נשק להשמדה המונית בישראל
קיימת אמונה רווחת שישראל מחזיקה בכל סוגי הנשק להשמדה המונית.
המשרד להערכת הטכנולוגיה של הקונגרס האמריקאי תיעד את ישראל כמדינה שככל הנראה כבעלת יכולות לוחמה כימית לא מוכרזות ותוכנית לוחמה ביולוגית התקפית. באופן רשמי, נוקטת ישראל בעמימות, ולא מאשרת ולא מכחישה שיש ברשותה נשק להשמדה המונית.
הרבה ממה שידוע על תוכנית הגרעין של ישראל מגיע מגילויים ב-1986 של מרדכי ואנונו, שהיה טכנאי בקריה למחקר גרעיני - נגב ומסר לעיתונאים זרים תצלומים מתוך מתקני הקריה ומודיעין טכנולוגי על יכולתה הגרעינית של ישראל, מידע שממנו עלה שלמדינת ישראל מספר רב של פצצות גרעיניות[1]. בעקבות כך נחטף ואנונו לישראל, הורשע בבגידה ובריגול חמור וריצה בכלא את מלוא עונשו, 18 שנים.
בשנת 2018 נחקק בישראל החוק למניעת מימון והפצה של נשק להשמדה המונית האוסר על סיוע או על קשרי מסחר עם גורמים העוסקים בנשק להשמדה המונית[2].
נשק גרעיני
עריכה.jpg){kind=spacer}
ערך מורחב – תוכנית הגרעין של ישראל
מאמינים כי לישראל הייתה יכולת מבצעית של נשק גרעיני כבר ב-1967, כאשר ייצור המוני של ראשי נפץ גרעיניים התרחש מיד לאחר מלחמת ששת הימים. בשל העמימות אין מידע אמין אודות המספר המדויק של הפצצות הגרעיניות שברשות ישראל, אך מקובל להעריך סדר גודל של עד 600 פצצות מדגמים שונים[3][4][5]. על פי הדיווחים, ישראל מחזיקה גם במגוון רחב של מערכות שונות בתחום הגרעיני וכולל בין היתר פצצות נייטרונים, נשק גרעיני טקטי ועוד[6]. על פי ההערכות, ישראל מייצרת את הנשק הגרעיני שלה בקריה למחקר גרעיני - נגב אשר בדימונה. ישראל מחזיקה באתר נוסף, "המרכז למחקר גרעיני שורק" בסמוך ליבנה.
במקביל לפיתוח כלי הנשק הגרעיניים עצמם, פיתחה ישראל תוכנית טילים שיוכלו לשאת את כלי הנשק הללו לכל מטרה אפשרית. סדרת טילי יריחו שפיתחה ישראל כוללת שלושה דגמים: יריחו 1, יריחו 2 ויריחו 3. כאשר 2 הראשונים הם בעלי טווח של 500 ו-1,500 ק"מ בהתאמה, ואילו יריחו 3 המבוסס על משגר הלוויינים הישראלי "שביט" הוא בעל טווח שבין 4,500 ל-7,000 ק"מ, לדעת הממעיטים, כאשר הוא נושא ראש קרבי במשקל של טון (או 6,000 - 6,500 ק"מ בנשיאת ראש גרעיני ישראלי סטנדרטי במשקל 350 ק"ג)[7] ועד 7,800 ק"מ לדעת המרבים[8].
טווחים כאלו מאפשרים לטילי הגרעין של ישראל לכסות את רוב שטחה הגדול של אסיה, את כל אירופה ואת כל אפריקה ואולי אף לאפשר פגיעה בחלקים הקרובים יותר של אמריקה הצפונית.
בנוסף, שלוש צוללות דולפין שהתקבלו מגרמניה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 נושאות, על פי הערכות, ארבעה טילי שיוט מתוצרת ישראל, כל אחת, בעלי טווח של 1,500 ק"מ ומאפשרות לישראל להגיב במכה שנייה גם אם בסיסי הגרעין על אדמתה יוחרבו במכה הראשונה (ברירת שמשון)[9]. מבחינה זו, לא ידוע האם בנתה ישראל בסיסי סילו לטילים ("אסמים"), בסיסים אלו יכולים לאפשר לישראל להשתמש בטילים הגרעיניים שלה גם כאשר הבסיס שבו הם מאוחסנים מותקף בנשק גרעיני.
