השטח הגדול

השטח הגדול היה כינוי בשנות ה-50 ובשנות ה-60 לאזור הגרעין העתיק של יפו, שבמרכזו גן הפסגה של ימינו (יפו העתיקה), שלאחר שנהרס במרד הערבי ובמלחמת העצמאות הפך לשטח של חורבות, ומוקד לפשע וזנות. בשנות ה-60 פונו התושבים שגרו בו והוא שוקם והפך לאזור של תיירות, גנים ציבוריים ורובע אמנים.

השטח הגדול
השטח הגדול בשנת 1936, זמן קצר לאחר שהבריטים פוצצו וישרו את השטח המוביל לכיכר השעון (רחוב טיילת מפרץ שלמה. המוביל לגן הפסגה)
השטח הגדול בשנת 1936, זמן קצר לאחר שהבריטים פוצצו וישרו את השטח המוביל לכיכר השעון (רחוב טיילת מפרץ שלמה. המוביל לגן הפסגה)
מידע
עיר תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°03′17″N 34°45′11″E / 32.054722222222°N 34.753166666667°E / 32.054722222222; 34.753166666667
(למפת יפו רגילה)
Jaffa map-plain-bright.png
 
השטח הגדול
השטח הגדול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפה של יפו בשנת 1930 (הכוללת תכנון עתידי של נמל יפו), האזור המסומן כ-Old Jaffa הוא אזור "השטח הגדול", לפני שהבריטים פרצו בו דרכי מעבר רחבות ביוני 1936
חיילים בריטיים מזהירים את התושבים לפני ביצוע פיצוץ של בתים בשטח הגדול

היסטוריהעריכה

יצירתו של "השטח הגדול"עריכה

עד ליצירתו של "השטח הגדול" היה אזור יפו העתיקה מאוכלס בצפיפות בבנייה רוויה, בדומה לקסבה בלבן של ערים ערביות. ביוני 1936 נערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי מבצע עוגן בו נהרסו בתים על מנת לפלס נתיבים בתוך השטח המאוכלס, לשם הקלת השליטה בעיר יפו שהייתה אחד ממרכזי הלאומיות הערבית. נפרץ אזור בצורה של עוגן, מה שהביא למבצע את שמו. במונחים של שמות הרחובות כיום, "המוט המרכזי" של העוגן התחיל מרחוב יפת מערבה, דרך רחוב הפנינים והמשיך דרך גן הפסגה עד לכיכר קדומים. מהמוט המרכזי נפרשו שתי שוקיים: דרומה, דרך רחוב שגב והמשך ברחוב לואי פסטר; צפונה, רחוב (טיילת) מפרץ שלמה. המבצע הביא להרס של אזורים נרחבים.

בתחילת חודש יוני מסרו הבריטים צווי פינוי לכ-200 בתים ונתנו לתושבים כשבוע לפנותם[1]. הובטח לתושבים פיצוי, אולם הם לא קיבלו דיור חלופי, והצטופפו בהתחלה בבתי ספר, מרתפי חנויות ובחוף הים[2]. בבוקר ה-18 ביוני החלו בפיצוץ הבתים הראשונים[3]. קולות הפיצוצים נשמעו גם בכל רחבי תל אביב[4]. הריסת הבתים נמשכה כשבועיים[5], כאשר במקביל עסקו פועלים בפינוי חלק מההריסות ליצירת תוואי הדרכים בלב השטח[6]. התושבים הגישו עתירה לבית המשפט העליון המנדטורי[7]. זקן השופטים מייקל מקדונל מתח בפסק דינו בקורת חריפה על ממשלת המנדט שלדבריו שיקרה למפונים ונימקה את ההריסה בטענה כי זהו פרויקט שיקום, בעוד שהייתה זו פעולה ביטחונית[8][9]. למרות צו בית המשפט נמשך פיצוץ של מספר בתים[10]. ב-17 ביולי דווח כי הבריטים חזרו ופוצצו את החמאם, שלא קרס בשני ניסיונות פיצוץ קודמים, אחר כך התירו לתושבים שביתם לא פוצץ לחזור לאזור[11]. בנובמבר הודיעה עיריית יפו כי היא שוקלת להרוס עוד כ-70–80 בתים, שהיו הרוסים חלקית והיוו סכנה לבתים סמוכים[12].

