פורט רויאל (ג'מייקה)

פורט רויאלאנגלית: Port Royal) הוא כפר הממוקם בסוף לשון יבשה המורכבת מחול (טומבולו) בפתח נמל קינגסטון, בדרום-מזרח ג'מייקה. נוסדה בשנת 1518 על ידי הספרדים, והיא הייתה בעבר העיר הגדולה ביותר בקריביים. היא תפקדה כמרכז השילוח והמסחר בים הקריבי במחצית השנייה של המאה ה-17.[1] היא נהרסה על ידי רעידת אדמה ב־7 ביוני 1692, שלווה בצונאמי חזק. סופות הוריקן קשות פגעו בה באופן קבוע. רעידת אדמה קשה נוספת התרחשה בשנת 1907.

פורט רויאל לפני רעידת האדמה 1692

פורט רויאל הייתה פעם ביתם של פיראטים שנהגו לתקוף את ספינות ספרד, בתקופה בה מעצמות אירופיות קטנות יותר לא העזו לנהל מלחמה ישירה בספרד. כעיר נמל, היא הייתה ידועה בזכות העושר ולצידו המוסר הרפויי שבה. היא הייתה נמל בית פופולרי עבור הפריבטירים בחסות אנגליה והולנד, שנטו לבזבז את שלל אוצרותיהם במהלך המאה ה-17. כאשר ממשלות אלה זנחו את הנוהג של הוצאת מכתבי הרשאה לפרביטירים נגד ציי האוצר והרכוש הספרדי במחצית השנייה של המאה ה-16, רבים מהצוותים האלה הפכו לפיראטים. הם המשיכו להשתמש בעיר כבסיס העיקרי במהלך המאה ה-17. שודדי ים מרחבי העולם התכנסו בפורט רויאל והגיעו ממקומות רחוקים כמו מדגסקר.

לאחר האסון ב־1692, נלקח תפקידה המסחרי של פורט רויאל על ידי העיר הסמוכה קינגסטון. תוכניות פותחו בשנת 1999 לפיתוח מחדש של עיירת הדייגים הקטנה כיעד תיירות לשרת אוניות קרוז. המחשבות היו שהיא יכולה לנצל את המורשת הייחודית שלה, כאשר ממצאים ארכאולוגיים משנים טרום קולוניאליות ותקופת הפיראטים יהיו בסיס לאטרקציות אפשריות.

המושבה של פורט רויאלעריכה

באזור זה השתמשו האינדיאנים במשך מאות שנים לפני התחלת ההתיישבות האירופית. הם השתמשו באזור, שאותו כינו קגוואי או קגאיה,[2] במהלך פעולות הדייג שלהם. אף על פי שלא ידוע אם התיישבו אי פעם במקום, הם אכלסו אזורים אחרים בג'מייקה.[3]

ספרדיםעריכה

הספרדים נחתו לראשונה בג'מייקה בשנת 1494 בהנהגתו של כריסטופר קולומבוס. התיישבות קבועה התרחשה כאשר חואן דה אסקוויבל הביא קבוצת מתנחלים בשנת 1509. הם הגיעו בחיפושם אחר אדמות חדשות ומשאבים יקרי ערך, כמו זהב וכסף. במקום זאת הם החלו לטפח ולעבד את קנה הסוכר. בדומה לשבט הטיינאו שלפניהם, הספרדים לא עשו שימוש רב באזור פורט רויאל.[2]

ספרד שמרה על שליטה בעיקר בג'מייקה כדי שתוכל למנוע ממדינות אחרות גישה לאי, שהיה ממוקם אסטרטגית בנתיבי הסחר של האיים הקריביים. ספרד שמרה על שליטה באי במשך 146 שנה, עד שהאנגלים השתלטו בעקבות פלישתם ל־1655.

