שכונת מצוקה
שכונת מצוקה, שכונת עוני או משכנות עוני (לעיתים סלאמס; מאנגלית: Slums) היא שכונה שדייריה הם באופן ברור עניים יותר מדיירי מרבית השכונות שבאותו יישוב. לרוב, שכונות עוני ומצוקה ייווצרו דווקא בערים גדולות, וזאת לנוכח הפערים בין השכונות, זאת לעומת ערי פריפריה שאמנם מתאפיינות בסטטוס חברתי-כלכלי נמוך באופן יחסי, אך בשוויוניות בין שכונות אותה עיר.
אוכלוסייה ענייה מתקבצת בשכונות כשאלו הופכות לשכונות עוני משום שמחירי הדירות שם זולים יותר בהווה, ואוכלוסייה אחרת אינה מתעניינת בקניית דירות אלה משום שהן לא צפויות להעלות את ערכן בעתיד. עצם התקבצות אוכלוסייה ענייה בשכונה מסוימת מאיצה את קצב ירידת מחירי הדירות והתקבצות אוכלוסייה ענייה נוספת, דבר שמעודד אף עלייה בשיעורי הפשיעה. הדבר נכון במיוחד עבור אוכלוסייה שיש לה בעיות סוציאליות בולטות כמו מובטלים היושבים בקרנות הרחוב, נוער המתגודד ברחובות בלא השגחה הורית ובלא פעילות מוסדרת אחרי הצהריים, מהגרים או בני מיעוטים חסרי השכלה רלוונטית לעבודה מכניסה, שיכורים, נרקומנים או עבריינים.
מחירי הדירות יכולים לרדת גם בגלל ליקויי בנייה קשים או מיקום גאוגרפי לא מוצלח. במקרים קיצוניים במיוחד שכונת עוני נוצרת במקום שאינו ראוי כלל למגורי אדם שבו מתקבצות משפחות חסרות בית רבות, כגון אזורים פתוחים שאינם מיועדים לבנייה על פי תוכנית הבינוי העירונית, בלא שירות עירוני, שבהם הדיירים מאלתרים אוהלים, פחונים וצריפים. השכונות הידועות ביותר במיקומן הקיצוני נבנו בקהיר בבתי קברות.
השפעת המגורים בשכונת עוני
עריכהכמה מחקרים בארה"ב מצביעים על השפעה שלילית של מגורים בשכונת עוני על מגוון מאפייני חיים כגון הישגי ילדים במערכת החינוך ותעסוקה אם כי השפעת השכונה על פרמטרים אלו חלשה ביחס לזו של מאפייני המשפחה עצמה.[3] על סמך ההנחה הזו בארה"ב נבנו תוכניות לפיזור אוכלוסייה ענייה ובפרט דיירים בדיור ציבורי בשכונות מבוססות יותר כדי לאפשר היחלצות ממעגל העוני.[4] מעקב אחר דיירי דיור ציבורי במספר שכונות בארה"ב שעברו משכונות עוני לשכונות מבוססות יותר (פחות מ-10% עניים) העלה כי עצם היציאה משכונת העוני (בלי שנלווה אליה שיפור בהכנסת המשפחה) שיפר את הבריאות הנפשית והפיזית ואת תחושת הרווחה.[5] כך למשל בקרב מי שקיבלו סיוע בשכירות בשכונה מבוססת (קבוצה שנבחרה בהגרלה מקרב כלל המשפחות הזכאיות לתמיכה בעיר מסוימת בארה"ב) היה שיעור השמנת היתר והסוכרת נמוך במובהק מאשר בקבוצה שנשארה בשכונות מצוקה.[6]
חיברות
עריכהGeorge C. Galster שבחן מנגנונים שונים בהם משפיעה הסביבה הפיזית והחברתית של שכונת העוני על הדיירים (דרך חיברות, חשיפה לאלימות ולהזנחה סביבתית, סטיגמה הנקשרת לדיירים, נגישות לשירותים חברתיים ולתעסוקה ועוד) הסיק ממטא אנליזה של מחקרים על שכונות עוני בארצות הברית כי קיימת "רמת סף" של ריכוז עוני בשכונה מעליה ניכרות ההשפעות השליליות שמקורן בחיברות. כך למשל עליה בסיכון לפשיעה, נשירה מבית הספר ומשך העוני אינה מופיעה כל עוד שיעור העוני בשכונה נמוך מ-20%, מעל סף זה יש החמרה מהירה עד ל-40% עוני שמעליו שוב אין השפעה לעליה נוספת באחוז הדיירים העניים. אפקט דומה נמצא גם בהשפעת השכונה על המוטיבציה לעבודה - סף של 15% עוני והתייצבות ב-30%.[7]
