ויקיפדיה

נשף (תרבות להט"ב)

נשף (באנגלית: Ball), "תרבות הנשפים", "סצנת הנשפים", "נשפי הבתים" או "נשפי הדראג", הוא אירוע בתת-תרבות מחתרתית להט"בית שהתפתח בארצות הברית בהדרגה החל מסוף המאה ה-19 בקרב קהילת הלהט"ב. תרבות הנשפים כפי שמוכרת כיום, החלה להתפתח בסביבות שנות ה-60 של המאה ה-20. במסגרת הנשף, מתמודדים מתחרים ביניהם על גביעים, פרסים ותהילה.

מתמודד מתקדם אל עבר השופטים בצעדי Vogue בנשף בברלין, 2018.

מרבית משתתפי הנשפים הם צעירים אפרו-אמריקנים ולאטינו-אמריקנים מהקהילה הגאה. במסגרת הנשפים, על המשתתפים להתחרות זה בזה בצעידות מסלול, ריקוד ופוזות, לבקר זה את זה ולתמוך זה בזה במסגרת התחרויות, המחולקות לקטגוריות שונות. החלוקה הקטגורית היא לעיתים על פי מגדר או מעמד חברתי, אך זאת ממקום של סאטירה כלפי הסדר החברתי הקיים, תוך כדי מתן אפשרות לבריחה זוהרת מהמציאות. המשתתפים מתחרים במטרה לזכות בפרסים ובמוניטין בקרב חברי הקהילה.

תרבות הנשפים התרחבה אל מעבר לגבולות האירועים הפורמליים המובהקים, שכן משתתפים רבים בתרבות זו משתייכים לקבוצות יריבות המוכרות כ"בתים" - מסורת ארוכת שנים בקרב קהילות הלהט"ב וקהילות אתניות מסוימות, שבהן קבוצה של חברים הופכים ל-"משפחה" המספקת לחבריה תמיכה סוציאלית, נפשית וחומרית. ה"בתים" מהווים תחליף למשפחות הביולוגיות של המתגוררים בהם, שכן מרביתם צעירים שנדחו מבתיהם בשל זהותם המגדרית או נטייתם המינית[1][2].

בתים עריכה

בשנות ה-60 של המאה ה-20 התפתחו ה"בתים" סביב תרבות הנשפים. בית הוא קולקטיב של אנשים, לרוב צעירים הומוסקסואלים או טרנסג'נדרים, אפרו-אמריקנים או לטינו-אמריקנים, המקיימים אורח חיים שיתופי-קומונאלי. הבתים מורכבים לרוב מצעירים שנדחו מבתיהם על ידי משפחותיהם הביולוגיות, לאחר שהתגלתה נטייתם המינית או המגדרית. מטרתם של הבתים היא לספק יחידה משפחתית אלטרנטיבית לצעירים, שמצאו עצמם גרים ברחוב ועובדים בתעשיית המין על מנת לשרוד[3].

הבתים יכולים להיות בתים ממשיים, קרי, קורת גג בה חברי "המשפחה" חיים יחד, אך ברוב המקרים מדובר ביחידה מטאפורית בלבד. בכל בית קיימים תפקידים: אמא, אבא, דוד, דודה וילדים (לא כולם בהכרח מתקיימים בכל בית). התפקידים לא מחולקים לפי מין או מגדר. תפקיד ה"אמהות" הוא לרוב לספק תמיכה ודאגה למשפחה, ותפקיד ה"אבות" הוא לרוב לתפקד כמדריך, כאחראי על הקניית הערכים בבית ועל העלאת המוניטין שלו[4]. שני ההורים אחראים על גיוס הילדים, על הנחייתם לקראת הנשף ועל סיפוק תמיכה סוציאלית וחומרית לחברי המשפחה. החבר המייסד של הבית יהיה בתפקיד הורה, או במידה ומדובר בבית וותיק – התפקיד יתקבל על ידי מינוי. הילדים יכולים להיות בכל גיל ובמרבית הפעמים אינם קשורים בקשר דם אחד לשני ולהורים. כדי להקים בית חדש צריך אדם לצבור מוניטין רב בקהילת הנשפים. עליו לזכות בתחרויות ולצבור פרסים – ורק אז יוכל להקים בית חדש ולהנהיג אותו[3].

בתים שזוכים בגביעים רבים בנשפים וזוכים להכרה ולתהילה[5]. בעבר, בכל בית הייתה נציגות לארבעת המגדרים הבאים: מלכות בוצ'ות, מלכות פמיות, בוצ'ות ונשים[6]. בתים מודרניים קרויים לרוב על שם מעצבי אופנה מוכרים ונחשבים, לדוגמה: בית ארמני, בית ורסצ'ה, בית מנאלו-בלאנקו, או על שם המייסדים שלהם. בדרך כלל, חברי הבית מאמצים את שם ביתם כשם המשפחה שלהם. קיימות "רשתות" של בתים הנושאים את אותו השם – ולהם יש בית מרכזי המפקח על פעילותם.

ישנם "בתים" ביותר מ-15 ערים ברחבי ארצות הברית, רובן בצפון. ערים אלו כוללות את ניו יורק, ניוארק, ג'רזי סיטי, פילדלפיה, שיקגו, בולטימור, וושינגטון די. סי.[6], אוקלנד ואזור מפרץ סן פרנסיסקו.

בין הבתים הבולטים: בית אבוני (שנוסד על ידי ריצ'רד ולארי אבוני), בית נינג'ה (שנוסד על ידי וילי נינג'ה), בית אוויאנס (שהוקם על ידי אמא חואן אביאנס)[7], בית אקסטרווגנזה (שנוסד על ידי הקטור אקסטרווגנזה ואנג'י אקסטרווגנזה), בית פרינסס, בית אינפיניטי, בית מזרחי (שנוסד על ידי אנדרה, ג'ק והיידי מזרחי), בית לה-ביג'ה (שנוסד על ידי קריסטל לה-ביג'ה)[8][9][10], בית דופרי (שנוסד על ידי פריז דופרי), בית אמזונס (שנוסד על ידי ליומי מלדונדו),‏[11] בית מוגלר (שנוסד על ידי דייוויד, ראלי וג'וליאן)[12], בית בלנסיאגה (שנוסד על ידי הרולד בלנסיאגה), בית קאן (שנוסד על ידי ג'יימס קאן הגדול), בית לאנווין (שנוסד על ידי קני אוויסו ומיצ'י לקרואה), ובית גרסון (שנוסד על ידי שאנון גרסון)[13].

נשפים עריכה

ה"נשף" הוא אירוע בו מתחרים זה בזה בתים ו"סוכנים חופשיים" (אנשים שלא שייכים לבית) עבור פרסים, גביעים, כסף ותהילה. הנשפים יכולים להתרחש באולמות גדולים ומוכרים, או במקומות מחתרתיים וקטנים כמו מגרשי חנייה[4]. הנשפים מתקיימים מספר פעמים בחודש ומהווים עבור הבתים דרך עיקרית לזכות בהכרה והערכה בקהילה[3]. לכל נשף יש נושא ובכל נשף ישנן כמה קטגוריות בהן מתקיימות תחרויות. הנושא והקטגוריות מופצות למשתתפים מספר חודשים מראש, כדי לאפשר להם להתכונן כראוי. לרוב, לכל בית יש את הקטגוריות שבהן הוא מוכר ומוביל ובהן הוא ישאף לנצח שוב, על מנת לשמור על מקומו כמוביל בקטגוריה[3].

התחרות מתקיימת על מסלול, שמדמה מסלול בתצוגת אופנה. הבתים מתחרים זה בזה בנשפים, והם נשפטים על כישורי הריקוד שלהם (בעיקר - ריקוד Vogue), התלבושות, ההופעה והעמדה[5]. המשתתפים מתלבשים בהתאם לקטגוריה בה הם מתמודדים, ומצופה מהם להיות "אמיתיים" ככל הניתן בהתאם לקטגוריה זו[14]. הנשפים מושפעים מאוד מתרבות וממוזיקת היפ הופ[15]. הנשפים הגדולים ביותר נמשכים עשר שעות, עם עשרות קטגוריות בערב בודד. עם פחות צופים מהצד, כמעט כל הנוכחים באים כדי להתמודד, אך בכל תחרות מלבד המתחרים ישנם שופטים, מנחים ותקליטן. בין הפרסים ישנם גביעים שגובהם 3.7 מטר והזוכה בפרס הגדול ביותר בערב עשוי להרוויח אלף דולר ויותר.