 
מפת פורט רויאל ונמל קינגסטון, 1774

אנגליםעריכה

העיירה נכבשה על ידי אנגליה בשנת 1655 במהלך הפלישה לג'מייקה.[4] עד שנת 1659 נבנו סביב המבצר במקום מאתיים בתים, חנויות ומחסנים. עד 1692 הגנו חמישה מבצרים שונים על הנמל.[5]

האנגלים קראו בתחילה למקום קאגווי אך עד מהרה השם הוחלף לפורט רויאל.[2] במשך חלק ניכר מהתקופה שבין הכיבוש האנגלי לרעידת האדמה בשנת 1692 שימשה פורט רויאל את בירתה הלא רשמית של ג'מייקה, בעוד העיר הספרדית נותרה הבירה הרשמית. בשנת 1872 קבעה הממשלה את קינגסטון, העיר הגדולה ביותר, כבירת האי.[5]

הגנה על הנמלעריכה

בשנת 1657, כפתרון לדאגות ההגנה שלו, הזמין המושל אדוארד ד'אולי את קואליציית הפיראטים לבוא לפורט רויאל ולהפוך אותה לנמל הבית שלהם. היו אלה קבוצות של פיראטים שהיו צאצאים של רועי וציידי בקר שפנו לשוד לאחר שנשדדו על ידי הספרדים וגורשו מהאי שנקרא היספניולה.[4] שודדי ים אלה ריכזו את התקפותיהם על הספנות הספרדית, אשר נחשבו לאיום העיקרי על העיר.

שודדי ים אלה הפכו לימים לפירבטירים אנגלים חוקיים שקיבלו מכתבי רישיון לשדוד בים מהמושל של ג'מייקה. בערך באותה תקופה שבה הוזמנו שודדי ים לפורט רויאל, פתחה אנגליה בסדרת התקפות נגד ספינות ספנות ועיירות חוף ספרדיות. על ידי שליחת הפריבטירים החדשים אחרי הספינות והתנחלויות הספרדיות, אנגליה הקימה בהצלחה מערכת הגנה לפורט רויאל. ספרד נאלצה להגן ללא הרף על רכושה, ולא היו לה האמצעים להחזיר את אדמתה לרשותה.[4]

הכלכלה במאה ה-17עריכה

ספרד לא הצליחה לכבוש מחדש את האי, ובשל פעילות הפיראטים, לא יכלה עוד לספק באופן קבוע למושבותיה בעולם החדש סחורות. חוסר הנוכחות הקבועה של ציי ספרד באזור, בשילוב עם ביקוש גובר לסחורות גמרות במושבות הספרדיות, עודד את צמיחתה של פורט רויאל. סוחרים ופריבטירים עבדו יחד במה שמכונה "סחר בכפייה". סוחרים היו משלמים דמי חסות למאמצי מסחר עם הספרדים ובמקביל גם נותנים דמי חסות לפריבטירים כדי שיתקפו אוניות ספרדיות וישדדו עיירות חוף ספרדיות. אמנם לרוב יד הסוחרים הייתה את העליונה, אבל הפיראטים היו חלק בלתי נפרד מהפעולה.

 
חומת מצודת פורט רויאל בהווה

נואלה זהדיה, מרצה מאוניברסיטת אדינבורו, כתבה כי "גם מתנגדיהם וגם תומכיהם של מה שמכונה 'סחר בכפייה' ידעו כי הרווח מהסדר זה היה הגבוה ביותר כמקור פרנסה".[6] היא הוסיפה: "קיים דיווח כי 300 הגברים שליוו את הנרי מורגן לפורטובלו בשנת 1668 חזרו לעיירה עם שלל של לפחות 60 ליש"ט כל אחד (סכום שהיה כפול או משולש מהשכר שהיו יכולים להרוויח בשנה בעבודה במטעי הסוכר) לא משאיר ספק רב שהם צדקו".[6]

הסחר בכפייה הפך לאורח חיים מקובל בפורט רויאל. מייקל פוסון ודייוויד בוסרת כתבו "... כך או אחרת נראה כי כל התושבים המאכלסים את פורט רויאל היו מעוניינים בהסדר זה".[7] סחר בכפייה הפך במהירות את פורט רויאל לאחת מהקהילות העשירות ביותר בשטחים האנגלים בצפון אמריקה, ועלה בהרבה על כל רווח שהופק מייצור קני סוכר. זהדיה כתבה כי "הפשיטה על פורטובלו (בשנת 1668) בלבד הניבה שלל בשווי 75,000 ליש"ט, יותר משבע פעמים מהערך השנתי של יצוא הסוכר של האי - שלא עלה על 10,000 ליש"ט בתקופה זו".[6]

