פתיחת התפריט הראשי

קנצלר גרמניה

(הופנה מהדף קאנצלר גרמניה)

ראש הממשלה בגרמניה נקרא באופן מסורתי קַנְצְלֶר. בין השנים 1871 ל-1945 המשרה נקראה רייכסקנצלרגרמנית: Reichskanzler ; משמע: קנצלר של הרייך), אך אחרי מלחמת העולם השנייה גרמניה הפכה לרפובליקה פדרלית ועל כן שונה שם המשרה, ומאז ועד היום שמה הוא בונדסקנצלרגרמנית: Bundeskanzler; משמע: קנצלר פדרלי).

קנצלר גרמניה
Kanzler
Bundesadler Bundesorgane.svg
עיט הפדרציה
סמל ממשלת גרמניה
Angela Merkel Juli 2010 - 3zu4.jpg
איוש נוכחי:
אנגלה מרקל
מאז 22 בנובמבר 2005
דרכי מינוי נבחר בבחירות פדרליות
תחום שיפוט גרמניה גרמניהגרמניה
מושב המשרה ברלין
משך כהונה קצוב 4 שנים
ייסוד המשרה 1871
איוש ראשון אוטו פון ביסמרק

מקורו של המונח, המתועד לראשונה בימי הביניים, הוא במילה הלטינית cancellarius.

תוכן עניינים

רייכסקנצלרעריכה

לפני מלחמת העולם הראשונה, נקראה משרת ראש ממשלת גרמניה בשם "רייכסקנצלר", שמשמעותו היא "קנצלר קיסרי" או "קנצלר של הרייך". באימפריה הגרמנית של 1871, הרייכסקנצלר לא נבחר על ידי הפרלמנט (רייכסטאג), ולא נשא באחריות כלפיו. במקום זאת, הוא מונה על ידי הקיסר. בשל כך לא ניתן לקרוא לאימפריה הגרמנית דמוקרטיה, גם אם הרייכסטאג היה פרלמנט נבחר.

מצב עניינים זה השתנה רק ב-29 באוקטובר 1918 בתיקון שהוכנס לחוקת 1871. עם זאת, השינוי לא יכול היה למנוע את התפרצותה של מהפכה כמה ימים לאחר מכן.

על פי החוקה החדשה של רפובליקת ויימאר ב-1919, הרייכסקנצלר אמור להיבחר על ידי הנשיא, אך לפרלמנט יש את הזכות לפטר את הקנצלר, או את כל אחד מן השרים שלו. למעשה, רוב הממשלות של רפובליקת ויימאר נשענו בצורה חזקה על שיתוף פעולה עם הנשיא, בשל חוסר היציבות שבפרלמנט. הרייכסקנצלר האחרון (ה-15 במספר) בסדרת הקנצלרים של רפובליקת ויימאר היה אדולף היטלר, שמונה ב-30 בינואר 1933.

הקיסרות הגרמנית (1871 - 1918)עריכה

 
קנצלרי הקיסרות הגרמנית
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

מפלגה תקופת כהונה קיסר

(תקופת שלטון)

התחלה סיום
1   הנסיך

אוטו פון ביסמרק

Otto von Bismarck

(1815-1898)

בלתי מפלגתי 21 במרץ 1871 20 במרץ 1890 וילהלם הראשון

Wilhelm I

 

(1871-1888)

פרידריך השלישי

Friedrich III

 

(1888)

וילהלם השני

Wilhelm II

 

(1888-1918)

2   הרוזן

לאו פון קפריבי

Leo von Caprivi

(1831-1899)

בלתי מפלגתי 20 במרץ 1890 26 באוקטובר 1894
3   הנסיך

כלודוויג, מהוהנלוהה-שילינגספירסט

Chlodwig zu Hohenlohe-Schillingsfürst

(1819-1901)

בלתי מפלגתי 29 באוקטובר 1894 17 באוקטובר 1900
4   הנסיך

ברנהרד פון בילוב

Bernhard von Bülow

(1849-1929)

בלתי מפלגתי 17 באוקטובר 1900 14 ביולי 1909
5   תאובלד פון בתמן-הולווג

Theobald von Bethmann-Hollweg

(1856-1921)

בלתי מפלגתי 14 ביולי 1909 13 ביולי 1917
6   גאורג מיכאליס

Georg Michaelis

(1857-1936)