  • דירוג: את הדירוג בתחרות מבצעים השופטים. השופטים הם ידוענים או מתחרים וותיקים ובעלי ניסיון בקהילת הנשפים. השופטים מדרגים על הופעה על ידי מתן ניקוד, המתבסס על מספר קריטריונים קבועים לכל קטגוריה, כגון איכות התחפושת, יצירתיות, הופעה ונראות כללית.
  • ריקוד: הריקוד הוא חלק הארי והמורכב ביותר של התחרות. הריקוד המזוהה עם תרבות הנשפים נקרא ווגינג, על שם מגזין האפנה "Vogue". הריקוד למעשה מנסה לחקות בצורה מוקצנת את תצוגות האופנה, זאת באמצעות פוזות מוקצנות ותנועות ידיים. לעיתים, הריקודים מהווים פארודיה על הטרוסקסואליות.

קיימים שלושה סוגים של Voguing עריכה

  • Old Way – היה נפוץ בתחרויות בין 1960–1980, מדגיש יכולות אקרובטיות ודומה לברייק-דאנס, הדגש בריקוד הוא על פוזות מורכבות.
  • New Way – מתמקד בגמישות ולהטוטנות.
  • Vogue Femme – ריקוד שמורכב מתנועות דרמטיות ונשיות מוקצנת ומורכב מחמישה אלמנטים: "הליכת ברווז" ("duckwalk"), "הליכת חתול" ("catwalk" - הליכה כמו דוגמנית מסלול), ידיים, "ריקוד רצפה" ("floorwork") וסיבובים ("spins and dips")[16].

קטגוריות עריכה

להלן רשימה של קטגוריות העשויות להיכלל בנשף[17]:

  • בוץ' קווין ווג פם/ הופעה בדמות נשית (Butch Queen Vogue Fem/Female Figure Performance) – שימוש בצעדים של "Vogue Femme".ֹ
  • בוץ' קווין אמיתית (Butch Queen (BQ) Realness) – המועמדים מתחרים על יכולתם "לעבור" כגברים סיסג'נדרים.
  • פאם קווין אמיתית (Femme Queen (FQ) Realness) – המועמדות מתחרות על יכולתן "לעבור" כנשים סיסג'נדריות.
  • אמיתי עם טוויסט (טוויסטר) (Realness With a Twist - Twister/RWT) – שילוב של הקטגוריה הראשונה והשנייה: היכולת לעבור כהטרוסקסואל, בשילוב עם צעדי Voguing.
  • מסלול (Runway) – המועמדים מתחרים על יכולתם לצעוד כדוגמניות ודוגמנים אמתיים, בקטגוריות שונות.
  • ביזארי (Bizarre) – תחרות על יצירתיות ותחפושות מוזרות, בנושאים שונים.
  • תוויות (Labels) – תחרות בסימן מותג מסוים. המועמדים נבחנים על איכות המותג ואמיתותו (כשכאן המטרה היא אכן ללבוש מותגים אמתיים).
  • פנים (BQ/FQ/FF Face) – בחינת המועמדים על תווי הפנים שלהם, העור והאיפור.
  • סירנות סקס (BQ/FQ/FF Sex Siren) – המועמדים נבחנים על סקס-אפיל, יכולות פלירטוט ופיתוי.
  • פרשן מול פרשן (Commentator vs. Commentator) – הזדמנות למנחי הטקס להראות את יכולות הראפ והחריזה שלהם.
  • בוץ' קווין בעקבים (Butch Queen up in Pumps) – צעידת מסלול עם עקבים גבוהים.
  • הופעת ידיים (Hands Performance) – שימוש בידיים על מנת לספר סיפור.
  • וירג'ין ווג (Virgin Vogue) – קטגוריה עבור משתתפים שרוקדים "ווג" פחות משנה.
  • ווג למתחילים (Beginner's Vogue) – קטגוריה עבור משתתפים שרוקדים "ווג" פחות משנתיים.
  • בתול מסלול (Virgin Runway) – צעידת מסלול עבור משתתפים שצועדים פחות משנה.
  • מסלול למתחילים (Beginner's Runway) - צעידת מסלול עבור משתתפים שצועדים פחות משנתיים.
  • המתלבש הטוב ביותר (Best Dressed) – תחרות על הבגדים המהודרים ביותר.
  • קטגוריות אייקוניות (Legendary/Iconic Categories) – קטגוריה בה צועדים רק משתתפים בעלי מוניטין רב בקהילת הנשפים.
  • ווג לנשים (Women's Vogue) – נשים בריקוד ווג.
  • גוף (Body) – קטגוריה בה נבחן מבנה הגוף של המתמודד

היסטוריה עריכה

"תרבות הנשפים", "סצנת הנשפים", "נשפי הבתים" או "נשפי הדראג" התפתחה כאלטרנטיבה המתריסה נגד התרבות ההטרו-נורמטיבית והחוקים המבחינים בין מגדרים.

ד"ר ג'ני בימין (Genny Beemyn) מתארת בספרה Trans Bodies, Trans Selves, כי התופעה התחילה בערים הגדולות בארצות הברית במאה ה-19. חברי הקהילה הגאה ניסו ליצור לעצמם עולם תרבותי משל עצמם, ולהשתמש בו על מנת למחות נגד חוקים האוסרים על אזרחים ללבוש בגדים של המין השני. כמו כן, באותן שנים החלו בני נוער רבים להיחשף לזהותם המגדרית, 'לצאת מהארון' ולעזוב את בתיהם לערים הגדולות. הם עשו זאת על מנת להשיג חופש וחירות מגדרית, וכן לפגוש עוד בני נוער אחרים אשר דומים להם ומצויים באותו מצב כמותם. ה'נשפים' סיפקו נקודת מפגש, בה בני ובנות נוער רבים יכלו למצוא בית חלופי לביתם הביולוגי, אשר לא היה מוכן לקבל אותם בשל זהותם[18].

במאמרו "Spectacles of Colors" (בתרגום מילולי לעברית: "משקפי הצבעים"), מתאר לנגסטון יוז שחי סוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, את החוויה שלו בנשף דראג בשנות ה-20[19].

המוזר והמרהיב ביותר מבין כל הסְפֶּקְטָקְלים בהארלם בשנות ה-20, ועדיין המוזר והמרהיב ביותר, הוא הנשף השנתי של מועדון המילטון קלאב לודג' בקזינו של רוקלנד פאלאס. השתתפתי [בו] פעם כאורח של אלייה ווקר. זה נשף בו גברים מתלבשים כמו נשים ונשים מתלבשות כמו גברים. בעיצומה של תנועת הכושי החדש והפלישה התיירותית להארלם, זה היה אופנתי עבור המנהיגים החברתיים של הארלם ושל העיר התחתית להפגין נוכחות בנשפים האלו ולהביט מלמעלה אל ההמון המוזר שעל רחבת הריקודים, גברים לבושים בשמלות וכיסויי ראש מעוטרים בנוצות ונשים לבושות בטוקסידו ובחליפות.

המקור באנגלית
Strangest and gaudiest of all Harlem spectacles in the '20s, and still the strangest and gaudiest, is the annual Hamilton Club Lodge Ball at Rockland Palace Casino. I once attended as a guest of A'Lelia Walker. It is the ball where men dress as women and women dress as men. During the height of the New Negro era and the tourist invasion of Harlem, it was fashionable for the intelligentsia and social leaders of both Harlem and the downtown area to occupy boxes at this ball and look down from above at the queerly assorted throng on the dancing floor, males in flowing gowns and feathered headdresses and females in tuxedoes and box-back suits.

בשנת 1930, נשפי דראג ציבוריים הגיעו גם לשיקגו, ניו אורלינס, בולטימור, פילדלפיה, ועוד ערים אמריקניות גדולות. אל האירועים ההמוניים החלו להגיע גם תושבים סקרנים ולא רק משתתפים. לקראת הנשפים, שגדלו והפכו להמוניים, המארגנים היו מקפידים להשיג אישורים מהמשטרה, על מנת שלא יעצרו את המשתתפים והמשתתפות על קרוס-דרסינג (לבוש המין השני).

אף על פי שבתקופה מאוחרת יותר הנשפים הובלו בעיקר על ידי אפרו-אמריקנים ולטינו-אמריקנים, הנשף הרשמי הראשון בהמילטון לודג' בהארלם ניו יורק היה מעורב - דבר שהיה מאוד לא נפוץ באותה תקופה, בגלל ההפרדה הגזעית המובהקת. על אף שהיה מעורב, הגזענות הייתה מורגשת למדי מבחינת התנהלות האירוע. המתמודדים השחורים לא קיבלו פרסים בשל היותם שחורים, והשופטים בתחרות היו לבנים בלבד. הגזענות הבוטה הובילה לתכנון נשפים נוספים על ידי אפרו-אמריקנים ולטינו-אמריקנים, ויצרה הפרדה גזעית בנשפים. בשנת 1960 האירועים הפכו למופרדים לחלוטין בשכונת הארלם בניו יורק. הבשורה על קיום נשפים הופצה ומשכה כמות משתתפים אשר למספר שעות, יכלו להתחרות על 'מעבר' (Passing) במגדר האמיתי שלהם ואף לנצח ולזכות בפרסים.

