ערעור בחירות מיכאל בן-ארי ועופר כסיף
ערעור בחירות מיכאל בן-ארי ועופר כסיף הגיע לבית המשפט העליון בעקבות החלטת ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת ה-21. הוועדה החליטה לאשר את מועמדתו של מיכאל בן ארי מרשימת איחוד מפלגות הימין, ולפסול את עופר כסיף מרשימת חד"ש-תע"ל. בעקבות החלטות הוועדה הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון, אשר פסל את מועמדותו של בן־ארי ואישר את מועמדותו של כסיף. פסילת בן ארי היוותה תקדים ראשון לפסילת מועמדות לכנסת על בסיס סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת. בכך לראשונה נפסלה התמודדותו אדם, ולא של המפלגה כולה, מלהתמודד לכנסת.
רקע
עריכהלקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 החליטה ועדת הבחירות המרכזית לפסול את רשימות כ"ך והרשימה המתקדמת לשלום מהשתתפות בבחירות. כ"ך ערערה לבית המשפט העליון וזה קבע כי אין מניעה חוקית להשתתפותה. בשנת 1986 תוקן חוק יסוד: הכנסת ונוסף לו סעיף 7א הקובע שלא תשתתף רשימה בבחירות אם יש במטרותיה או במעשיה שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שלילת אופיה הדמוקרטי או הסתה לגזענות. עוד לפני קיומו של הסעיף, נפסלה "רשימת הסוציאליסטים" בפסק דין ירדור בבחירות לכנסת השישית (1965).
בית המשפט העליון נדרש פעמים לא מעטות לפרש תיקון זה, וקבע מבחן מחמיר לפסילת רשימות לכנסת. כחלק מהמבחנים נקבע שאחד מהקריטריונים לפסילה צריך להיות מרכיב דומיננטי במטרותיה או במעשיה של הרשימה, ושישנן ראיות מכריעות לכך שהרשימה חותרת ליעד כזה. כל זאת כדי למנוע ניצול לרעה של החוק בידי ועדת הבחירות המרכזית, שכל חבריה הם פוליטיקאים, למעט העומד בראשה. כמו כן כדי לוודא שפסילה מתבצעת רק במקרים חריגים וקיצוניים, ולפי רף הוכחה מחמיר מאוד. בית המשפט העליון נדרש להכריע בערעורים על החלטות ועדת הבחירות המרכזית, להפעיל את הסעיף או להימנע מהפעלתו, וברוב מוחלט של המקרים נמנע מהפעלתו.
הרשימות היחידות שאושרה סופית פסילתן בבחירות בשל סעיף זה היו רשימות כ"ך וכהנא חי בבחירות לכנסת ה-12 (ראו פרשת ניימן השנייה) ובבחירות לכנסת ה-13 (1992). מאז 1992 בית המשפט העליון לא אישר את פסילות הוועדה המרכזית (בל"ד ב-2003 וב-2009, רע"ם-תע"ל ב-2009), וכן דחה ערעורים שהוגשו לו בדרישה לפסול את הרשימה המתקדמת לשלום (1988). זאת בנימוק שהפסילות לא עמדו בקריטריונים הראייתיים המחמירים הנדרשים. מיכאל בן-ארי עצמו נבחר בשנת 2012 לכנסת השמונה עשרה, ולא נפסל למרות עברו בתנועת כ"ך. אולם בשנת 2017 תוקן הסעיף (תיקון 46 לחוק יסוד: הכנסת[1]) ונקבע כי פסילת רשימה או מועמד תתאפשר גם לפי התבטאויות בלבד. התיקון הוצע על ידי חברי ישראל ביתנו כדי לאפשר את פסילת חברי מפלגת בל"ד, ובפרט חנין זועבי.[2] זועבי ושאר חברי בל"ד פרשו לפני הבחירות לכנסת ה-21, והוחלפו בנציגים אחרים. לעומת זאת, מיכאל בן-ארי ואיתמר בן-גביר מעוצמה יהודית התמודדו ברשימת איחוד מפלגות הימין.
החלטות ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21
עריכהב-3 במרץ 2019 החליטה ועדת הבחירות המרכזית לפסול את מועמדותו עופר כסיף, ברוב של 15 קולות אל מול 10 קולות. באותו היום הצביעה הוועדה על פסילת המועמדים מיכאל בן-ארי ואיתמר בן-גביר, שהתמודדו מטעם איחוד מפלגות הימין, ואושרה התמודדותם בבחירות. חברי הוועדה אישרו את התמודדותו של בן ארי ברוב של 16 לעומת 15.[3] הבקשה לפסילתם נומקה בכמה טענות. אורי בכור[דרושה הבהרה] ציין כי איחוד מפלגות הימין הוא רשימה שנוצרה רק לצורך יום הבחירות, ומיד לאחריה הן צפויות להיפרד. לדבריו מדובר בפגיעה בשיטת בחירות ועקרון השוויון בבחירות, משום עקיפה מלאכותית של אחוז החסימה.[4] לאחר מכן עלתה עו"ד אורלי ארז-לחובסקי, בשם המרכז הרפורמי לדת ומדינה ופורום תג מאיר. נימוקיה היו כי השניים היו פעילים ב'כך'. לגבי בן ארי היא ציטטה את דבריו בזכות הטרנספר לאוכלוסייה הערבית. לאחר מכן זומן ענר הלמן כדי להציג את עמדת היועמ"ש לממשלה לפיה יש לפסול את בן ארי.[5]
פסק הדין
עריכהסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת פסילתו של מועמד מובאת לאישורו של בית המשפט העליון, ועל יתר החלטות הוועדה ניתן לערער לבית המשפט העליון (לפי סעיפים 63א ו-64 לחוק הבחירות לכנסת). בהתאם לכך, כל החלטותיה של ועדת הבחירות הובאו לדיון בבית המשפט העליון. פסק הדין של בית המשפט העליון קבע כי פסילתו של עופר כסיף תבוטל. בניגוד לכך, מיכאל בן-ארי נפסל מההתמודדות בבחירות ואיתמר בן-גביר אושר להתמודדות. עקב לוח הזמנים הקצר עד לבחירות פורסם פסק הדין בשלושה שלבים: ב-17 במרץ ניתנה ההחלטה המעשית – מי אושר ומי נפסל.[6] ב-21 במרץ פורסמה תמצית הנימוקים להחלטה.[7] ב-18 ביולי ניתן פסק הדין המלא.[8]
ד"ר מיכאל בן-ארי התמודד בבחירות לכנסת ה-21 כמועמד החמישי ברשימת איחוד מפלגות הימין. ברוב של שמונה מתוך תשעה שופטים החליט בית המשפט העליון לפסול את מועמדותו. בפסק הדין פורט כי שופטי הרוב אימצו את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לפיה יש במעשיו והתבטאויותיו של ד"ר בן ארי משום הסתה לגזענות כמטרה מרכזית במשנתו. שופטי הרוב הסכימו כי בעניינו של ד"ר בן ארי הוצגה "מסה קריטית של ראיות" משכנעות ומבוססות הכוללות התבטאויות קשות החוזרות על עצמן לאורך השנים. בנוסף, קבעו השופטים כי התבטאויותיו של ד"ר בן ארי התעצמו בשנתיים האחרונות, וכדוגמה הובא עמוד הפייסבוק של בן ארי ובו התבטאויות גזעניות כלפי ערביי ישראל.
לגבי ד"ר כסיף אימץ בית המשפט העליון את עמדתו של היועץ המשפטי לפיה לא הושג הסף הראייתי הנדרש כדי לפסול אותו בטענה שהוא שולל את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או שהוא תומך במאבק מזוין כנגד ישראל.