בלתי מפלגתי 14 ביולי 1917 1 בנובמבר 1917
7   הרוזן

גאורג פון הרטלינג

Georg von Hertling

(1843-1919)

מפלגת המרכז 1 בנובמבר 1917 30 בספטמבר 1918
8   הנסיך

מקס פון באדן

Max von Baden

(1867-1929)

בלתי מפלגתי 3 באוקטובר 1918 9 בנובמבר 1918

רפובליקת ויימאר (1919 - 1934)עריכה

 
קנצלרי רפובליקת ויימאר
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

מפלגה תקופת כהונה רייכסטאג

(שנת בחירות)

נשיא

(תקופת כהונה)

התחלה סיום
1   פיליפ שיידמן

Philipp Scheidemann

(1865-1939)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 13 בפברואר 1919 20 ביוני 1919 האספה הלאומית

(1919)

פרידריך אברט

Friedrich Ebert

 

(1919-1925)

2   גוסטב באואר

Gustav Bauer

(1870-1944)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 21 ביוני 1919 26 במרץ 1920
3   הרמן מילר

Hermann Müller

(1876-1931)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 27 במרץ 1920 21 ביוני 1920
4   קונסטנטין פרנבאך

Constantin Fehrenbach

(1852-1926)

מפלגת המרכז 25 ביוני 1920 4 במאי 1921 1

(1924)

5   יוזף וירט

Joseph Wirth

(1879-1956)

מפלגת המרכז 10 במאי 1921 14 בנובמבר 1922
6   וילהלם קונו

Wilhelm Cuno

(1876-1933)

עצמאי 22 בנובמבר 1922 12 באוגוסט 1923
7   גוסטב שטרזמן

Gustav Stresemann

(1878-1929)

מפלגת העם 13 באוגוסט 1923 30 בנובמבר 1923
8   וילהלם מרקס

Wilhelm Marx

(1863-1946)

מפלגת המרכז 30 בנובמבר 1923 15 בינואר 1925
2

(מאי 1924)

9   האנס לותר

Hans Luther

(1879-1962)

עצמאי 15 בינואר 1925 12 במאי 1926 3

(דצמבר 1924)

פאול פון הינדנבורג

Paul von Hindenburg

 

(1925-1934)

(8)   וילהלם מרקס

Wilhelm Marx

(1863-1946)

מפלגת המרכז 17 במאי 1926 12 ביוני 1928
(3)   הרמן מילר

Hermann Müller

(1876-1931)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 28 ביוני 1928 27 במרץ 1930 4

(1928)

10   היינריך ברינינג

Heinrich Brüning

(1885-1970)

מפלגת המרכז 30 במרץ 1930 30 במאי 1932 5

(1930)

11   פרנץ פון פאפן

Franz von Papen

(1879-1969)

עצמאי 1 ביוני 1932 17 בנובמבר 1932 6

(יולי 1932)

12   קורט פון שלייכר

Kurt von Schleicher‏

(1882-1934)

עצמאי 3 בדצמבר 1932 28 בינואר 1933 7

(נובמבר 1932)

13   אדולף היטלר

Adolf Hitler

(1889-1945)

מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית 30 בינואר 1933 2 באוגוסט 1934

גרמניה הנאצית (1934 - 1945)עריכה

 
קנצלרי הרייך השלישי
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

מפלגה תקופת כהונה רייכסטאג

(שנת בחירות)

נשיא

(תקופת כהונה)

התחלה סיום
1   אדולף היטלר

Adolf Hitler

(1889-1945)

פיהרר ורייכסקנצלר

מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית 2 באוגוסט 1934 30 באפריל 1945 8

(מרץ 1933)

-
9

(נובמבר 1933)

10

(מרץ 1936)

11

(אפריל 1938)

2   יוזף גבלס

Joseph Goebbels

(1897-1945)

מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית 30 באפריל 1945 1 במאי 1945 קרל דניץ

Karl Dönitz

 

(1945)

3   לוץ שוורין פון קרוסיגק

Lutz Graf Schwerin von Krosigk

(1887-1977)

מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית 2 במאי 1945 23 במאי 1945

בונדסקנצלרעריכה

החוקה המערב גרמנית של 1949, חוקת גרמניה (בגרמנית: Grundgesetz; מילולית: חוק בסיסי), מעניקה לקנצלר, שנקרא מעתה בונדסקנצלר, סמכויות ביצוע מרכזיות. מסיבה זו, יש המתייחסים למערכת הפוליטית הגרמנית כ"דמוקרטיית קנצלר". הממשלה הפדרלית של גרמניה (בגרמנית: Bundesregierung) מורכבת מהקנצלר ושרי הקבינט שלו או שלה. (מנהיג גרמניה המזרחית נשא בתואר: "מזכיר המועצה המדינית של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית", ולא בתואר קנצלר).

