סליבן
סְלִיבֶן (בבולגרית: Сливен) היא עיר במזרח מרכז בולגריה, בירת מחוז סליבן השוכנת 270 ק"מ מזרחית מהבירה סופיה, 114 ק"מ מבורגס ו-28 ק"מ מימבול. סליבן נודעה במהלך המאה ה-19 בהיידוקים הבולגרים שיצאו ממנה לפשיטות כנגד הכובשים העות'מאנים וזיכו אותה בכינוי עיר 1,000 הוויוודים[1].
| |||
 | |||
| מראה סליבן ממרום הרי הבלקן | |||
| מדינה |
 בולגריה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | סליבן | ||
| ראש העיר | סטפן ראדב | ||
| תאריך ייסוד | המאה ה-7 | ||
| שטח | 193.778 קמ"ר | ||
| גובה | 243 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 104,509 (15 ביוני 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 104.13 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 42°41′N 26°20′E / 42.683°N 26.333°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.sliven.bg | |||
היסטוריה
עריכהראשית ההתיישבות האנושית הפזורה באזור מתוארכת לתקופת האבן החדשה. ראשית התיישבות אנושית מאורגנת מתוארכת למאה ה-5 לפנה"ס עידן הממלכה התראקית. במקום הוקם יישוב במהלך המאה ה-7, תקופת האימפריה הבולגרית הראשונה ובסמוך אליו מצודה אשר כונתה בהמשך בפי הביזנטים טואידה. השם סליבן הוזכר לראשונה ב-1153 בכתביו של הכרוניקן מוחמד אל-אדריסי, אשר סייר בבלקן ותיאר את סליבן כעיר גדולה ושוקקת. משמעות המילה סליבן בבולגרית היא מיזוג והשם הוענק לעיר בשל המיזוג בין גורמי טבע שונים המצוים בסמיכות אליה כגון נהרות, עמקים והרים.
במהלך המאה ה-14 נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית ובכתבים עות'מאנים מכונה העיר איסלימייה. בראשית המאה ה-19 מנתה אוכלוסיית סליבן 20,000 נפשות, העיר הייתה ערש התחייה הלאומית הבולגרית ונודעה במפעלי הטקסטיל, הנשק והמחלבות שבה, אך גם בהיידוקים שיצאו ממנה ותקפו ללא הרף את הכוחות העות'מאנים. מקרב בני העיר נמנו רבים מראשי ומתנדבי מיליציית האופלצ'נצי שלחמו לצד צבא האימפריה הרוסית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) שהובילה לשחרור הבולגרים מעול העות'מאנים. לאחר המלחמה נותרה סליבן מתוקף סיכומי קונגרס ברלין חלק מהמחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית. בספטמבר 1885 הכריז באופן חד צדדי אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה על איחוד המחוז ובכלל זה העיר סליבן עם נסיכות בולגריה[2].
דמוגרפיה וכלכלה
עריכהסליבן ידעה גידול מואץ בכמות האוכלוסייה ב-3 העשורים האחרונים של המאה ה-20. בין 1970 – 2000 גדלה אוכלוסיית העיר ב-42.87%. בעשור הראשון של המאה ה-21 חל קיטון באוכלוסייה (ילודה לעומת תמותה) ובין 2000 ל-2009 ירד מספר התושבים ב-13.2%[3]. 49% הם גברים ו-51% הן נשים. התוצר המקומי הגולמי לנפש בסליבן הוא 4,545 לבות והוא נמוך מהתמ"ג הארצי לנפש העומד על 6,411 לבות, אם כי מצוי במגמת עלייה. בין 2003 ל-2007 הוכפל התוצר המקומי הגולמי הכללי בעיר בשל פיתוח כלכלי מואץ. 35.4% מהתמ"ג מגיע ממגזר התעשייה, 37.8% ממגזר המסחר והשירותים הטכניים ו-13.9% מענף הכרייה.
בין 2004 ל-2008 ירד שיעור האבטלה ב-48.75% והוא עומד על 8.5%, שיעור הנמוך מהממוצע הארצי[4]. סליבן מחוברת לעורק מספר 8 של נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים המחבר בין אלבניה, מקדוניה, בולגריה ורומניה. בסמיכות לעיר ממוקם נמל התעופה בארשן המשמש לתעבורה פנים בולגרית של נוסעים וסחורות[5].
חינוך ותרבות
עריכהבסליבן 12 גני ילדים, 8 בתי ספר יסודיים, 9 חטיבות ביניים ובתי ספר תיכוניים, שלוחה של אוניברסיטת סופיה ללימודי הנדסה אזרחית, שלוחה של אוניברסיטת תראקיה מסטארה זאגורה ללימודי רפואה ושלוחה של אוניברסיטת בורגס ללימודי מינהל עסקים[6]. בעיר 4 מוזיאונים וביניהם מוזיאון המציג את העיר ותושביה במהלך המאה ה-19 ומוזיאון ארכאולוגי המשלב ביקור במצודת טואידה והצגת ממצאים ופריטים מימי הביניים.
אקלים
עריכהבסליבן אקלים ממוזג יבשתי עם השפעה מקצינה מכוון הרי הבלקן. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 12.4oc וערכי הקיצון הממוצעים נעים ממינוס 1.2oc בינואר ועד 23.2oc ביולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 596 מילימטרים[7].