במהלך העשורים שעברו הלכו ה'נשפים' והתגבשו לכדי פורמט ה'דראג' המוכר כיום. תרבות ה'נשפים' המודרנית קיימת כבר לפחות חמישה עשורים, בתחילה כתרבות מחתרתית, ולאחר מכן כתרבות גאה מיינסטרימית ששואפת להפיץ את עצמה בכל רחבי העולם. פריצתה של תרבות ה'נשפים לתרבות הפופולרית נעשה בסרטה של ג'ני ליוינגסטון, 'פריז בוערת' Paris Burning) 1991)[20].

במרוצת השנים, בפרט עם התפתחות המדיה החברתית, תרבות הנשפים הגיעה גם למדינות אחרות כמו קנדה, יפן והממלכה המאוחדת[21].

ארצות הברית עריכה

וושינגטון עריכה

יש הטוענים כי הנשף הראשון התקיים בוושינגטון די.סי, בערב השנה החדשה בשנת 1885. האירוע תועד בעיתונות המקומית בשל העובדה שאחד המשתתפים נעצר בעודו חוזר לביתו בשעות הבוקר כשהוא לבוש בשמלה ורודה עם תחרה ומערכת הלבשה תחתונה תואמת. צוין בעיתונות כי על אף שהשופט טען במשפט שהוא "מעריך את הופעתו הסטייליסטית - זכר שחור בן 30 נשלח לשלושה חודשים מאסר בכלא בשל לבושו הנשי"[20].

עד שנות ה-60 של המאה ה-20, החוק במדינה אפשר את קיומן של הופעות דראג רק במרחבים פרטיים. סצנת הנשפים בוושינגטון די.סי פעלה באופן סדיר משנת 1986, בזכות לואוול אדוניס-חאן ( Lowell Adonis-Khanh) ואריק כריסטיאן - באזאר (Eric Christian-Bazaar), שהיו אושיות גאות מוכרות בקהילה באותה התקופה. לאורך שנות ה-90 של המאה ה-20, יותר בתים החלו להופיע בוושינגטון בזכות מאמציהם של טוואיין מייקה מוגלר (Twain Miyake-Mugler), הרולד בלנסיאגה (Harold Balenciaga) ושאנון וויטני גרסון ( Shannon and Whitney Garcon), שהיו כמה מאימהות הבתים המפורסמים בוושינגטון.

להלן תיאור מאזור וושינגטון די. סי. רבתי אודות התפתחות תרבות הנשפים ובתי הדראג בשנות ה-60 של המאה ה-20:

מספר מסיבות רגילות התמסדו והפכו ל-"בתים" ו-"משפחות". המנהיגה, או "האמא", סיפקה לעיתים קרובות לא רק את ההזדמנות להשתתף מסיבות, אלא גם הדרכה וחניכה באומנויות האיפור, בחירת בגדים, ליפ סינק, הצגת אישיות, הליכה וכישורים נלווים. אלה שהיו חניכים נקראו "בנות דראג", שבתורן חינכו אחרים, ויצרו "משפחות דראג" שלמות. בתי דראג הפכו לקבוצות התמיכה החברתיות הראשונות בקהילה ההומו-לסבית בעיר. שמות בתים באו לעיתים קרובות מכתובות המגורים של ה-"אמהות" (למשל: בית בלמונט של האמא בילי בונהיל נמצא בצומת הרחובות 15 ובלמונט) או מהשמות שהאמהות בחרו לעצמן (למשל: מאם דניס)[22].

המקור באנגלית
Some regular house parties became institutionalized as drag "houses" and "families." The leader, or "mother," often provided not only the opportunity for parties but also instruction and mentoring in the arts of make-up, selecting clothes, lip-synching, portraying a personality, walking, and related skills. Those taught became "drag daughters," who in turn mentored others, creating entire "drag families." Drag houses became the first social support groups in the city's gay and lesbian community. House names often came from addresses of the house 'mother', such as Mother Billy Bonhill's Belmont House at 15th and Belmont NW, or associations with the "mother's" chosen personality, as Mame Dennis's Beekman Place[22].

סגנונות הריקוד, שמאוחר יותר אפיינו את בתי הדראג, לא פותחו; תחרויות בין בתים היו כרוכות במופעי דראג סטנדרטיים שבהם בדרנים היו עושים ליפסינק או, לעיתים רחוקות, שרים. בניגוד לבתים בניו יורק שנראים בפריז בוערת, חלק מהאימהות של הבתים בוושינגטון די. סי. היו לבנות. עם זאת, מלכות דראג אפרו-אמריקאיות היו חלק בולט בקהילה:

[למצוא] מקומות למופעי דראג ולתחרויות תמיד היה קשה בשנות השישים. היו מקומות שבהם התקיימו תחרויות דראג חודשיות, ... [אולם] סרבנותם של המלונות הגדולים לערוך בהם אירועי הדראג לא נפרצה עד לפברואר 1968, אז אמרגן הדראג האפרו-אמריקאי פרל בלאק ערך גאלה בינלאומית בהילטון. זה היה אירוע הדראג של השנה[22].

המקור באנגלית
Venues for drag shows and competitions were a constant challenge in the 1960s. The Uptown Lounge sponsored monthly drag contests, an event later duplicated at Johnnie's on Capitol Hill. Chunga's drag shows at the Golden Key Club in North Beach, Maryland were a popular Sunday event. The major hotels' resistance to drag events was not broken until February 1968 when African-American drag impresario Black Pearl staged the gala Black Pearl International Awards at the Washington Hilton. It was the drag event of the year[22].

כיום, וושינגטון די.סי ידועה כאחת מהערים הפופולריות להופעות דראג. בשנות ה-90 המאוחרות התקיימו בעיר כ-40 הופעות דראג מדי שבוע. ההופעות עזרו לגייס כספים לטובת הקהילה הגאה, אשר התמודדה באותן שנים עם מחלת האיידס.

ניו יורק עריכה

את שורשי תרבות הנשפים בניו יורק ניתן למצוא בשנת 1896 בהארלם, באולם "המילטון לודג'". בשנה זו התקיים נשף מסכות ראשון בו השתתפו מלכות דראג. למרות שהנשף היה סגור לקהילה מצומצמת, האירוע תפס תאוצה וסביב שנת 1920, נשפים המוניים התקיימו במקומות מרכזיים במנהטן ואליהם הגיעו מעל ל-6,000 משתתפים וצופים. הנשפים באותה התקופה הוכרו בציבור כ"מצעדי פיות". בנשפים הללו נערכה תחרות תחפושות בין מלכות דראג, ולאחר מכן נשף ריקודים, שכלל בעיקר ריקודי זוגות ממגדרים שונים.

בשנות ה-30 נחקק בניו יורק חוק האוסר על קיום אירועים חברתיים של הקהילה הלהט"בית בעיר. פעילות הנשפים לא אושרה ונשפים שנערכו סבלו מפשיטות משטרה ונסגרו. עם זאת, מצאו חברי הקהילה דרכים לערוך נשפים באופן מחתרתי, כמו למשל לקבל אישורים לאירוע על ידי רשימתו כאירוע שקשור לארגונים שכונתיים[23].

עד שנת 1960 משתתפות הנשפים היו בעיקר מלכות דראג לבנות. בתקופה בה ההפרדה הגזעית הייתה שגרתית והגזענות געתה, משתתפות אפרו-אמריקניות ולטינו-אמריקניות לא התקבלו בברכה באולמות הנשפים. קיימים תיעודים של נשפים מעורבים (חלקם התקיימו ב"המילטון לודג'), אך גם בנשפים אלו, נדרש מהמשתתפות האפרו-אמריקניות להבהיר את פניהן וגם כשעשו כן, לא זכו לאהדת הקהל והשופטים ולא זכו בפרסים[18].

בשנות ה-60 של המאה ה-20 התקיים בהארלם הנשף המופרד הראשון שנועד לקהילה השחורה. הבית הראשון בניו-יורק הוקם גם הוא בהארלם, בשנת 1972, בשם "לה-בייז'ה" על שם המייסדת שלו, כריסטין לה-בייז'ה. בעקבות הקמת הבית הראשון החלו לקום עוד ועוד בתים, שאוכלסו בעיקר על ידי אפרו-אמריקנים ולטינו-אמריקניים, חברי קהילת הנשפים, שנדחו על ידי משפחתם הביולוגית בשל זהותם המגדרית או נטייתם המינית. באותה השנה הוקם "בית קורי", שנתיים לאחר מכן "בית דיור", "בית ווג", "בית דופרי" ועוד.

