האוכל ממה שאכל עכבר או חתול.[2] יש שהוסיפו גם ממה שאכל כלב,[3] בספר לקט יושר בהנהגות רבי ישראל איסרלן הביא שכך נהג אך לא בחתיכות דגים, ככל הנראה מפני שהם שתי חתיכות ולא דבר אחד,[4] רבי יוסף יוזפא בספרו יוסף אומץ, כתב שנוהגים לתלוש את מקום הנשיכה ולאכול את השאר,[5] רבי חיים הלברשטאם כתב שמדברי הגמרא לא משמע כך,[6] וכך סבר גם הרב ראובן מרגליות.[7]
רגילות בזיתים, מספר סייגים נאמרו לעניין זה, א. העניין הוא רגילות ולא אכילה אקראית, לפי הרב קניבסקי פירוש רגילות הוא אחת לחודש, אך רבי יצחק גויטע כתב שרגילות הוא דווקא כל יום,[11] הרב אהרן שלמה מהריל כתב שדווקא בכל סעודה,[12] וכך כתב גם הרב יוסף משאש,[13] ב. היעב"ץ סבר שמדובר דווקא בזיתים שאינם כבושים,[14] אך המאירי[15] כתב מפורש שמדובר גם בזיתים מלוחים, ג. עוד כתב היעב"ץ שמדובר בקביעת סעודה על זיתים, ד. הרב יוסף חיים זוננפלד פסק שאם אוכל עם שמן זית אינו משכח,[16] מפני ששמן זית מועיל לזיכרון ומשלימים זה את זה, בספר שמירת הנפש חלק עליו מפני שייתכן שאדם שהוא בעל זיכרון רק יוזק, ה. רבי אברהם פלאג'י סבר שמדובר בזיתים שחורים,[17] ו. לפי האריז"ל אם בעת האכילה מכוונים שם "אל אלהים מצפץ"[18] לא רק שלא משכח אלא גם מוסיף לזיכרון.[19]
שתיית מי רחצה, היעב"ץ כתב[20] שמדובר דווקא ברחיצת כל הגוף וברחיצת הידיים אין בעיה, הרב חיים קניבסקי כתב שאם בוטלו ברוב אין לחוש ועל כך מותר לשתות ממקווה של ארבעים סאה, בריכות, ונהרות. בשם החזון איש נאמר שאם שופכים מעט מהמים מותר לשתות מהשאר.
רחיצת הרגליים אחת על השנייה.
הנחת המלבושים מתחת הראש בעת השינה, הרב חיים קניבסקי כתב שבנימנום אין לחשוש, כמו כן אין לחשוש בהשמת הבגדים ליד או מעל הראש, יש שכתבו שמועיל הפסק,[21] הרב יוסף חיים זוננפלד כתב[22] שאף כאן מדובר באדם הרגיל בכך, רבים תמהו על דבריו שכן לא מוזכר בגמרא כלל "הרגיל".
מעבר בין שני גמלים לפי רבי יוסף חיים זוננפלד מדובר דווקא כששניהם עומדים ולא כשעוברים, בספר שמירת הנפש הביא שבשעת הדחק ניתן לאחוז מקל ולעבור או לאחוז בפאת הראש.
מעבר תחת גמל או בין שני גמלים גורם שכחה
מעבר של גבר בין שתי נשים והפוך לפי רבי יוסף חיים זוננפלד מדובר דווקא כששניהם עומדים ולא כשעוברים, בספר שמירת הנפש הביא שבשעת הדחק ניתן לאחוז מקל ולעבור ואם אין לו יכול לאחוז בפאת הראש. הרב חיים קניבסקי כתב בשם החזון איש שבילדה קטנה אין בעיה, אך אביו הרב יעקב ישראל קניבסקי הקפיד בזה,[23] בספר בן איש חי כתב[24] ששיעור מעבר הוא ארבע אמות. בשו"ת רבבות אפרים כתב שבאשתו, נראה שאין בעיה.[25]
הסתכלות בפני מת, בגמרא[27] מובא שהמנהג לראות את פני המת, ולכן כתב הרב קניבסקי שהעניין זה התבוננות.
