פסקי הרא"ש

חיבור הלכתי המסודר כסדר מסכתות הש"ס, שנכתב בספרד על ידי רבי אשר בן יחיאל

פסקי הרא"ש (מכונה גם: האשרי) הוא חיבור הלכתי, המסודר כסדר מסכתות התלמוד בבלי. החיבור נכתב בספרד על ידי רבי אשר בן יחיאל (המכונה הרא"ש) בסוף ימיו[1].

פסקי הרא"ש
פסקי הרא"ש על מסכת קידושין
פסקי הרא"ש על מסכת קידושין
מידע כללי
מאת רבי אשר בן יחיאל
סוגה פסקי הלכה תלמוד בבלי
נושא הלכה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה טולידו
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט רבינו אשר על הש"ס
היברובוקס https://hebrewbooks.org/34598
הספרייה הלאומית 990051081980205171
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

החיבורעריכה

חיבור זה נדפס לראשונה על התלמוד בבלי בשנת ה'ר"פ בש"ס ונציה בסוף כרך התלמוד, ומאז הודפס בסוף כל מהדורות הדפסת הגמרא בסוף הספר אחרי התלמוד.

חיבור זה דומה לרי"ף באופן פסיקת ההלכות מתוך הגמרא ותמצות השקלא וטריא שבתלמוד לפני שהוא פוסק את ההלכה וכתב את פירושו רק על ההלכות שהיו רלוונטיות להלכה בתקופתו (מועד, נשים ונזיקין), אך שונה ממנו בזה שמביא את עיקרי פירוש הגמרא במקרה הצורך. במקרים רבים מצטט הרא"ש תחילה את לשון הרי"ף ולאחריו מוסיף הערות שונות, שרבות מהן מבוססות על דברי בעלי התוספות[2].

החוקרים חלוקים במטרת החיבור, יש שמציגים את הרא"ש כמי ששאף לאחד את ספרות ההלכה הצרפתית-האשכנזית. לשיטתם, בכתיבת פסקיו לתלמוד, פעל הרא"ש להגשמת מטרה זו ללא העדפה מלכתחילה של מסורת אחת על חברתה. לעומת זאת, יש מדגישים את מחויבותו הבסיסית של הרא"ש לתורת רבותיו ואת אופייה הצרפתי-האשכנזי המובהק של יצירתו ההלכתית[3].

השפעתועריכה

רבי יוסף קארו עשה שימוש בפסקיו כבסיס לספרו השולחן ערוך, יחד עם פסקי הרמב"ם והרי"ף, אותם כינה שלושת עמודי הפסיקה שעל פיהם מוכרעת ההלכה, הוא מציין שבמקרה של מחלוקת מכריע כדע שניים מביניהם "הסכמתי בדעתי כי להיות שלושת עמודי ההוראה אשר הבית, בית ישראל, נשען עליהם בהוראותיהם, הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל ליבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעה אחת - נפסוק הלכה כמותם..." הוא מסביר למה פוסק כמותם ולא כתוספות ומפרשי התלמוד האחרים "ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית, להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות, וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי הוא זה אשר יערב ליבו לגשת להוסיף טענות וראיות? ואיזהו אשר ימלאהו ליבו להכניס ראשו בין ההרים, הררי אל, להכריע ביניהם על פי טענות וראיות, לסתור מה שביררו הם, או להכריע במה שלא הכריע הם? כי בעוונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם, כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד, אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה - לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר" כלומר חיבורי הראשונים מלאים בנימוקים וראיות תלמודיות ואין בידיו היכולת להכריע טענתו של מי מהם חזקה או מסתברת יותר, מה גם שאפילו היה הולך בדרך זו - היא דרך ארוכה ולא היה מספיק להכריע בכל דין. לפיכך הוא בוחר בדרך אחרת והיא לפסוק על פי פוסקים שבקהילות ישראל השונות היה נהוג לפסוק על פיהם והם הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכאשר ישנה מחלוקת ביניהם הוא מכריע על פי הרוב מביניהם[4]. דרך זו של פסיקה הביאה את הרמ"א לחלוק על פסקי השולחן ערוך, ולפסוק כדעת הרא"ש שהייתה מקובלת בדרך כלל ביהדות אשכנז כיוון שהיא מבוססת בעיקרה על טיעוני בעלי התוספות.

על החיבורעריכה

לחיבור זה נכתבו לאורך הדורות מספר פירושים והגהות:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו פסקי הרא"ש על מסכת עבודה זרה (פרק א, סימן ז): "ולחשבון זה הייתה שמיטה שנת שבעים ושלש לאלף הששי". ראו גם תוספות יום טוב על מסכת כלאים (פרק ט, משנה ב).
  2. ^ ניתן להיווכח בכך במהדורת עוז והדר, בה באים דברי הרי"ף שבתחילת דברי הרא"ש בכתב מודגש. וראו ביד מלאכי, כללי הפוסקים, כללי רש"י ותוספות והרא"ש אות כח: "הרא"ש ז"ל ברוב דבריו נמשך אחר הרי"ף ז"ל, אם לא שחולק עליו בפירוש".ושם ס"ק כ"ט בשם מהר"ם פדובה (סי' ט"ל): "דסתם דברי הרא"ש הם דברי הרי"ף, כי הוא הגמרא שלו". ושם סימן ל בשם חוות יאיר (סימן קנט): "כל דברי הרא"ש אינם רק קיצור מדברי התוספות עם קצת תוספת מקצת פוסקים כגון הרמב"ם והרמ"ה, לכן נקוט כללא בידך: אם תלמודך בדברי הרא"ש קשים עליך כברזל, לך נא ראה בדברי התוספות, אולי הם ישלימו חסרונך ויחוורו ספיקותיך".
  3. ^ המשפט העברי, חלק ב'. ואליצור, דיני נזיקין, עמ' 3
  4. ^ הקדמת רבי יוסף קארו לבית יוסף