ציפורן

שכבה קשיחה על קצות האצבעות
(הופנה מהדף ציפורניים)
Disambig RTL.svg המונח "ציפורניים" מפנה לכאן. לערך העוסק במשפחת פרחים, ראו ציפורניים (משפחה).
ציפורן (אגודל)
ציפורניים של כף היד.
ציפורני כפות הרגליים מרוחות בלק אדום.
מיטת הציפורן לאחר הסרת הלוחית.

ציפורניים הן מעטה קשיח המגן על קצות האצבעות בכפות הידיים ובהונות הרגליים.

תוכן עניינים

פיזיולוגיהעריכה

הציפורניים מונחות על גבי מיטת הציפורן במשטח הגבי (דורסלי) של האצבעות מעל גליל האצבע האחרון. כל ציפורן מורכבת מלוחיות של קרטין (keratin) נוקשה הנוצר בהתמדה בשורש הציפורן, ומלבד החלק החופשי שבקצה האצבע מוקפת הציפורן ומכוסה חלקית על ידי קפלי עור.

לוחיות הקראטין מסודרות האחת מעל השנייה במבנה של כמעיין גג רעפים. בציפורן ממוצעת של אצבעות כף היד יש כ-100 שכבות של לוחיות קראטין, ובבהונות יש כ-150 שכבות.

בבסיס הציפורן, מתחת ללוחית הציפורן עצמה ולקפל הציפורן הקדמי, מצוי השורש או המשתית (matrix). במקום זה נוצר הקרטין באמצעות חלוקת תאים. הסהרון (lunula) הוא האזור הבהיר יותר שבבסיס הציפורן, והגובל בקרומית - קפל עור המגן על המשתית מפני זיהום. קרומית זו נקראת קוטיקולה (cuticle) והיא שכבת תאים מתים שתפקידה העיקרי להגן מפני חדירת מזהמים לגוף דרך אזור זה. הקרטין משמש מצע נוח להתפתחות גידולים פטרייתים על הציפורניים כמו גם על שערות הראש.

תפקיד הציפורניים הוא כאמור להגן על האצבעות מפני מכות וטראומות (האדם הקדמון השתמש בציפורניו לטיפוס, הגנה ועבודה).

מהירות גדילת הציפורן משתנה מאדם לאדם וכמובן שמושפעת רבות ממהלך החיים. ידוע כי לאנשים אשר מרבים להפעיל את האצבעות (הקלדה, כלי נגינה או כל פעילות אחרת עם האצבעות) הציפורניים אורכות באופן מוגבר, ממש כמו כל איבר אחר בגוף שנמצא בפעילות רבה, אספקת הדם אליו סדירה ומצבו חיוני.

הציפורן אורכת בממוצע כ-1 מ"מ בשבוע, אך ערך זה תלוי בהרבה מאוד גורמים. ההתארכות גם משתנה בין האצבעות השונות וגם בין שתי הידיים. ציפורני הבהונות אורכות משמעותית לאט יותר מאשר האצבעות. התחדשות של ציפורן שלמה (מהשורש) באצבעות יכולה לארוך 6-8 חודשים ובבהונות כשנה ואף יותר. בממוצע, עובי הציפורן אצל האישה 0.5 מ"מ ואצל הגבר 0.6 מ"מ.

הציפורן שגדלה במהירות הגדולה ביותר היא ציפורן האמה.

בריאותעריכה

מכיוון שהציפורניים הן הראשונות לחוש במגע הן נמצאות בסיכון גבוה לבעיות. בנוסף, מכיוון שהן ממוקמות באזורים המרוחקים ביותר בגפיים הן מושפעות באופן קיצוני משינויים במערכות הגוף והתזונה וכן ממצבים נפשיים שונים. מצבים אלה משפיעים ישירות על זרימת הדם, ואספקתו לאזור קצות האצבעות והציפורניים אינו מאפשר הזנה סדירה ומספקת לציפורניים. הן גם מושפעות היטב מתנאי הסביבה, מהחומרים איתם הן באות במגע, מהטיפול והטיפוח בהן ועוד. לכן, קיימות מאות ואף אלפי תופעות ציפורניים, את חלקן הגדול המדע מכיר ובוחן, אך האבחון הפרטני אינו פשוט כלל. לרוב התופעות הנצפות הן משניות לבעיות גופניות אחרות.


ישנן מספר תופעות עיקריות שפוגעות ברוב בני האדם: פטרת ציפורניים, ציפורן חודרנית, בעיית כסיסת ציפורניים, התרוממות והינתקות הציפורן.

פטרת הציפורניים היא זיהום פטרייתי של הציפורניים ומהווה עד לכ-20% מכלל מחלות הציפורניים באדם. מצב זה עשוי להשפיע על אצבעות הידיים או הרגליים, אך זיהומים פטרייתיים של אצבעות הרגליים נפוצים במיוחד. שיעור ההידבקות בפטרת הציפורניים עומד על כ-6%-8% בקרב האוכלוסייה הבוגרת. הסוג הנפוץ ביותר של פטרת הציפורניים, המהווה כ-80%-90% מכלל המקרים, נקרא tinea unguium ונגרם על ידי דרמטופיטים, קבוצת פטריות הגורמות לזיהומים פטרייתיים נפוצים בקרב בעלי חיים, ובהם בני אדם.