במשך ארבע שנים, החל מ-2010, ערכה ישראל סדרת ניסויים לבדיקת השפעתה של פצצה מלוכלכת[10].
ארגון איכות הסביבה "גרינפיס" הציג במרץ 2007 פרטים המבוססים על הערכות בדבר מתקני הגרעין של ישראל. לטענת הארגון, מלבד משני הכורים הגרעיניים בשורק ובדימונה יש לישראל גם כמה מחסנים של נשק גרעיני: באזור עיילבון שבצפון פועל מתקן לאחסון נשק גרעיני טקטי, ובאזור יודפת יש מתקן להרכבת נשק גרעיני. גם באזור המושבים תירוש וזכריה שבחבל עדולם וכן בחיפה מחזיקה ישראל, על פי מקורות אלה, מתקנים לאחסון טילים גרעיניים[11].
נשק כימי
עריכהישראל חתמה אך לא אשררה את אמנת הנשק הכימי (CWC)[12]. ב-1983 דו"ח של ה-CIA קבע כי ישראל, לאחר ש"מצאה את עצמה מוקפת במדינות ערביות בעלות יכולות כימיות מתחילות, הפכה מודעת יותר ויותר לפגיעותה להתקפה כימית". בעקבות כך נטען כי ישראל הכינה תוכנית של הכנה למקרה של לוחמה כימית. בסוף 1982 זוהה מתקן לייצור גז עצבים ואחסון גז בכור בדימונה. כמו כן כותבי הדו"ח מאמינים כי בישראל כבר קיימת תעשיית נשק כימית מתקדמת[13][14].
ישנן גם טענות כי אחד מאתרי תוכנית הנשק הכימי של ישראל ממוקם במכון הישראלי למחקר מדעי הביולוגיה, הכימיה והסביבה שבנס ציונה[15].
ב-1992 התרסק מטוס של חברת אל על על שני בנייני מגורים באמסטרדם שבהולנד באסון שנודע לאחר מכן כאסון ביילמר. מטען המטוס כלל, כ-189 ליטר של דימתיל מתילפוספונט (DMMP), שהוא כימיקל המשמש גם להכנת גז העצבים סארין, אשר יועד למכון הביולוגי בנס ציונה[16].
נשק ביולוגי
עריכה
לטענת הערכת משרד הקונגרס האמריקאי לטכנולוגיה, יש חשד שישראל פיתחה יכולות לוחמה ביולוגית התקפיות והגנתיות. בדומה לאמנות אחרות בתחום הנשק להשמדה המונית, ישראל לא חתומה על אמנת הנשק הביולוגי[17]. ההנחה הרווחת בקרב ארגוני מודיעין מערביים היא שהמכון הישראלי למחקר ביולוגי מפתח חיסונים ותרופות כאמצעי הגנה ללוחמה כימית וביולוגית ולישראל יש יכולת לייצר נשק ביולוגי[18][19].
בין השנים 1998–2006 ערך המכון בנס ציונה ניסוי בבני אדם שנקרא "עומר 2", ובו נבדקה מידת יעילותו של חיסון חדש נגד מחלת הגחלת (החיסון התבסס על הזן המהונדס של חיידקי Bacillus anthracis שקרוי MASC-10). במסגרת הניסוי הסודי, הוזרקו ל-716 מתנדבים מקרב חיילי צה"ל עד 7 מנות של החיסון, וזאת מבלי ליידע אותם אודות סכנת תופעות הלוואי[20]. דבר הניסוי התגלה לאחר שעשרות חיילים שהשתתפו בניסוי חלו והחלו לסבול מתופעות לוואי. הדבר דלף לתקשורת ואף הגיע לבג"ץ.
ב-2002 הוקמה בישראל ועדת מומחים מיוחדת למניעה והתגוננות מפני טרור ביולוגי המכוון לפגוע במזון. הוועדה הוקמה בעקבות מתקפת האנתרקס בארצות הברית, וניסיון פיגוע של חוליית פת"ח מקלקיליה לפוצץ בתל אביב-יפו מטען תופת עם דם הנגוע באיידס[21], רק חלק קטן מהמלצות הוועדה יושמו. בינואר 2010 התקיים תרגיל "להבה כתומה" שדימה פיגוע ביולוגי במרכז ישראל ושנה וחצי לאחר מכן התקיים תרגיל דומה בעפולה[22][23].
