ויקיפדיה

דן מרידור

פוליטיקאי ישראלי

דן מרידור (נולד ב-23 באפריל 1947) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. כיהן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל מטעם סיעות הליכוד ומפלגת המרכז. עורך דין במקצועו.

דן מרידור
מרידור, 2017
מרידור, 2017
לידה 23 באפריל 1947 (בן 76)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מפלגה תנועת החרות, הליכוד, מפלגת המרכז עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הליכוד, הליכוד-גשר-צומת, מפלגת המרכז
בן או בת זוג ליאורה מרידור עריכת הנתון בוויקינתונים
שר המשפטים ה־11
22 בדצמבר 1988 – 13 ביולי 1992
(3 שנים ו־29 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
שר האוצר ה־15
18 ביוני 1996 – 20 ביוני 1997
(שנה)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
סגן ראש הממשלה והשר לענייני מודיעין ה־1
31 במרץ 2009 – 18 במרץ 2013
(4 שנים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
13 באוגוסט 1984 – 17 בפברואר 2003
(18 שנים)
24 בפברואר 2009 – 5 בפברואר 2013
(4 שנים)
כנסות 11 - 15, 18
מזכיר הממשלה ה־7
4 באפריל 1982 – 23 בספטמבר 1984
(שנתיים ו־24 שבועות)
תחת ראש הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
אות אביר איכות השלטון (1995) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרידור, בנו של מנהיג אצ"ל אליהו מרידור, איש הליכוד, היה מזכיר הממשלה תחת ראשי הממשלות מנחם בגין ויצחק שמיר, לאחר מכן כיהן בתור שר המשפטים, שר האוצר, השר לענייני מודיעין וסגן ראש הממשלה. בתפקידו כשר המשפטים קידם את חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בהיותו שר האוצר התנגד לביטול רצועת האלכסון ובהמשך היה מראשי מפלגת המרכז. הוא כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת והתריע מפאת חוסר מוכנות של צה"ל בשנים שקדמו למלחמת לבנון השנייה. לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה שב לשורות הליכוד אך עימותים חוזרים ונשנים מול ראש הממשלה בנימין נתניהו הובילו לפרישתו מהפוליטיקה כעבור מספר שנים.

למרידור מוניטין ותדמית של איש מרכז מתון היכול להבין לליבם של שני צדי המתרס. יחסי העבודה הטובים שלו קנו לו תשבחות ממגוון זרמים בפוליטיקה הישראלית ובמשך שנים היו שטיפחו וייעדו אותו לתפקיד ראש הממשלה, הבולט שבהם היה מנחם בגין[1]. הוא מצדד בולט במערכת המשפט הישראלית ואף היה מועמד לתפקיד שופט בית המשפט העליון.

ביוגרפיה עריכה

ראשית דרכו עריכה

מרידור נולד ב-1947 בירושלים, בנם הבכור של אליהו מרידור, עולה מרוסיה, מראשי האצ"ל, לימים חבר הכנסת מטעם תנועת החרות וגח"ל ושל רעננה מרידור (לבית טננבלט), עולה מאוסטריה, פרופסור חבר בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית. למרידור אח ושתי אחיות: פרופ' חגית הורביץ, לשעבר מנהלת מחלקת הילדים בבית החולים ביקור חולים, ד"ר אביטל דרמון, מנהלת היזמה למחקר יישומי בחינוך, וסלי מרידור, לשעבר יו"ר הסוכנות היהודית ושגריר ישראל בארצות הברית. הוריו היו חברים קרובים של משפחת בגין ובילדותו גדל בשכונת רחביה, לצד משפחות נתניהו, ריבלין, נאור ונוספים, שלימים יישאו בתפקידי מפתח בהנהגת הליכוד והמחנה הלאומי[2]. הוריו ניסו להביא אותו לתנועת הנוער של בית"ר, אך הוא העדיף להצטרף לתנועת הצופים, שם התיידד עם יוסי אחימאיר ועוזי לנדאו[3].