סמכות הקנצלר נובעת מהחוקה ומהמעמד שלו כמנהיג המפלגה או קואליציית המפלגות, שמחזיקה ברוב הכיסאות בבונדסטאג (בגרמנית: Bundestag). בעבר, עם הלמוט קוהל ולאחר מכן גרהרד שרדר וגם כיום עם אנגלה מרקל, שימש ומשמש הקנצלר גם כמנהיג מפלגתו שלו. הדבר לא היה נכון לגבי הלמוט שמידט.

בכל ארבע שנים, לאחר בחירות ארציות ותחילת כהונתם של חברי הבונדסטאג החדשים, נבחר הקנצלר בעזרת רוב קולות חברי הבונדסטאג, לאחר שהוצע כקנצלר על ידי נשיא גרמניה (בגרמנית: Bundespräsident). הצבעה זו היא אחד מהמקרים היחידים בו יש להשיג רוב קולות מתוך כל חברי הבונדסטאג, בניגוד לרוב יחסי של המצביעים. הצבעה זו נקראת קנצלרמרהייט (בגרמנית: Kanzlermehrheit), ובשלה אף אולצו להגיע לפרלמנט בעבר חברי פרלמנט חולים (או בהריון) כאשר הרוב המפלגתי היה קטן מדי.

אם מועמד הנשיא לא נבחר, יכול הבונדסטאג לבחור מועמד משלו תוך 14 יום. אם איש לא נבחר במהלך תקופה זו, הבונדסטאג יכול להכריז על בחירות חדשות למשרת הקנצלר. אם לאדם, שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר, יש רוב, הנשיא מחויב למנות אותו. אם לאדם, שקיבל את המספר הרב ביותר של הקולות, אין רוב בבונדסטאג, יכול הנשיא למנות אותו או לקרוא לבחירות חדשות.

הקנצלר הוא החבר היחיד בממשלה שממונה על ידי הבונדסטאג. השרים נבחרים על ידי הקנצלר בעצמו (וממונים רשמית על ידי הנשיא).

שלא כמו בפרלמנטים אחרים, הבונדסטאג לא יכול להפיל את הקנצלר בהצבעת אי אמון פשוטה, מאחר שברפובליקת ויימאר נוצלה אפשרות זו לרעה על ידי שני הקצוות הפוליטיים, במטרה לחתור תחת הקנצלר ותחת ההליך הדמוקרטי. במקום זאת, החלפתו המוקדמת של הקנצלר יכולה להעשות רק אם מוסכם על יורש. כדי לצבור תמיכה מהבונדסטאג, יכול הקנצלר לקרוא להצבעת אמון, שניתן לשלבה בהצעת חוק כלשהי. אם הוא לא מצליח להגיע לרוב בהצבעה מסוג זה, יכול הנשיא לפזר את הבונדסטאג.

סעיף 65 של החוקה מגדיר כיצד על הרשות המבצעת לתפקד. ראשית, "עיקרון הקנצלר" קובע כי הקנצלר אחראי לכל מדיניות ממשלתו. כל העקרונות המדיניים המנחים, שנקבעים על ידי הקנצלר, מחייבים חוקית, ועל השרים ליישמם. מצופה משרי הקאבינט להציג מדיניות פרטנית ברמת השר, שמשקפת את המדיניות הרחבה שקבע הקנצלר. שנית, "עיקרון האוטונומיה המיניסטריאלית" מעניק לכל שר את הזכות להשגיח על פעולות מחלקתו, ולהכין הצעות חוק ללא התערבות של הקבינט, כל עוד מדיניות השר חופפת למדיניות שקבע הקנצלר. כמו כן, "עקרון הקבינט" קובע כי על כל אי הסכמה בין חברי הקבינט על תחומי סמכותם או ענייני תקציב להגיע לפתרון על ידי הצבעת רוב חברי הקבינט.

