סוקירניציה
סוקירניציה (באוקראינית: Соки́рниця; ברוסית: Сокирница, "סוקירניצה"; בהונגרית: Szeklence, "סקלנצה"; בצ'כית: Sekernice, "סקרניצה"; ביידיש: סעקערניצע או סיקערניצא) הוא כפר במחוז זקרפטיה באוקראינה. הכפר שוכן על גדות נחל פומיניציה (Помийниця), במרחק של כ-10 קילומטרים דרום-מזרחית לעיר חוסט.
| |||
 | |||
| כנסייה בסוקירניציה | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 זקרפטיה | ||
| מחוז משנה | חוסט | ||
| גובה | 183 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בכפר | 5,217 (2001) | ||
| קואורדינטות | 48°07′27″N 23°23′59″E / 48.12417°N 23.39972°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
היסטוריה עריכה
הכפר היה שייך לאימפריה האוסטרו-הונגרית עד להתפרקותה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה האזור השתייך להונגריה וב-1920 עבר כמו יתר זקרפטיה לידי צ'כוסלובקיה.
ב-1939 האזור סופח על ידי הונגריה אשר החזיקה בו עד לשלבי הסיום של מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה האזור עבר לשליטת ברית המועצות עד שב-1991 ברית המועצות התפרקה והאזור עבר לשליטת אוקראינה.
יהודי סוקירניציה עריכה
העדות הראשונה ליהודים בכפר היא משנת 1728 אז הייתה בו משפחה אחת; לאחר 1735 היו מספר מפקדים ללא נוכחות יהודית בסוקירניציה והחל מסוף המאה ה-18 עד לאחר השואה הייתה התיישבות רצופה של יהודים.[1][2] הקהילה התחילה להתבסס ולגדול במהלך המאה ה-19 - ב-1832 נמנו בה 139 יהודים מתוך כ-1,400 תושבים,[1][2] ב-1880 נמנו בה 378 יהודים מתוך כ-1,600 תושבים[3] ובשלבים מסוימים במהלך המאה היא הייתה גדולה יותר אפילו מקהילת יהודי חוסט.[1][4] העדות הראשונה במפות לקיומו של בית קברות יהודי בקרבת הכפר היא מ-1865.[5]
ב-1910 נמנו 523 יהודים[3] וב-1930 נמנו כ-600 יהודים מתוך כ-3,200 תושבים.[1] בערב השואה רוב היהודים היו סוחרים זעירים שהתפרנסו מהשווקים בחוסט ובבושטינה או בעלי מלאכה, אך כמות גדולה עסקה גם בחקלאות.
השואה ולאחריה עריכה
עם הכיבוש ההונגרי ב-1939 החלה פגיעה בתנאי המחיה ובמעמד היהודים וחלק מהם גויס לשירות העבודה שכלל עבודת כפייה במסגרת הצבא ההונגרי.[6][2] במפקד שנערך ב-1941 היו בכפר 685 יהודים, שהיוו כחמישית מאוכלוסייתו הכללית.[1][3]
ב-19 במרץ 1944 גרמניה הנאצית כבשה את הונגריה. בעקבות כך החל ריכוז של היהודים ברחבי הונגריה בגטאות ובאפריל 1944 הוקם בכפר גטו שריכז גם יהודים מכפרים סמוכים ובהם קראיניקובו, דנילובו (אוק'), דרהובו (אוק'), אולקסנדריבקה (אוק') וסלדובוש (שמו שונה לסטבליבקה (אוק') אחרי המלחמה) ואף ממקומות רחוקים יותר כמו מיז'היריה, נהרובץ (אוק') וקולוצ'בה (אוק').[6][1][7] בגטו, שלפי עדויות ניצולים שהו בתוכו כ-4,000 או כ-5,000 איש בצפיפות גדולה, הוקם יודנרט שהפעיל שירות סדר יהודי שפעל במקביל לז'נדרמים הונגרים ומטבח ציבורי שסיפק בעצמו את צורכי המזון של התושבים; בנוסף השלטונות שילחו את יושבי הגטו הבוגרים לעבודות כפייה מחוץ לגטו[6][8][1]
ב-15 במאי 1944[6][4][8] (או לפי גרסה אחרת בחג שבועות ה'תש"ד, ב-28 במאי)[1][2] השלטונות ריכזו את תושבי הגטו ולאחר מכן הם הולכו לתחנת הרכבת בסלדובוש ומשם נשלחו לאושוויץ. כ-10% מיושבי הגטו שרדו את המלחמה וניסו להקים בכפר את הקהילה מחדש, אך כעבור מספר שנים הם עזבו לחוסט בה התרכזה קהילה גדולה יותר ומשם רובם בסופו של דבר עלו לישראל או עברו למקומות אחרים בעולם.[4]
רבני העיירה עריכה
מתשובה בספר "חקל יצחק" של האדמו"ר מספינקא יצחק אייזיק וייס אל סקרניצה משתמע שהיה רב בכפר כבר בה'תר"ס (1900) אך הוא לא מזכיר את שמו והוא לא מוזכר במקומות אחרים.[1] בשנים שלאחר מכן ועד השואה ידועים שני רבנים בסקרניצה, שפרשו את חסותם גם על היישובים הסמוכים:[1][2][4]
- הרב דוד אלימלך וייס - קרוב משפחתו של בעל ה"חקל יצחק". קודם לכן היה רב בעיירה הקרובה וישק (וישקובו (אנ')). ככל הנראה כיהן מהתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה עד למותו בשנת ה'תרצ"ב (1932). היה שותף לקו האנטי-ציוני התקיף שהנהיג הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאץ' (מוקצ'בו).
- הרב שלמה דוב וייס - ככל הנראה לא בנו של הרב קודם אך גם הוא מקושר לחסידות ספינקא. קודם לכן כיהן כרבה של פאביאנהאזה וישב תקופה ארוכה בקראלי (קאריי). כיהן מה'תרצ"ב (1932) ועד השואה.
לקריאה נוספת עריכה
- אברהם פוקס, חוסט ובנותיה: לתולדות עיר ואם בישראל וקהילותיה הכפריות, ירושלים, תשס"ח 2007, עמ' 43–45.
- סאקלאנצא, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמ' 297. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
- אלכסנדרה לוסה, סקלנצה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 377), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים עריכה
- שלמה יעקב גרוס, יצחק יוסף כהן, ספר מארמארוש: מאה וששים קהילות קדושות ביישובן ובחורבנן, תל אביב, תשמ"ג, עמ' 293–295, באתר היברובוקס
- סקלנצה (Szeklence), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "סוקירניציה", באתר JewishGen (באנגלית)
- קהילת יהודי סוקירניצה באתר בית התפוצות
- בית הקברות היהודי של סוקירניציה באתר ESJF (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 שלמה יעקב גרוס, יצחק יוסף כהן, ספר מארמארוש: מאה וששים קהילות קדושות ביישובן ובחורבנן, תל אביב, תשמ"ג, עמ' 293–295, באתר היברובוקס
- ^ 1 2 3 4 5 קהילת יהודי סוקירניצה באתר בית התפוצות.
- ^ 1 2 3 סקלנצה בתוך מספר האוכלוסייה היהודית לפי יישוב 1840–1941, בודפשט: משרד הסטטיסטיקה המרכזי (הונגריה) (אנ'), 1993 (בהונגרית) ISBN 9632150066.
- ^ 1 2 3 4 אברהם פוקס, חוסט ובנותיה: לתולדות עיר ואם בישראל וקהילותיה הכפריות, ירושלים, תשס"ח 2007, עמ' 43–45.
- ^ בית הקברות היהודי של סוקירניציה באתר ESJF (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 סקלנצה (Szeklence), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ^ אברהם פוקס, חוסט ובנותיה: לתולדות עיר ואם בישראל וקהילותיה הכפריות, ירושלים, תשס"ח 2007, עמ' 46–49.
- ^ 1 2 אלכסנדרה לוסה, סקלנצה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 377), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)