קרל כריסטיאן פרידריך קראוזה
קרל כריסטיאן פרידריך קראוזה (בגרמנית: Karl Christian Friedrich Krause; 6 במאי 1781 – 27 בספטמבר 1832) היה פילוסוף גרמני שתורתו נודעה בשם קראוסיזם (אנ'). לקראוסיזם, כשנחשב בשלמותו כמערכת פילוסופית שלמה, עומדת בפני עצמה, היה רק קהל קטן בגרמניה, צרפת ובלגיה, בניגוד למערכות פילוסופיות מסוימות אחרות (כגון הגליאניזם) שהיה להן קהל גדול בהרבה באירופה באותו זמן. עם זאת, קראוסיזם הפך לפופולרי מאוד ובעל השפעה בספרד של הרסטורציה, לא כמערכת פילוסופית שלמה ומקיפה כשלעצמה, אלא כתנועה תרבותית רחבה. בספרד קראוסיזם היה ידוע בשם "קראוסיסמו" (Krausismo), והקראוסיסטים נודעו כ"קראוסיסטס" (Krausistas). מחוץ לספרד, התנועה הקראוסית התרבותית הספרדית כונתה קראוסיזם ספרדי.
 | |
| קרל כריסטיאן פרידריך קראוזה, הדפס אבן מאת היינריך דרגנדורף, 1843 | |
| לידה |
6 במאי 1781 אייזנברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
27 בספטמבר 1832 (בגיל 51) מינכן, ממלכת בוואריה |
| השקפה דתית |
דאיזם |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פרידריך שילר |
| מוסדות | |
| תחומי עניין |
פילוסופיה |
| עיסוק |
פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, סופר |
| מדינה |
דוכסות סקסוניה-אלטנבורג |
  | |
קורות חייו עריכה
קראוזה נולד באייזנברג, תורינגיה, בדוכסות סקסה-גותה-אלטנבורג, גרמניה. הוריו היו יוהאן פרידריך גוטהרד קראוזה (1 בינואר 1747 – 17 בפברואר 1825) וכריסטיאנה פרידריקה בוהם (1755 – 21 בדצמבר 1784). אביו של קרל יוהאן היה מורה בליציאום באייזנברג, ובשנת 1795 הפך לכומר לותרני ולאספן מזמורים בנוביץ.
קראוזה התחנך תחילה באייזנברג, בשנת 1797 הוא נרשם לאוניברסיטת ינה הסמוכה, שם למד פילוסופיה מפרידריך וילהלם שלינג, יוהאן גוטליב פיכטה, כריסטיאן גוטפריד שיץ (אנ'), היינריך אייכשטדט ואוגוסט וילהלם פון שלגל. הוא גם השתתף בהרצאות של התאולוגים יוהאן יאקוב גריסבאך (אנ') (1745–1812), היינריך פאולוס (אנ') (1761–1851), קארל דוויד אילגן (אנ') (1763–1834), ויוהאן אדולף יאקובי (1769–1847), והרצאות של פרופסורים במגוון מחלקות למדעים ומתמטיקה. קראוזה קיבל את התואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת ינה ב-6 באוקטובר 1801, והפך לפריבט-דוצנט ב-1802.
ב-19 ביולי 1802, בפזיזות האופיינית לו, נשא קראוזה לאישה את סופי אמלי קונקורדיה פוקס (ילידת 1780), ללא נדוניה. אמלי הייתה בתם של אוגוסטין כריסטיאן פוקס (1748–1812) וכריסטיאנה פרידריקה הרמן. לקרל ולאמלי נולדו 14 ילדים בסך הכל, 12 מהם חיו לאחר מות הוריהם.