פיראטיות בפורט רויאלעריכה

 
ציור גלויה תיירותית של פורט רויאל והמפרץ, כנראה 1820

פורט רויאל סיפקה נמל מבטחים בתחילה עבור אוניות הפריביטרים, ובהמשך עבור הפיראטים שתקפו את נתיבי הספנות מספרד ומפנמה. הפיראטים מצאו את פורט רויאל מתאימה להם עקב קרבתה לצירי סחר. היא אפשרה להם גישה קלה ל"טרף". סיבה חשובה נוספת הייתה קרבתו של הנמל לכמה מהמעברים או המיצרים הבטוחים היחידים שהעניקו גישה למושבות הספרדיות מכיוון האוקיינוס האטלנטי.[5] הנמל היה גדול מספיק כדי להכיל את הספינות שלהם, והיו בו התנאים לתחזק ולתקן את הספינות. הנמל היה ממוקם באופן אידיאלי לצאת לפשיטות על המושבות הספרדיות. הנרי מורגן תקף מפורט רויאל את פנמה, את פורטבלו, ואת מארקאיבו; פיראטים ופריבטרים נוספים תקפו ממנה ויצאו לפעולות שוד, כמו ג'ון דייוויס ואדוארד מאנזבלד.

מכיוון שלאנגלים לא היו מספיק כוחות כדי להגן על העיר מפני הספרדים או הצרפתים, המושלים הג'מייקנים פנו בסופו של דבר לפיראטים כדי להגן עליה.[8] בשנות השישים של המאה ה-17 העיר הפכה, עבור חלקם, לאוטופיה פיראטית וצברה מוניטין כ"סדום של העולם החדש". שם רוב התושבים היו שודדי ים, או זונות. כאשר צ'ארלס לסלי כתב את תולדות ג'מייקה, הוא כלל תיאור של שודדי הים בפורט רויאל:

יין ונשים בזבזו את עושרם של הפיראטים, עד כדי כך ש[...]חלקם הפכו לעניים. ידוע שהם היו מבזבזים בלילה אחד כסף רב. פיראט אחד שילם הון תועפות כדי לראות אשה עירומה.[9] הם נהגו לקנות חבית יין, למקם אותה ברחוב ולחייב את כל מי שעבר לשתות.

הטברנות של פורט רויאל היו ידועות בצריכה מופרזת של אלכוהול כך שרשומות אפילו של חיות הבר של האזור המשתתפות בהוללות.

קיימים אפילו סיפורים בפולקלור של הפיראטים כי שחור הזקן הידוע לשמצה (אדוארד טאץ') פגש קוף מיילל, כאשר הוא היה בבית מרזח בפורט רויאל, אותו כינה "ג'פרסון" ויצר איתו קשר חזק. מחקרים גנאלוגיים אחרונים מראים כי שחור הזקן ומשפחתו עברו לג'מייקה, שם אדוארד טאץ' ג'וניור רשום כמלח בצי המלכותי על סיפון אונית המלחמה וינדזור בשנת 1706.[10] פורט רויאל נהנתה מהאווירה התוססת הזאת וצמחה להיות אחת משתי העיירות הגדולות ביותר והנמל החשוב ביותר מבחינה כלכלית במושבות האנגליות. בשיא הפופולריות שלה היה בעיר בית מרזח אחד לכל 10 תושבים.

ביולי 1661 בלבד הוענקו 40 רישיונות חדשים למסבאות. בתקופה של 20 שנה שהסתיימה בשנת 1692 התגוררו בפורט רויאל כמעט 6,500 איש. בנוסף לזונות ולשודדי הים, היו ארבעה צורפים, 44 בעלי בתי מרזח, וכן מגוון של אומנים וסוחרים שחי באלפיים בניינים שהתפרסו ב-200 דונם. 213 אוניות ביקרו בנמל הים בשנת 1688. עושרה של העיר היה כה גדול עד כי העדיפו מטבעות לתשלום על פני המערכת הנפוצה יותר של סחר חליפין (בארטרינג) של מוצרים תמורת שירותים.