התגייס לצה"ל בשנת 1965 ומויין לקורס טיס ממנו הודח לאחר כחודשיים ומויין מחדש לחיל השריון. לחם במלחמת ששת הימים כמפקד טנק בחזית סיני בפלוגתו של שמאי קפלן. השתתף במבצע קיתון 10. לחם במלחמת יום הכיפורים בדרום רמת הגולן. במהלך המלחמה הטנק שבו לחם נפגע ומרידור נפצע בידו ופונה לבית חולים. זמן קצר לאחר המלחמה ולאחר שהחלים נשלח לקורס קצינים ולחם כמ"מ במלחמת ההתשה במובלעת הסורית. הוא סיים את שירותו בדרגת סרן.

סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית והוסמך כעורך דין. כמו רבים אחרים מבני המשפחה הלוחמת, מרידור המשיך את דרכו של אביו. אימו העידה עליו: "הרי כל החיים הוא [דן] רק חיקה את אבא שלו, דן העריץ את אבא שלו מהיום שנולד, הוא המשיך את דרכו של אביו[4]." בעת לימודיו היה פעיל בתא הסטודנטים של תנועת החרות ואחד ממנהיגיו של התא. כסטודנט השתתף בליל הסדר במלון פארק בחברון, שהיה צעד ראשון לחידוש היישוב היהודי בחברון[5]. לאחר תום לימודיו עבד כעורך דין, והיה שותף במשרד עורכי דין עם יעקב נחושתן[6]. ב-1970, לבקשתו הפרטית של בגין, עלה לנאום בכנס מרכז חרות, ביקר את תוכנית רוג'רס וקרא לסיעת גח"ל לפרוש מממשלת ישראל החמש עשרה בראשות גולדה מאיר והמערך[7]. זמן קצר לאחר מכן, חרות אכן פרשה מהממשלה על רקע התוכנית.

קריירה פוליטית עריכה

דן מרידור הצטרף אל הליכוד ואל תנועת החרות, בעקבות אביו, שהיה ממייסדיה של תנועת החרות וח"כ מטעמה. בשנת 1977 התמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת אך לא נבחר[6]. בשנת 1981 מונה למליאת רשות השידור[8] ובשנים 1982–1984 שימש כמזכיר הממשלה בעת כהונות ממשלת ישראל התשע עשרה בראשות מנחם בגין, וממשלת ישראל העשרים בראשות יצחק שמיר. כתוצאה ממלחמת לבנון הראשונה, השתנה יחסו של מרידור כלפי אריאל שרון, והוא ראה בו אדם שהוליך שולל את בגין לתוך הבוץ הלבנוני. בכך החל קרע פוליטי פנימי בתוך הליכוד, בין שרון לבין "הנסיכים", בני המשפחה הלוחמת ומרידור ביניהם, שנמשך שנים רבות[9].

בעקבות טבח סברה ושתילה הוקמה ועדת כהן לחקר אחריותם של בכירי הדרג המדיני-ביטחוני במחדל שאפשר את הטבח, ובמסגרת החקירות של הוועדה מרידור ייצג את ראש הממשלה בגין[10]. במהלך שנת 1983, בין היתר כתוצאה מההתבוססות הצבאית בבוץ הלבנוני ומות רעייתו, ראש הממשלה בגין שקע בדיכאון והתקשה לתפקד ולמלא את תפקידו בניהול היום-יומי של המדינה, עד שבאוגוסט הכריז "איני יכול עוד" ופרש. בחודשים שקדמו לפרישתו, מיעט להתעסק בניהול המדינה ואת החלל שהותיר מילאו בעיקר מזכיר הממשלה מרידור והמזכיר הצבאי עזריאל נבו, לצד ראש הלשכה יחיאל קדישאי. כאשר פרש, בגין סירב להגיש את מכתב התפטרותו לנשיא המדינה חיים הרצוג, ומרידור הגיש לנשיא את מכתב ההתפטרות במקומו[11].

