פרנק סוזה
פרנק סוזה (צרפתית: Franck Sauzée; נולד ב-28 באוקטובר 1965 באובנה שבמחוז ארדש) הוא שחקן ומאמן כדורגל צרפתי לשעבר. סוזה נודע בזכות הקריירה שלו באולימפיק מרסיי, במדיה זכה ב-3 אליפויות ובליגת האלופות. לרשותו גם הופעות רבות במדי נבחרת צרפת, אותה הוביל פעמים אחדות כקפטן.
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
28 באוקטובר 1965 (בן 58) אובנה שבצרפת | |||
| גובה | 1.85 מטר | |||
| עמדה | קשר אחורי, בלם אחורי | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
חייו עריכה
סוזה החל את הקריירה שלו כשחקן מקצוען במדי סושו, וערך את הופעת הבכורה בליגה הצרפתית כבר בגיל 17, במשחק מול רואן שנערך באוגוסט 1983. סושו ירדה לליגת המשנה ב-1987, אך העפילה בחזרה לליגת העל הצרפתית בעונה שלאחר מכן. בעונת העלייה שיחק סוזה במשחק הגמר של הגביע הצרפתי ב-1988, בו הפסידה סושו בדו-קרב בעיטות עונשין למץ. לאורך כל התקופה שלו בסושו היה סוזה אחד מהשחקנים הקבועים בהרכב, ולמרות שהיה שחקן הגנתי מבחינת תפקידו הוא הצליח להבקיע עבורה שערים רבים.
ב-1988 עזב סוזה את סושו והצטרף לאולימפיק מרסיי, במדיה זכה בתארים הראשונים בקריירה שלו. סוזה אמנם שיחק במרסיי במשך שתי עונות בלבד שבהן הבקיע פחות שערים בהשוואה לתקופתו בסושו, אך נטל חלק משמעותי בזכיית הקבוצה בשתי אליפויות ובגביע הצרפתי ב-1989. לאחר מכן חתם סוזה במונקו של המאמן ארסן ונגר לעונה אחת, 1990/1991, ובמהלכה הצליח לזכות בפעם השנייה בקריירה בגביע הצרפתי. בתקופה שבה נעדר ממרסיי העפילה הקבוצה לגמר גביע אירופה של 1991, בו הפסידה בדו-קרב בעיטות עונשין לכוכב האדום בלגרד.
בקיץ 1991 חזר סוזה למרסיי, והמשיך בקו העלייה של הקריירה שלו. המועדון זכה באליפות של עונת 1991/1992, ובזכות כך העפיל לגביע אירופה, טורניר שבו לא זכה אף מועדון צרפתי. סוזה הבקיע את השער היחיד של קבוצתו בתיקו 1 - 1 מול גלאזגו ריינג'רס בשלב הבתים, בזכותו סיימה הקבוצה במקום הראשון בבית והעפילה למשחק הגמר. במשחק הגמר גברה מרסיי על מילאן בתוצאה 1 - 0. בתקופה זו נודע סוזה בעוצמת הבעיטות שלו ממרכז המגרש. אולם, הישגה של מרסיי הועב על ידי שערוריית הטיית משחקים. הקבוצה זכתה באליפות נוספת, אך זו נשללה ממנה לאחר שהתברר כי נשיא הקבוצה, ברנאר טאפי, שיחד את יריבותיה. משמעות הדבר הייתה שמרסיי לא יכלה להגן על תוארה האירופי בעונה שלאחר מכן, והקבוצה אף הורדה לליגת המשנה.
שערוריית הטיית המשחקים הובילה גם לתחילת פירוק הסגל של הקבוצה, וסוזה הועבר לקבוצת אטאלנטה מהסרייה א' האיטלקית. סוזה שיחק באטלנטה במשך עונה אחת, שהייתה אחת הגרועות בקריירה שלו. פרנצ'סקו גווידולין, מאמן הקבוצה, פוטר כבר לאחר 10 משחקים, וסוזה הצליח להבקיע רק שער אחד לאורך כל העונה. אטלנטה סיימה את העונה במקום הלפני אחרון, וירדה לסרייה ב'.
בתום העונה עזב סוזה את איטליה וחזר לצרפת. הוא חתם בשטרסבורג, והרבה לשחק בשתי עונותיו שם. הוא נטל חלק בהפסד לפריז סן-ז'רמן בגמר הגביע הצרפתי של עונת 1994/1995, אך בליגה לא זכה להישגים כלשהם לאחר שקבוצתו סיימה במקום העשירי ובמקום התשיעי. לאחר מכן הצטרף סוזה למונפלייה. מספר המשחקים שבהם שותף פחת בהדרגה, והוא לא זכה להצלחה רבה. המיקום הגבוה ביותר של מונפלייה בתקופה ששיחק בה היה המקום השמיני בעונת 1998/1999, במהלכה עזב סוזה את הקבוצה והצטרף להיברניאן מסקוטלנד.
זמן קצר לאחר הגעתו להיברניאן מונה סוזה לקפטן הקבוצה, ושימש בתפקיד זה עד פרישתו מכדורגל מקצועני בשנת 2002. תחת הנהגתו כקפטן הצליחה הקבוצה לחזור לליגת העל הסקוטית, ובעונת 2000/2001 העפילה לגמר הגביע הסקוטי, בו הפסידה 0 - 3 לסלטיק. הוא הוביל את הקבוצה למקום השלישי בליגה באותה עונה, ולפיכך גם להעפלה לגביע אופ"א. כששיחק בהיברניאן עבר סוזה מעמדת הקשר האחורי לעמדת הבלם האחורי. סוזה נחשב לאחד מטובי השחקנים בהיסטוריה של היברניאן, והוא זכה להערצה רבה מאוהדי הקבוצה, שבחרו בו כגיבורם הראשי במשאל שנערך בתוכנית Football Focus של ה-BBC בשנת 2005[1]. הסופר הסקוטי אירווין ולש תיאר את סוזה כשחקן המועדון האהוב עליו ביותר, למרות שבשנים שקדמו להגעתו של סוזה שיחקו במועדון שחקנים ידועים כגון פט סטנטון, ג'ו בייקר וג'ורג' בסט[2]. ולש תיאר אותו כך:
בהיבס, הרגליים שלו אולי היו כבדות יותר מאלה של אדם זקן, אך בדומה לכל הכדורגלנים המחוננים המתקדמים לקראת שנות הפרישה, הוא פיצה על כך בראיית משחק יוצאת דופן וביכולתו לצפות את מהלכו. סוזה חש במדויק לאן הכדור ילך ועשה הכל כדי להיראות נינוח. במקום להכתיב את מהלך המשחק ממרכז המגרש, הוא נסוג אחורה על מנת לעשות זאת מעמדת הבלם האחורי, אך למרות זאת אהב לפרוץ קדימה ותמיד איים על השער.
הוא צעד למגרש כמו ענק נינוח, ונוכחותו הייתה בעלת השפעה כפולה של השראה והרגעה על אלו שמסביבו, הן על המגרש והן ביציעים. חלק מהשחקנים נראים יותר גדולים מהספורט שבו בחרו לעסוק; יש להם חן ונוכחות שככל הנראה מטילה הצדה את אזיקי מגבלותיהם. פרנק סוזה היה אדם שבאמת הבין לא רק את המשחק היפהפה, אך גם את העולם בכללותו ואת מקומו בו
— אירווין ולש Only one Sauzee, באתר הגרדיאן, 22 במאי 2009
לקראת סוף הקריירה שלו סבל סוזה מפציעה בגיד אכילס. בדצמבר 2001 עזב המאמן אלכס מקליש ועבר לגלאזגו ריינג'רס, ובעקבות כך הודיע סוזה על פרישתו על מנת שיוכל להתמנות למאמן הקבוצה. סוזה היה המאמן הלא-בריטי הראשון בתולדות המועדון, והשני מאז 1919 שאיננו מסקוטלנד. במהלך הקדנציה שלו כמאמן הוא לא זכה כלל להצלחה. הקבוצה ניצחה במשחק אחד בלבד מתוך 15 בכל המסגרות האפשריות[3], ולא ניצחה כלל במשחקי הליגה. 69 ימים לאחר שמונה הוא פוטר מתפקידו[4]. לאחר פיטוריו חזר סוזה לצרפת, ושימש כפרשן ספורט עבור מספר ערוצי טלוויזיה ששידרו את משחקי הליגה הצרפתית.
במהלך הקריירה שלו השתתף סוזה ב-39 משחקים של נבחרת צרפת, בין 1988 ל-1993, והבקיע בהם תשעה שערים. הוא שימש כקפטן הנבחרת בתשעה משחקים, ונטל חלק במשחקי הנבחרת ביורו 1992, בו הודחה צרפת בשלב הבתים. הוא שיחק במדי הנבחרת עד גיל 21 שזכתה באליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 ב-1988. סוזה זכור לאוהדי הכדורגל בישראל כמי שהבקיע את השער הצרפתי הראשון בהפסד הידוע 2 - 3 לישראל בפארק דה פראנס, במסגרת מוקדמות מונדיאל 1994. משחקו הבא של סוזה היה בהפסד 1 - 2 לבולגריה, בעקבותיו לא העפילה צרפת למונדיאל 1994 בארצות הברית.
תארים עריכה
- אולימפיק מרסיי
- ליגת האלופות: 1992/1993
- אליפות צרפת (3): 1988/1989, 1989/1990, 1991/1992
- הגביע הצרפתי: 1988/1989
- מונקו
- שטרסבורג
- נבחרת צרפת עד גיל 21
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Hibernian's cult heroes, באתר ה-BBC, 8 באפריל 2005
- ^ אירווין ולש, Only one Sauzee, באתר הגרדיאן, 22 במאי 2009
- ^ סטיוארט פישר, NON, JE NE REGRETTE RIEN Franck Sauzee looks back fondly on his, באתר הסאנדיי הראלד, 22 במאי 2008
- ^ Hibs sack Sauzee, באתר ה-BBC, 21 בפברואר 2002
| נבחרת צרפת – יורו 1992 | ||
|---|---|---|
|
1 מרטיני • 2 אמורוס • 3 סילבסטרה • 4 פטי • 5 בלאן • 6 קסוני • 7 דשאן • 8 סוזה • 9 פאפן • 10 פרננדס • 11 פרז • 12 קוקרד • 13 בולי • 14 דורן • 15 דיבר • 16 ואהירואה • 17 גרדה • 18 קאנטונה • 19 רוסה • 20 אנגלומה • מאמן: פלאטיני |
| |