הקהילה היהודית
עריכה
ערך מורחב – יהדות בולגריה
בין 1730 ל-1757 בעת ששלטו באימפריה העות'מאנית הסולטאנים מהמוט הראשון ועות'מאן השלישי חלה הידרדרות במעמדה הפוליטי והצבאי. הצי של הרפובליקה של ונציה שלט בים התיכון והצר את צעדי העות'מאנים מחד וסכסוכים בלתי פוסקים מול האימפריה הרוסית והאוסטרים הרעו מאוד את המצב הביטחוני והכלכלי במחוזות הגבול ובכלל זה בשטחי בולגריה (איילט רומליה), מאידך. בשנים אילו מתועדת לראשונה קהילה יהודית בעיר סליבן והיא הוקמה על ידי פליטים שנמלטו מהערים וידין וניקופול[8]. היהודים עסקו ביבוא ויצוא, במתן הלוואות בריבית וחלקם היו עמילי מכס.
תרומת בני הקהילה הייתה משמעותית לתהליך הפיכתה של סליבן למרכז סחר אזורי עד לסוף המאה ה-18[9]. ב-1893 נוסד ארגון הנוער היהודי "לה מאנסיביס"[10]. בראשית המאה ה-20 נכללה הקהילה ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בנסיכות הבולגרית ומנתה כ-800 נפשות[11].
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה מנתה הקהילה כ-1,000 נפשות שהיוו 10% מכלל האוכלוסייה[12]. ב-29 באוגוסט 1920 נערך בסופיה הכינוס הראשון של ראשי הקהילות היהודיות בממלכת בולגריה ואת קהילת סליבן ייצג יושב ראש ועד הקהילה משולם צורף[13]. בראשית שנות ה-20 פעלו בסליבן גן ילדים ובית ספר יסודי יהודים ובהם 4 כיתות לימוד. ב-1920 למדו בהם 53 תלמידים, ב-1925 71 תלמידים וב-1927 58 תלמידים, כאשר הממשלה הבולגרית מימנה 4% מתקציבם ועיריית סליבן 8%[14].
בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בסליבן 800 יהודים. בינואר 1941, לאחר פרסום החוק להגנת האומה שגרו ראשי הכנסייה הנוצרית אורתודוקסית בראשות המטרופוליט סטפן מכתב מחאה חריף לממשלה הבולגרית כנגד החוק ואחד החתומים עליו היה המטרופוליט של סליבן[15]. הגברים היהודים בגילאי 20–40 נשלחו לעבודות כפייה ובראשית מרץ 1943 יועדו בני הקהילה לגירוש אל מחנה טרבלינקה, אך הוא בוטל שעות ספורות לפני ביצועו כאשר היהודים נתונים היו בעוצר בבתיהם. בסיום המלחמה נמנו בעיר 850 יהודים, רובם עלו למדינת ישראל בגל העלייה בין 1948 – 1949. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובסליבן נמנו 117 יהודים[16]. בראשית המאה ה-21 התגוררו בסליבן 40 יהודים[12], וב-2022 נמנו בעיר 65 יהודים[17].
ערים תאומות
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סליבן- סליבן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ וויווד היה כינוי למנהיג קבוצת היידוקים.
- ^ סליבן-סקירה היסטורית, באתר bulgaria.domino.bg (באנגלית).
- ^ סליבן-נתונים דמוגרפיים, באתר הרשות המקומית סליבן (באנגלית).
- ^ סליבן-נתונים כלכליים, באתר הרשות המקומית סליבן (באנגלית).
- ^ סליבן-תשתית תחבורתית באתר bulgaria.domino.bg (באנגלית).
- ^ מערכת החינוך בסליבן, באתר bulgaria.domino.bg (באנגלית).
- ^ האקלים בסליבן, באתר bulgaria.domino.bg (באנגלית).
- ^ חיים קשלס, דורות הראשונים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 49.
- ^ חיים קשלס, דורות הראשונים, עמוד 60.
- ^ חיים קשלס, דורות הראשונים, עמוד 78. לה מאנסיביס בתרגום מלאדינו – "הצעירים".
- ^ חיים קשלס, דורות הראשונים, עמוד 65.
- ^ 1 2 צבי קרן, הקהילה היהודית בסליבן-סקירה היסטורית, באתר כולנו בולגרים, אתר הבית של יהודי בולגריה.
- ^ אלברט רומנו, יהדות בולגריה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 439.
- ^ לוחות סטאטיסטיים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 645-662.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 42.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
- ^ לפי התכתבות עם ארגון שלום. המשיב אלכסנדר (אלק) אוסקר נשיא ארגון שלום בבולגריה.
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 סופיה .jpg) פלובדיב | |||||||||
| 1 | סופיה | סופיה | 1,183,454 | 11 | שומן | שומן | 67,971 |  וארנה  בורגס | |
| 2 | פלובדיב | פלובדיב | 319,612 | 12 | חאסקובו | חאסקובו | 65,829 | ||
| 3 | וארנה | וארנה | 310,664 | 13 | בלגואבגרד | בלגואבגרד | 62,534 | ||
| 4 | בורגס | בורגס | 189,741 | 14 | ימבול | ימבול | 61,766 | ||
| 5 | רוסה | רוסה | 124,787 | 15 | וליקו טרנובו | וליקו טרנובו | 58,507 | ||
| 6 | סטארה זאגורה | סטארה זאגורה | 122,536 | 16 | פאזארדז'יק | פאזארדז'יק | 55,716 | ||
| 7 | פלבן | פלבן | 92,101 | 17 | וראצה | וראצה | 50,666 | ||
| 8 | סליבן | סליבן | 80,467 | 18 | אסנובגראד | פלובדיב | 45,943 | ||
| 9 | דובריץ' | דובריץ' | 73,895 | 19 | גברובו | גברובו | 45,940 | ||
| 10 | פרניק | פרניק | 68,259 | 20 | קאזאנלק | סטארה זאגורה | 42,208 | ||