סלים ג'ובראן

שופט ישראלי

סלים ג'ובראןערבית: سليم جبران; 4 באוגוסט 194715 במרץ 2024) היה שופט בית המשפט העליון ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, והערבי הראשון בישראל שכיהן במשרות אלו במינוי קבע (קדם לו במינוי זמני, בבית המשפט העליון, השופט עבד א-רחמן זועבי). החל מיוני 2017 ועד לפרישתו לגמלאות באוגוסט 2017 כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון.

סלים ג'ובראן
سليم جبران
לידה 4 באוגוסט 1947
פלשתינה (א"י)פלשתינה (א"י) חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במרץ 2024 (בגיל 76) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
המשנה לנשיאת בית המשפט העליון ה־20
12 ביוני 20174 באוגוסט 2017
(54 ימים)
תחת נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור
שופט בית המשפט העליון
אפריל 20034 באוגוסט 2017
(כ־14 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סלים ג'ובראן עומד במרכז - טקס השבעת נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, בבית נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין. ינואר 2015

ביוגרפיה

עריכה

השופט ג'ובראן היה נוצרי מרוני יליד חיפה. בשנת 1963 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר טרה סנטה בעכו. בשנת 1968 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1970, עם תום תקופת התמחותו, קיבל רישיון לעריכת דין. בשנים 1970–1982 עבד כעורך דין עצמאי.

בחודש יוני 1982 מונה לכהונת שופט בית משפט השלום בחיפה. בחודש מרץ 1993 נבחר לכהונת שופט בית המשפט המחוזי בחיפה. בתקופת כהונתו כשופט מחוזי הרבה לעסוק בתיקים פליליים וישב בראש הרכב פלילי בבית המשפט.

בעת כהונתו כשופט מחוזי שימש גם כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. בעבר כיהן כנגיד ארגון רוטרי ישראל והוא היה חבר במסדר הבונים החופשיים[1].

בחודש אפריל 2003 התמנה לכהונת שופט בפועל בבית המשפט העליון בירושלים, לתקופה של שנה, וב-24 במאי 2004 מונה לכהונת קבע כשופט בית המשפט העליון[2]. הוא כיהן בתפקיד עד לשנת 2017 כאשר פרש וג'ורג' קרא מונה במקומו.

ב-2 באפריל 2013 מונה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים.

בשנת 2012 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[3]. קיבל אות אביר איכות השלטון 2017 בקטגוריית הרשות השופטת מטעם התנועה לאיכות השלטון[4]. ב-2018 קיבל את אות יקיר העיר חיפה[5].

בשנת 2023 יצא לאור לכבודו "ספר סלים ג'ובראן", בעריכתם של אהרן ברק, מוחמד ותד, גד ברזילי ודורית פרידמן.[6]

היה פעיל בקרן ליברה וכיהן כיושב ראש וועדת ההשקעות של הקרן.

ג'ובראן נפטר ב-15 במרץ 2024 לאחר מחלה קשה, ונקבר בכנסייה המארונית בחיפה.[7]

עמדות

עריכה

ג'ובראן נחשב לשופט אקטביסט[8].

בעת השבעת נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, נמנע ג'ובראן מלהצטרף לשירת ההמנון. הדבר גרר ביקורת על ג'ובראן.[9].

באחד מפסקי הדין כתב[10]:

”טרם סיום, נבקש להביע את הערכתנו לעותר, אשר החליט לעלות ארצה לשם גיוסו לצה"ל, ומאז מועד שחרורו משירות חובה המשיך לבצע שירות מילואים בהיקפים משמעותיים, ותורם תרומה חשובה לביטחון המדינה.”

בנאום שנשא בהשתלמות של פרקליטות המדינה קבע שערביי ישראל מופלים לרעה, ופירט ”קיימים פערים בחינוך, בתעסוקה, בהקצאת קרקעות לבניית והרחבת יישובים, מחסור באזורי תעשייה, מחסור בתשתיות, השילוט בדרכים בערבית יש בו שגיאות רבות ועוד. כשאני בא בטענות לממסד אני בא בטענות גם לעצמנו - מנהיגי הציבור הערבי צריכים גם הם לקחת אחריות ולטפל בבעיות של המגזר הערבי. גם הם צריכים להיאבק ולדרוש ולהיפגש עם שרים על מנת לצמצם את הפערים”[11].

מפסיקותיו

עריכה

משפט אזרחי

עריכה

באחד מפסקי הדין שלו המתייחס לפסק דין אפרופים היה בדעת הרוב שיש לפרש כתב ערבות על פי אומד דעת הצדדים שהערבות כוונה רק לעסקאות מסוימות, אף על פי שלשון כתב הערבות לא כלל מגבלה כזאת[12].