לאחר מינויו של הנרי מורגן לתפקיד סגן המושל החלה פורט רויאל להשתנות. לא היה עוד צורך בפיראטים כדי להגן על העיר. מכירת עבדים קיבלה חשיבות רבה יותר. אזרחים חשובים בעיר לא אהבו את המוניטין השלילי שקיבלה העיר. בשנת 1687 חוקקה ג'מייקה חוקים נגד פיראטיות. כתוצאה מכך, במקום להיות מקלט בטוח לפיראטים, פורט רויאל הצטיינה כמקום הוצאה להורג. בגרדום של העיר פיראטים רבים הלכו אל מותם, כולל צ'ארלס ויין וקליקו ג'ק, אשר נתלו ב-1720. כחמישה חודשים לאחר מכן, שודדת הים המפורסמת מרי ריד מתה בכלא הג'מייקני בפורט רויאל. שנתיים אחר כך 41 פיראטים הוצאו להורג בחודש אחד.[11]

הצי המלכותי בפורט רויאלעריכה

תחת השלטון הבריטי חיל הים המלכותי עשה שימוש במערך התחזוקה בפורט רויאל ושכר מבנה בחוף הים שישמש כמחסן. משנת 1675 מונה קצין ימי תושב לפיקוח על מתקני הצי.[12] אולם התפתחות המקום נעצרה עקב רעידת האדמה הרסנית בשנת 1692. לאחר רעידת האדמה נעשה ניסיון להקים בסיס ימי בפורט אנטוניו, אך האקלים שם לא היה מתאים. משנת 1735 הפכה פורט רויאל שוב למוקד תשומת הלב של האדמירליות. בשלב זה נבנו רציפים ומחסנים חדשים וכן מגורים לקצינים. בשלושים השנים הבאות נוספו מתקנים במתחם: סדנאות, מגורים, מקומות לינה (כולל קנטינה) לצוותי האוניות המטופלות במקום.[13] בית חולים מלכותי הוקם גם ביבשה מעט מערבית לחצר הימית. בסוף המאה ה-18 נוסף במזרח העיר אזור אחסון קטן (לפני כן נאלצו האוניות לנסוע לקינגסטון וליישובים אחרים כדי להשיג אספקה.[14]

בראשית המאה ה-19 התרחשה התחדשות משמעותית של בנייה בעיר, במה שהיה בסיס הצי המלכותי המשרת את הקריביים. מבנה אחסון גדול עם מגדל שעון היווה את החלק המרכזי, ודרך מקורה הובילה ממנו אל הרציפים. בית הנמל הסמוך (פורט אדמירל, לימים נקרא בית קומודור) כלל מגדל שמירה, כדי להתמודד עם איום הפריביטרים. המתחם המשיך להתרחב כדי לעמוד בדרישות החדשות של כלי שיט המונעים בקיטור.[14] המתחם המשיך להתרחב עד תחילת המאה ה-20, אך אז (כשהאדמירליות התמקדה יותר ויותר במצב באירופה) נסוג חיל הים מג'מייקה והמתחם נסגר בשנת 1905.

 
מפת פורט רויאל ואזורי פגיעת רעידת האדמה: אזור בצבע לבן, שקע ונעלם. אזור מקווקו הוצף במים, אזור כהה נותר ולא הוצף.