קהילת הנשפים גדלה והתפשטה מהארלם לברוקלין בשנות השמונים. עם התפתחות הקהילה והתפתחות הבתים השתדרגה גם סצנת הנשפים וכל בית היה אחראי על נושא משלו לנשף. בשנת השמונים, הנשפים הפכו לאירוע חודשי והומצאו הקטגוריות.

בשל היותה של קהילת הנשפים בניו יורק קהילה שרבים מחבריה נשאים של נגיף הֹ-HIV, הוקם בשנת 1990 "בית הלטקס", במטרה לפעול למניעת הפצת המחלה דרך ריקוד ונשפים. מאז, בית הלטקס בניו יורק עורך טקס שנתי באולם הנשפים "רוזלנד" בעיר.

בולטימור עריכה

בשנות השלושים של המאה הקודמת, תרבות נשפי הדראג החלו לצוץ במרכזי קהילות אפרו-אמריקאיות בערים מרכזיות בארצות הברית כמו בולטימור, שיקגו וניו יורק. בשנת 1931, העיתון המקומי Baltimore Afro-American דיווח על נשף דראג מקומי. המאמר תיאר "תופעה חדשה בקרב הקהילה הגאה"[24].

אירופה עריכה

לאחר יציאתו של הסרט פריז בוערת (1991) ופרסומו של הווידאו קליפ של מדונה 'VOUGE', תרבות הנשפים התפשטה הרבה מעבר לערים גדולות בארצות הברית, הבולטות שביניהן הן: סטוקהולם, טלין, סנקט פטרבורג, פריז, רומא, מוסקבה ועוד. ישנם שלושה הבדלים מרכזיים בין תרבות הנשפים באירופה לעומת ארצות הברית: הראשון נוגע למגוון של המשתתפים. לא מדובר בתרבות השייכת רק לנערים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, אלא מגוון מתחרים מרמות סוציו-אקונומיות וגילאים שונים; השני מתבטא בריקוד הנהוג בנשפים. מדובר במעין שילוב בין ריקוד רחוב, ריקוד עכשווי מודרני ובלט. בנוסף לכך, כל בית מבטא את ייחודיותו בעזרת שילוב מוטיבים תרבותיים בהופעתם (למשל, המתחרים ממזרח אירופה ישלבו התעמלות אומנותית ובלט קלאסי בריקוד); והשלישי בא לידי ביטוי בכך שגם סטרייטים מוזמנים להתחרות בנשפים. ייחודיות נוספת בסצנת הנשפים האירופית, היא התנועה במרחב האירופי של המתחרים והבתים אשר נעים בין מדינות וערים על מנת להתחרות. המתחרים משתייכים לבתים שהם לא בהכרח גרים בהם או חיים עימם על בסיס יומיומי. לעומת צמיחתה בארצות הברית של תרבות הנשפים במחתרת, כיום הנשפים האירופיים מאוד נפוצים ומפורסמים דרך הפייסבוק לכלל הציבור[25].

ניו זילנד עריכה

הקבוצה הניו זילנדית FAF SWAG היא המארגנת העיקרית של נשפים במדינה. מטרתה המרכזית היא לאפשר תרבות גאה במרחב הניו זילנדי המיינסטרימי, שהרבה ממנו נוצרי קתולי. לפי דעתם, הנשפים הם הרבה מעבר להופעה, מדובר בדרך חיים המאפשרת קיום של מגוון זהויות. הנשפים בניו זילנד התחילו בדרום אוקלנד, ועם הזמן התפשטו גם לערים המרכזיות והפכו זמינים במגוון פלטפורמות - ממועדונים מחתרתיים עד מסעדות משפחתיות. אחת ממטרות הקבוצה FAF SWAG הן להפוך את ה'נשפים' לכלי המדגיש את הנראות של כלל הקהילה הלה"טבפאקית. בעיניהם, הנשפים ינגישו את הקהילה ויצמצמו את התגובות הקשות והאלימות כלפי להט"בפאק במדינה הדתית-קתולית[26].

אמריקה הלטינית עריכה

הנשפים הגיעו בשנים האחרונות גם לאמריקה הלטינית, מבוגוטה שבקולומביה ופוארטו ריקו, עד לערים הגדולות, שייבאו את סצנת הנשפים ליבשת[27].

מקסיקו עריכה

ההתחלה של סצנת הנשפים באמריקה הלטינית היא במקסיקו סיטי בשנת 2013. כוריאוגרף בשם אנני פאנק (Any Funk) הקים את בית מאצ'וס (House of Machos), שהיה הבית הראשון בקהילת הנשפים באמריקה הלטינית. כתוצאה מכך, התחילו שיעורי ריקוד ווג ברחבי העיר, וחיי הלילה ברובע ההיסטורי של מקסיקו סיטי השתנו כליל. בעקבות כך, התפתחה מקסיקו סיטי גם בהקשר של סצנת מופעי הדראג, שהפכה ליותר פופולרית. הנשף הראשון התקיים בשנת 2015, במועדון שנקרא Hazme El Milagrito Gallery. בסוף 2015 הוקם בית אפוקליפסטיק, אשר קיים מספר נשפי קיקי, על מנת לספק תמיכה וטיפול לקהילה הגאה המקסיקנית, שהוזנחה במובן הזה עד לאותם נשפים. עם הזמן הנשפים שילבו בתוכם פולקלור מקסיקני עם מאפיינים של מופעי דראג.

ברזיל עריכה

לאחר התפתחות תרבות הנשפים במקסיקו, ששאפה להתחקות אחר התרבות המקבילה בארצות הברית, בברזיל התפתחה תרבות משוחררת ואופיינית יותר לזהות הברזילאית. דוקס באבאלו (Dudx Babaloo), דראג קווין מוכר מסאו - פאולו, מתאר את התפתחות תרבות הנשפים בברזיל: "התחיל כור היתוך ענקי שלא ניתן לשלוט עליו. הנשפים היו הרבה יותר מסתם כיף. זאת הייתה הבנה של הקהילה הגאה בברזיל שהגיע הזמן של כל כולה להתאחד." הבתים בברזיל התפתחו בעיר הגדולה סאו פאולו, והשתמשו בריקוד הווג כדי להצהיר הצהרות פוליטיות. האמהות והאבות של הבתים לימדו את הילדים שלהם לרקוד כאקט מחאתי על היחס של השלטון והחברה בכללותה אליהם. ויטור אינסיו (Vitor Inácio), האבא של בית קאזול (House of Cazul), מסביר:" ריקוד הווג הומצא מלכתחילה מרצון של מיעוטים שונים לפעול, לעשות משהו. וזה משהו שכגבר גאה, שחור ועני אני יכול להתחבר אליו. ווג לימד אותי להתנגד למה שקורה מסביבי, ולא לקבל את המציאות הקשה כמו שהיא". בקהילת הנשפים הברזילאית יש רצון לפיתוח זהות אותנטית לנשפים המקומיים. לפי קהילת הנשפים הברזילאית, כלל האזרחים הבריזלאים חונכו במשך שנים על ידי הקולוניאליזם - להתנתק מהזהות המקומית ולאהוב רק את מה שמיובא מהמערב. לפיכך, הבתים השונים משתמשים בנשפים על מנת להחזיר את הברזילאיות לברזיל: הם משלבים בנשפים סגנונות מוזיקה מקומיים, ריקודים ברזילאיים כמו 'קאנדומבלה' ו'אומבאנדה' שנדחקו הצידה עם השנים בגלל איסוריה של הכנסייה הקתולית, ו'בומבה-מאו-גוי' ו'בוי-בומבה', אשר נחשבים סגנונות ריקוד המוניים ווולגריים.

לאחר שתרבות הנשפים תפסה תאוצה בסאו פאולו היא הגיעה גם לריו דה ז'ניירו, שם גדלה באופן משמעותי. בשנת 2016 התקיימו מספר נשפים עצומים בעיר. הנשפים מאורגנים על ידי הקהילה הפרושה ברחבי ברזיל בעזרת הפייסבוק וקבוצות וואטסאפ.