בשנת 1984 התמודד שוב על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, והפעם היה פעיל יותר בפנייה לחברי מרכז תנועת החירות במטרה להשיג קהל תומכים. הוא נבחר לפאנל של 35 מועמדים של תנועת החירות, ואף על פי שלא נבחר לשביעיות הוצב ברשימה המשותפת במקום ה-35, ממנה נבחר לכנסת[6]. באותה העת התפלג הליכוד לשלוש מחנות מרכזיים: המחנה שמיר-ארנס, מחנה דוד לוי ומחנה שרון. מרידור, כמו רוב הנסיכים, השתייך למחנה שמיר-ארנס, כאשר ראש הממשלה שמיר פועל לקדם אותו למשרת שר[12]. בכנסת ה-11 כיהן כיושב ראש של ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח, ושל ועדת המשנה לחקיקת ביטחון. במסגרת הוועדה לתפיסת הביטחון גיבש מסמך לעדכון תפיסת הביטחון אותו הגיש לרמטכ"ל.

כאמור, מרידור, כמו גם "נסיכים" אחרים בשורות הליכוד, בני המשפחה הלוחמת, קודמו וטופחו בידי שמיר לעמדות שרים, וכך שמיר מינה את מרידור, ב-1988, לשר המשפטים. לאורך כהונת הכנסת ה-12 כיהן כשר המשפטים, הן בממשלת האחדות השנייה והן בממשלה הצרה של שמיר לאחר התרגיל המסריח. בין השנים 1988–1990 לקח חלק בקידום חקיקתם של שני חוקי יסוד שנחקקו בשנת 1992. מרידור, כמו גם משפטנים אחרים שישבו בשורות הכנסת, כגון אוריאל לין ואמנון רובינשטיין, רצו לקדם חוק יסוד שיבטיח את חירויות האזרח בישראל. ב-1990 קידם טיוטה להצעה שכזאת, אך היה עליו לגנוז אותה עקב "התרגיל המסריח"[13]. הוא המשיך לפעול ולקדם חקיקה מסוג זה על אף התנגדות נחרצת מצד הסיעות החרדיות[14]. כתוצאה מכך קידם הידברות עם הסיעות הדתיות והחרדיות כדי להגיע לעמק השווה. לבסוף, בתחילת 1992, דרך משא ומתן עם יצחק לוי, יוסף עזרן ואברהם רביץ, הגיע להסכמה עם הסיעות הדתיות והחרדיות לגבי החקיקה, וקידם את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בו הועלה לראשונה על הכתב באופן רשמי שישראל היא "מדינה יהודית ודמוקרטית". את החוק תיאר כ"גולת הכותרת של פעילותי כמשפטן"[15]. כדי להבטיח את מעמדם של זכויות האדם הטבועות בחוק היסוד, ניתן לו מעמד מיוחד, לפיו כל חוק הסותר אותו בטל (אלא אם כן הוא עונה על דרישות מיוחדות הקבועות בתוך חוק היסוד). בפסק דין בנק המזרחי, בית המשפט העליון פירשן זאת כך שלחוק היסוד יש מעמד של חוקה - שהוא עומד מעל לחוקים רגילים - ולפיכך בסמכות בית המשפט העליון לבטל חוקים הסותרים את אותו חוק יסוד. התהליך, שכונה בפי שופט בית המשפט העליון אהרן ברק "המהפכה החוקתית", היה למטרה המקורית של מרידור ושאר הוגי החקיקה, כך שבית המשפט העליון יגן על זכויות האזרח בעזרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובהמשך גם חוק יסוד: חופש העיסוק, שניתן לו מעמד שווה.

נוכח האינתיפאדה הראשונה, ניסח מרידור תקנות מעודכנות לפתיחה בירי התואמות את עקרונות המשפט הבינלאומי ואמנות ז'נבה בפרט. בתפקידו כשר המשפטים קידם את מינויה של דורית ביניש לפרקליטת המדינה[16], וקידם, בין היתר, את מינויו של מישאל חשין לשופט בית המשפט העליון[17]. הוא תמך בקיצור מאסרם של פעילי המחתרת היהודית שהורשעו בטרור ובסיוע לטרור נגד ערבים בשטחים[18]. מרידור התנגד לצירוף סיעת מולדת לממשלת ישראל העשרים וארבע, מתוך התנגדות למצע ה"טרנספר" שקידמה הסיעה. הוא תמך בקיומה של ועידת מדריד, ופעל לשכנע את ראש הממשלה שמיר בנכונותו של שליט סוריה הרודן חאפז אל-אסד להיכנס למשא ומתן לשלום עם ישראל[19]. מרידור, נאמן לאידאולוגיה הרוויזיוניסטית של זאב ז'בוטינסקי, אמר: ”בתנועת החרות, היה דבר נוסף שווה ערך לשלמות ארץ ישראל, והוא החיבור לז'בוטינסקי: צדק ושוויון [...] האדם מעל המדינה. המדינה עבור האדם. היחיד הוא נזר הבריאה.”[20]