בשנת 1804 נאלץ קראוזה לעבור לרודולשטאדט בשל מחסור בתלמידים, ולאחר מכן לדרזדן, שם הוא נתן שיעורים במוזיקה. בשנת 1805 האידיאל שלו לחברה עולמית אוניברסלית הוביל אותו להצטרף לבונים החופשיים, שנראה כי עקרונותיהם נוטים לכיוון שהוא חפץ בו. בדרזדן פרסם שני ספרים על הבונים החופשיים, Höhere Vergeistigung der echt überlieferten Grundsymbole der Freimaurerei: in zwölf Logenvorträgen ("רוחניות גבוהה יותר של הסמלים הבסיסיים המסורתיים באמת של הבנייה החופשית: בשתים עשרה הרצאות בלשכה", 1811) ו-Die drei ältesten Kunsterkunden der Freimaurerbrüderschaft ("שלושת חוקרי האמנות הוותיקים ביותר של אחוות הבונים החופשיים", 1819), אך דעותיו עוררו התנגדות מצד הבונים החופשיים.
קראוזה התגורר זמן מה בברלין והפך שם לפריבט-דוצנט, אך לא הצליח להשיג פרופסורה. לפיכך, הוא המשיך לדרזדן (שם לימד את ארתור שופנהאואר), ולאחר מכן למינכן, שם נפטר משבץ מוחי ממש ברגע שבו השפעתו של פרנץ פון באדר (אנ') השיגה לו סוף סוף משרה.
קראוזה נקבר בבית הקברות הדרומי הישן (אנ') (Alter Südfriedhof) במינכן בגרמניה.
פילוסופיה של זהות, פנאנתאיזם והיבטים אחרים של קראוסיזם עריכה
הפילוסופיה של קראוזה, בכללותה, היא דוגמה למה שהיסטוריונים של הפילוסופיה מתייחסים אליו כאל Identitätsphilosophie (פילוסופיה של זהות). Identitätsphilosophie היא מערכת פילוסופית המציגה את הזהות הבסיסית של התבונה והטבע. במערכת הפילוסופית של קראוזה, חלקי המערכת המהווים, מבחינה טכנית, את ה"פנאנתאיזם" שלה, הם רק חלקים ממכלול רחב הרבה יותר. לכן, אף על פי שהפילוסופיה של קראוזה מתוארת במדויק כ"פנאנתאיסטית", קראוסיזם בכללותו מקוטלג טוב יותר כפילוסופיה של זהות שמציגה את הפנאנתאיזם כאחד ממרכיבי היסוד העיקריים שלה.
קראוזה ניסה ליישב בין הרעיונות של אלוהים המקובל באמונה או במצפון לבין העולם המוכר לחושים. לפי קראוזה, אלוהים - הידוע אינטואיטיבית על ידי המצפון - אינו אישיות (מה שמרמז על מגבלות), אלא מהות כוללת (Wesen), המכילה את היקום בתוכו. קראוזה השתמש במונח פנאנתאיזם (Panentheismus בגרמנית) בניסיון לתאר ולכלול במדויק - במונח טכני אחד - היבטים מגוונים של המערכת הפילוסופית שלו שהיו קוסמולוגיים (בו זמנית קוסמולוגיים ותאולוגיים) באופיים. כאשר מתייחסים אליו מנקודת מבט תאולוגית, ניתן להתייחס לפנאנתאיזם, באופן רחב, כסינתזה של אלמנטים שונים הנגזרים הן מהמונותאיזם והן מהפנתאיזם.