עמדת המיעוט
עריכההשופט דוד מינץ סבר כי לצד מניעת השתתפות ד"ר בן ארי יש לפסול את השתתפותם של ד"ר כסיף. בניגוד לעמדת הרוב סבר מינץ כי התבטאויותיו של ד"ר כסיף הן חמורות, קיצוניות, חד משמעיות ומתייחסות למאפיינים דומיננטיים גרעיניים ומרכזיים במשנתו. לדעת מינץ התבטאויות אלו נכנסות לגדר עילת הפסילה בגין פסילת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וגם לתמיכה במאבק מזוין כנגד ישראל.
השופט נעם סולברג סבר בדעת מיעוט שאין למנוע את השתתפותם של מי מהמועמדים או הרשימות. זאת משום שעל הפרק זכויות יסוד מן המעלה הראשונה. לדעת סולברג שלילת הזכות להיבחר היא מכה אנושה שמשמעה מניעת מימוש זכות יסודית. לדעתו, יש להכיר בכך שהעם, שהוא הריבון, זכאי לבחור מי ייצג אותו בכנסת; הדמוקרטיה הישראלית אמנם זקוקה להגנה, אך היא עדיין חזקה דיה להכיל בקרבה גם את מיכאל בן ארי כחבר כנסת.
בעקבות פסק הדין
עריכהעם הפרסום הראשוני על ההחלטה, עוד בטרם פורסמו הנימוקים המלאים, החל דיון ציבורי סביב ההחלטה. מיד לאחר פרסום פסק הדין, הוחלט כי הקמפיין של איחוד מפלגות הימין יהיה ממוקד בהקטנת הכוח של בג"ץ.[9] פרופ' מרדכי קרמניצר תמך בהחלטה לפסול את בן ארי.[10] לעומתו, ד"ר יהודה יפרח מתח ביקורת על ביטול החלטת ועדת הבחירות שהכשירה את מיכאל בן ארי, לעומת ביטול החלטת ועדת הבחירות שפסלה את עופר כסיף, בטענה שהדבר מהווה "יישום מפלה ופוגעני במיוחד של הוראות החוק".[11]
הערות שוליים
עריכה- ^ תיקון 46 לחוק יסוד: הכנסת באתר הכנסת
- ^ דיון בוועדת החוקה של הכנסת על חוק יסוד: הכנסת (תיקון 46) (לקראת הבאה לקריאה ראשונה), 1 במרץ 2017
- ^ דניאל דולב, טל שלו, בניגוד לעמדת היועמ"ש: אושרה התמודדות מיכאל בן ארי בבחירות, באתר וואלה, 6 במרץ 2019
- ^
יותם ברגר, ג'קי חורי, רויטל חובל, העליון פסל את מועמדות בן ארי בבחירות; כסיף מחד"ש ורע"ם-בל"ד יורשו להתמודד, באתר הארץ, 17 במרץ 2019
- ^ תגובות סוערות לפסילת בן-ארי: "ברוך שפטרנו", באתר ynet, 17 במרץ 2019
- ^ א"ב 1806/19 ח"כ אביגדור ליברמן ואחרים נ' ד"ר עופר כסיף ואחרים, ניתן ב־17 במרץ 2019
- ^ א"ב 1806/19 ח"כ אביגדור ליברמן ואחרים נ' ד"ר עופר כסיף ואחרים, ניתן ב־21 במרץ 2019
- ^ א"ב 1806/19 ח"כ אביגדור ליברמן ואחרים נ' ד"ר עופר כסיף ואחרים, ניתן ב־18 ביולי 2019
- ^ יקי אדמקר, בית המשפט עוד יתחרט על ההחלטה: בימין רק ירוויחו מפסילת בן ארי, באתר וואלה, 18 במרץ 2019
- ^ מרדכי קרמניצר, פסילת מועמד היא צעד קיצוני שפוגע בזכויות בסיסיות, ומיכאל בן ארי הצדיק זאת, באתר הארץ, 18 במרץ 2019
- ^ ד"ר יהודה יפרח, הכרוניקה, יוני 2019, השילוח, 15 ביולי 2019