בכנסת ה-13 היה יושב ראש ועדת משנה לעניין הצעת חוק החברות וחבר הוועדה לבחירת שופטים. הפסד הליכוד בבחירות לכנסת השלוש עשרה הביא את מרידור לאופוזיציה, והובילה לבחירות חדשות להנהגת הליכוד לאחר פרישת שמיר. גם שמיר וגם בגין בזמנו, הביעו את הערכתם כלפי מרידור וטענו כי הוא מועמד מתאים לרשת בבוא הזמן את ראשות הליכוד וראשות הממשלה, אך מרידור עצמו לא התמודד להנהגת המפלגה וב-1993 נבחר בנימין נתניהו לתפקיד. מרידור התנגד להסכמי אוסלו, אך נחרד נוכח האלימות וההסתה שהופנו נגד רבין וממשלתו, והדיר רגליו מהפגנות שארגן הליכוד נגד אוסלו[21]. בהפגנת הימין בכיכר ציון נגד יצחק רבין והסכם אוסלו ב', בתקופה שקדמה לרצח רבין, עזב מרידור בהפגנתיות את הכיכר[22]. לאחר רצח רבין, רבים בציבור האשימו את הליכוד בראשות נתניהו בהסתה לרצח, ועלתה האפשרות להחליף את נתניהו במרידור כמועמד לראשות הממשלה. אלא שנתניהו אושש את מעמדו, בין היתר בתמיכת שרון, שהתנגד נחרצות למינוי של מרידור ליו"ר הליכוד, והנהיג את המפלגה לניצחון צמוד בבחירות לכנסת הארבע עשרה[23].

בכנסת ה-14 בממשלתו של בנימין נתניהו מונה לשר האוצר, וכיהן בתפקיד במשך שנה, עד ל-20 ביוני 1997. במקור, נתניהו הציע למרידור משרות שר זוטרות, כדי שהלה ידיר רגליו מהממשלה. אך מרידור קבע ביחד עם בני בגין ששניהם יכנסו יחדיו לממשלה או יישארו יחדיו מחוצה לה. רק דרך לחץ זה, שבגין לא יכנס לממשלה, הסכים נתניהו להעניק למרידור את תפקיד שר האוצר. מרידור קידם בכהונתו האצה של תהליך ההפרטה והליברליזציה הכלכלית, תוך כדי צמצום הגירעון התקציבי בתמיכת ראש הממשלה נתניהו. מרידור היה תומך נלהב של הפרטה וליברליזציה כלכלית והתנגד להתערבות הממשלה במשק[15]. בתקופת כהונתו שקל מרידור באופן פומבי להתפטר בעקבות פרשת בר-און חברון, אולם החליט בסוף להישאר בממשלה. הרקע לפרישתו לבסוף היה תמיכתו של נתניהו בנגיד בנק ישראל, יעקב פרנקל, בסכסוך בינו לבין מרידור על מדיניות האלכסון של סל המטבעות[24]. מרידור דרש להשאיר את הרצועה במקומה, בעוד פרנקל קרא לאפשר לכוחות השוק לפעול בעצמם ולהפחית את התערבות הממשלה. הסכסוך היה חלק מיריבות ארוכת שנים בין משרד האוצר לבנק ישראל, שנסוב סביב האחריות של כל אחד מהם למדיניות הפיסקלית והמוניטרית, כאשר עם השנים הפך בנק ישראל לאחראי על המדיניות המוניטרית. חששם של מרידור ומנכ"ל משרדו שמואל סלבין, לפיו ביטול רצועת האלכסון יוביל לכך ששער החליפין יצא מכלל שליטה, התבררה כשגויה[25].

