נשיאת מטרייה בשבת

סוגייה הלכתית

נשיאת מטרייה בשבת היא סוגיה בהלכה הנתונה למחלוקות בין פוסקים רבים בספרות השו"ת. יש הסבורים שיש בנשיאת המטרייה בשבת איסור הנובע ממלאכת בונה, ואילו אחרים אינם רואים בכך אותו המקרה, ולכן מתירים.

נשיאת מטרייה בשבת
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר שמות, פרק ל"ט
תלמוד בבלי מסכת שבת, דף קל"ז, עמוד ב'
משנה תורה ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ב, הלכה ל"א
שולחן ערוך

שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"א

שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שט"ו
מקורות נוספים

מכתם לדוד יחוה דעת שואל ומשיב

מחנה חיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מתפללים עם מטרייה ביום חול בכותל המערבי

הרקע ההלכתיעריכה

עמוד ראשי 
להרחבה בנושא ראו: מלאכות בונה וסותר

הבעיה בנשיאת מטרייה בשבת נעוצה באיסור מלאכת בונה שהיא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת ושמקורה מצוי במלאכת בניית המשכן המוזכרת בספר שמות[1]. אחת התולדות הנובעות ממלאכת הבונה היא בניית אוהל. התורה מתייחסת באיסור זה לעושה אוהל קבוע, ואילו בתלמוד קיימת התייחסות מפורשת גם לעושה אוהל ארעי[2]. מכאן התחיל להתהוות הדיון ההלכתי האם יש בבחינת נשיאת מטרייה אוהל ארעי או לא.

הפרשנים חלוקים באשר למקורו של האיסור התלמודי בעשיית אוהל ארעי בשבת. שתי הגישות המרכזיות הן של הרמב"ם ושל הרי"ף. לדעת הרי"ף נראה שמקור האיסור הוא בתורה[2]. מנגד, הרמב"ם כתב שאיסור זה הוא מדרבנן[3]. עם זאת הן הרי"ף והן הרמב"ם לא התייחסו בנשיאת מטרייה בפסיקתם, אלא לעשיית אוהל באופן כללי. מקור האיסור ההלכתי הוא משמעותי לקביעת מידת החומרה שיש לייחס לאיסור. מסיבה זו פרשנים שקיבלו את דעת הרי"ף באשר למקור האיסור, נטו להחמיר עם פסיקתם מתוך הבנה שאי שמירתו עלול להיות עבירה על המצווה בתורה.

תשומת לב מיוחדת ניתנת במספר פסיקות באשר לעצם פתיחת המטרייה. אם המטרייה נפתחה בערב שבת, נוצר בידול בין עשיית אוהל ארעי בשבת ובין נשיאתו. בהפרדה זו ניתן דגש פחות על השאלה הכללית יותר באשר להיות המטרייה אוהל ארעי, וכובד המשקל עובר אל השאלה לפיה האם ניתן לשאת את המטרייה בשבת בהנחה שהיא אכן כאוהל ארעי. הפתיחה עצמה של המטרייה מתבססת על ההיתר שמצוי בשולחן ערוך לפתוח כיסא של פרקים שלא נחשב לעשיית אוהל[4].

הדיון בספרות השו"תעריכה

הדיון בנושא פתיחת המטרייה בשבת החל לראשונה להופיע בספרות השו"ת במאה ה־18 על ידי רבי דוד חיים פארדו בוונציה[5]. עיקר הדיון התקיים מימיו של פארדו ועד לפוסקים במאה העשרים. דעות הפוסקים נחלקות לרוב בין היתר ואיסור הנשיאה בשבת, אך עם זאת ישנן פסיקות בהן יש הבחנה בין פתיחת המטרייה בשבת ובין נשיאת מטרייה שנפתחה בערב שבת.

דוד פארדועריכה

רבי דוד פארדו היה הראשון לעסוק בסוגיית נשיאת המטרייה. בספר השו"ת מכתם לדוד אסר לפתוח מטרייה בשבת ולשאת אותה כדי להגן מפני הגשמים, מפני שהעושה כן הוא כעושה אוהל ארעי. ר' פארדו קיבל את סברת הרי"ף שהאיסור מקורו בתורה, ולכן הדגיש שיש לאסור זאת ביתר שאת. טענה נוספת המחזקת את השקפתו הביא מתוך פסיקתו של הרמב"ם בה קבע שאסור לחבוש בשבת כובע ששוליו קשים ורחבים טפח אחד או יותר, והעושה כן כאילו עשה אוהל ארעי בשבת[6].

