ריצ'רד ערמון

ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ריצ’רד ערמון (קסטנבאום) (נולד ב-12 בדצמבר 1933) הוא בנקאי ומנהל ישראלי. היה מנכ"ל ויו"ר הסנה חברה לביטוח, יו"ר גמול חברה להשקעות, יו"ר קרן ברל כצנלסון ועוד.

ריצ'רד ערמון
אין תמונה חופשית
לידה 12 בדצמבר 1933 (בן 86)
בוקרשט, רומניה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד, גדל והתחנך בבוקרשט, רומניה, שם התגורר גם בזמן מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נרצחו אחדים מבני משפחתו בטרנסניסטריה ובאושוויץ. בהיותו נער עבד כפועל תעשייה במשך ארבע שנים, עד סמוך לעלייתו ארצה.

למד טכנאות חשמל בבוקרשט, ומשפטים באוניברסיטת "פרחון" בבוקרשט. לאחר עלייתו למד מדעי המדינה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר עלייתו עבד בקיבוץ גבעת ברנר שם למד באולפן במשך תשעה חודשים. עבד כפועל במפעלי אמקור במשך ארבע שנים. בשנת 1962 היה לפעיל קליטת עלייה במעברות ג'סי כהן ומפדה בחולון. לחם במלחמות ששת הימים ויום כיפור כחייל בחיל רגלים, והשתתף ונפצע בקרב אום כתף.

בשנת 1964 פגש את יעקב לוינסון אשר מונה כמנהל המחלקה הכלכלית של חברת העובדים. לוינסון המליץ עליו וערמון התקבל כאחראי על האשראי בגמול חברה להשקעות – החברה המרכזית של קופות הגמל וקרנות הפנסיה. תוך כדי עבודתו למד את מקצוע הבנקאות. כאשר פעילות גמול התמזגה עם בנק הפועלים מונה כאחראי על האשראי בקבוצת בנק הפועלים. שימש בתפקידו זה עד יולי 1988.[1]

באוגוסט 1988, אחרי לחצים בלתי פוסקים מטעם מזכיר ההסתדרות ישראל קיסר, נבחר כמנכ"ל ולאחר מכן כיו"ר מועצת המנהלים של חברת הביטוח הסנה שהייתה במצב קריטי. ערמון פעל לשיקום ובנייה מחדש, וצמצום היקף הפעילות של הסנה. כעבור ארבע שנים, עם תום תהליך השיקום, עזב את הסנה.

באותה תקופה שימש גם יועץ חיצוני של מספר חברות.

באוקטובר 1989 התבקש להחליף את אבא אבן כיו"ר מועצת המנהלים של קרן ברל כצנלסון. הוא שימש בתפקיד זה 13 שנים. כשהגיע לקרן היא הייתה במצב של קריסה, עם חובות אדירים. לאחר שיקום הקרן הקים את המרכז הרעיוני, שבו עסק במחקר עם מומחים ובקיום דיון ציבורי לשם גיבוש של הבסיס הרעיוני לתנועת העבודה. ערמון גרם לשחרור מכללת בית ברל מהתלות במפלגה והפכהּ למוסד עצמאי.[2]

בשנת 1992 נבחר כיו"ר מועצת המנהלים של גמול חברה להשקעות. הוא שימש בתפקיד זה תשע שנים, שבמהלכן שחרר את החברה מתלותה בבנק הפועלים וחברת העובדים. באישור שר האוצר דן מרידור ומנכ"ל משרד האוצר דוד ברודט בנה את החברה כחברה ציבורית והנפיק אותה בבורסה לניירות ערך. לאחר גמר התהליך עזב ערמון את גמול.

לאחר המהפכה ברומניה בסוף שנת 1989 החל ערמון בפעילות עסקית שם. בשנת 1991 ביקר אצל נשיא רומניה בראש קבוצה של ישראלים וביניהם המשקיע יונה גולדרייך וקבוצה של אנשי עסקים רומנים. ריצ’רד ערמון הקים שם את הבנק המסחרי הראשון (לאחר המהפכה) בשותפות של הון זר ורומני. לאחר ארבע שנים, אף על פי שהוצע לו לקבל 10% ממניות הבנק על מנת להמשיך בניהולו, סירב בשל סכסוך שהתגלה בקבוצה הישראלית.

הקים את לשכת המסחר ישראל-רומניה, במסגרתה ארגן מפגשים רבים של אנשי עסקים ישראלים ורומנים בהשתתפות ראשי ממשלה ונשיאים רומנים.[3][4]

ערמון מונה כקונסול הכבוד הראשון של רומניה הפוסט-קומוניסטית במדינת ישראל. ב-2002 קיבל אות כבוד מנשיא רומניה בדרגת קומנדור.

היה חבר במועצות המנהלים כלל (ישראל), כלל (תעשיות), כלל (סחר), מפעלי נייר חדרה, אלקטרה, אלקנית, א. דורי, הרשות לעסקים קטנים, חברות בנות של חברת העובדים, קבוצת בנק הפועלים, אמות השקעות-ליסינג מקרקעין, בנקים שונים בארץ ובחול ועוד. שימש כמ"מ יו"ר דירקטוריון הבנק לפיתוח התעשייה ויו"ר ועדת האשראי של הבנק.[5]

בשנת 1961 התחתן עם רינה רירי (שנפטרה בשנת 2013). נולדו להם שני ילדים. ערמון מתגורר בתל אביב.

הערות שולייםעריכה