התבוננות בכתב שעל גבי מצבה יכול לגרום לשכחהקריאת כיתוב שעל גבי מצבה,האריז"ל כתב[28] שהעניין הוא בכתב בולט אך בכתב שוקע אין בעיה, אולם היעב"ץ בספרו הקשורים ליעקב[29]כתב בשם האריז"ל הפוך, כך שאין הדבר ברור, בספר יוסף אומץ[30] הביא שמנהג הוא להשים אבן על המצבה נגד שכחה, הרב חיים קניבסקי כתב שאין הבדל בין קריאה בהרהור לקריאה בפה, וכך סבר גם הרב בצלאל שטרן.[31]
השארת ספר פתוח בעת הלימוד, לפי הש"ך[50] מגיע שד ששמו שומר דפין הגורם לשכחה, הרבה פוסקים כתבו שכל האיסור הוא רק בזמן ארוך ולא בזמן קצר,[51] אך יש פוסקים שכתבו שאף לזמן קצר אסור.[52]
ניגוב ידיים במלבוש,[58] המשנה ברורה[59] הביא שהפרי מגדים הסתפק האם מדובר רק בחלוק או גם בשאר בגדים ולא פשט,[60] הרב קניבסקי הביא שהנפש חיה הסתפק האם מדובר במי נטילת ידיים או כל רטיבות,[61] הרב יוסף שלום אלישיב כתב שבמקרה זה אם זה לא חלוק מותר לנגב,[62] וכך כתב גם הרב יצחק יוסף מטעם ספק ספיקא,[63] פוסקים אחרים החמירו אף בזה.
פוסקים רבים פסקו והביאו את הדברים להלכה, אך יש שנימקו את הדברים בצורה אחרת.
למשל הפילוסוף רבי ידעיה הבדרשי בפירושו למסכת הוריות[100] פירש את המוזכרים במסכת הוריות בדרך שכלית, לדבריו כל עניינים אלו מביאים לתחושות חרדה, גועל, והרהורי נשים, אשר יגרמו לו להסח דעת מלימוד תורה, בדרך זו פירש גם הרופא רבי בן ציון רפאל פריצי בספרו פתח עיניים, לדבריהם אם חלק מהפעולות אינם מזיקות ואינם מפריעות אין סיבה שלא לעשותם.
בעל החוות יאיר כתב על אחד מן המנויים ברשימה זו[101]: ”אי איישר חילי אצווה וימחקוהו מכל ספרי שו"ע המצויים לכל, דגיזום זה לא מסתבר לא בטבע ולא כעונש, אף כי חלילה כולנו עמי ארצות וחסירי דעת, ואין חיוב לקבל מכל אדם קבלתו ולא יעלה בידינו רק לעג מעמי ארצות ואומות העולם, ולקיים דברי חכמים יש לומר פירושו תלמודו משתכח כל דהו”.[102]
^רשימה זו מובאת תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ג, עמוד ב' וראה גם בחופת אליהו רבה (מספר שש אות ד), בספר חסידים (סימן תתרח) כתב לגבי עניין זה, וז"ל: אחד שאל מהחכם; עכברים אכלו מלחמי, האם אוכל לאכול מן הלחם. אמר לו: ולמה לא תאכל? אמר לו: פן אשכח תלמודי, ואני נזהר מלאכול כל מה שמשכיח התלמוד, ועתה אני רעב. אמר לו החכם: אינו חייב עד שישב ויסירם מלבו, ואני רואה אותך שאינך עוסק בתורה ואתה פנוי ובטל מדברי תורה, ומוטב לך שלא היית נזהר מדברים המשכחים, כדי שתשכח דברים בטלים שאתה עוסק בהם.
^כן נוסף בחופת אליהו רבה (מספר שש אות ד), בספר זבחי צדק סימן קטו כתב שאין לנו אלא דברי הגמרא ואין לחוש בזה, לעומתו הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ב יו"ד סימן ח כתב שיש לחשוש גם לזה
^הערוך השולחן סימן רעז סעיף ב, וסמך על דבריו הרב נסים קרליץ הובא בספר גנזי הקודש עמוד לח, וכן הביא בשו"ת רבבות אפרים, ח"ד סימן ריג, בשם הרב יצחק זילברשטיין
^הרב יצחק וויס, שו"ת שיח יצחק סימן כה, הרב עובדיה הדאיה, שו"ת ישכיל עבדי, חלק ה יו"ד סימן נו.
^רב האי גאון מובא בספר האשכול הלכות ספר תורה עמ' מט, גרשום שלום הראה שסגולה זו כבר קיימת בתוך הבדלה דרבי עקיבא, בכתב העת תרביץ נ עמ' 281, (ניתן להורדה פה)
^שו"ת דברי מלכיאל חלק ב סימן א, רבי יוסף פלאג'י בספרו של אביו רבי חיים פלאג'י שו"ת רוח חיים חלק ב רשימות אבן העזר שבסוף הספר, ליקוטי מהרי"ח סדר קביעת עיתים לתורה, רבי אליעזר פאפו בספרו אורות אילים הוריות יג:.
