פתיחת התפריט הראשי

השטח הגדול היה כינוי בשנות ה-50 ובשנות ה-60 לאזור ביפו שבמרכזו גן הפסגה של ימינו (יפו העתיקה), שלאחר שנהרס במרד הערבי ובמלחמת העצמאות הפך לשטח של חורבות, ומוקד לפשע וזנות. בשנות ה-60 שוקם האזור והפך לאזור של תיירות, גנים ציבוריים ורובע אמנים.

יצירתו של "השטח הגדול"עריכה

עד לשנות ה-30 היה אזור יפו העתיקה מאוכלס בצפיפות בבנייה רוויה, בדומה לקסבה בלבן של ערים ערביות. ביוני 1936 נערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי מבצע עוגן בו נהרסו בתים על מנת לפלס נתיבים בתוך השטח המאוכלס, לשם הקלת השליטה בעיר יפו שהייתה אחד ממרכזי הלאומיות הערבית. נפרץ אזור בצורה של עוגן, מה שהביא למבצע את שמו. במונחים של שמות הרחובות כיום, "המוט המרכזי" של העוגן התחיל מרחוב יפת מערבה, דרך רחוב הפנינים והמשיך דרך גן הפסגה עד לכיכר קדומים. מהמוט המרכזי נפרשו שתי שוקיים: דרומה, דרך רחוב שגב והמשך ברחוב לואי פסטר; צפונה, רחוב (טיילת) מפרץ שלמה. המבצע הביא להרס של אזורים נרחבים.

השלטונות הרסו כמה מאות בתים, חלקם פוצצו. בתים אלה שימשו עמדות למיידי אבנים וצלפים. תושבי הבתים של שכונת העוני, כמה אלפי ערבים, נצטוו לפנות את בתיהם בתוך 24 שעות, כאשר חלק מפקודות הפינוי הושלכו עליהם ממטוס. בהודעות הפינוי הובטח לתושבים פיצוי, אולם הם לא קיבלו דיור חלופי, והצטופפו בהתחלה בבתי ספר, מרתפי חנויות ובחוף הים.[1]

במהלך מלחמת העצמאות נמשך ההרס של השטח הבנוי, ובמהלכה ולאחריה נהרס, למעשה, כל המרחב המהווה כיום את גן הפסגה[2]. ההרס הנרחב הביא לכך שבאזור יפו העתיקה נותר רק 30% מהמרחב בנוי או ראוי למגורים[3].

השטח הגדול בשנות ה-50 וה-60עריכה

בזמן ולאחר מלחמת העצמאות עזבו את יפו רוב התושבים הערבים. מתוך למעלה משמונים אלף איש שגרו בה לפני המלחמה, נותרו כשלושת אלפים. המרחב ההרוס נותר מלא בחורבות, כוכים וחדרונים מטים ליפול, שיכלו לשמש בדוחק למגורי אדם. למרחב זה הובאו עולים מארצות רבות, ובמיוחד מארצות הבלקן וצפון אפריקה. בתחילת שנות החמישים גרו בשטח זה, מרחוב בוסטרוס (כיום רחוב רזיאל), ועד לפיסגת תל יפו (כיום גן הפיסגה) כתשעת אלפים בני אדם, שתפסו את הבתים ההרוסים, שיושביהם נמלטו[4]. חרף כל מאמציה של העירייה להפוך את השטח לגנים ציבוריים, לנקות אותו, לפנות את החורבות ולבער את הפשע, הפך המקום מוקד לפשע, ובמיוחד לזנות. האזור הפך למקום שלטונם של סרסורים שלכוחות אכיפת החוק לא הייתה בו דריסת רגל. אז קיבל המקום את כינויו "השטח הגדול".

בתחילה תוכנן להרוס לחלוטין את כל המבנים במקום, ולבנות במקומם שיכונים ציבוריים. עם תחילת שנות ה-60 הוחלט לשנות את המדיניות. בשנת 1960 הוקמה החברה לפיתוח יפו העתיקה שהפעילה תוכנית שהתבססה על שיקום ושימור האזור תוך הפיכתו לרובע אמנים, ועל פיתוח גנים וכיכרות בשטחים הפתוחים. בשנת 1965 הושלם פינוי תושבי האזור והחלו עבודות השיקום. במקביל נערכו במתחם חפירות ארכאולוגיות.

השטח הגדול בתרבות הישראליתעריכה

"השטח הגדול" שימש השראה לשירים, לסיפורים, למחזות ולסרטים, שתיארו את האווירה המיוחדת ששררה במקום, חלקם מתוך מחאה חברתית, עוד בעת ש"השטח הגדול" היה מרכז לפשע ולזנות, וחלקם מתוך נוסטלגיה או אידיאליזציה.

"השטח הגדול" בתיאטרון ובקולנועעריכה

"השטח הגדול" בספרותעריכה

"השטח הגדול" בפזמונאותעריכה

  • השיר "אין כמו יפו בלילות", שכתב חיים חפר בשנות ה-50, והתפרסם בביצוע רביעיית מועדון התיאטרון, נוקט בביטוי המפורש "השטח הגדול" - "ככה זה בעולם / אין אמון בבני אדם / מה אנחנו סך הכל / מהשטח הגדול". השיר מתייחס במרומז לתופעת הזנות ("ונראה אצל אלוירה מה עושים החברים") ומתאר דמויות כ"צ'יקו הנהג", "מוישה גנב הזגג" ו"אלי פוקר הקלפן".
  • "זוהי יפו" של יוסי גמזו, שהתפרסם בביצועו של אבי טולדנו בשנת 1968 מתאר מקום "מול השעון" בו "מלח ועשן וצליל-גיטרה, סכין שלופה ומשחקי שש-בש."

הערות שולייםעריכה