ציפורן חודרנית היא תופעה של גדילת ציפורן לכיוון קפלי העור שבצידי הציפורן וחדירה לתוכם תוך כדי פגיעה בהם, וחשש לגרימת זיהום וכאבים עזים. בין הסיבות לתופעה: גזיזה לא נכונה של הציפורן, נעליים שאינן מתאימות לצורת כף הרגל, אירוע של טראומה לבוהן או לציפורן ועוד. לעיתים היא מופיעה כתופעה נלווית לפטרת הציפורניים. טיפול רפואי לבעיה יכול להיעשות בשיטות טבעיות (שאורכות זמן ומצריכות סבלנות), או פדיקור ופודיאטריה.

כסיסת ציפורניים היא פעולת נשיכה, לעיסה וכרסום של ציפורני הידיים והעור במצבים שונים, ביניהם מתח נפשי, רעב או שעמום. היא נחשבת לצורה השכיחה ביותר של הטלה עצמית של מום גופני, ולרוב והיא תסמין של קיבעון אוראלי[דרוש מקור]. כסיסת הציפורניים יכולה להתבצע באופן מודע או בלתי מודע לחלוטין. הטיפול בתופעה מצריך ליווי מקצועי וכולל ניתוח של הגורמים הרגשיים הגורמים לתופעה ושימוש בתכשירי עזר.

הינתקות הציפורן, המוכרת כ-Onycholysis, היא תופעה של היפרדות והתרוממות לוחית הציפורן ממיטת הציפורן. היפרדות זו לרוב נובעת משימוש בתכשירים שפוגעים בהגנת הציפורן האחורית. הינתקות הציפורן לעיתים מופיעה כתופעה נלווית לתופעות ציפורניים אחרות. תופעה זו עלולה להוות סיכון לבריאות הציפורן ואף לגרום ל-Distrophya - התדרדרות מצב הציפורן ואף לאיבוד מוחלט שלה. תופעה זו ניתנת לטיפול ומצריכה התייחסות מקצועית.

ניתן לאתר מחלות מסוימות או תופעות גופניות שונות, וכן מחסור בויטמינים וחלבונים על פי מראה הציפורנים[1] כמו כן, שאריות הציפורניים הגזוזות ושרידי החומרים שבהן מהווים אינדיקציה למצב הגופני[2].

גזיזת ציפורנייםעריכה

בני אדם נוהגים לגזוז את ציפורניהם כדי שלא יתארכו יתר על המידה. גזיזת הציפורניים נעשית באמצעות קוצץ ציפורניים או באמצעות מספריים. שחיקה עדינה של קצות הציפורניים נעשית באמצעות פצירת ציפורניים.

מגדלי חיות מחמד נוהגים לעיתים לגזוז את ציפורני החיה, למניעת שריטה שלה או של הסובבים אותה.

צביעת ציפורנייםעריכה

 
ציפורניים צבועות בלק אדום והבקבוק ששימש לצביעתן
  ערך מורחב – לק לציפורניים

צביעת ציפורניים החלה כנראה כבר לפני כ-5,000 שנה בתרבות המצרית והסינית. לא ידוע הרבה על התפתחות צביעת הציפורניים מאז אותה תקופה קדומה ועד לתחילת המאה ה-19. בתחילת המאה ה-19 נפוץ המנהג של צביעת הציפורניים בצבע שמן אדום שהוברק אחר כך בעזרת פיסת עור. הרצון להשיג מראה מבריק של הציפורן הצבועה המשיך למאה ה-20, שבה פותח לק לציפורניים - ציפוי קוסמטי צבעוני הנמרח על ציפורני אצבעות הידיים והרגליים לשם יפוי וקישוט ולעיתים לשם הגנה על הציפורן.

בהלכהעריכה

בשבת גזיזת ציפורניים אסורה, משום שהיא תולדה של מלאכת גוזז, אחת מל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת.

בתלמוד בבלי מובא שיש להשמיד את החלק שנגזז מהציפורניים, באמצעות שריפתו, הטבעתו או קבורתו, מחשש להיזק רוחני. הרמב"ם השמיט בהלכותיו חשש זה.

"שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן – צדיק, שורפן – חסיד, זורקן – רשע. טעמא מאי? שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל." (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ח, עמוד א')

יש מהפוסקים שהקפידו אף על סדר גזיזת הציפורניים (רמ"א סימן ר"ס סעיף א'),

על פי הזוהר ופרקי דרבי אליעזר יד' ומדרש בראשית רבה (תיאודור-אלבק, כ, כא), כל גופו של אדם הראשון היה מכוסה בציפורן, ולאחר שחטא בעץ הדעת הצטמצם הציפורן מגופו לאצבעות ידיו ורגליו.[1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ http://www.agogo.co.il/nail/
  2. ^ Paulo Favaro, Metrology of nail clippings as trace element biomarkers, July 2013