נתן חרובי
נתן חרובי (1887 – 15 ביולי 1963) היה מאנשי העלייה השנייה, ממייסדי המושב חמארה, מנהל פרויקט סלילת כביש טבריה-צמח, ציר באספת הנבחרים וממייסדי שכונת בורוכוב.
ביוגרפיה עריכה
ילדותו עריכה
נתן חרובי נולד כנתן בוקסור ב-1887 ליוסף ופסיה בוקסור. היה אח ל-7 אחים ואחיות. נתן נולד בכפר קטן ובילדותו עברה המשפחה לעיירה פאהוסט שברוסיה. בנעוריו נשלח נתן ללמוד בישיבה פינסק שם נחשף לספרות ציונית ועם חזרתו לפאהוסט יסד בבית הוריו מועדון ציוני עבור הנוער של העיירה. כשהצטרפותו לחוגים להגנה עצמית נחשפה הוא ברח לאודסה. ב-1908 גויס לצבא הרוסי ולאחר אימון בסיסי עודכן שיחידתו מיועדת להישלח ללמזרח הרחוק ולכן החליט לערוק מהצבא[1]. בסיוע קרוב משפחה מצא מקום מסתור עד שהסתיימו החיפושים אחריו.
עלייתו ארצה עריכה
ב-1908, לאחר עריקתו מהצבא, החל לעשות את דרכו ארצה. בסיוע מבריחי גבולות עבר להונגריה, אוסטריה והגיע לנמל טריאסט שם רכש כרטיס לאוניית משא שנסעה תחילה למצרים וליפו. מאחר שהיה חסר תעודות נאסר על ידי המשטרה הטורקית ובתור אזרח רוסי הובא לקונסוליה הרוסית שם ניצל מהומה וברח לפרדסי יפו. שם עבד ונחבא מספר ימים עד הפסקת החיפושים אחריו ואז עבר לגור לבית המלון של חיים ברוך ביפו.
המעבר לגליל התחתון עריכה
ב-1908, בזמן שהותו ביפו, פגש איכר ממסחה שהסכים להעסיק אותו במשק שלו. נתן עבר למסחה והחל לעבוד כחקלאי במושבה.
ב-1909 הצטרף נתן לארגון "עבודה" שפעל לכיבוש העבודה העברית ועבר לעבוד באום ג'וני וחוות כנרת.
ב-1910 עמד בראש קבוצה של 12 פועלים שהוזמנו לחוות מגדל על ידי מנהל החווה משה גליקין. בתקופת שהותו במגדל התמקד בגידול ירקות וב-1911 נשלח לדמשק להתמחות בתחום זה וניצל את שהותו שם לטוות קשרים שם. ב-1913 החל לייצא ירקות ושתילי ירקות מחוות מגדל לערי הגליל (טבריה, צפת וחיפה) ולדמשק. לאור הצלחתו הוזמן נתן לדגניה ולביתניה תחתית על מנת לסייע להם בייצוא ירקות.
ב-1915 עזב נתן את חוות מגדל בעקבות סכסוך עם מנהל החווה ויחד עם עוד מספר חברים הקימו קומונה בקרבת קבוצת כנרת. בתקופת מלחמת העולם הראשונה סיפקו ירקות למחנות הצבא הגרמני.
ההתיישבות בחמארה עריכה
ב-1919 עלה נתן עם עוד 14 חלוצים להתיישב בחמארה (בהמשך הוקמה במקום מעיין ברוך). התיישבות זו שרדה עד 1920 אז נחרב המקום על ידי פורעים ערבים ותושביו נטשו ועברו, לאחר מסע חתחתים, לטבריה. לאחר תקופה בטבריה התארגנו חלק ממפוני חמארה, ונתן ביניהם, והתיישבו ב"עין טבעון" ששמה שונה בהמשך לכפר יחזקאל.
סלילת כביש טבריה-צמח עריכה
ב-1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה, החל נתן לעבוד במשרד לעבודות ציבוריות. ב-1920 זומן נתן למשרדי המרכז החקלאי בירושלים והוטלה עליו המשימה לחתום על חוזה לסלילת כביש טבריה-צמח מול שלטונות המנדט בשם המרכז החקלאי. על מנת ללמוד לעומקו את הנושא עיכב נתן את החתימה על החוזה על מנת להצטרף, למשך שבוע, לקבוצת פועלים ערבים בכביש ירושלים-יריחו כדי ללמוד את יסודות סלילת הדרכים. ביוני 1920 חתם על החוזה והחל לארגן את העבודות ולגייס עובדים.
בהמשך חתם נתן על חוזים לפרויקטים נוספים ברחבי הארץ:
- כביש טבריה-טבחה.
- כביש עפולה-נצרת.
- סוללה שלוחת מסילת הברזל מראש העין לפתח תקווה.
- שלוחת מסילת ברזל מלוד לצריפין
ועוד.
שכונת בורוכוב עריכה
ב-1922 היה נתן בין מייסדי שכונת בורוכוב בגבעתיים שם רכש מגרש של 2.5 דונם, בנו את ביתם והקימו משק עזר. בנוסף היה פעיל בצרכניה של השכונה וב "מיסעד" (קרן כספית לעזרה הדדית).
פעילותו הציבורית עריכה
- ציר באספת הנבחרים ב-1920
- נציג ב"מרכז לעבודות ציבוריות" של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (מטעם אחדות העבודה).
- מייסד ומנהל המחלקה למכירת ויצוא תוצרת משקים במסגרת המשביר המרכזי
- מנהל מחלקת ביע”ף (ביצים, ירקות, עופות ודגים) בחברת תנובה.
- מזכיר ממונה של וועד פועלי הרכבת.
ב-1932 פרש מפעילות ציבורית ועבר לעסקים פרטיים.
משפחתו עריכה
ב-1917 נשא נתן לאישה את חווה פסח (בת אפרים ושרה פסח) אותה פגש כשהצטרפה ב-1913 לחווה במגדל. לזוג נולדו 2 בנות ו-2 בנים. נפטר ב-1963 בזמן ששהה במטולה[2] והובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול. זוגתו חווה נפטרה ב-1979 והובאה למנוחות לידו[3].
לקריאה נוספת עריכה
- צבי ליבנה, נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך ה', הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך תל אביב, 1972, עמודים 89–94
קישורים חיצוניים עריכה
- נתן חרובי, אתר משפחת חרובי
- לזכר נעדרים - נתן חרובי (שלושים למותו), למרחב, 15 באוגוסט 1963
- נ. זכאי, לזכר נעדרים - נתן חרובי, דבר, 26 באוגוסט 1963
הערות שוליים עריכה
- ^ הורים של מועמדים לגיוס היו ערבים ב-300 רובל להתייצבותם לגיוס. התחייבות זו בטלה אחר 3 חודשי גיוס
- ^ נתן חרובי ז"ל, דבר, 16 ביולי 1963
- ^ יוסקה חרובי, חווה חרובי הלכה לעולמה, דבר, 5 בנובמבר 1979