הקנצלר קובע את הרכב הקבינט. הנשיא ממנה ומפטר באופן רשמי את שרי הקבינט, בהמלצתו של הקנצלר; אין צורך בהסכמת הבונדסטאג. על פי החוקה, הקנצלר יכול לקבוע את מספר שרי הקבינט, ולהגדיר את תפקידיהם. הקנצלר לודוויג ארהארד החזיק בקבינט הגדול ביותר, עם 22 שרים, באמצע שנות השישים. הלמוט קוהל הנהיג מעל ל-17 שרים בתחילת כהונתו הרביעית ב-1994; הקבינט השני של גרהרד שרדר החזיק ב-13 שרים ב-2002.

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1949 - היום)עריכה

 
קנצלרי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

מפלגה תקופת כהונה בונדסטאג

(שנת בחירות)

נשיא

(תקופת כהונה)

התחלה סיום
1   קונראד אדנאואר

Konrad Adenauer

(1876-1967)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 15 בספטמבר 1949 20 באוקטובר 1953 1

(1949)

תיאודור הויס

Theodor Heuss

 

(1949-1959)

20 באוקטובר 1953 29 באוקטובר 1957 2

(1953)

29 באוקטובר 1957 14 בנובמבר 1961 3

(1957)

היינריך ליבקה

Heinrich Lübke

 

(1959-1969)

14 בנובמבר 1961 13 בדצמבר 1962 4

(1961)

13 בדצמבר 1962 15 באוקטובר 1963
2   לודוויג ארהארד

Ludwig Erhard

(1897-1977)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 16 באוקטובר 1963 26 באוקטובר 1965
26 באוקטובר 1965 30 בנובמבר 1966 5

(1965)

3   קורט גאורג קיזינגר

Ludwig Erhard

(1904-1988)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 1 בדצמבר 1966 21 באוקטובר 1969
גוסטב היינמן

Gustav Heinemann

 

(1969-1974)

4   וילי ברנדט

Willy Brandt

(1913-1992)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 22 באוקטובר 1969 15 בדצמבר 1972 6

(1969)

15 בדצמבר 1972 7 במאי 1974 7

(1972)

-   ולטר של

Walter Scheel

(1919-2016)

ממלא מקום

המפלגה הדמוקרטית החופשית 7 במאי 1974 16 במאי 1974
5   הלמוט שמידט

Helmut Schmidt

(1918-2015)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 16 במאי 1974 14 בדצמבר 1976
ולטר של

Walter Scheel

 

(1974-1979)

14 בדצמבר 1976 4 בנובמבר 1980 8

(1976)

קרל קרסטנס

Karl Carstens

 

(1979-1984)

6 בנובמבר 1980 1 באוקטובר 1982 9

(1980)

6   הלמוט קוהל

Helmut Kohl

(1930-2017)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 1 באוקטובר 1982 29 במרץ 1983
30 במרץ 1983 11 במרץ 1987 10

(1983)

ריכרד פון וייצזקר

Richard von Weizsäcker

 

(1984-1994)

11 במרץ 1987 18 בינואר 1991 11

(1987)

18 בינואר 1991 17 בנובמבר 1994 12

(1990)

רומן הרצוג

Roman Herzog

 

(1994-1999)

17 בנובמבר 1994 27 באוקטובר 1998 13

(1994)

7   גרהרד שרדר

Gerhard Schröder

(1944-)

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית 27 באוקטובר 1998 22 באוקטובר 2002 14

(1998)

יוהנס ראו

Johannes Rau

 

(1999-2004)

22 באוקטובר 2002 22 בנובמבר 2005 15

(2002)

הורסט קלר

Horst Köhler

 

(2004-2010)

8   אנגלה מרקל

Angela Merkel

(1954-)

המפלגה הנוצרית-דמוקרטית 22 בנובמבר 2005 28 באוקטובר 2009 16

(2005)

28 באוקטובר 2009 17 בדצמבר 2013 17

(2009)

כריסטיאן וולף

Christian Wulff

 

(2010-2012)

יואכים גאוק

Joachim Gauck

 

(2012-2017)

17 בדצמבר 2013 14 במרץ 2018 18

(2013)

פרנק-ולטר שטיינמאייר

Frank-Walter Steinmeier

 

(2017-)

14 במרץ 2018 מכהנת 19

(2017)

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה