בית חנינא
בית חנינא (בערבית: بيت حنينا) היא שכונה ערבית גדולה בצפון ירושלים, וגם שמו של כפר פלסטיני סמוך (ממערב לשכונה) בתחום הרשות הפלסטינית, שאינו נכלל בתחומי ירושלים. ב-2014 התגוררו בשכונה 34,500 בני אדם[1].
 | |
| מראה בבית חנינא | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| שטח | 16.3 קמ"ר |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 780 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בשכונה | 34,500 (2014) |
| קואורדינטות | 31°49′50″N 35°12′58″E / 31.830555555556°N 35.216111111111°E |
היסטוריהעריכה
הוצע לזהות את הכפר בית חנינא עם עֲנִיָּה המקראית, הנזכרת בחזון מסע סנחריב לירושלים – או עם עֲנַנְיָה המקראית, עיר שהתיישבו בה עולי בבל מבני בנימין.[2][3]
ברישום מס עות'מאני מ-1596 נכללת בית חנינא כחלק מנפת ירושלים, עם 28 בתי אב. ברישום גרמני משנת 1870 לערך נזכרת בית חנינא ככפר עם 28 בתים ו-240 תושבים[4]. סקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1881 מתאר את בית חנינא "כפר בגודל בינוני עם בתי אבן, העומד על אדמה סלעית מאוד ברכס שבין שני עמקים. הוא מוקף בעצי זית, ויש לו מספר מעינות במרחק מה מערבה. יש גם כרמים בכפר"[5].
בתקופת המנדט הבריטי גדלה משמעותית אוכלוסיית הכפר, ו-1945 הגיעה אוכלוסייתו לכדי 1,590 נפש[6]. הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות הותירו את הכפר בשליטת ממלכת ירדן. בתקופה זו רבים מתושבי הכפר היגרו לארצות חוץ, מרביתם לארצות הברית ואמריקה הלטינית. מאידך, התיישבו בכפר פליטים רבים שהגיעו מסביבות יפו.
בשנות השלטון הירדני החלו בני הכפר לבנות בתים על האדמות המזרחיות של הכפר, שגבלו בכביש ירושלים-רמאללה משני עבריו ואזור זה, שנקרא "בית חנינא החדשה", קיבל אופי עירוני יותר. עם זאת, תחת השלטון הירדני לא נכלל החלק העירוני של בית חנינא בתחום השיפוט של מזרח ירושלים. בית חנינא נחשבה פרבר אמיד של ירושלים הירדנית והתגוררו בה שרים, חברי בית הנבחרים הירדני, אנוור אלח'טיב, מושל מחוז ירושלים, ראש העירייה הירדני רוח אלח'טיב, וכן משפחת דג'אני העשירה, ומשפחת אלקטב האמידה, שבביתה התגורר חוסיין, מלך ירדן בביקוריו בירושלים.
עם איחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים נכללה "בית חנינא החדשה" בתוך שטחה המוניציפלי של ירושלים היות ששכנה על הדרך שהובילה אל שדה התעופה עטרות שהוחלט לספחו לשטח העיר, אך הכפר בית חנינא המקורי נותר מחוץ לשטחה המוניציפלי של העיר המאוחדת והשתייך, בתקופת הממשל הצבאי הישראלי בשטחים ובתקופת המנהל האזרחי, לנפת רמאללה. תושבי בית חנינא החדשה קיבלו תעודת זהות ישראלית והחלה בו תנופת איכלוס מרשימה. כך התפשטה שכונת בית חנינא עד שכונת שועפאט בדרום, נווה יעקב ופסגת זאב במזרח ואזור התעשייה עטרות בצפון. משרדי הצלב האדום עברו אז לבית חנינא.
מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ובעקבות בניית גדר ההפרדה בקטע "עוטף ירושלים", החלה השכונה להתנתק מתפקידה המסורתי כמחברת בין ירושלים לרמאללה, וקיבלה ציביון עירוני יותר המחובר למרכז ירושלים מבחינת שירותים, לימודים, מסחר ותעסוקה. הגדר גם יצרה הפרדה בין הכפר המקורי בית חנינא ("בית חנינא אל-בלד"), שנותר מחוץ לה, לבין שכונת בית חנינא (בית חנינא החדשה - "בית חנינא אל ג'דיד") שנכללה ב"עוטף ירושלים". תושבים רבים עברו לבית חנינא החדשה בכדי להשיאר בצידה הישראלי של גדר ההפרדה[7]. הכפר הפלסטיני בית חנינא משתייך, מאז הסכמי אוסלו, לנפת אל-קודס של הרשות הפלסטינית ואוכלוסייתו כ-1,000 תושבים.
בשנת 1998 נחנך כביש חדש - "דרך האלוף נרקיס" - הממשיך את שדרות בר-לב לכיוון בית חנינא, פסגת זאב ונווה יעקב. בנוסף הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים שנחנך ב-2011 עובר בשכונה. קו הרכבת הפך למטרה קבועה ליידוי אבנים. ביולי 2013 התפרסם שנמצאו באזור שרידי דרך רומית עתיקה.
בשכונה זו בית השבעה בו מתגוררות מספר משפחות יהודיות.
לקריאה נוספתעריכה
- אלי שילר (עורך), ירושלים הבנויה, קוי יסוד בהתפתחות ירושלים, אריאל, כתב עת לידיעת הארץ, מרץ 1986
- אורי שטנדל, השכונות הערביות במזרח ירושלים
קישורים חיצונייםעריכה
- מידע על אתר בית חנינא, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- מיפוי שכונת בית חנינא, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2014
- שכונת בית חנינא באתר עיריית ירושלים
הערות שולייםעריכה
- ^ שכונת בית חנינא באתר עיריית ירושלים, 30.11.2014
- ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך ומטח, 2010
- ^ באותו מקור כתוב בסוגריים: דלמן, אולבריט וקלין מזהים את ענניה עם הכפר אל עיזריה
- ^ Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins
- ^ The survey of western Palestine : memoirs of the topography, orography, hydrography, and archaeology
- ^ palestineremembered.com
- ^ דני רובינשטיין, 500 דולר בחודש לדירת מרתף קטנה, העיקר לגור בירושלים, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2003