צ'ילה עריכה

בשל הפופולריות האינטרנטית של התרבות הקווירית ברחבי העולם, הנשפים הגיעו גם לצ'ילה בשנת 2017. מאטי קלר (Mati Keller), המייסד של הבית הראשון בקהילת הנשפים בצ'ילה, זכה בפרס המסלול כשהתחרה ב-Bello Horizonte Voguing Fever בשנת 2016. קלר למד ריקוד ופגש את הרקדן המפורסם אנג'ל סאג'ה (Angel Ceja) בשנת 2013, שבזכותו למד את הריקוד המקורי ויצר את סגנון הווג החדש - ווג פם, אשר מאופיין בתנועות נשיות חדות ומוגזמות. הווג פם מוכר היום ברחבי העולם, ורקדני ווג רבים משתמשים בו

ישראל עריכה

סגנון הריקוד ווג הגיע לישראל בשנת 2018, כתוצאה מהייצוגים הרבים שלו בטלוויזיה ובקולנוע. הייצוג המרכזי שבהם הוא השתתפותה של השחקנית האמריקנית ונסה האדג'נס בעונת האולסטארס השלישית של המירוץ לדראג של רופול. במהלך הפרק היא הצהירה: "I'm so into vouging right now", הצהרה שהפכה מהר מאוד לבדיחה להט"בית עולמית, אשר עוררה את עניין הקהילה הגאה העולמית בריקוד הווג. בשנת 2018, נערכו מספר סדנאות ווגינג ביוזמת הבית הפתוח בירושלים והמרכז הגאה בתל אביב, מסיבות ווגינג של הליין Butch Queen בת"א, ואף במערכת השעות של סטודיו B בת"א מציעים שיעורי ווגינג למתחילים[28].

בישראל קיימת קבוצת ה-CROSS, הפועלת כשנתיים וחצי. הקבוצה מארגנת נשפים באופן תדיר ברחבי הארץ, ובעיקר בת"א - בבמועדון הלבונטין7. הקבוצה מורכבת בימינו מארבעה חברי וחברות צוות, 2 מלכות הדראג ג'ואנה ראס ואישה, ועוד שני מפיקים ופרפורמרים לסביאנקה (מתן אנחייסי), ושלגון (גון מזראי), המעוניינים ליצור חגיגה קווירית קבועה במרחב הלהטבפא"קי הישראלי. במקור, הכילה הקבוצה גם את מלכת הדראג ז'קלין ויזו (יעקב גולדנברג). הקבוצה התחילה את דרכה כליין בחיי הלילה התל אביביים, והציעה הופעות דראג חודשיות לקהל הרחב. כחלק מאירועי הגאווה של תל אביב-יפו שנת 2018, ארגן הליין נשף ראשון במועדון התל אביבי הוותיק לבונטין7. לאחר זמן מה, נוספה לה גם הופעת "במה פתוחה" של קהל המתנסה בדראג בפעם הראשונה. ההיענות הרבה לשני האירועים גרמה לחברי "קרוס" להבין כי קיים צורך בקרב קהל הולך וגדל בתל אביב להביע את עצמו באמצעות פרפורמנס מגדרי-דראגיסטי, בין אם באמצעות דמויות דראג מוגדרות היטב או הופעות על רחבת הנשף. לכן, הוחלט למסד את "נשף קרוס" כאירוע דו-חודשי קבוע בלבונטין7, בהנחיית ז'קלין ויזו ועם הופעות מיוחדות של שאר חברי הליין. לאחר עזיבתה של ז'קלין, המשיך הנשף להתקיים בהנחייתם של ג'ואנה ואישה ועם הופעותיהם של שלגון ולסביאנקה.

"נשפי קרוס" מוצגים כמקום להיות בו עצמך, כל משתתף ומשתתפת מוזמנים להופיע, ללא קשר לנטייה המינית. הנשפים מנסים להעצים את תרבות השוליים הלהט"בפאקית, ולהגחיך את התרבות והמוסדות הנורמטיביים. ישנם כמה אלמנטים ייחודיים לנשפים הישראליים, הראשון ביניהם הוא שהנשף אינה תחרות, אין זוכים ומפסידים, מתוך הרצון לספק חוויה חיובית תרבותית שאינה מכילה תחרותיות; השני, הקטגוריות רלוונטיות לתרבות הישראלית, ולא מועתקות מהתרבות האמריקנית. בעזרת הקטגוריות הרלוונטיות, ניתן להעביר ביקורת על המציאות הישראלית או דווקא לשבחה; והשלישי, הוא הבתים. רוב הבתים אשר קיימים בארץ מתבססים על ארגונים להט"בפאקים קיימים. למשל: בית איגי, או בית הקרוס. הבתים לא חיים ביחד בקומונה, אך יש להם משמעות משפחתית וקהילתית. כך למשל, שתי הדראג קווין המנחות הנוכחיות (ג'ואנה ראס ואישה) הן אחיות דראג, ודראגיסטיות אחרות שלמדו מהן לעשות דראג הן בנותיהן.

באופן מסורתי, בסוף כל שנה נערך בירושלים ה-JLM Ball, בהפקת ליין המסיבות הירושלמי הגאה "טיפולי הרמה". ה-JLM Ball הוא אחד הנשפים הגדולים ביותר בישראל, ומתקיים במרחבים ציבוריים שונים במרכז העיר ירושלים. באוקטובר 2021, התקיים הנשף במרכז העיר ירושלים בבניין מלון YMCA[29], ובנובמבר 2022 התקיים הנשף ברחבת הנרי קראון במוזיאון ישראל בהשתתפות כ-1000 משתתפים ומשתתפות[30].

תרבות הנשפים העכשווית (קהילת הקיקי - Kiki Scene) עריכה

המילה "קיקי" לקוחה מתרבות הנשפים ההיסטורית, ומשמעותה קול צחקוק (כמו חי חי), פירושה הוא לעשות כיף או בילוי נוח וכיפי. את ראשית תרבות הנשפים העכשווית, "קיקי", ניתן לתארך לשנת 2005, בניו יורק. ארגוני בריאות גאים שונים כמו GMHS וHMI, ניסו לטפל בקורבנות הרבים של מחלת האיידס, ולפיכך ארגנו נשפים מפוארים שבהם סופקו בדיקות איידס בחינם, טיפול מניעתי נגד המחלה, וקידום מין בטוח בקרב חברי הקהילה הגאה.

בתי הקיקי מארחים את הנשפים ועודדו השתתפות של הקהילה הלה"טבפאקית הצעירה. עיקר הפעילים בסצנת הקיקי הם בני נוער וצעירים בגילאים 13–25. רבים מבני הנוער הללו מתמודדים עם מציאות אכזרית של חוסר קבלה, התעללות, HIV, זנות, מגורים ברחוב ואלימות משטרתית. בנשפים ובאירועים משוחחים על נושאים אלו ומסופקת תמיכה נפשית למשתתפים. קהילת הקיקי מספקת מרחב מוגן ומעצים, דרך להשתייכות ולביטוי עצמי, ומציאות אלטרנטיבית בה מריעים לבני הנוער שנדחו מבתי המוצא שלהם ורואים אותם כפי שהם באמת ב'קהילת הנשפים'. כמו בתרבות הנשפים המקורית, הילדים והנערים מוצאים הורים גאים חלופיים המהווים מעין מנטורים בשבילם. הקהילה של תרבות הקיקי מספקת לילדים ולנערים מקום פיזי למגורים, תמיכה כלכלית במידת הצורך, וטיפולים פסיכולוגיים לילדים שמצאו את עצמם ללא בית ברחוב[20].

מגפת האיידס עריכה

  ערך מורחב – משבר האיידס בארצות הברית

"קהילת הנשפים" מכילה את פלח האוכלוסייה בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לחלות במחלת האיידס. התפשטות מחלת האיידס בארצות הברית הייתה גבוהה ומהירה במיוחד בקרב קהילות השוליים, במצב סוציו-אקונומי נמוך, אשר לעיתים קרובות הודרו מהשיח הציבורי ומטיפול הרשויות. חלק מאותם אוכלוסיות, היו הומואים ושחורים. לפי ההערכות בארצות הברית, גברים בין הגילאים 13–29 אשר מקיימים יחסי מין עם גברים אחרים הם כ-61% מהחולים במחלה. מתוך אותו פלח אוכלוסייה, גברים שחורים צעירים בסיכון הגבוה ביותר, ובשנת 2009 היוו כ-48% מהחולים במחלה[31]. בשל הריכוז המשמעותי של אותו פלח אוכלוסייה בסיכון למחלה בנשפים, ארגוני בריאות רבים מספקים שירותים בריאותיים דרך אותם נשפים, ואף מארגנים אותם בעצמם על מנת לספק חינוך מיני, בדיקות איידס בחינם, ושיח על מין בטוח. הנשף המפורסם ביותר נקרא 'נשף הלטקס' ומתקיים מדי שנה בניו יורק על ידי ארגון GMHC, ומקדם בעזרתו מין בטוח בקרב גברים הומואים[32].

