פתיחת התפריט הראשי

עין ע'זאלערבית: عين غزال, עין הצבי) היה כפר ערבי בכרמל במרחק של כ-21 קילומטרים מדרום לחיפה. במהלך מלחמת העצמאות נכבש על ידי צה"ל, ותושביו עזבוהו.

עין ע'זאל (יישוב לשעבר)
عين غزال
Shahada sheikh 03.jpg
קבר השיח' שחאדה
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז מחוז חיפה
נפה נפת חיפה
שפה רשמית ערבית
שטח [1]18,079 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה מבצע שוטר
תאריך נטישה 24-26 ביולי 1948
יישובים יורשים מושב עופר, עין איילה
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 2,170[2] (1945)
קואורדינטות 32°37′55″N 34°58′02″E / 32.63194444°N 34.96736111°E / 32.63194444; 34.96736111 
אזור זמן UTC +2

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

התקופה העות'מאניתעריכה

בסוף המאה ה-19 היה עין ע'זאל כפר קטן בנוי אבן וטיט. 450 תושביו עיבדו כ-6,000 דונמים[3]. הכפריים היו מוסלמים ובכפר היה קבר של חכם מקומי, שיח' שחאדה. בכפר היה בית ספר יסודי לבנים שהוקם ב-1886 לערך. היה בו גם בית ספר יסודי לבנות ומועדון תרבות וספורט[4] כלכלת הכפר התבססה על משק חי וחקלאות, ותושביו גידלו בעיקר עצי זית ודגנים. בנוסף, קרבת הכפר לעיר חיפה אפשרה לחלק מתושביו לעבוד בענף השירותים של הנמל ובאזור המסחרי שבו.

המנדט הבריטיעריכה

בתחילת המרד הערבי הגדול יצאו מעין ע'זאל מחבלים שהשחיתו כרם של יהודים בזכרון יעקב[5]. באפריל 1938 רצחו חברי כנופיה ערבית את מוכתר הכפר[6].

בשנות הארבעים של המאה העשרים נקדחה בקרבת הכפר באר, ומימיה הועברו לכפר בצינור[4]. על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945, שטח הכפר היה 18,079 דונם טורקי, מתוכם 14,628 בבעלות ערבית פרטית, 424 דונם בבעלות יהודית ו-3,027 דונם אדמות ציבוריות. מספר התושבים היה 2,170 נפשות[2].

מלחמת העצמאותעריכה

עין ע'זאל ושני הכפרים הסמוכים ג'בע ואיג'זים כונו המשולש הקטן שמדרום לחיפה. בתחילת 1948 דיווח שירות המודיעין של ארגון ההגנה (הש"י) כי בכפר מצויים 83 כלי נשק, מתוכם 45 אקדחים ו-23 רובים[7]. בינואר 1948 הותקפו כלי רכב על כביש תל אביב חיפה הישן ביריות מכיוון עין ע'זאל. שוטרים בריטים פשטו על הכפר בחיפוש אחר היורים[8]. בחודש פברואר צלפו מעין ע'זאל על יהודים בסביבה[9] ובעקבות זאת יצאה פעולת תגמול של ההגנה בליל ה-15 במרץ 1948 לפגוע בכפר[10]. ממרץ עד יולי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נמשכו היריות מכפרי המשולש הקטן על התחבורה הישראלית בכביש תל אביב-חיפה, שעבר בסמוך להם. לפי החלטת החלוקה של האו"ם, האזור יועד להיות בשטח המדינה היהודית, וערביי המשולש הקטן ביקשו למנוע זאת באמצעות פגיעה בצירי התחבורה וריכוז נשק ותגבורת שהגיעו דרך הים מלבנון[11]. הצלחתם של ערביי המשולש להגן על כפריהם ולחסום את הכביש נבעה מעזרה הדדית בין הכפרים, הנעת כוחות וייתכן שגם פיקוד מאוחד. התארגנות מסוג זה לא הייתה אופיינית לכפרים אחרים בזמן מלחמת העצמאות[12].

במהלך קרבות עשרת הימים נמנע דוד בן-גוריון מלתקוף את עין ע'זאל באומרו שניתן יהיה לטפל בכיבוש הכפרים במהלך ההפוגה, במסגרת "פעולה משטרתית", שכן הם נמצאים בתוך שטח המדינה היהודית. ואכן, מספר ימים לאחר תחילת ההפוגה השנייה, ב-24 ביולי החל מבצע שוטר שכלל הפגזה ארטילרית והפצצה אווירית במשך ימים אחדים, ולאחר מכן כניסה של כוחות קרקעיים. רוב התושבים ברחו מהכפר לפני הפעולה ובמהלכה, וכמה מאות שנותרו גורשו בכוח לאחר כיבוש הכפר. במבצע נהרגו למעלה מ-100 מתושבי שלושת הכפרים ומהלוחמים ששהו בהם[13]. עם השלמת הכיבוש הרסו כוחות צה"ל את הבתים בכפר. עם כיבוש כפרי המשולש והסרת החסימה מכביש החוף הסתיימה כמעט לחלוטין "מלחמת התחבורה" בצפון הארץ[12]. במהלך המלחמה ולאחריה החליטה ממשלת ישראל שלא לאפשר לתושבים לחזור[14].

לפי מקורות שונים מבצע שוטר יצא לפועל מכיוון שערביי המשולש הקטן, בסיוע עשרות מתנדבים עיראקים וכמה שוטרים בריטיים עריקים[15], לא הכירו בתוקפה של ההפוגה[16]. אולם באמצע ספטמבר 1948 קבעה הוועדה המרכזית לפיקוח על ההפוגה שישראל הפרה במבצע שוטר את ההפוגה, משום שהכריחה את התושבים לפנות את כפריהם והרסה את עין ע'זאל וג'בע, מפני שלא הוכח שאכן תושבי הכפרים תקפו תחבורה ישראלית לאחר כניסת ההפוגה השנייה לתוקף, ומפני שהכפרים הותקפו למרות נכונות נציגיהם למשא ומתן עם הישראלים[17].

המתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, גינה את מה שכינה "ההרס השיטתי של עין ע'זאל וג'בע בידי ישראל", וביקש כי ממשלת ישראל תשפץ על חשבונה את כל הבתים שנפגעו או נהרסו בזמן ההתקפה ולאחריה.

לאחר 1948עריכה

על אדמות הכפר הוקמו המושבים עין איילה (1949) ועופר (1950), שניהם קרויים בשמות הנגזרים ממשמעותו של השם עין ע'זאל. המבנה היחיד ממבני הכפר העומד על תלו כיום הוא קבר השיח' שחאדה. שרידי קירות וגלי אבנים מפוזרים בשטח, וגם עצי תאנה, רימון ומשוכות צבר.

מקורותעריכה

  • Khalidi, W. (ed.), (1992), All that remains: the Palestinian villages occupied and depopulated by Israel in 1948, Washington DC: Institute for Palestine Studies.
  • מלחמת הקוממיות (1959), הוצאת צה"ל, ענף היסטוריה במטה הכללי

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עין ע'זאל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מתוכם 14,628 בבעלות פרטית של ערבים, 424 דונמים בבעלות של יהודים ו-3,027 בבעלות ציבורית
  2. ^ 2.0 2.1 נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  3. ^ The survey of western Palestine memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology by C.R. Conder, and H.H. Kitchener ;edited with additions by E.H. Palmer and Walter Besant. Published 1881 by Committee of the Palestine exploration fund in London . עמוד 41
  4. ^ 4.0 4.1 Walid Khalidi, All That Remains, Inst for Palestine Studies, 1992, page 148
  5. ^ 9000 גפנים נעקרו בזכרון יעקב, דבר, 10 ביוני 1936
  6. ^ כיצד "ממרידים" את העם, דבר, 25 באפריל 1938
  7. ^ בני מוריס, The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2004
  8. ^ כנופיה ערבית פועלת בכביש חיפה - תל אביב, דבר, 28 בינואר 1948
  9. ^ התקפות בכביש חיפה תל אביב, דבר, 27 בפברואר 1948, שוב יריות ליד עין רזאל, דבר, 20 בפברואר 1948 ויריות אל עובדי טלפון, דבר, 29 בפברואר 1948
  10. ^ פעולת עונשין של ההגנה נגד הכנופיות בעין רזאל ובאיגזים, דבר, 15 במרץ 1948
  11. ^ היוזמה הערבית למנוע את תוכנית החלוקה, תוארה על ידי ההיסטוריון נתנאל לורך בתוכנית רדיו בגלי צה"ל, שנערכה בידי עמנואל הראובני, תקציר דבריו מופיע בספר סידרת עידן - ירושלים בתש"ח, הוצאת יד בן צבי, בעמוד 61: "מבחינה צבאית השיגה היוזמה הערבית, שראשיתה למחרת החלטת החלוקה, את מטרותיה. הערבים הצליחו לנתק יישובים יהודיים, וכן הצליחו להביא למצב, שכל היישוב היהודי בארץ ישראל, היה למעשה טלאים טלאים, גזרים גזרים. הכבישים המרכזיים לא היו בטוחים לתעבורה. הכביש מירושלים לת"א היה מנותק, וכן גם מירושלים לגוש עציון. מירושלים לצפון ים המלח, ומירושלים לנווה יעקב ולעטרות. הכביש מתל אביב לנגב היה מנותק אף הוא, והכביש מתל אביב לחיפה היה תחת סיכון מתמיד: לא היה אפשר לעבור ממערב לכרמל, ונסעו אז דרך ואדי מילק, כדי לעקוף את ה"משולש הקטן" שבכרמל. גם הכביש מחיפה צפונה לגליל המערבי היה מנותק ואילו הכביש מעמק יזרעאל לגליל העליון היה חסום בטבריה".
  12. ^ 12.0 12.1 אלון קדיש (עורך), מלחמת העצמאות תש"ח תש"ט - דיון מחודש, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 158
  13. ^ בני מוריס, 1948 המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה, עמוד 235
  14. ^ בני מוריס לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 - הפרקים "ההחלטה נגד שיבת הפליטים, אפריל-דצמבר 1948" (עמוד 184), ו"חסימת השיבה"(עמוד 213)
  15. ^ סדרת עידן - חיפה בהתפתחותה, 1918 1948, בעריכת ד"ר מרדכי נאור ופרופ' יוסי בן-ארצי, הוצאת יד יצחק בן צבי, עמוד 207.
  16. ^ מלחמת העצמאות תש"ח תש"ט - דיון מחודש, עורך אלון קדיש, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, העמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי ציטוט מתוך עמוד 158. "ערביי המשולש הקטן לא הכירו בתוקפה של ההפוגה ולכן הירשה לעצמו צה"ל לתקוף בגיזרה זאת".
  17. ^ פעולת צבא ישראל נגד כפרי פורעים - הפרת ההפוגה, דבר, 14 בספטמבר 1948