קומדיית מידות

סוגה דרמטית

המונח קומדיית מידות[1] (או קומדיית נימוסים, קומדיית הליכות, קומדיית גינונים; באנגלית: comedy of manners) נטבע בספרות האנגלית לתיאור סוגה של קומדיה ריאליסטית וסאטירית מתקופת הרסטורציה האנגלית (1660–1710), שמבקרת, מגחיכה, או מטילה ספק בנימוסים, באופנות, ובמוסכמות החברתיות של חברה מעודנת ונתונה לכללי טקס וגינונים נוקשים.[2]

קומדיית המידות עושה זאת בעזרת דמויות סטראוטיפיות, כמו החייל הראוותני או האב השמרן של הקומדיה היוונית העתיקה של אריסטופאנס, או הגנדרן והנהנתן של קומדיית הרסטורציה האנגלית.[3] העלילה המתוחכמת של קומדיית המידות (שבמרכזה בדרך כלל שערורייה) שנייה בחשיבותה לביקורת החברתית שמבוטאת בשיח השנון של הדמויות. דוגמה בולטת לקומדיית מידות היא חשיבותה של רצינות (1895), מאת אוסקר ויילד, אשר ממחישה את הצביעות המינית של המוסר הוויקטוריאני.

שורשי הסוגה הזו עתיקים, ומגיעים עד תקופת הקומדיה היוונית החדשה של מנאנדרוס (325–260 לפנה"ס) של יוון ההלניסטית, ממנה נותרו קטעי יצירות של המחזאי מנאנדרוס. סגנון כתיבתו של מנאנדרוס, עלילותיו המשוכללות, והדמויות הסטראוטיפיות שלו זכו לחיקוי על ידי מחזאים רומיים, כטיטוס מאקיוס פלאוטוס ופובליוס טרנטיוס אפר, והקומדיות שלהם השפיעו בתורן על מחזאי תקופת הרנסאנס. במאה ה-17 אפשר לראות קומדיית מידות במחזותיו של מולייר, כגון בית ספר לנשים (1662), טרטיף (1664) ושונא הבריות (1666), אשר מגחיכים את הצביעות והיומרנות של "המשטר הישן", ששלט בצרפת מסוף המאה ה־15 ועד המהפכה הצרפתית לקראת סוף המאה ה-18.

דוגמאות מוקדמותעריכה

בעקבות הקומדייה היוונית החדשה, החלו סאטיריקנים רומים כבר מהמאה הראשונה לפני הספירה לחבר מה שבדיעבד אפשר לתפוס כקומדיות מידות. הסאטירה 1.9 של הוראטיוס היא דוגמה בולטת, שבה הדובר אינו מסוגל להביע את רצונו שבר שיחו יעזוב, אלא רומז זאת בעדינות באמצעות שנינות.

"מהומה רבה על לא דבר" של ויליאם שייקספיר עשויה להיחשב קומדיית המידות הראשונה באנגליה, אבל לשיאה הגיעה הסוגה הזו בתקופת הרסטורציה האנגלית. קומדיות התקופה, שהושפעו מקומדיות האופי של בן ג'ונסון, הגחיכו את השנינה המעושה ואת גינוני הסרק של התקופה. יצירות המופת של הסוגה היו מחזותיהם של ויליאם ויצ'רלי ("הרעייה הכפרית", 1675) ו־ויליאם קונגריב (דרכו של עולם, 1700). בשלהי המאה ה־18 החיו את הסוגה אוליבר גולדסמית' (She Stoops to Conquer, 1773) ריצ'רד ברינסלי שרידן (The Rivals, 1775; The School for Scandal, 1777).

סוף המאה הי"ט ואילךעריכה

את מסורת קומדיית המידות, הכוללת עלילה מלאכותית ומשוכללת, ודיאלוג רצוף אמרות כנף, המשיך המחזאי האירי אוסקר ויילד ב"מניפתה של ליידי וינדרמיר" (1892) וב"חשיבותה של רצינות" (1895). במאה ה־20, חודשה קומדיית המידות בידי המחזאים הבריטים נואל קאוורד (קדחת השחת, 1925) וסומרסט מוהם, ג'ורג' ברנרד שו (פיגמליון מ־1913, שלימים עובד למחזמר גבירתי הנאווה), וכן בסיפורת, ב"חדר עם נוף" של א.מ. פורסטר וסיפורי ג'יבס וווסטר של פ. ג'. וודהאוס. המחזה "השיבה הביתה" מאת הרולד פינטר תואר כ"קומדיית מידות" של אמצע המאה העשרים.[4]

דוגמאות מודרניות נוספות הן שארית היום מאת קאזואו אישיגורו, "נשים מצוינות" מאת ברברה פים, ו"כדבורים טובעות בדבש", "הקאנטרי קלאב", ו"הכלב הקטן צחק" מאת דאגלס קרטר בין, ו"נישואים נוסח בוסטון" (1999) מאת דייוויד מאמט.

קומדיות מידות הרבו להופיע בקולנוע הבריטי ובטלוויזיה הבריטית. סדרת הסרטים Carry On... היא צאצא ישיר (אם כי וולגארי) של סגנון קומדיית המידות. סדרות טלוויזיה מאת דייוויד קרופט בשיתוף עם ג'ימי פרי ("הצבא של אבא") ועם ג'רמי לויד (מישהו מטפל בך?) אף הן משתייכות לסוגת קומדיית המידות. גם סדרות טלוויזיה כמו ג'ורג' ומילדרד, פשוט נהדרת, The Young Ones, ו"ליגת הג'נטלמנים" מכילות רכיבים של קומדיית מידות. על אף שהסוגה פחות נפוצה בטלוויזיה האמריקאית, סדרות כמו פרייז'ר, המלך היל, בטי, בועות, ונני גם הן קומדיות מידות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המונחים במילוני האקדמיה | מונחי האקדמיה, terms.hebrew-academy.org.il
  2. ^ A Handbook to Literature Fourth Edition (1980), C. Hugh Holman, Ed., pp. 91–92
  3. ^ George Henry Nettleton, Arthur British dramatists from Dryden to Sheridan p.149
  4. ^ Susan Hollis Merritt, Pinter in Play: Critical Strategies and the Plays of Harold Pinter (Durham & London, 1990: Duke UP, 1995) 5, 9–10, 225–28, 240.