רשתות חברתיות
עריכהמנגנון נוסף בו שכונת המצוקה מהווה מלכודת עוני היא צמצום הרשת החברתית - מעגל של חברים ומכרים שניתן להיעזר בהם כמקור לאינפורמציה או עצה. כך למשל נמצא במחקר בקרב דיירי שכונות מצוקה המאוכלסות אפרו-אמריקאים באטלנטה כי לרבים מהם אין ולו אדם אחד מחוץ למשפחתם איתו יכלו להתייעץ בנושאים חשובים.[8] עם זאת חשיבותו של מנגנון זה שנויה במחלוקת משום שהרשת החברתית נקבעת לא רק מקרבה פיזית אלא מדמיון במוצא ובמעמד כך שלעניים בסביבה מעורבת יש מעט קשרים חברתיים עם שכנים שמצבם הכלכלי והחברתי מבוסס. כך למשל נמצא כי קשרים חברתיים של מהגרים מטורקיה בשכונות עוני בגרמניה עם שכנים גרמנים משפרת את מצבם התעסוקתי אך היקף הרשת החברתית הזו יורד כשעולה מספר השכנים ממוצא טורקי על 20% מאוכלוסיית השכונה. מחקרים נוספים הצביעו על השפעה חיובית של שכנים בעלי הכנסה בינונית אך לא של שכנים בעלי הכנסה גבוהה, כנראה בשל הקושי ביצירת קשרים חברתיים משמעותיים כשפער המעמדות רחב מדי.[7]
פיקוח חברתי
עריכהשכונות עוני מאופיינות בשיעורי אלימות גבוהים מעבר למה שניתן לצפות מצירוף הנתונים הדמוגרפים של הפרטים. הסוציולוג Robert J. Sampson מסביר את התופעה ביעילות נמוכה של פיקוח חברתי בשכונות בהם מרוכזת אוכלוסייה ענייה. הפיקוח החברתי אינו מתמצה באכיפת חוק אלא ביכולת הקבוצה להסדיר את התנהגות חבריה בהתאם לעקרונות רצויים באמצעות מנגנונים א-פורמליים שמאפשרים, למשל, לשכנים להתערב כדי להגביל התנהגות רעשנית של בני נוער או לרסן שימוש לא הוגן של דייר במרחב הציבורי. דוגמה לכך בישראל ניתן לראות בעובדה בארגון המכשיר נהגים פרטיים לדווח על עבירות תנועה שבוצעו על ידי נהגים אחרים - דבר שלכאורה לא נותן שום אינטרס למדווחים, אך שומר על סביבת נסיעה בטוחה עבור משתמשי דרך אחרים.
יכולת הקהילה בשכונות מצוקה לפקח על התנהגות של פרטים בתוכה ולדרוש ביעילות שירותים חברתיים כגון שיטור או איכות סביבה מגבירה את הסיכוי לונדליזם, אלימות וביצוע פשיעה באופן כללי. נכונותו של תושב להתערב למען "טובת הכלל" תלויה במידה רבה באמון ההדדי ובסולידריות שבין התושבים והיא יורדת כשהכללים אינם ברורים, כששורר פחד וכשהקשרים החברתיים נחלשים עקב תחלופת דיירים מהירה. סטטוס כלכלי חברתי נמוך מחליש, גם ברמה האישית, את תחושת השליטה של האדם בסביבתו; ברמת הקהילה הניכור והתלות שיוצר המחסור במשאבים מחלישים את יכולת הפיקוח החברתי גם כשהקשרים הבין אישיים חזקים.[9]
שכונות מצוקה בישראל
עריכהבישראל הפכו שכונות רבות לשכונות עוני או שנבנו ככאלה מלכתחילה, בשנות ה-50 וה-60, כאשר המדינה הכפילה את אוכלוסייתה בעקבות עלייה רבה של אוכלוסייה יהודית ענייה שנושלה מרכושה הן במהלך השואה, הן ביציאה ממדינות הגוש המזרחי והן במדינות ערב. חלק מהעולים שוכנו בצפיפות בבתים שננטשו על ידי פליטים פלסטינים ואחרים שוכנו בבניינים חדשים וזולים שנבנו בחיפזון, או שהמתינו במעברות עד שנבנו להם דירות כאלה.
ב-2015 הוציא המכון לרפורמות מבניות דו"ח הממפה את מתחמי העוני בישראל. מן הדו"ח עלה כי המתחם העני ביותר בישראל הוא שכונת רמת בית שמש ב'[10]
דוגמאות נוספות לשכונות מצוקה בישראל:
- השטח הגדול ביפו – אזור הריסות שבו בשנות ה-50 וה-60 שוכנו עולים חדשים.
- מוסררה בירושלים – עד למלחמת העצמאות השכונה הייתה שכונה ערבית אמידה. לאחר נטישת הערבים במלחמת העצמאות, שוכנו בבתיהם בצפיפות יהודים שנמלטו ממדינות ערב. כמו כן נבנו בשכונה שיכוני "בלוק" – בניינים משותפים ארוכים עם דירות רבות וקטנות. השכונה נמצאה על "הקו העירוני" שהיווה את גבול ישראל-ירדן בגזרת ירושלים וסבלה מאש צלפים.
- שמואל הנביא בירושלים – שכונת שיכוני "בלוק" לעולים ממדינות לא מתועשות על "הקו העירוני", שסבלה מירי צלפי גבעת התחמושת. למרות כיבוש גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, השכונה לא הפכה למושכת יותר משום שנבנו בסמוך לה שכונות הבריח, שבהן נמכרו דירות מוצלחות משלה בסובסידיה בשל הרצון ליצור רצף התיישבות יהודי עם הר הצופים.
- שכונת קריית מנחם בירושלים, הוקמה למפוני המעברה בקריית יובל ומורכבת בעיקר מעולים מאתיופיה ורוסיה.
- שכונת קריית היובל בירושלים. נבנתה בעיקר עבור עולים ממרוקו ומפולין. השכונה עוברת תהליך של התחרדות והפכה לסמל למאבק חרדים-חילונים.
- שכונות שער העלייה ונווה דוד בחיפה - אזור ששימש כמחנה מעבר לעולים דרך נמל חיפה שהגיעו בעלייה ההמונית אחרי קום המדינה. לאחר סגירת מחנה המעבר נותרה במקום "מעברת דוד" שהפכה בהמשך לשכונות "נווה דוד" ו"שער העלייה".
- שכונה ד' בבאר שבע.
- שכונת ג'סי כהן בחולון.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
גילי מלניצקי, "אף אחד לא שמר לנו קרקעות ברמת השרון. הלוואי שנוכל לעוף מפה", באתר TheMarker, 21 במאי 2019
שכונות מצוקה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Slums, Stocks, Stars and the New India
- ^ Slums
- ^ Ellen, Ingrid Gould, and Margery Austin Turner. "Does neighborhood matter? Assessing recent evidence." Housing Policy Debate 8, no. 4 (1997): 833-866
- ^ Edward G. Goetz, Better Neighborhoods, Better Outcomes? Explaining Relocation Outcomes in HOPE V, A Journal of Policy Development and Research • Volume 12, Number 1 • 2010
- ^ Ludwig, Jens, Greg Duncan, Lisa Gennetian, Lawrence R. Katz, Ronald Kessler, Jeffrey R. Kling, and Lisa Sanbonmatsu. Neighborhood Effects on the Long-Term Well-Being of Low-Income Adults From All Five Sites of the Moving to Opportunity Experiment, 2008-2010
- ^ LUDWIG, Jens, et al. Neighborhoods, obesity, and diabetes—a randomized social experiment. New England Journal of Medicine, 2011, 365.16: 1509-1519
- ^ 1 2 Theory, Evidence, and Policy Implications The Mechanism(s) of Neighborhood Effects
- ^ Tigges, L.M., Browne, I. & Green, G.P. (1998). Social Isolation of the Urban Poor. Sociological Quarterly 39(1), 53-77
- ^ Sampson, R., Raudenbush, S. & Earls, F. (1997) Neighborhoods and Violent Crime: A Multilevel Study of Collective Efficacy. Science 277, pp. 918-924
- ^ ליאור קינן, נחשפת מפת מתחמי העוני: היכן השכונות בהן ממוצע ההכנסה הוא הנמוך בישראל?, באתר נענע 10, 19 באוגוסט 2015