משפט פלילי

עריכה

ג'ובראן נחשב כשופט הנוטה לזכות במקרים גבוליים מבחינת ראיות, בהשוואה לחבריו בספסל בית המשפט העליון. כך, במקרה אחד היה בעמדת הרוב המזכה בניגוד לדעת המיעוט המרשיעה של השופט יצחק עמית, שטען שעל סמך ראיות נסיבתיות והעדר הסבר חלופי יש להרשיע את הנאשם[13]. במקרה אחר הצטרף לדעתו של השופט מני מזוז שיש לזכות נאשם שזוכה מהריגה אף מגרימת מוות ברשלנות, בניגוד לעמדתו החולקת של השופט נעם סולברג[14].

  • בפסק דין שעסק בערעור של המדינה על הרשעתו של אדם במעשה מגונה כתב השופט ג'ובראן את פסק הדין, שאליו הצטרפו שני חבריו להרכב, לפיו מצב שבו החלו בני זוג לקיים יחסי מין בהסכמה, ותוך כדי כך דרשה האישה בצורה מפורשת לחדול מכך והגבר לא נענה לדרישה זו, גם הוא אונס[15].
  • ב-18 באפריל 2016, בערעורו של השייח' ראאד סלאח על הרשעתו בהסתה לאלימות, פסק ג'ובראן בדעת מיעוט שקריאתו של סלאח לאינתיפאדה אינה הסתה לאלימות. נימוקו לכך: "המונח "אינתיפאדה" (انتفاضة) לרוב מיוחס לפעולה אלימה, אך סבורני כי בהקשר שבו הדברים נאמרו לא ניתן לשלול את הסברו של המבקש כי אין מדובר בהסתה לפעילות אלימה, אלא בקריאה להתגייסות כוללת, לא בהכרח אלימה, לשם הגנה על מה שנראה בעיני המבקש כפגיעה במקום קדוש"[16].

חיים אישיים

עריכה

לג'ובראן ארבעה ילדים, שלושה מהם עורכי דין. בתו ראניה, עורכת דין, הייתה הערבייה הישראלית הראשונה שהשלימה קורס צוערים במשרד החוץ הישראלי ושימשה כדיפלומטית מטעם ישראל עד שנת 2009[17]. בנו שרבל עורך דין בתחום הספורט ומייצג שחקני כדורגל.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ השופט סלים ג'ובראן. האתר הרשמי של הרשות השופטת, אתר השירותים והמידע הממשלתי
  2. ^ הודעה על מינוי שופטים, ילקוט הפרסומים 5313, התשס"ד, 22 ביוני 2004, עמ' 3352
  3. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  4. ^ אבירי איכות השלטון לשנת 2017, באתר התנועה לאיכות השלטון
  5. ^ אות יקיר העיר חיפה לשנת תשע"ח, באתר עיריית חיפה
  6. ^ "ספר סלים ג'ובראן" | ספרו החדש של השופט (בדימוס) מחיפה » חדשות NWS, באתר NWS חדשות חיפה והסביבה, ‏30 ביוני 2023
  7. ^ הלך לעולמו שופט העליון לשעבר סלים ג'ובראן, באתר ynet, 15 במרץ 2024
  8. ^   שרון פולבר, האקטיביזם של שקד מבסס את השמרנות בעליון, באתר הארץ, 24 בפברואר 2017
  9. ^ אביעד גליקמן, רובינשטיין למען ג'ובראן: לא חייב לשיר התקווה, באתר ynet, 1 במרץ 2012
  10. ^ בג"ץ 4543/16 משה בן הרוש נ' שר הביטחון
  11. ^ יעל פרידסון, השופט ג'ובראן: יש אפליה נגד הציבור הערבי, באתר nrg‏, 26 בנובמבר 2014
  12. ^ ע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום
  13. ^ ע"פ 2697/14 פלוני נ' מדינת ישראל
  14. ^ ע"פ 149/15 מרואן מורה נ' מדינת ישראל
  15. ^ ע"פ 7951/05 מדינת ישראל נ' פלוני, ניתן ב־7 בפברואר 2007
  16. ^ רע"פ 7669/15 ראאד סלאח מחאג'נה נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 באפריל 2016
    אמרי סדן, השופט ג'ובראן: קריאה לאינתיפאדה אינה הסתה לאלימות, באתר nrg‏, 18 באפריל 2016
  17. ^ אלי ברדנשטיין, ההפתעה והאכזבה של הדיפלומטית הערבייה, באתר nrg‏, 23 בדצמבר 2009