ראובן כץ

רב של פתח תקווה וראש ישיבת פתח תקווה ומחבר שו"ת "דגל ראובן"
(הופנה מהדף ראובן כ"ץ)

הרב ראובן הכהן כץ (א' באייר ה'תר"מ, 12 באפריל 1880 - י"ז בחשוון ה'תשכ"ד, 3 בנובמבר 1963) היה רבה של פתח תקווה במשך מעל שלושים שנה, ראש ישיבת פתח תקווה ומחבר שו"ת "דגל ראובן" וספרים נוספים. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת ה'תש"י.

ראובן כץ
לידה 12 באפריל 1880
א' באייר ה'תר"מ
אולשאן שבפלך וילנה
פטירה 3 בנובמבר 1963 (בגיל 83)
י"ז בחשוון ה'תשכ"ד
מקום קבורה בית הקברות סגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות פתח תקווה
תקופת הפעילות ? – 3 בנובמבר 1963 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק רבנות
תפקידים נוספים כתיבת ספרות תורנית
חיבוריו דגל ראובן, דודאי ראובן, שער ראובן
צאצאים אברהם יצחק כץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הרב קוק לספרות תורנית (1950) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו

עריכה

נולד באולשאן (כיום הלשאני) שבפלך וילנה[1] בליטא (כיום בבלארוס) לרבי שמעון, תלמיד חכם שעסק במסחר וגולדה[2]. בגיל 11 היה בקי במסכתות שבת ובבא קמא, כאשר נתקבל לישיבת אושמנה. משם עבר לישיבת איויא, בה נעשה בר מצווה, וב"דרשת הבר מצווה" שלו נשא פלפול מחידושיו, שהפליאו את גדולי המקום. מאיויא עבר לישיבת מיר, ובגיל 15 התקבל לישיבתו של החפץ חיים בראדין. לאחר שנה עבר ללמוד בישיבת כנסת ישראל בסלובודקה ונודע בכינוי "העילוי מאולשאן". בשנת תרנ"ז היה בגרעין המייסד של ישיבת סלוצק, שם למד מספר שנים אצל הרב איסר זלמן מלצר עם הפסקות בקובנה ובקלם כדי לבקש מוסר מפיו של רבי יצחק בלזר[1]. בשנת תרס"ג עבר לווילנה ללמוד בחבורה אצל מנהיג הדור, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, שם[1] התחתן עם רייכל, בתו של הרב אברהם יצחק משכיל לאיתן, רבה של חסלביץ[2], ובחסותו התמחה אצל גדולי הדור בפסיקה הלכה למעשה, והוסמך להוראה על ידי הרבנים אליהו ברוך קמאי (רבה של מיר), אלעזר רבינוביץ (רבה של מינסק), ומרדכי רוזנבלט (רבה של סלונים)[3]. בשנת תרס"ה[3], אחר פטירת חותנו[1], קיבל על עצמו את הרבנות בעיר סלוב שבפלך מינסק, ובין השנים תרס"ט-תרפ"ג היה הרב של אמדור. במהלך מלחמת העולם הראשונה עמד בראש ועד הצדקה המקומי ובראש ועד העזרה של הג'וינט במחוז גרודנו[4] ובראש מפעלי החינוך התורתיים[1]. בימי שבתו באמדור בשנת תרפ"ג[5] הוציא את ספרו הראשון, שו"ת "דגל ראובן". באותה שנה קיבל על עצמו את רבנות סטוויסקי בה הוציא לאור את ספרו "דודאי ראובן" חלק א' על התורה. היה פעיל בוועד הישיבות תחת הנהגתו של הרב חיים עוזר[1][5].

בשנת תרפ"ט יצא, בהוראת החפץ חיים, לשליחות למען ישיבת ראדין של החפץ חיים בארצות הברית[6], וכיהן כרב בניו ג'רזי במשך שלוש שנים והיה סגן נשיא אגודת הרבנים בצפון אמריקה. בשנת תרצ"ב עלה לארץ ישראל לקבל על עצמו את רבנות פתח תקווה ואת ראשות ישיבת לומז'ה בעיר[7][8]. בפתח תקווה הוציא לאור שני חלקים נוספים של השו"ת שלו "דגל ראובן" (שנוספו על החלק הראשון שיצא לדפוס עוד בשנת תרפ"ג ושזכה למהדורה שנייה בשנת תרפ"ט[5]). במקביל לתפקידו בפתח תקווה כיהן במועצת הרבנות הראשית[9].

הרב כץ היה איש אגודת ישראל ותלמידו של הרב חיים עוזר שלא נחשב לציוני[10], אולם משעלה לארץ ישראל ובהשפעתו של הרב קוק התייחס באהדה רבה ליישוב הארץ וניסה לקרב בין החרדים לדתיים לאומיים[11]. בשנת תשי"ט כתב בקובץ התורה והמדינה: "בדורנו אשר זכינו לאתחלתא דגאולה, אשר היהודים יסדו וכוננו מדינה עצמאית, בעזהי"ת, חובה כפולה ומכופלת מוטלת להתקין את יסודות המדינה הזו על פי מקורות ישראל ורוחו".[12] בשנת תשכ"א פרסם בין רבנים אחרים ברכות לארגון הפועל המזרחי, לרגל 40 שנה להיווסדו[13].

בשנת תשי"ד התאלמן מאשתו הראשונה וכעבור ארבע שנים נישא בשנית לפני, אלמנתו של המקובל הירושלמי אלעזר קניג.

נפטר בי"ז בחשוון תשכ"ד. על שמו רחובות בשם "דגל ראובן" בירושלים ובפתח תקווה (בעבר היה הרחוב בפתח תקווה קרוי על שמו - רחוב "ראובן כץ", אך כיוון שבסמוך אליו יש רחוב על שם מיכל לייב כץ, שונה שם הרחוב ל"דגל ראובן" כדי למנוע בלבול). כמוכן עשרות שנים היה כולל על שמו דגל ראובן בפתח תקווה בראשות נכדו הרב חיים עוזר כץ, כיום בית הכנסת נקרא על שמו דגל ראובן

משפחתו

עריכה

לרב כץ היו שמונה ילדים, ארבעה בנים בארצות הברית ושני בנים ושתי בנות בישראל[14].

ספריו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • הגאון רבי ראובן כ"ץ שליטא (תולדותיו ופעליו), ב-"קול סיני", גיליון ט' כרך ב', סיון תשכ"ג, ע' 236-238.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה