פורטל:עולם הישיבות/ראשי ישיבות נבחרים
ראש ישיבה (בארמית: ריש מתיבתא; על הקיצור ר"מ) הוא תוארו של רב המנהיג ישיבה.
תפקיד ראש הישיבה קיים עוד מתקופת התנאים והאמוראים והיו שינויים רבים באופיו ובפרטיו בקהילות ישראל השונות ובדורות השונים עד ימינו. המונח "ראש ישיבה" מופיע פעם אחת בתלמוד, אך השימוש הסדיר בו החל כנראה רק בתקופת הגאונים, משהורחבה משמעות המילה "ישיבה" למובן המשמש כיום. בתקופת הגאונים עצמה נקרא ראש ישיבה גם "גאון יעקב". בתקופות שונות כונה ראש הישיבה גם "תופס ישיבה" ו"ריש מתיבתא" (ובקיצור, ר"מ).
בדרך כלל ראש הישיבה נדרש להיות סמכות תורנית חשובה ובעל ידע מקיף ויכולת לימוד בתלמוד. בישיבות רבות השיעור שמעביר ראש הישיבה נחשב השיעור הקשה ביותר ומיועד לבחירי התלמידים. ראש הישיבה גם קובע את סדר היום האידאולוגי והרוחני בישיבה ולעיתים עוסק גם בניהול האדמיניסטרטיבי שלה.
הרב חיים איצקוביץ, ידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין (ז' בסיוון ה'תק"ט, 24 במאי 1749 – י"ד בסיוון ה'תקפ"א, 14 ביוני 1821), היה תלמידו הבולט ביותר של הגאון מווילנה, מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין - "אם הישיבות", ורב העיירה וולוז'ין.
החל לשמש כרבה של וולוז'ין ככל הנראה בשנת ה'תקל"ד (1774). לאחר כחמש עשרה שנות רבנות עבר לכהן כרב בוילקומיר, אך חזר לוולוז'ין לאחר שנה אחת בלבד בעקבות התנגדות בקהילה, והמשיך לשמש כרבה עד מותו. בראשית המאה ה-19, לאחר פטירת רבו, ייסד ר' חיים את ישיבת עץ חיים בוולוז'ין ובכך הפך לאבי הישיבות הליטאיות הגדולות.
רבי חיים החשיב את לימוד הבקיאות. הוא דרש לימוד פשוט, והתנגד לפירושים מפולפלים. העריך את חשיבות החזרות בלימוד ואמר שעל ידי ריבוי חזרות יתורצו שאלות רבות. לאדם המתקשה בלימודו הציע ללמוד במתינות ומתוך שמחה וכתב שבלימוד כזה יכול להשיג בזמן מועט מה שבלא מתינות ישיג בשעות רבות.