לאחר מכן נהרסו רבים מהבניינים (שרובם היו בבניית עץ). חלקם נהרסו ברעידת האדמה של קינגסטון ב-1907, ואחרים בהוריקן צ'רלי בשנת 1951.[15] עם זאת, נותרו מעט מבנים במקום, כולל מתחם בית החולים הימי, כמה מבני הנדסת הקיטור ומערכת בתי הקצינים. יש גם מבדוק, שהושלם בשנת 1904, אשר תוכנן לאחסן ולהשיק סירות טורפדו, שהוצבו במקום להגנת המתחם. בשנת 2014 הוכרז כי חלק מהבניינים ההיסטוריים של בית החולים הימי ישוחזרו לאכלוס מוזיאון במסגרת פרויקט תיירות מורשת רחבה יותר.[16]

רעידת אדמה בשנת 1692 ואחריהעריכה

העיירה גדלה במהירות והגיעה עד 1692 לאוכלוסייה של כ־6,500 איש וכ-2,000 בניינים. ככל שאזל מלאי הקרקעות לבניה, נהפך למקובל לייבש קרקע מהים, ולבנות עליה תשתיות חדשות, או פשוט לבנות בניינים גבוהים יותר. בניינים הלכו והתחזקו בהדרגה כאשר התושבים אימצו את הבנייה בעזרת לבנים כנהוג באנגליה מולדתם. הביקוש הגדול לבנייה, דחק את סגנון הבנייה הנמוך והבנייה מעץ של התושבים הספרדים הקודמים. בסופו של דבר, כל הגורמים האלה תרמו לאסון הממשמש ובא.

ב-7 ביוני 1692 התרחשה רעידת אדמה הרסנית שפגעה בעיר וגרמה לאיבוד רוב חלקה הצפוני - ואיתה רבים מבתי העיירה ומבנים אחרים. רבים מהמבצרים נהרסו גם הם. פורט צ'ארלס שרד, אך המבצרים ג'יימס וקרלייל שקעו בים, פורט רופרט הפך לאזור מוצף מים, ונזק גדול נגרם לאזור המכונה "קו מורגן".[3]

על אף שרעידת האדמה פגעה בכל האי ג'מייקה, אזרחי פורט רויאל היו בסיכון גדול יותר למוות בגלל תשתית החול שעליה נבנתה. הבניינים שהתמוטטו והצונאמי שהגיע אחר כך. אף על פי שהרשויות המקומיות ניסו לאסוף את כל הגוויות מהמים, הן לא הצליחו. חלק פשוט התרחקו מהחוף ואילו אחרים נלכדו במקומות שלא היו נגישים. חורבן הדיור, מחסור בתרופות ובמים נקיים והעובדה שרוב הניצולים היו חסרי בית הובילו לכך שאנשים רבים מתו ממחלות.[17] רעידת האדמה והצונאמי הרגו בין 1,000 ל-3,000 איש, כמעט מחצית מאוכלוסיית העיר. המחלות השתוללו במהלך החודשים הבאים הביאו לעוד כ-2,000 מתים נוספים.[18]

רעידת האדמה גרמה לחול תחת פורט רויאל לשקוע ולזרום החוצה אל נמל קינגסטון. מפלס מי התהום היה בדרך כלל רק שני מטרים מתחת לפני הקרקע בעיר לפני הפגיעה, והעיירה נבנתה על שכבה של 20 מטר של חול רווי במים. באזור מסוג זה לא היה בסיס איתן לבנות עליו עיירה שלמה. שלא כמו הספרדים שלפניהם, האנגלים החליטו ליישב ולפתח שטח קטן, אפילו שהיו מודעים לכך שהאזור אינו אלא "חול רופף".[19]

לדברי מולצ'י, "מדענים מודרניים וארכאולוגים תת-ימיים מאמינים כעת כי רעידת האדמה הייתה רבת עוצמה וכי חלק גדול מהנזק בפורט רויאל נבע כתוצאה מתהליך המכונה נזילות". נזילות מתרחשת כאשר רעידת אדמה פוגעת בקרקע רופפת, חולית ורוויה במים. הנזילות מגבירה את לחץ המים וגורמת לחלקיקים להיפרד זה מזה ויוצרים שכבת בוץ. דיווחים של עדי ראייה מאותה רעידה, העידו על בניינים שהחליקו למים, אך סביר להניח שחלקם פשוט שקעו ישר למטה עקב השכבה הבלתי יציבה.[19]

 
פורט רויאל, שינויים בקו החוף (קו חוף לפני האסון - אדום) בעקבות רעידת האדמה 1692 (כחול) וקו החוף הנוכחי (שחור)