לאחר מלחמת העצמאותעריכה

בזמן ולאחר מלחמת העצמאות עזבו את יפו רוב התושבים הערבים. מתוך למעלה משמונים אלף איש שגרו בה לפני המלחמה, נותרו כשלושת אלפים. המרחב ההרוס נותר מלא בחורבות, כוכים וחדרונים מטים ליפול, שיכלו לשמש בדוחק למגורי אדם. הערבים הנותרים פונו מאזור "השטח הגדול" ורוכזו בשכונת עג'מי. את העיר ניהל מושל צבאי, מאיר לניאדו[13], שבמקביל הפנתה למרחב הסוכנות היהודית עולים חדשים, בעיקר מארצות הבלקן וצפון אפריקה, במטרה לתפוס חזקה ולמנוע מהתושבים הערבים לחזור למקום[14]. חלק אחר של התושבים היו פולשים שתפסו בתים[15].

במהלך שנת 1949 אירעו מספר מקרים של התמוטטת בתים, בהם נהרגו כעשרה איש[16]. בתגובה החלו השלטונות להרוס חלק מהבתים הרעועים[17], הם הוכרזו כנכסי נפקדים ועברו לחזקת רשות הפיתוח[18].

השטח הגדול בשנות ה-50 וה-60עריכה

בתחילת שנות החמישים גרו בשטח זה, מרחוב בוסטרוס (כיום רחוב רזיאל), ועד לפיסגת תל יפו (כיום גן הפיסגה) כמה אלפי בני אדם, בבתים שחלקם היו ההרוסים חלקית, האזור הפך מוקד לפשע, ובמיוחד לזנות וקיבל תדמית שלילית[19]. לאחר שיפו אוחדה עם תל אביב. החלה העירייה בתוכניות לשיקום האזור, בסוף 1950 הוחל בפינוי התושבים[20], חלקם פונו לפחונים שנבנו במערב העיר[21]. אך הפינוי והשיקום התקדמו בעצלתיים, בגלל קשיי תקציב, ובשנת 1953 עדיין גרו באזור "השטח הגדול" כ-2,000 תושבים[22].

בשנת 1953 מונה סגן ראש העירייה משה איכילוב לאחראי לשיקום יפו העתיקה. בלב השטח שפונה בוצעו חפירות ארכאולוגיות בראשות הארכאולוג יעקב קפלן[23]. ב-1956 הכריז על תוכנית להקמת גן הפסגה[24]. אחר כך הוחלט לא להרוס לחלוטין את כל המבנים באזור אלא לשקם אותו כרובע אמנים[25].

בתחילת שנות ה-60 החל האזור המשוקם לקלוט אמנים והוקמו מספר מסעדות ומועדונים באזור גן הפסגה, כחלק ממאמץ לפתח את האזור כמרכז תירות ובידור, בין השאר הוקמו המסעדות "כליף ו"אריאנה", מועדון "עומר כיאם" ומועדון "החמאם" על ידי דן בן אמוץ וחיים חפר[26]. במקביל הוקמו תשתיות עירוניות, קווי מים, ביוב וחשמל באמצעות החברה לפיתוח יפו העתיקה שהוקמה באותה עת[27]. החברה לפיתוח יפו העתיקה הייתה גם אחראית לאכלוס הבתים ששופצו, והם החכרו בעיקר לאמנים, סופרים ואומנים[28].

עם התקדמות שיקום ושיפוץ האזור השימוש בכינוי "השטח הגדול" פחת, במקומה נעשה שימוש בשם "יפו העתיקה"[29].