מעבר לקיום הנשפים, מתקיימים פרויקטים בריאותיים רבים תוך שימוש בפלטפורמות של נשפים קיימים. 'פרויקט ווג' (ProjectVOGUE) הוא בין הפרויקטים המוכרים שנעשו בארצות הברית במטרה למנוע את התפשטות מחלת האיידס, שגבתה קורבנות רבים בקרב קהילת הנשפים. הפרויקט היה שיתוף פעולה בין מספר אוניברסיטאות מחקר: אוניברסיטת רוצ'סטר (University of Rochester School of Medicine and Dentistry) אוניברסיטת פלורידה אינטרנשיונל (Florida International University), וארגוני הבריאות: המרכז לבריאות ממחלת הסרטן על שם פרד האצ'ינסון (the Fred Hutchinson Cancer Research Center) ומוקה, המרכז לבריאות גברים צבעוניים (MOCHA). מטרתו של הפרויקט לספק למשתתפים בנשפים כלים טיפוליים כמו חיסונים ניסיוניים למחלת האיידס, וכלים נפשיים - חינוכיים כמו שיעורי חינוך מיני, וטיפולים פסיכולוגיים בשל טראומות האובדן הרבות שהקהילה חוותה ועודנה חווה. בשביל למשוך את המשתתפים להגיע למפגשים לאחר הנשפים, ניתנת לכל אחד מהם מתנת הגעה בשווי 25$ ושוברי נסיעה בחינם. כמו כן, מארגני 'פרויקט ווג', כמו פרויקטים אחרים, השתמשו במבנה המשפחתי של 'קהילת הנשפים', ופנו ל-15 אמהות ואבות מפורסמים בקהילת הנשפים בבקשה להשתתף במפגשים ולהדריך את ילדיהם ואת שאר הקהילה. 'פרויקט ווג' הצליח להקטין את אחוזי החולים במחלה בקרב המשתתפים, וכן עזר לקהילה להתמודד עם טראומת האובדן של חברי קהילה רבים שנפטרו בשל מחלת האיידס.

זו רק אחת מהשותפויות הרבות שהתגבשו ברחבי ארצות הברית בין ענף הבריאות לבין קהילת הנשפים לעידוד מניעת HIV. בסך הכל, מגפת האיידס לקחה, וממשיכה לקחת את חייהם של משתתפים רבים בנשפים, אך טראומה זו גרמה לקהילה להתהדק כשהחברים הספידו, התאבלו וחגגו יחד את חייהם של חבריהם[32].

השפעות תרבותיות עריכה

 
תמונת הסרט "פריז בוערת", 1990

תרבות הנשפים בניו יורק הותירה חותם מרכזי על התרבות הפופולרית בכלל והתרבות הגאה בפרט, משנת 1980 עד היום[33].

ריקוד עריכה

ההשפעה הבולטת ביותר של תרבות הנשפים על המיינסטרים היא ה-Vogue, סגנון ריקוד שמקורו באולמות נשפים של הארלם במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20. הריקוד הפך למוכר בשנות ה-80, בזכות רקדני הווג שצעדו על מסלולי תצוגות האופנה: בתחילה אצל המעצב טיירי מוגלר בפריז, ולאחר מכן בנשף של DIFFA, ארגון שנאבק בהתפשטות מחלת האיידס ותומכיו השתייכו לתחומי עיצוב למיניהן[34]. כמו כן, ההשפעה המוכרת ביותר של סגנון הריקוד היא על הקליפ של מדונה לשירה VOUGE[35], אשר הופץ בשנת 1990 והוביל לחשיפה עולמית של סגנון הריקוד המחתרתי[36]. הקליפ מציג את מדונה רוקדת לצד שניים מרקדני הווג המוכרים והבולטים באותה תקופה – לואי וחוזה אקסטרווגנזה. חוזה הוא גם זה שיצר את הכוריאוגרפיה לקליפ המפורסם.

יש הרבה אגדות המספרות כיצד הומצא הריקוד, אך על פי הדיג'יי דייוויד דה פינו, הסגנון התחיל במועדון ניו יורקי שנקרא Footsteps: "כל מיני בחורים שחורים זרקו 'שייד' אחד על השני. לאחד מהם, פאריס דופרי, היה גיליון של 'ווג' בתיק, ובזמן שרקד הוא שלף אותו, פתח אותו בעמוד שבו הופיעה דוגמנית וחיקה את התנוחה שלה לפי הקצב. אחר כך הוא דפדף קדימה, עצר בתנוחה חדשה וכן הלאה. בתוך כמה רגעים, זה הפך לקרב תנוחות בין הנוכחים. הרעיון הבסיסי היה ליצור תנוחות נשגבות יותר, ועד מהרה זה החל להופיע בנשפים. תחילה הם כינו את זה 'פוזינג' ואז זה נקרא 'ווגינג', על שם המגזין כמובן"[34].

תחרות הנשפים התקיימה על בסיס הבתים השונים בקטגוריות שונות, ואחת מהן הייתה ריקוד הווגינג. הכירואוגרף ווילי נינג'ה (Willi Ninja), מוכר כ'סנדק הווג', שהיה הראשון לפתח באופן מקצועי את סגנון הריקוד, ומוזכר רבות בסרט 'פריז בוערת' (1991)[37]. על פי הספר Voguing and the House Ballroom Scene of New York City 1989-92, שנכתב על ידי שנטל רגנאל, סגנון הריקוד הוכתר בשנות ה-90 ל'דוגמנות לצלילי המוזיקה', וחושף את השוני שעברה העיר ניו יורק דרך הריקוד - מעיר המורכבת מטלאים שהיוותה מקור לטרנדים בתחומי אמנות, אופנה ומוזיקה, לעיר הזמינה לעשירים בלבד כיום. עם הזמן, מריקוד שהכיל רק פוזות של דוגמניות, הפך לריקוד המושפע מאמנות אפריקנית, סרטי קונג פו, ותנועות המסבות את תשומת הלב של הקהל למלתחת או לאיפור המתחרות[34].

בקרב הקהילה הגאה, ריקוד הווג נתפס לא רק ככוריאוגרפיה של הנפות ידיים חדות באוויר ומתיחת חלקי הגוף בצורה מורכבת, אלא כתופעה תרבותית-חברתית ואמצעי ביטוי של נערים שחורים שסבלו מדיכוי חברתי קשה. לא במקרה הריקוד זכה לתהודת שיא בשנות ה-80, אז היה לו תפקיד אקוטי. הקהילה הגאה גוועה לאיטה עקב משבר האיידס ומערכות הבריאות בארצות הברית התעלמו מהתפשטות נגיף ה-HIV, שעלה למאות אלפים בחייהם. הסיטואציה הבלתי נתפסת הובילה להידרדרות דרמטית בצב הרוח בקרב הקהילה הגאה, מה שהתבטא בין היתר בהידרדרות בתרבות הבילוי הקהילתית. על הרקע הזה, ווגינג, ריקוד חד ומקוטע, נע בין תנוחה לתנוחה, היווה קריאה לעזרה או מלחמה. הוא מסמל את היכולת של הקהילה הגאה להפסיק לקפוא במקומם נוכח המצב הנורא ולעשות משהו. הנשפים גרמו לקהילה הגאה להחיות את התרבות הגאה בניו יורק ולמחות על התעלמותו של הממשל ממצבם[28].

שפה עריכה

מונחי שפת תרבות הנשפים נטמעו בתרבות הגאה והפופולרית לאורך השנים, ומופצים בעזרת הטלוויזיה, קולנוע, עיתונות ואינטרנט. בשנת 2009, יצאה לאור הסדרה המרוץ לדראג של רו פול, שהטמיעה הרבה מסלנג הנשפים ברמה הבינלאומית[38].