אטימולוגיה של פנאנתאיזם עריכה
היסטוריונים של הפילוסופיה בדרך כלל נותנים לקראוזה קרדיט בלעדי ומלא על "טביעת" (המקור) של המונח "פנאנתאיזם", בשנת 1828. עם זאת, על פי עדויות שסיפק פיליפ קלייטון,[1] כבר הפילוסוף האידיאליסט הגרמני פרידריך וילהלם שלינג (1775–1854) השתמש במונח זה (אם כי בצורה מעט שונה - בצורה של הביטוי "פאן + אנ + תאיזם"), וגם דן במושגים וסוגיות רבות הקשורות אליו, במסה : Philosophische Untersuchungen über das Wesen der menschlichen Freiheit und die damit zusammenhängenden Gegenstände (חקירות פילוסופיות על מהות חירות האדם ונושאים קשורים, 1809). בנוסף, חוקרי קראוזה ושלינג מכירים כעת בכך שהפילוסופיה של קראוזה, בכללותה, משקפת, ומשלבת חלקית, רבים מהנושאים, המושגים והתובנות הקיימים ב-Naturphilosophie (פילוסופיה של הטבע) של שלינג, שהיא בעצמה סוג של פנאנתאיזם. כעת נראה שייתכן שעבודתו של שלינג סיפקה בצורה נרחבת את המסגרת של הפנאנתאיזם הקראוסי מאשר היסטוריונים של הפילוסופיה בעבר הבינו. בהתבסס על העדויות של קלייטון, בהחלט ייתכן שקראוזה, שהכיר היטב את שלינג ואת יצירותיו, אימץ לפחות חלק מהמושגים הבסיסיים הראשוניים של המערכת הפנאנתאיסטית שלו מיצירות שונות של שלינג (במיוחד מהחקירות הפילוסופיות של שלינג על מהות החירות האנושית), ולאחר מכן פיתח בהדרגה את המושגים הבסיסיים הללו לגרסה מאוד משוכללת משלו לפנאנתאיזם.
במבט לעתיד, נראה שמדויק יותר להיסטוריונים של הפילוסופיה לומר כעת, ששלינג, בשנת 1809, סיפק לא רק את המסגרת הטרמינולוגית של הפנאנתאיזם הקראוסי, אלא גם כמה מהמושגים הבסיסיים (לפחות), של מה שעתיד להפוך לפנאנתיאיזם קראוסי, ושקראוזה לא רק אימץ והרחיב מאוד את המושגים והתובנות הללו של שלינג, אלא שהוא גם אימץ את הביטוי "פאן + אנ + תאיזם" של שלינג, ושב-1828 הוא רק צמצם את הביטוי של שלינג לצורה תמציתית וקומפקטית יותר. (כמונח יחיד "פנאנתאיזם"), בניסיון לתאר באופן תמציתי והולם - במונח אחד - את ההיבטים הקוסמו-תאולוגיים של המערכת הפילוסופית שלו.
בעבודותיו שפורסמו, קראוזה השתמש לראשונה במונח "פנאנתאיזם" (בצורתו בשפה הגרמנית "panentheismus") ב-Vorlesungen über das System der Philosophie ("הרצאות על מערכת הפילוסופיה", גטינגן: 1828). המונח "panentheismus" מופיע בהמשך ב-Vorlesungen über die Grundwahrheiten der Wissenschaft, zugleich in ihrer Beziehung zu dem Leben. Nebst einer kurzen Darstellung und Würdigung der bisherigen Systeme der Philosophie, vornehmlich der neusten von Kant, Fichte, Schelling und Hegel, und der Lehre Jacobi's[א] (גטינגן: 1829).
קראוזה טען שהעולם עצמו והמין האנושי, המרכיב הגבוה ביותר שלו, מהווים אורגניזם (Gliedbau), והיקום הוא אפוא אורגניזם אלוהי (Wesengliedbau). תהליך ההתפתחות הוא היווצרות של אחדויות עילאיות, והשלב האחרון הוא הזדהות של העולם עם אלוהים. הצורה שלובשת התפתחות זו, לפי קראוזה, היא "זכות" או "החוק המושלם".
ה"זכות" אינה סכום התנאים של החירות החיצונית אלא של החירות המוחלטת, והיא חובקת את כל קיומם של הטבע, התבונה והאנושות. זהו האופן, או ההסבר, של כל ההתקדמות החברתית מהאחדות או ההזדהות הנמוכה ביותר עד הגבוהה ביותר. על ידי פעולתו, מציאות הטבע והתבונה עולה אל המציאות של האנושות. אלוהים הוא המציאות המתעלה מעל וכוללת את הטבע והאנושות כאחד. זכות היא, אם כן, בעת ובעונה אחת הדינמיקה וההגנה של הקידמה.
החברה האידיאלית נובעת מהרחבת הפעולה האורגנית של עיקרון זה מהאדם הפרטי לקבוצות קטנות של אנשים, ולבסוף לאנושות כולה. ההבדלים נעלמים ככל שהזהות המובנית של המבנה שולטת בדרגה הולכת וגוברת, ובאחדות הסופית האדם מתמזג באלוהים. התאוריה של קראוזה על העולם ושל האנושות היא אפוא אוניברסלית ואידיאליסטית.