השטח הגדול בתרבות הישראליתעריכה

"השטח הגדול" שימש השראה לשירים, לסיפורים, למחזות ולסרטים, שתיארו את האווירה המיוחדת ששררה במקום, חלקם מתוך מחאה חברתית, עוד בעת ש"השטח הגדול" היה מרכז לפשע ולזנות, וחלקם מתוך נוסטלגיה או אידיאליזציה.

"השטח הגדול" בתיאטרון ובקולנועעריכה

"השטח הגדול" בספרותעריכה

"השטח הגדול" בפזמונאותעריכה

  • השיר "אין כמו יפו בלילות", שכתב חיים חפר בשנות ה-50, והתפרסם בביצוע רביעיית מועדון התיאטרון, נוקט בביטוי המפורש "השטח הגדול" - "ככה זה בעולם / אין אמון בבני אדם / מה אנחנו סך הכל / מהשטח הגדול". השיר מתייחס במרומז לתופעת הזנות ("ונראה אצל אלוירה מה עושים החברים") ומתאר דמויות כ"צ'יקו הנהג", "מוישה גנב הזגג" ו"אלי פוקר הקלפן".
  • "זוהי יפו" של יוסי גמזו, שהתפרסם בביצועו של אבי טולדנו בשנת 1968 מתאר מקום "מול השעון" בו "מלח ועשן וצליל-גיטרה, סכין שלופה ומשחקי שש-בש."

תמונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ התכונה להריסה בעיר העתיקה ביפו, דבר, 17 ביוני 1936
  2. ^ תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 325-324.
  3. ^ הריסת העיר העתיקה ביפו, הארץ, 18 ביוני 1936
  4. ^ החלה הריסת הבתים בעיר העתיקה של יפו, דואר היום, 19 ביוני 1936
  5. ^ נגמרה הריסת הבתים ביפו, הארץ, 1 ביולי 1936
  6. ^ ביפ1, הארץ, 26 ביוני 1936
    היום ביפו, דבר, 19 ביוני 1936
  7. ^ עוד תביעות נגד הריסת הבתים, דבר, 30 ביוני 1936
  8. ^ פסה"ד בענין הריסת הבתים ביפו, הארץ, 5 ביולי 1936
    הד פסק הדין של בית הדין העליון, הארץ, 7 ביולי 1936
  9. ^ העתק של פסק הדין - חוק ומשפט - בית הדין הגבוה כפני זקן השופטים והשופט הראשי מנינג בענין: גאורג מיכאל־אלקפיד — הטוען. נגד. 1) היועץ המשפטי 2) נציב המחוז ביפו — הנטענים הריסת עיר העתיקה ביפו, הארץ, 16 ביולי 1936
  10. ^ נגמרה לפי שעה הרסת הבתים ביפו, הארץ, 2 ביולי 1936
  11. ^ נגמרה הריסת הבתים ביפו, הארץ, 19 ביולי 1936
  12. ^ הריסת בתים ביפו, דבר, 26 בנובמבר 1936
  13. ^ המושל הצבאי של יפו מוסר על בעיות העיר הדחופות, על המשמר, 25 בפברואר 1949
  14. ^ ג. קוט, "השטח הגדול", קול העם, 2 בפברואר 1951
  15. ^ גורשו משפחות עולים מגיטו יפו, קול העם, 6 באפריל 1949
  16. ^ ישוכנו מיד פליטי איזור המפולת, קול העם, 20 בפברואר 1949
    ארבע אחיות נהרגו בהתמוטטות בית ביפו, קול העם, 27 בדצמבר 1949
    עוד הפננת דיירי "השטח הגדול" ביפו, הארץ, 21 בפברואר 1949
  17. ^ 60 בתים ייהרסו השבוע ביפו העתיקה, דבר, 18 באוקטובר 1949
  18. ^ סוחרי יפו דורשים להקים ועדת - חקירה לבירור טענותיהם, הארץ, 22 ביוני 1949
    הרכוש הנטוש פסק להיות הפקר, מעריב, 6 בינואר 1949
  19. ^ "השטח הגדול" קן פשעים?, דבר, 24 ביוני 1956
  20. ^ מתקרב פינוי "השטח הגדול"' ביפו, הארץ, 31 בדצמבר 1950
  21. ^ מחנה המעבר לתושבי.השטח הגדול" הולך ומוקם בקצב מזורז, הבוקר, 3 בדצמבר 1950
    גלגול מחילות ביפו, מעריב, 29 בינואר 1951
  22. ^ תבניות לשיפור יפו מימי המנדט לא התגשמו עד היום הזה, קול העם, 27 ביולי 1953
  23. ^ חפירות ארכיאולוגיות ביפו, למרחב, 7 בנובמבר 1957
    א. צבי, יפו נחרבה על־ידי הלגיון ה-10 נקבע בעונת החפירות ה־5 ביפו, מעריב, 30 באוגוסט 1961
  24. ^ פרטים על תכנית לשיפור יפו, דבר, 18 בינואר 1956
    גן עירוני יוקם בשטח הגדול ביפו, הארץ, 9 ביולי 1957
  25. ^ יפו העתיקה ־ בית לאמנים, הארץ, 18 בדצמבר 1959
    מ. נחתומי, "השטח הגדול" מושך ציירים, מעריב, 17 במאי 1960
  26. ^ השבוע: יפו והשטח הגדול, הארץ, 6 בינואר 1961
  27. ^ "השטח הגדול " משנה פניו, על המשמר, 4 ביוני 1963
    שפי גבאי, יפו לובשת גלימת פאר, דבר, 29 במרץ 1964
  28. ^ רומן פריסטר, השטח הגדול, על המשמר, 23 באוקטובר 1964
  29. ^ גאלריה נוספת תפתח בשטח יפו העתיקה, מעריב, 26 במאי 1965
    צבי אילן, יפו בסוף המירוץ, למרחב, 10 בדצמבר 1965
יפו העתיקה
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
כנסיית פטרוס הקדושמסגד מחמודיהמגדל השעון (יפו)כיכר השעוןרחוב יפתכנסיית מאר מיכאלכנסיית גאורגיוס הקדושרחוב רזיאלבית הקברות הפרוטסטנטי ביפוכיכר קדומיםגן המדרוןנמל יפוסלע אנדרומדהשוק הפשפשיםחוף תל אביבהים התיכוןתחנת המשטרה ביפובנק אנגלו-פלשתינהבית הספר טביתאגבעת אנדרומדהקולג' האחיםמגדלור יפובית שמעון הבורסקאיבית הכנסת לעולי לובמוזיאון אילנה גורתיאטרון הסימטהבית החולים הצרפתי על שם סנט לואי ביפובית העוליםבית מרכז האמנויותמאפיית אבולעפיהבית הסראייהסביל אבו נבוט ב'מסגד היםמנזר ניקולאס הקדושמיומנהנא לגעתבית הסראייה הישן (יפו)רחוב יהודה הימיתגן הפסגהטיילת יפובית המכס 
אודות התמונה

(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים
(7) החמאם ובית הסראייה הישן (8) בית מיומנה (9) בית הכנסת לעולי לוב (10) מוזיאון אילנה גור (11) תיאטרון הסימטה
(12) כנסיית גאורגיוס הקדוש (13) בית העולים (14) בית הספר טביתא (15) קולג' דה פרר (16) בית הקברות הפרוטסטנטי
(17) תחנת המשטרה ביפו (18) מאפיית אבולעפיה (19) בית הסראייה (20) סביל אבו נבוט ב' (21) בנק אנגלו-פלשתינה
(22) בית החולים הצרפתי על שם סנט לואי ביפו (23) גבעת אנדרומדה (24) בית מרכז האמנויות, (25) בית המכס בנמל יפו, (26) נא לגעת