רוב הסלנג העברי שהושפע מתרבות הנשפים 'מעובר' מאנגלית. המילים המוכרות ביותר[39]:

  • 'לעבור (Passing) - המקור של המילה היא בתחרויות הנשפים, ומשמעותה היא 'לעבור' כאישה בתור טרנסית. השתמשו במילה על מנת להסביר את הניצחון של בתים שונים בנשפים, ככל שטרנסית 'יותר עוברת כאישה', כך יש לה יותר סיכוי לנצח בנשף. יש הרבה קונוטציה שלילית במילה, בשל הפגיעה שהיא מסמלת במידה ומישהי 'לא עוברת' חברתית.
  • מאמא דראג - אשר נובעת מהמבנה המשפחתי של תרבות הנשפים. כיום בקהילה הגאה, כשיש לדראג קווין מעריצים או מתלמדים ששואבים ממנה השראה, הם מכנים אותה מאמא דראג.
  • קטגוריות - מבוססות על אינסוף נושאים, כישורים וטכניקות. חלק מהקטגוריות פתוחות לכל המתחרים, וחלק שמורות רק למנוסים ביותר, החדשים בנשפים, או למגדר מסוים.
  • פם קווין - אישה טרנסית. בנשפים מדובר בקטגוריות הפתוחות לנשים בלבד.
  • בוץ' קווין - גבר הומו, אשר מתחרה בקטגוריות השמורות לגברים סיסג'נדרים בלבד.
  • ילדים אגדתיים - הילדים בבתים המתחרים בנשפים.
  • רילנס (מהמילה Realness, אמת או ריאליות באנגלית) - היכולת של טרנס להשתלב בקבוצה שהיא לא קבוצת הייחוס שלו. לדוגמה, בקטגוריית רילנס בנשפים, המטרה היא להצליח 'לעבור' כאיש עסקים או כאשת החברה הגבוהה.
  • ורג'ן (מהמילה virgin, בתול באנגלית) - משתתף בנשף בפעם הראשונה.
  • ווג פם - סגנון ריקוד הווג עם טוויסט של נשיות. התנועות יהיו יותר רכות ונעימות.
  • וולקינג (מהמילה walking, הליכה באנגלית) - לצעוד בקטגוריה מסוימת בזמן הנשף.
  • שייד (מהמילה Shade, צל באנגלית) - להטיל צל על מתחרה אחר, כלומר, לזכות במלוא תשומת הלב בשל הופעה מרשימה בנשף.
  • רידינג (מהמילה Reading, קריאה באנגלית) - חשיפת הפגמים של מישהו.

מוזיקה עריכה

השפעה משמעותית נוספת של הנשפים, אשר תרמה לעולם המוזיקה הגאה הפופולרית. אלמנט מרכזי בנשפים הוא המוזיקה, המאופיינת בדרך כלל בקצב מהיר, המלווה בראפ של פרשנים או של מנחים[40]. מילות השיר מסוגננות לא פחות מהמקצבים, ולעיתים קרובות מהללות את המלכות ואת הנשיות באמצעות שפה וולגרית ושימוש במילים כמו "cunt" או "pussy".‏[41] מבחינה היסטורית, המוזיקה שהושמעה בנשפים הייתה כל מה שנחשב לפופולרי בקהילה הלהט"בית האפרו-אמריקאית באותה תקופה, לרבות דיסקו, קלאב, האוס ואפילו ראפ ו-R&B. מוזיקת האוס, המוזיקה העיקרית של הנשפים, היא תמיד מוזיקה קצבית, שיש לה מקורות אפרו-אמריקאים שבאים לידי ביטוי בקצב[40]. באופן כללי, תרבות הנשפים היוותה כר פורה לסגנונות חדשים של מוזיקת האוס ושל מוזיקה אלקטרונית וגם של ז'אנרים מוזיקליים אחרים. התרבות השפיעה גם על גל אמני היפ הופ קווירים כגון Zebra Katz,‏ House of Ladosha ו-Le1f.‏[42][43]

כיום, מוזיקאים ומוזיקאיות רבות כמו Eliss D וקווין אוויאנס, דיג'יים ומפיקים שונים מושפעים מסגנון המוזיקה של הנשפים. בשל ההתעניינות הגוברת בתחום, גם מוזיקאים ומוזיקאיות פופולריים ברחבי העולם מתאימים את סגנון המוזיקה שלהם לרקדני הווג. למשל, בסינגל של אריאנה גרנדה "The Light is Coming" ישנם ביטים שנוצרו במיוחד לרקדני ווג[28].

אופנה עריכה

אופנת הנשפים השתנתה עם השנים. בתחילתה שאבה השראה מנערות השעשועים בלאס וגאס, ולכן תלבושות הנשפים היו מורכבות מנוצות, חרוזים ואבני חן מנצנצות. לאחר מכן, ההשראה נבעה מכוכבות מסך הכסף, ובשנות ה-80, המוזה הייתה דוגמניות על. עם השינויים במקורות ההשראה גם הלבוש עצמו השתנה. בנשפים המוקדמים המהות הייתה יצירתיות והמשתתפים נהגו להגות ולתפור את התלבושות בעצמם. אולם, לאחר מכן, ילדי הנשפים התחילו לשלב בגדי מעצבים של אופנה עילית. את חלקם הם גנבו מחנויות יוקרה, בשל הרצון לזכות ביותר ניקוד[34]. חברי הבתים (Houses) הציגו בתחרויות הנשפים סגנונות אופנתיים אשר התחקו אחר בתי האופנה העילית. מלבוש קיט, אופנת רנסאנס, לבוש רחוב ועוד המשפיעים על אופנת דראג עד היום[28].

קולנוע וטלוויזיה עריכה

רוב הבתים הניו יורקים שהשתתפו בנשפים של שנות ה-80 מוזכרים בסרט הדוקומנטרי הידוע 'פריז בוערת', שהתפרסם בשנת 1991. שמו של הסרט הוא על בסיס נשף מפורסם משנת 1986. הסרט סיפק מבט פנימי על תרבות הנשפים ואנשיה, בשילוב תיעוד מתוך הנשפים עצמם וסצינות שנלקחו מחייהם האישיים של הגיבורים. סרט נוסף אך פחות מוכר הוא 'דה קווין', שצולם כבר בסוף שנות ה-60. הסרט מתעד תחרות יופי של מלכות דראג אמריקניות, שבחבר השופטים ישבו אנדי וורהול ולארי ריברס[44].

בשנת 2016, הסרט 'קיקי', שבוים על ידי הבמאית השוודית-אמריקנית שרה יורדנו, סיפק תמונת מצב מודרנית של תרבות הנשפים בארצות הברית. הסרט עוסק בתת-קבוצה בסצנת הבולרום המכונה קיקי[44].

בשנת 2017, כחלק מסדרה דוקומנטרית על הזהות התרבותית בניו זילנד, חברת התקשורת VICE MEDIA הפיקה פרק על תרבות הנשפים בניו זילנד בהפקת הארגון FAFSWAG, שם הפרק היה: "FAFSWAG: Auckland's Underground Vogue Scene"[45].

 
שחקני "פוזה" במצעד הגאווה בלוס אנג'לס

בשנת 2018, חברת ההפקות האמריקאית VICELAND, הפיקה את הסדרה My House, אשר עוקבת אחרי שישה אנשים המעורבים בתרבות הנשפים בניו יורק.

באביב 2018, סדרת הטלוויזיה POSE הושקה בניו יורק, ועלילתה עוסקת בתרבות הנשפים של שנות ה-80 בניו יורק. יוצרי הסדרה הם סטיבן קאנל, בראד פאלצ'וק וראיין מרפי. לסדרה שתי עונות, ובשנת 2020 צפויה לצאת עונה שלישית[46].

ב-18 באפריל 2019, הודיעו על יציאתו לאקרנים של הסרט "Port Authority", בבימויה של דניאל לסוביץ'. הסרט עוסק בסיפור אהבה בין טרנסג'נדרית שחורה המעורבת בתרבות הנשפים, לבין גבר סיסג'נדר מהמידווסט בארצות הברית. הפרימיירה של הסרט תוצג בפסטיבל הסרטים קאן 2019. הסרט הופק על ידי מרטין סקורסזה וחברת ההפקות RT, והשחקנית הראשית בסרט תהיה לניה בלום - דוגמנית ושחקנית טרנסג'נדרית מפורסמת. זאת תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריית הפסטיבל שאישה טרנסית שחורה משחקת בתפקיד ראשי באחד הסרטים הפותחים של הפסטיבל. מעבר לכך, כמעט כל ניצב ושחקן בסרט אשר משחקים תפקיד בסצנות הנשפים הם משתתפים אקטיביים בתרבות הנשפים בניו יורק היום. גם לניה בלום ידועה כאחת המתחרות המוכרות ביותר בנשפים הניו-יורקים. היא האמא של בית Miyake-Mugler, וידועה בקהילת הנשפים כ"נסיכה הפולינזית" שרכשה לעצמה שם בינלאומי כשצעדה בקטגוריית ה'פנים'. אחת ממטרות הסרט היא להפיק סרט על קהילת הנשפים בשיתופה של הקהילה האמיתית ומנקודת מבטה וכמו כן, להעניק להם שכר תמורת כך.

לקריאה נוספת עריכה

  • Weems, M. (2008). A History of Festive Homosexuality: 1700–1969 CE. In The Fierce Tribe: Masculine Identity and Performance in the Circuit (pp. 81–100). Logan, Utah: University Press of Colorado. doi:10.2307/j.ctt4cgq6k.14

קישורים חיצוניים עריכה

עיינו גם בפורטל:
  פורטל להט"ב
  מדיה וקבצים בנושא נשף בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Podhurst, L.; Credle J. (2007-06-10). "HIV/AIDS risk reduction strategies for Gay youth of color in the "house" community. (Meeting Abstracts)". Newark 07107-3000, US: U.S. National Library of Medicine. p. 13. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2009. נבדק ב-2007-10-20. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: location (link)(הקישור אינו פעיל, 17.9.2019)
  2. ^ Stuart., Baker (2011-01-01). Voguing and the house ballroom scene of New York City 1989-92. s.n. ISBN 9780955481765. OCLC 863223074.
  3. ^ 1 2 3 4 Gregory Phillips, James Peterson, Diane Binson, Julia Hidalgo, House/ball culture and adolescent African-American transgender persons and men who have sex with men: a synthesis of the literature, AIDS Care 23, 2011-01-24, עמ' 515–520 doi: 10.1080/09540121.2010.516334
  4. ^ 1 2 Diana Rowan, Dennis D. Long, Darrin Johnson, Identity and Self-Presentation in the House/Ball Culture: A Primer for Social Workers, Journal of Gay & Lesbian Social Services 25, 2013-04, עמ' 178–196 doi: 10.1080/10538720.2013.782457
  5. ^ 1 2 Susman, Tara. "The Vogue of Life: Fashion Culture, Identity, and the Dance of Survival in the Gay BalIs". DisClosure: A Journal of Social Theory. 9.
  6. ^ 1 2 Jackson, Jonathon. "The Social World of Voguing". Journal for the Anthropological Study of Human Movement. 12: 26–42.
  7. ^ Lewis, Darvin, How Big Is Your Faith: The Gospel of Down Low Fiction, ISBN 9781434833471, (2008), p. 129, Darvin Lewis, How Big Is Your Faith: The Gospel of Down Low Fiction, Darvin Lewis, author, 2008-01-21. (באנגלית)
  8. ^ "The Rainbow History Project: Drag in DC". Rainbow History Project. 2000–2007. אורכב מ-המקור ב-14 ביוני 2014. נבדק ב-2007-10-20. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 17.9.2019)
  9. ^ Paris Is Burning, Combustible Celluloid Paris Is Burning (1991)
  10. ^ How Do I Look, Harlem Drag Balls, How Do I Look documentary, House Balls (באנגלית) How Do I Look, an instruction DVD with limited distribution in New York City and Philadelphia, delves into the houses of the New York City ball culture.
  11. ^ "Nike's New Ad Stars Vogue Legend Leiomy Maldonado". ELLE (באנגלית). 2017-06-26. נבדק ב-2017-10-13.
  12. ^ Hunt, Kenya (2014-11-18). "How voguing came back into vogue". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-10-13.
  13. ^ Londyn, Andrew (2017-12-12). "London Is Burning! How Ballroom Culture Is Flourishing Abroad". Huffington Post (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-06-27.
  14. ^ Levy, Emanuel (2004–2007). "Paris Is Burning (film review)". Emanuellevy.com. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. נבדק ב-2007-10-20.
  15. ^ Trebay, Guy; Credle J. (בינואר 12–18, 2000). "Legends of the Ball: Paris Is Still Burning". The Village Voice. נבדק ב-2007-10-20. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ A GIF Guide to Voguing (+ Short History), www.standardhotels.com (באנגלית)
  17. ^ Staff, The Ballroom Scene: A New Black Art, The Black Youth Project, ‏2009-10-22 (באנגלית)
  18. ^ 1 2 TRACEY YEADON-LEE, Laura Erickson-Schroth (ed.) (2014), Trans bodies, Trans selves: A Resource for the Transgender Community. Oxford and New York, NY: Oxford University Press. £27.99, 672 pp., pbk., Journal of Social Policy 45, 2016-04-08, עמ' 574–576 doi: 10.1017/s0047279416000167
  19. ^ Hughes, Langston (2001). The Collected Works of Langston Hughes (באנגלית). University of Missouri Press. ISBN 9780826214102.
  20. ^ 1 2 3 TRACEY YEADON-LEE, Laura Erickson-Schroth (ed.) (2014), Trans bodies, Trans selves: A Resource for the Transgender Community. Oxford and New York, NY: Oxford University Press. £27.99, 672 pp., pbk., Journal of Social Policy 45, 2016-04-08, עמ' 574–576 doi: 10.1017/s0047279416000167
  21. ^ Bailey, Marlon M. (2014-04-21). "Engendering space: Ballroom culture and the spatial practice of possibility in Detroit". Gender, Place & Culture. 21 (4): 489–507. doi:10.1080/0966369X.2013.786688. ISSN 0966-369X.
  22. ^ 1 2 3 4 unknown, unknown. "Drag in DC". rainbowhistory.org. The Rainbow History Project. אורכב מ-המקור ב-15 במאי 2008. נבדק ב-3 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 17.9.2019)
  23. ^ Present Tense, Duke University Press, 1992, עמ' 235–270
  24. ^ "Coming Out". Out of the Past: 400 Years of Lesbian and Gay History in America. PBS Online. נבדק ב-2019-05-18.
  25. ^ https://www.vice.com/en_us/article/avy9ag/voguing-europe-ewen-spencer-clive-martin
  26. ^ Vogueing for Survival: Inside New Zealand's Radical Pacific Queer Community
  27. ^ How Voguing and Ballroom Culture Became Cool in Latin America, Remezcla, ‏2016-06-29 (באנגלית)
  28. ^ 1 2 3 4 איך גילינו את הווג בישראל רק השנה, באתר mako, ‏2018-06-28
  29. ^ "כאן עושות בכיף "טיפולי הרמה"". הארץ. נבדק ב-2022-08-22.
  30. ^ "לא נשאר במועדונים אפלים - אנחנו לא מאיימים על אף אחד", באתר mako, ‏2022-11-06
  31. ^ Amina P. Alio, Sheldon D. Fields, Damon L. Humes, Catherine A. Bunce, Project VOGUE: A Partnership for Increasing HIV Knowledge and HIV Vaccine Trial Awareness Among House Ball Leaders in Western New York, Journal of Gay & Lesbian Social Services 26, 2014-07-03, עמ' 336–354 doi: 10.1080/10538720.2014.924892
  32. ^ 1 2 Leslie, Charlotte Ann, (born Aug. 1978), Director, Conservative Middle East Council, since 2017 (Vice-Chairman, 2015–17), Who's Who, Oxford University Press, 2010-12-01
  33. ^ Clark, Ashley (2015-06-24). "Burning down the house: why the debate over Paris is Burning rages on". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-05-02.
  34. ^ 1 2 3 4 שחר אטואן, הרבה לפני מדונה: הריקוד שנוצר בהשראת "ווג", באתר הארץ, 20 באפריל 2012
  35. ^ Madonna - Vogue (Official Music Video), סרטון באתר יוטיוב
  36. ^ NETWATCH: Botany's Wayback Machine, Science 316, 2007-06-15, עמ' 1547d–1547d doi: 10.1126/science.316.5831.1547d
  37. ^ Marra, Kim, 1957 - editor. Schanke, Robert A., 1940 - editor., Staging desire : queer readings of American theater history
  38. ^ Andrew Moon, How to Use Cognitive Faculties You Never Knew You Had, Pacific Philosophical Quarterly 99, 2018-04, עמ' 251–275 doi: 10.1111/papq.12234
  39. ^ Here's everything you need to know about the ballroom scene, Red Bull (באנגלית)
  40. ^ 1 2 Bailey, Marlon M. Butch Queens up in Pumps: Gender, Performance, and Ballroom Culture in Detroit. The University of Michigan Press, 2013.
  41. ^ Lhooq, Michelle. “20 Tracks That Defined the Sound of Ballroom, New York's Fierce Queer Subculture.” Vulture, Vulture, 24 July 2018
  42. ^ "We Invented Swag: NYC's Queer Rap". Pitchfork, March 21, 2012.
  43. ^ Mad Decent (2012-01-18), Zebra Katz - Ima Read (ft. Njena Reddd Foxxx) [Official Full Stream], נבדק ב-2017-05-02
  44. ^ 1 2   יוענה גונן, להיות הומו שחור וצעיר זה לא רק קשה, זה גם מעצים, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2017
  45. ^ "Vice doco explores Auckland's underground 'vogueing' scene" (באנגלית). 2017-05-08. ISSN 1170-0777. נבדק ב-2019-09-16.
  46. ^ F. W. Wadely, Turn Thou Us: Full Anthem for a Penitential Season, The Musical Times 68, 1927-03-01, עמ' 241 doi: 10.2307/913328
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נשף_(תרבות_להט%22ב)&oldid=38442696"