יחזקאל לנדאעריכה

הרב יחזקאל לנדא, מגדול פוסקי ההלכה במאה ה־18 כתב בספרו הנודע ביהודה, שיש לאסור פתיחת מטרייה בשבת מפאת עשיית אוהל ארעי[7]. הוא גם התייחס לנשיאת מטרייה שהייתה פתוחה עוד מערב שבת. לנדא קבע שלכאורה יש מקום לומר שאף על פי שאדם הנושא אותה בשבת לא נחשב כמי שעושה אוהל בשבת, אך קיים יסוד שייראו בו כעושה אוהל בשבת ולכן אסר אפילו על נשיאת מטרייה שנפתחה ערב שבת בשל מראית העין, כדי שהרואה אדם כזה לא יחשוד שפתח אותה ביום השבת עצמו.

הרב לנדא, שהיה רבה של העיר פראג, סיים את דבריו בסיפור שהמחיש את הצורך שיש בנשיאת המטרייה ביום שבת וביכולת לאכוף איסור שכזה: "וכאשר הובאה מטריה זו למדינתינו, התחילו אנשים רבים לנהוג להקל לעצמם לנושאה בשבת, ותיכף ומיד מחיתי על זה בכל תוקף, ודרשתי ברבים בבית הכנסת, והודעתי להם חומר האיסור שבדבר, כך שאני חושש לאיסור סקילה, לפי דעת הרי"ף הנ"ל, ומאז התחילו רוב העם להזהר בדבר"[7].

עובדיה יוסףעריכה

הרב עובדיה יוסף עסק בשו"ת יחוה דעת בנשיאת המטרייה בשבת בצורה מעמיקה תוך אזכור של פוסקים רבים לפניו שהתייחסו לנושא. בסוף הדיון סיכם: "אסור לפתוח מטריה ולנושאה עליו בשבת להגן מפני הגשמים. ואפילו היתה פתוחה מערב שבת יש לאסור לנושאה עליו בשבת. ומכל שכן במקום שאין עירוב ברשות הרבים כדת, שבודאי שיש לאסור בהחלט נשיאת המטריה בשבת, לכל הדעות. והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר." (יחוה דעת, סימן מג)

דעת החת"ם סופר להתירעריכה

החת"ם סופר שפעל במרכז אירופה חלק על הנודע ביהודה וכתב שרוב האנשים במדינתו נוהגים להקל לשאת את המטרייה בשבת משום שאין זה אלא בניין לשעה[8]. נראה שהוא גם חולק בכך על התלמוד הירושלמי שמציין שבניין לשעה דינו בניין[9].

בשל היותו של החת"ם סופר הפוסק המרכזי שהתיר נשיאת מטרייה בשבת, פוסקים מאוחרים ממנו שהתירו את הנשיאה נסמכו על דבריו. לעומתם, מי שרצו לאסור הביאו את דבריו כתמצית הסיבות להיתר וחלקו עליהם. כך רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק שנסמך גם הוא על דברי התלמוד הירושלמי, ציין שאין הוא רואה סתירה בינו ובין הכתוב בתלמוד הבבלי[10]. בנוסף, כתב רבי מאיר שמחה מדווינסק שכבר פשט איסור נשיאת המטרייה במדינתו והעושה כן נחשב לפורץ גדר, ולכן אין להקל בזה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • שאלות ותשובות יחוה דעת, סימן מג, הרב עובדיה יוסף
  • שאלות ותשובות חזון איש, סימן נב אות ו'

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמות, ל"ט
  2. ^ 1 2 התלמוד הבבלי, מסכת שבת, דף קל"ז עמוד ב'
  3. ^ משנה תורה, הלכות שבת, פרק כ"ב, הלכה כ"ז
  4. ^ שולחן ערוך, שבת, סימן שט"ו סעיף ה'
  5. ^ מכתם לדוד, אורח חיים, סימן א'
  6. ^ משנה תורה, הלכות שבת, פרק כ"ב הלכה ל"א
  7. ^ 1 2 הרב יחזקאל סג"ל הלוי לנדא, נודע ביהודה מהדורא תנינא, הלכה ברורה, ירושלים, 1960
  8. ^ שו"ת חת"ם סופר, או"ח סימן עב. כאן משתמש החת"ם סופר במילה פאראסל לציון מטרייה
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, הלכה ב
  10. ^ אור שמח - הלכות שבת, פרק י, הלכה יב

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.