זכויות בעלי חיים עריכה
קראוזה היה חסיד של זכויות בעלי חיים וצוטט כפילוסוף הראשון שטען לזכויות בעלי חיים בהקשר של פילוסופיה של המשפט. בספרו Das System der Rechtsphilosophie ("מערכת הפילוסופיה של המשפט", שפורסם לאחר מותו ב-1874), הוא טען שצריך שלבעלי חיים שאינם אנושיים תהיה הזכות לא להיות נתונים לכאב וכן בזכות לרווחה גופנית כללית.[2] קראוזה דחה את הנחות היסוד האנתרופוצנטריות של פיכטה. הוא החזיק בדעה שבעלי חיים הם יצורים שזכויותיהם חייבות להיות מוגנת בחוק.[3]
השפעתו וכתביו עריכה
השפעתו הקטנה יחסית של קראוזה נבעה בחלקה משום ששלינג והגל האפילו עליו, ובחלקה משני קשיים שהיו ביצירותיו הכתובות. רוח הגותו מיסטית קשה לעיקוב, ובעיה זו מודגשת, אפילו עבור הקוראים הגרמניים, על ידי השימוש שלו בטרמינולוגיה מלאכותית או מומצאת. הוא עושה שימוש במונחים זרים שתורגמו לגרמנית שאינם מובנים לאדם הפשוט.
יצירותיו העיקריות הן (מלבד אלה שצוטטו לעיל): Entwurf des Systems der Philosophie ("מתווה של מערכת הפילוסופיה",1804), System der Sittenlehre ("מערכת מוסר", 1810) ו-Das Urbild der Menschheit ("האבטיפוס של האנושות", 1811). הוא הותיר אחריו במותו מסה של הערות שלא פורסמו, שחלקן נאספו ופורסמו על ידי תלמידיו.
קראוסיזם הפך לרב השפעה במיוחד בספרד במאה ה-19, שם הוצגו רעיונותיו של קראוזה וקודמו על ידי חוליאן סנצ'ס דל ריו (Julián Sanz del Río, 1814–1869), איש אקדמיה ממדריד. הפילוסופיה של קראוזה שגשגה בספרד (שם היא נודעה בשם "Krausismo", "קראוסיסמו") מכיוון שהיא מכילה אלמנטים שהיו מאוד מושכים - באותה תקופה - למעמדות מגוונים של אנשים. קראוסיזם בספרד היה פופולרי ומוצלח, יותר כתנועה תרבותית רחבה ולא כצורה מיוחדת של קוסמו-תאולוגיה. כתנועה תרבותית היא הדגישה את הרציונליזם המדעי, בשילוב עם רוחניות נוצרית, מחויבות ליברלית לחופש הפרט והתנגדות לפריבילגיות ולכוח שרירותי.[4] אינטלקטואלים ספרדים שהושפעו מקראוזה כוללים את פרנסיסקו חינר דה לוס ריוס (אנ') (1839–1915) וגומרסינדו דה אסקארטה (אנ') (1840–1917). בנוסף, השפעתו של קראוזה התרחבה לאמריקה הלטינית, שם עבודתו השפיעה על איפוליטו איריגוז'ן (1852–1933), חוסה באטייה אי אורדונייס (אנ') (1856–1929) וחואן חוסה ארוולו (אנ') (1904–1990).[5] ריצ'רד גוט (אנ') טען כי קראוזה השפיע על חוסה מארטי (1853–1895), פידל קסטרו (1926–2016) (באמצעות מארטי והוגים קובנים אחרים), וצ'ה גווארה (1928–1967) (באמצעות השפעתו של איריגוז'ן).[6]
כתבים נבחרים עריכה
- Krause, Karl Christian Friedrich: Ausgewählte Schriften. Edited by Enrique M. Ureña and Erich Fuchs. Stuttgart: Frommann-Holzboog, ISBN 978-3-7728-2340-4.
