פתיחת התפריט הראשי

צבי השיטים[1] או צבי הערבה (שם מדעי: Gazella gazella acaciae) הוא תת-מין אנדמי של צבי מצוי, שאוכלוסייתו, הנדירה, מונה 33 פרטים בלבד(9 זכרים, 13 נקבות ו11 עופרים ), החיים באזור יטבתה שבערבה, תת מין זה אנדמי לחלוטין לישראל.

קריאת טבלת מיוןצבי השיטים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריסי פרסה
משפחה: פריים
סוג: צבי
מין: צבי מצוי
תת־מין: צבי השיטים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gazella gazella acaciae
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאורעריכה

צבי השיטים נבדל מתת-מינים אחרים של צבי מצוי בגולגולתו הצרה, קרני הזכרים הקצרות יותר, עצמות האף הצרות ומוארכות, צווארו ואוזניו הארוכים יותר, חוטמו הרחב והשחור וזנבו הארוך ושעיר. צבעו כצבע אדמה כהה, עם פס לבן לאורך החלק הפנימי של רגליו האחוריות. בהשוואה לתת-המין הארץ-ישראלי (Gazella gazella gazella), הנפוץ בצפון הארץ ובמרכזה, מבנה גופו צר וארוך יותר, צבעו כהה יותר והקווים על פניו בולטים יותר, ואוזניו גדולות יותר ומוטות לצדדים, בדומה לאוזני צבי הנגב. הוא גדול יותר וכהה יותר מתת-המין Gazella gazella cora, הנפוץ בחצי האי ערב,[2] ונבדל מהמין צבי הנגב (Gazella dorcas) בצבעו הכהה יותר, בפס הצד הכהה המפריד בין השטח החום של הגב ללבן של הבטן, ובקרניו, הדומות לאלה של צבי ארץ ישראלי.

צבי השיטים ניזון בעיקר מעלים, מענפים צעירים, מפרחים ומתרמילי פרי של עצי שיטה סלילנית ושיטת הסוכך, והוא מקבל די מים ממזונו, כך שאינו זקוק למי שתייה. הוא מסוגל לעמוד על רגליו האחוריות ולהישען ברגליו הקדמיות על ענפי העץ, וכך לאכול מן העלווה והפירות. זרעי השיטה אינם מתעכלים בקיבתו, אולם המעבר שלהם במערכת העיכול שלו מסייע לנביטתם.

הזכרים הדומיננטיים באוכלוסיית צבי השיטים מחזיקים טריטוריות בשטח של כחצי קמ"ר, שעדרי נקבות (עד 4 פרטים) רועים בהן, בעוד זכרים אחרים חיים ב"עדרי רווקים" מחוץ לטריטוריות.[3] הנקבות מתייחמות לראשונה בגיל 18 חודשים, ובתום היריון בן שישה חודשים ממליטות עופר בודד,[2] ומיניקות אותו במשך כמאה ימים.[3]

הגדרת תת-המיןעריכה

בשנות ה-60 של המאה ה-20 הבחין הזואולוג גיורא אילני בתת-מין זה, השונה מצבי הנגב ומהצבי הארץ ישראלי, וכינה אותו בשם "צבי הערבה". פרט אחד של תת-המין, שנלכד באזור יטבתה, הובא ב-1969 לגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב, שם חי עד מותו ב-1975. פרט זה ומספר גולגולות שימשו בסיס למחקר שערכה קבוצת חוקרים בראשות פרופ' היינריך מנדלסון, שהגדירה את תת-המין צבי השיטים ופרסמה את ממצאיה ב-1997.[2]

תפוצהעריכה

עד אמצע המאה ה-20 חיו מאות צבאי שיטים באזור חצבה שבצפון הערבה, אך ציד פרוע על ידי חיילי צה"ל הביא לחיסולה של אוכלוסייה זו.[4]

ב-1951 דיווח הזואולוג הבריטי ג'ון ריבס אלרמן (Ellerman) על מציאתו בדרום הערבה, אבל מאז לא הצליחו למצוא אותו בסקרים בדרום הנגב ועד 1965 הוא נחשב נכחד.[דרוש מקור] ב-1965 זיהה גיורא אילני כמה פרטים של תת-המין, ובהמשך הסתבר שיש אוכלוסייה קטנה שלו באזור יטבתה.

כיום נותרו 33 פרטים בדרום הערבה, ובהם תשעה זכרים בוגרים בלבד. על מנת להגן עליהם מפני טורפים, גודר עבורם שטח של כ-4 קמ"ר בין יטבתה לסמר. הם נתונים בסכנת הכחדה, ואם לא ישרדו, ייכחד תת-מין זה מהעולם.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מלשון שיטה; שם זמני עד לקביעת ועדת השמות.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 H. Mendelssohn, C.P. Groves & B. Shalmon, "A New Subspecies of Gazella gazella from the Southern Negev", Israel Journal of Zoology, vol. 43, 1997, pp. 209-215
  3. ^ 3.0 3.1 Benny Shalmon, "Gazella gazella acaciae conservation plan", GNUSLETTER, vol. 10, 2&3, 1991, pp.10-11
  4. ^ צבי השיטים, באתר החברה להגנת הטבע