמור על רמת חיים גבוהה ועל איכות סביבה נאותה, ובין הצורך בהקמת תשתיות חיוניות שיאפשרו את אותה רמת חיים גבוהה, הוא אחד המאפיינים העומדים בבסיס תופעת הנִמְבִּ"י"[5].
במקרים רבים נטען על ידי חברות תשתיות[6] וועדות תכנון ובנייה בדיונים בבתי המשפט בכלל ובבית המשפט העליון בפרט שהטענות נגדן הן מסוג NIMBY, ובמקרים לא מעטים השופטים תומכים באמירה זאת בפסק דינם. בין השאר נאמר כך על ידי השופטת דפנה ברק ארז[7] והשופט רון סוקול כלפי הדרישה להרחיק את אסדת הגז מהחוף[8], על ידי השופט יצחק עמית כלפי שלל עתירות המבקשות לשנות את הסדרי השימוש במסלולי הנחיתה בנמל התעופה בן-גוריון[9] ועל ידי השופט אליקים רובינשטיין כלפי עתירה נגד הקמת תחנת הסגר[10]. במקרים מעין אלו ממעטים השופטים להתערב וטוענים שהמקום לשקול היכן ימוקם המפגע הנטען הוא בוועדות התכנון והבנייה ולא בבית המשפט[11]. השופטת מרים נאור אף נימקה הטלת הוצאות משפט על עותרים בכך שהם לא חזרו בהם מהעתירה לאחר שחששות בטיחותיים הופגו על ידי חברת התשתיות וכל שנשאר היה, לדברי השופטת: "טענת NIMBY קלאסית שאין לקבלה"[12].
בהלכה
עריכהעל פי ההלכה היהודית, פעמים שטענות מסוג נמב"י דינן להתקבל, במסגרת הלכות הרחקת נזיקין והלכות נוספות. למשל, כאשר הדיירים הסמוכים טוענים כי הימצאות הדבר בסמוך למקום המגורים מעלה חשש ממשי לסיכונים בריאותיים, גורמת להם לחרדות נפשיות, פוגעת בערך הנכסים הסמוכים, וכיוצא בזה.
דוגמה מצויה לדבר היא הצבת אנטנות סלולריות בקרבת בתי מגורים ומוסדות חינוך בניגוד לרצון התושבים הסמוכים,[13] שלדעת פוסקים רבים יש לתושבים הסמוכים הזכות להתנגד לכך, בפרט כאשר קיימות חלופות אפשריות.[14][15][16]
קישורים חיצוניים
עריכה
- נימבי – NIMBY, באתר infospot
- ארצי חלפון, חרף מאבק התושבים: המרכז לחולי סרטן יוקם בבאר-שבע, באתר ynet, 4 באוגוסט 2004
- עע"ם 2152/13 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית טבעון נ' ועדת ערר מחוזית חיפה ואחרים, ניתן ב־1 באפריל 2014
- מאיה הורודניצאנו, חרף התנגדות התושבים: הרכבת הקלה תעבור ברחוב עמק רפאים בירושלים, באתר וואלה, 18 ביוני 2018
- צאלה קוטלר הדרי, אנשים כמונו: האם זה הסוף לערבות ההדדית של הישראלים?, באתר גלובס, 21 ביולי 2018
חיה ארז, אנוכיים? הפעילים המקומיים מובילים את המאבק הסביבתי, באתר TheMarker, 5 באוגוסט 2018- דו"ח בנושא השילוב הראוי של אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה, באתר של משרד העבודה והרווחה.
הערות שוליים
עריכה- ^ נִמְבִּ"י במילון איכות הסביבה (תשע"א), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ אור קשתי, נעה שפיגל, תושבים בזכרון יעקב ישלמו לחברה פרטית כדי שלא תפתח מוסד שיקומי במושבה, באתר הארץ, 1 במרץ 2019
- ^ חוק 'עוקף עיריית חיפה' ייכנס לחוק ההסדרים של תקציב 2019, באתר infospot.co.il
- ^ האם ההצבעה על חוק נימבי תדחה למושב הקיץ של הכנסת?, באתר infospot.co.il
- ^ אקולוגיה וסביבה - כתב עת למדע ומדיניות הסביבה, באתר magazine.isees.org.il
- ^ בג"ץ 8401/15 עיריית בני ברק נ' שר האוצר, ניתן ב־3 בנובמבר 2016
- ^ בג"ץ 7737/14 עיריית יקנעם נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, ניתן ב־22 בדצמבר 2015
- ^ ארז רביב, על אף המאבק המתוקשר: נדחתה עתירת 'שומרי הבית' נגד צנרת הקונדנסט, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 באוגוסט 2018
- ^ עע"מ 3139/15 קיבוץ בארות יצחק נ' מנהל רשות התעופה האזרחית, ניתן ב־4 בפברואר 2019
- ^ עע"מ 2840/15 כפר דניאל - מושב שיתופי נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז, ניתן ב־22 ביוני 2016
- ^ ראו ציטוט: "אינני רואה טעם התערבות של בית המשפט בשיקול התכנוני ... טענת העותר ... היא ממין Not In My Back Yard (NIMBY) ודרכם של טועני טענות ממין זה שיש להם ק"נ טעמים להסביר מדוע אין להקים את המבנה המיועד אצלם אלא אצל זולתם. מקום ההכרעה בטעמים אלה הוא אצל רשויות התכנון" ב-עע"מ 7946/16 שלומית הרץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה, ניתן ב־28 בינואר 2018
- ^ בג"ץ 1517/14 קיבוץ רגבים נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, ניתן ב־24 בנובמבר 2014
- ^ ראה בהרחבה בספר אור המשפט (הרב דניאל כץ, ירושלים תשע"ח), פרק כז - הקרינה ונזקיה, עמ' 443-510 (בעמודי הספר: 419-486)
- ^ תושבי קריית הרצוג יצאו למאבק נגד קרינת האנטנות | רבני העיר בפסק נחרץ, באתר JDN
- ^ "איכא דרכא אחרינא" - הגר"מ שפרן: "מותר להשתמש בכל דרך חוקית לסלק את האנטנה", באתר כיכר השבת
- ^ מתעצמת הסערה סביב "ישיבת האנטנות", באתר המחדש