קישורים חיצוניים
עריכה
יוסי מלמן, ההתנקשות הכושלת במשעל סיפקה הצצה למקומו של הרעל על מדף האמל"ח הישראלי, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ Mordechai Vanunu: The Sunday Times articles.
המאמר מ-5 באוקטובר 1988, בעיתון הסאנדיי טיימס - ^ חוק למניעת הפצה ומימון של נשק להשמדה המונית, תשע"ח-2018, באתר www.nevo.co.il
- ^ Lewis, Jeffrey. "Does Israel Really Have a Thermonuclear Weapon?".
- ^ Brower, Kenneth S., “A Propensity for Conflict: Potential Scenarios and Outcomes of War in the Middle East,” Jane's Intelligence Review, Special Report no. 14, (February 1997), 14-15.
- ^ "Israel's Nuclear Weapon Capability: An Overview". אורכב מ-המקור ב-29 באפריל 2015. נבדק ב-3 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hersh, Seymour M. The Samson Option: Israel's Nuclear Arsenal and American Foreign Policy. New York: Random House, 1991. ISBN 0-394-57006-5 p.220
- ^ Israel: How Far Can Its Missiles Fly?, Wisconsin Project
- ^ Nuclear Stockpiles,NuclearFiles.org
- ^ Uzi Mahnaimi and Matthew Campbell, Israel Makes Nuclear Waves With Submarine Missile Test, London Sunday Times, June 18, 2000
- ^ חיים לוינסון, ישראל ערכה סדרת ניסויים במדבר לבדיקת ההשלכות של פצצות רדיואקטיביות, באתר הארץ, 8 ביוני 2015
- ^ סקירת המתקנים הגרעיניים באיראן, ישראל וטורקיה, באתר "גרינפיס", מרץ 2007
- ^ United Nations Treaty Collection. Convention on the Prohibition of the Development, Production, Stockpiling and Use of Chemical Weapons and on their Destruction. Accessed January 14, 2009.
- ^ "1NIE on Israeli Chemical Weapons". scribd.com.
- ^ Matthew M. Aid (10 בספטמבר 2013). "Exclusive: Does Israel Have Chemical Weapons Too?". Foreign Policy. נבדק ב-17 במרץ 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cohen, Avner. "Israel and Chemical/Biological Weapons: History, Deterrence, and Arms Control" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-11 ביוני 2009. נבדק ב-27 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Joel Greenberg, Nerve-Gas Element Was in El Al Plane Lost in 1992 Crash, New York Times, 2.10.1998
- ^ "Membership of the Biological Weapons Convention". United Nations Office At Geneva. נבדק ב-12 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Arms Control and Proliferation Profile: Israel | Arms Control Association". www.armscontrol.org (באנגלית). נבדק ב-2021-09-03.
- ^ Normark, Magnus; Anders Lindblad; Anders Norqvist; Björn Sandström; Louise Waldenström (בדצמבר 2005). "Israel and WMD: Incentives and Capabilities" (PDF). FOI. p. 38. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 בפברואר 2007. נבדק ב-11 בפברואר 2007.
Israel does not stockpile or produce BW in large-scale today. However, we assess that Israel has a breakout capability for biological weapons and also CW, i.e. the knowledge needed to implement theoretical knowledge into the practical management of production and deployment of CBW. The knowledge base would be the one that was built during the 1950s and 1960s where today’s advanced research can be used to upgrade potential BW and CW agents and their behaviour in the environment. We have not found any conclusive evidence that show that Israel’s offensive programs still remain active today.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ עמרי אסנהיים.., חיילים מורעלים, באתר מאקו, 16 במאי 2007
- ^ אפרת וייס, השב"כ: סיכלנו "פיגוע איידס" בת"א, באתר ynet, 13 באפריל 2004
- ^ האם ישראל ערוכה לפיגוע טרור ביולוגי?, באתר וואלה, 13 בינואר 2010
- ^ איום ביולוגי? בעפולה התכוננו לכל תרחיש, באתר וואלה, 30 בנובמבר 2011