נעשו כמה ניסיונות לבנות את העיר מחדש, החל מהאזור שלא היה שקוע בים, אך ניסיונות אלה לא צלחו. ניסיון ראשוני לבנייה מחדש, נהרס שוב בשרפה בשנת 1703. הבנייה המחודשת לאחר מכן נהרסה על ידי כמה הוריקנים במחצית הראשונה של המאה ה-18, כולל הצפות מהים בשנת 1722, שרפה נוספת בשנת 1750 והוריקן גדול בשנת 1774. עד מהרה השיגה קינגסטון את פורט רויאל בחשיבותה. בשרפה נוספת בשנת 1815 נהרסו התיקונים שבוצעו קודם, ובנוסף לכך האי כולו הושפע קשות ממגפת כולרה בשנת 1850.

רעידת אדמה 1907 והיסטוריה עדכנית יותרעריכה

רעידת אדמה הרסנית נוספת התרחשה ב־14 בינואר 1907 וחיסלה את שרטון החול שעליו נבניתה העיר מחדש. היא הרסה כמעט את כל העיר, גרמה לשקיעת חלקים נוספים והטתה את המבנה שהיה מחסן ארטילריה שנבנה לגובה ב־1880, שהפך לאטרקציה תיירותית.

עכשיו האזור הוא צל של עצמו, עם אוכלוסייה של פחות מ-2,000 איש. אין לה חשיבות מסחרית או פוליטית. התיירים פוקדים את האזור, אך הוא נמצא במצב של נסיגה. ממשלת ג'מייקה החליטה לאחרונה לפתח את האזור להדגשת ערכו ההיסטורי והתיירותי. בין היתר כתוצאה מנטישת התוכניות שהחלו בראשית שנות השישים לפיתוח העיירה כנמל ספינות קרוז.[20] התוכניות האלה עוררו את החקירות הארכאולוגיות באתר שהביאו, בתורן, להשעיית הפיתוח כנמל, אך כעת התרחבו לפיתוח אטרקציות ארכאולוגיות ואחרות.[5]

בשנת 1981 החלה התוכנית לארכאולוגיה ימית באוניברסיטת טקסס בחקירה ארכאולוגית מתחת למים של חלק פורט רויאל ששקע במהלך המאה ה-17. התוכנית התמקדה באזור ששקע ישירות בים וספג מעט מאוד נזק. בגלל רמות חמצן נמוכות מאוד, ניתן היה לשחזר כמות גדולה של חומר אורגני. המאמצים שעשתה התוכנית אפשרו לשחזר בפירוט רב את חיי היומיום בעיר הנמל הקולוניאלית האנגלית.[21]

בשנת 1998 הזמינה חברת פורט רויאל לפיתוח חברת אדריכלים ליצור תוכנית אב לפיתוח מחדש של פורט רויאל, שהושלמה בשנת 2000.[22] מוקד התוכנית הוא אטרקציה המשקפת את המאה ה-17.

יש לתוכנית הפיתוח שני אזורי עוגן: פורט רויאל העתיקה ומתחם הצי המלכותית. פורט רויאל הישנה, כולל מזח לספינות קרוז, מזחים משוחזרים, אזורי בתי קפה וחנויות על קו המים. המתחם הימי המלכותי כולל מוזיאון ימי, בשילוב של אקווריום תת-מימי עם דיורמות לתצפיות על חוף הים הטרופי המקורי.[23] המתחם הימי המלכותי כולל גם את מטה האדמירל של הצי המלכותי. תוכנית הפיתוח כוללת גם מלון חמישה כוכבים.[24]

פורט רויאל ידועה כ"עיר ששקעה".[25] רוברט מרקס מחשיב אותה כאתר הארכאולוגי התת-ימי החשוב ביותר בחצי הכדור המערבי, המציג ממצאים מהמאה ה-16 וה-17 ואוצרות חשובים רבים של עמים ילידים שקדמו להקמתה בשנת 1518. חלק מהממצאים הגיעו ממרחק כמו מגואטמלה. כמה ספינות פיראטים מהמאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 ששקעו בתוך נמל קינגסטון נשמרו היטב בתנאים מבוקרים על ידי צוותים שונים של ארכאולוגים.

מקורותעריכה

  • 1989: James Michener's historical novel The Caribbean details the history, atmosphere, and geography of Port Royal.
  • 2009: Extensive scenes in Michael Crichton's posthumous novel Pirate Latitudes take place in Port Royal in the mid-1660s.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורט רויאל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Davis, Nick (25 July 2012). "Jamaica's 'wickedest city' Port Royal banks on heritage". BBC News.
  2. ^ 1 2 3 Higman, B W; Hudson, B J (2009). Jamaican Place Names (Softcover) (1st ed.). Kingston, Jamaica: University of the West Indies Press. p. 26
  3. ^ 1 2 Michael Pawson and David Buisseret, Port Royal, Jamaica(London: Oxford University Press, 1975).
  4. ^ 1 2 3 Donny L. Hamilton, "Pirates and Merchants: Port Royal, Jamaica," in X Marks the Spot: The Archaeology of Piracy, ed. Russell K. Skowronek and Charles R. Ewen, 13–30 (Gainesville, Florida: University Press of Florida, 2006).
  5. ^ 1 2 3 4 Sin City Jamaica. 26 December 1998. History Channel.
  6. ^ 1 2 3 Nuala Zahedieh, "Trade, Plunder, and Economic Development in Early English Jamaica, 1655–89," The Economic History Review 39, no. 2 (1986): 205–222.
  7. ^ Michael Pawson and David Buisseret, Port Royal, Jamaica (Kingston: University of the West Indies Press, 2000).
  8. ^ Breverton, Terry (2005). Admiral Sir Henry Morgan: "king of the Buccaneers". Pelican Publishing.
  9. ^ Alexandre Exquemelin's History of the Bouccaneers of America.
  10. ^ Brooks, Baylus C. (2015). Blackbeard Reconsidered – Mist's Piracy, Thache's Genealogy. North Carolina Office of Archives and History. pp. 20–22
  11. ^ Cindy Vallar. "Notorious Pirate Havens Part 4: Port Royal". Pirates and Privateers – The History of Maritime Piracy. Retrieved 20 September 2008.
  12. ^ Royal Museums Greenwich research guide".
  13. ^ Coad, Jonathan (2013). Support for the Fleet: architecture and engineering of the Royal Navy's bases 1700–1914. Swindon: English Heritag
  14. ^ 1 2 Coad, Jonathan (2013). Support for the Fleet: architecture and engineering of the Royal Navy's bases 1700–1914. Swindon: English Heritag
  15. ^ Jamaica National Heritage Trust".
  16. ^ "Jamaica Information Service"
  17. ^ Pawson, Michael & Buisseret, David (1975). Port Royal, Jamaica. London: Oxford University Press.
  18. ^ "Eye Witness Account of Port Royal 1692 Earthquake".
  19. ^ 1 2 Mulcahy, Matthew (2008). "The Port Royal Earthquake and the World of Wonders in Seventeenth-Century Jamaica". Early American Studies. 6 (2): 391–422.
  20. ^ Cerruti, James (1967). "Jamaica Goes It Alone". National Geographic. 132: 843–873.
  21. ^ Donny L. Hamilton, "The Port Royal Project: History of Port Royal," Nautical Archaeology Program, 1 June 2001, . Retrieved 20 March 2009.
  22. ^ Hamilton, Donny L. (April 2006). "Port Royal, Jamaica: Archaeological Past and Development Potential" (PDF). Underwater Cultural Heritage at Risk. International Council on Monuments and Sites: 49–52.
  23. ^ Hamilton, Donny L. (April 2006). "Port Royal, Jamaica: Archaeological Past and Development Potential" (PDF). Underwater Cultural Heritage at Risk. International Council on Monuments and Sites: 49–52.
  24. ^ "Port Royal Heritage Master Plan". The Jerde Partnership. January 1, 2000. Archived from the original on October 4, 2008.
  25. ^ Nancy Lanthier (March 24, 2007). "Talk tells story of Jamaican 'underwater city'". Vancouver Sun. Archived from the original on May 18, 2007. Retrieved August 20, 2007.