פתיחת התפריט הראשי

סימון וייל (פילוסופית)

פילוסופית צרפתייה

סימון ויילצרפתית: Simone Weil;‏ 3 בפברואר 1909 - 24 באוגוסט 1943) הייתה פילוסופית והוגה דתית יהודיה צרפתייה, פעילה חברתית, מורה לפילוסופיה, ופעילת מחתרת במלחמת העולם השנייה, נמשכה למיסטיקה ולפילוסופיה הנוצרית, להגותו של אפלטון ולהשקפות הבודהיסטיות.

סימון וייל
Simone Weil
Simone1-300x297.jpg
לידה 3 בפברואר 1909
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוגוסט 1943 (בגיל 34)
אשפורד, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון הנרי הרביעי, אקול נורמל סופרייר, סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם פילוסופיה נוצרית, נאופלאטוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין מחשבה מדינית, פילוסופיה של המוסר, שירה, מטאפיזיקה, קוסמוגוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
ארצות מגורים צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The Need for Roots
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סימון וייל

תוכן עניינים

תולדות חייהעריכה

סימון וייל נולדה בפריז ב-1909, אחותו הצעירה של המתמטיקאי אנדרה וייל. הם נולדו למשפחה ממוצא יהודי, אך חונכו כאגנוסטים. וייל הצטיינה מגיל צעיר, ובגיל 12 שלטה היטב ביוונית עתיקה. היא הגיעה למקום הראשון בכיתתה באקול נורמל סופרייר, לפני סימון דה בובואר, שהגיעה למקום השני.

בשנת 1931 הפכה למורה לפילוסופיה, בזמן שעבדה בעבודות מפרכות בתעשיית הרכב ובחקלאות, מתוך הזדהות עם מעמד הפועלים. היא ראתה עצמה כפציפיסטית, אך בשנת 1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, בתפקיד לא צבאי. היא נכוותה קשות ועברה לאסיזי שבאיטליה, כדי להחלים. באסיזי חוותה חוויות מיסטיות הקשורות בישו. היא נמשכה לנצרות הקתולית, אך סירבה לעבור הטבלה, מאחר שבזה לקבלתה של הנצרות את המקרא.

במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה זמן מה במרסיי, וקיבלה הדרכה רוחנית מנזיר דומיניקני. בשנת 1942 נסעה לארצות הברית, ומשם לבריטניה. בלונדון הצטרפה לארגון המחתרת צרפת החופשית. בריאותה הייתה רופפת תמיד, והמאמץ שהשקיעה בפעילות צרפת החופשית גבה את מחירו. בשנת 1943 אובחנה כחולה בשחפת, והיא צוותה לנוח ולאכול היטב. האידיאלים שהאמינה בהם גרמו לה להגביל את עצמה למנות המזון ששיערה שחבריה זוכים להן בצרפת הכבושה, אך יש השערות כי סבלה גם מאנורקסיה והפרעות אכילה אחרות, אך הוריה לא פירסמו את הדברים על מנת לשמור על שמה הטוב. מצבה הידרדר במהירות, והיא נפטרה ב-24 באוגוסט 1943, בת 34 כתוצאה ממחלת השחפת[1]. מרבית הגותה פורסמה לאחר מותה.

תפיסת עולמה והגותהעריכה

 
מבחר מכתביה בעריכתו של אלבר קאמי

וייל הכירה את כתבי הקודש הנוצרים ומעט את היהודיים, כך שהפילוסופיה שלה יצאה מתוך עמדה נוצרית מובהקת, אף על פי שחלקים רבים בהגותה אינם תלויים בהכרה הנוצרית שלה, והם ניתנים להילמד ולהיקרא באופן עצמאי. ליהדות רחשה וייל התנגדות ותיעוב. מספריה: "ציפייה לאלוהים", "הצורך בשורשים", "הכובד והחסד" (ראה אור בעברית בהוצאת כרמל).

הגותה שתורגמה לעבריתעריכה

  • סימון וייל, הכובד והחסד, מבוא: גוסטב תיבון, אחרית דבר: מרסל דיבואה, (תרגום מצרפתית: עוזי בהר), ירושלים: הוצאת כרמל, תשנ"ד 1994

לקריאה נוספתעריכה

*, Paul Giniewski Simone Weil et la haine de soi ,Berg international, Paris, 1978

(פול ז'ינייבסקי - סימון וייל או השנאה העצמית)

*, John Hellman - Simone Weil: an introduction to her thought, Wilfried Laurier University Press, Waterloo, Ontario, Canada 1982

(ג'ון הלמן - סימון וייל:מבוא להגותה)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Eric O. Springsted. (2010). Simone Weil and The Suffering of Love. Wipf & Stock Pub. p.3. ISBN 978-1608990948