- Vol. 1: Entwurf des Systemes der Philosophie. Erste Abtheilung enthaltend die allgemeine Philosophie, nebst einer Anleitung zur Naturphilosophie. Ed. by Thomas Bach and Olaf Breidbach. 2007, ISBN 978-3-7728-2341-1.
- Vol. 2: Philosophisch-freimaurerische Schriften (1808-1832). Ed. and introduced by Johannes Seidel, Enrique M. Ureña and Erich Fuchs. 2008, ISBN 978-3-7728-2342-8.
- Vol. 3: Vermischte Schriften. 2014, ISBN 978-3-7728-2343-5.
- Vol. 5: Das Urbild der Menschheit. Ein Versuch. Dresden 1811. 2017, ISBN 978-3-7728-2345-9.
- Das System der Rechtsphilosophie (Leipzig: F. A. Brockhaus, 1874)
לקריאה נוספת עריכה
- Göcke, Benedikt Paul (born 1981): The Panentheism of Karl Christian Friedrich Krause (1781-1832). From Transcendental Philosophy to Metaphysics.Peter Lang, New York. ISBN 978-3-631-74689-9
- Orden Jiménez, Rafael Valeriano (born 1965): (1998) El Sistema de la Filosofía de Krause. Génesis y desarrollo del panenteísmo. UPCo, Madrid (Spain). ISBN 84-89708-30-4.
- Göcke, Benedikt Paul: "Alles in Gott? Zur Aktualität des Panentheismus Karl Christian Friedrich Krauses." Regensburg: Pustet Verlag, ISBN 978-3791724300
- Göcke, Benedikt Paul: "Gott und die Welt? Bemerkungen zu Karl Christian Friedrich Krauses System der Philosophie" In: Theologie und Philosophie. Vol. 87 (1). 25-45. 2012
- Göcke, Benedikt Paul. "On the Importance of Karl Christian Friedrich Krause's Panentheism." In: Zygon. Vol. 48 (2). 364-379. 2013
- Ward, Thomas (born 1953): (2004) La teoría literaria. Romanticismo, krausismo y modernismo ante la globalización industrial University, Mississippi: Romance Monographs, No. 61. ISBN 1-889441-14-7.
- Stoetzer, Otto Carlos (June 28, 1921 - March 25, 2011): Karl Christian Friedrich Krause and his Influence in the Hispanic World (Köln: Böhlau, 1998) ISBN 3-412-13597-6
קישורים חיצוניים עריכה
- קרל כריסטיאן פרידריך קראוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים עריכה
- ^ הרצאות על אמיתות היסוד של המדע והקשר שלהם לחיים. בנוסף להצגה קצרה והערכה של המערכות הקודמות של הפילוסופיה, במיוחד אלה האחרונות מקאנט, פיכטה, שלינג והגל, ומשנתו של יאקובי.
הערות שוליים עריכה
- ^ Philip Clayton, "Panentheisms East and West", Sophia 49 (2) (June 2010), p. 183.
- ^ Birnbacher D. (1998) Legal Rights for Natural Objects a Philosophical Critique. In: Morscher E., Neumaier O., Simons P. (eds) Applied Ethics in a Troubled World. Philosophical Studies Series, volume 73. Springer, Dordrecht.
- ^ Dierksmeier, Clause (2020). "Krause on Animal Rights and Ecological Sustainability". Rechtsphilosophie. 1: 5–19. doi:10.5771/2364-1355-2020-1-5.
- ^ Heywood, Paul (2003). Marxism and the Failure of Organised Socialism in Spain, 1879-1936. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 21–23. ISBN 9780521530569.
- ^ Delaney, Jeane Hunter (בפברואר 2001). "Karl Christian Friedrich Krause and His Influence in the Hispanic World (review)". Hispanic American Historical Review. Duke University Press. 81 (1): 176–178. doi:10.1215/00182168-81-1-176.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Gott, Richard (2002). Karl Krause and the Ideological Origins of the Cuban Revolution (PDF). University of London Institute of Latin American Studies Occasional Papers. London: Institute of Latin American Studies. ISSN 0953-6825.