בסוף כהונתה של הכנסת ה-14 ועל רקע התככים בתוך הממשלה, פרש מרידור מהליכוד והכריז על כוונתו לרוץ לראשות הממשלה נגד בנימין נתניהו. לבסוף חבר ליצחק מרדכי, רוני מילוא ואמנון ליפקין-שחק והיה ממייסדיה של מפלגת המרכז, שמטעמה נבחר לכנסת ה-15. במקור, סקרי בחרו ניבאו למפלגתם בין 20 ל-25 מנדטים, אך תוך זמן קצר נקלעו מרידור ומילוא ליריבויות תכופות בשלל נושאים. כדי לישר את ההדורים הסכימו שהרמטכ"ל לשעבר ליפקין-שחקק יהיה מועמד המפלגה לראשות הממשלה, על אף הפער האידאולוגי ביניהם, כאשר ליפקין-שחק הוא תומך הסכמי אוסלו. לשם הצטרפותו של מרדכי למפלגה, דרש את המקום הראשון בה. כך קרה שבבחירות לכנסת החליטה המפלגה לעמיד מטעמה את מרדכי כמועמד לראשות הממשלה, אך כדי למנוע את התפצלות קול מתנגדי נתניהו החליט מרדכי לפרוש מהמרוץ ובכך סלל למעשה את הדרך לניצחונו של אהוד ברק בראשות ישראל אחת, ממשיכת דרכה של מפלגת העבודה. תככים פנימיים בין מנהיגי המפלגה, מרידור, מילוא, ליפקין-שחק ומרדכי, הובילו למפלתה המהירה, ובחירות עצמן היא השיגה שישה מנדטים בלבד והצטרפה לממשלת ישראל העשרים ושמונה בראשות ברק[26].

בכנסת ה-15 כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תוך זמן קצר התנגד מרידור לפעולות ראש הממשלה ברק במשא ומתן מול הפלסטינים, ועבר לתמוך באופוזיציה בראשות שרון. לקראת הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה – 2001, בין ברק לשרון, שנערכו בצל האינתיפאדה השנייה, שרון פרסם תוכנית מדינית. לאחר פרסום התוכנית, מרידור הודיע על תמיכתו במועמדות של שרון, ובכך הביא לסיום היריבות ארוכת השנים בינו לבין שרון וגם איחד למעשה את הקרעים בין סיעות הליכוד שהתפצלו בשלהי ממשלת נתניהו הראשונה לקראת בחירות 1999[27].

בממשלתו הראשונה של אריאל שרון (הממשלה ה-29) שימש מרידור (מ-29 באוגוסט 2001) כשר בלי תיק והיה הממונה בפועל על קהילת המודיעין. בשנת 2002, לקראת סוף כהונתה של הכנסת ה-15 חזר מרידור לליכוד אולם נמנע מלהשתתף בבחירות הפנימיות. מרידור פרש מהחיים הפוליטיים וחזר לעסוק בעריכת דין במשרד חיים צדוק ושות'. כמו כן, הוא התמנה לעמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וליושב ראש הקרן לירושלים[28]. מרידור הביע תמיכה ב"קדימה" בבחירות לכנסת ה-17[29]. לפי פרסומים בתקשורת ציפה לתפקיד בכיר בממשלה, לאחר הבחירות ב-2006, מידידו אהוד אולמרט, אולם בסופו של דבר לא קיבל כל תפקיד. שמו של מרידור גם עלה כמועמד לשופט בבית המשפט העליון בימי כהונת ציפי לבני כשרת המשפטים.

במהלך תקופת כהונתו של משה יעלון כרמטכ"ל, נערך תרגיל מטכ"לי רחב היקף בשם "מגן ארץ" המדמה מלחמה בצפון מול חזבאללה. במהלך התרגיל מרידור דימה את נושא תפקיד ראש הממשלה[30]. מרידור, כמו גם הרמטכ"ל יעלון, הגיעו למסקנה כי צה"ל עומד בפני קשיים חמורים שיפגעו בהתנהלות הכוללת שלו במקרה של הסלמה מול חזבאללה בלבנון. בין היתר עלו קשיים חמורים נוכח תרחישים כגון הסלמת הטרור בשטחים או פתיחת חזית מקבילה ברמת הגולן מול סוריה. מרידור עצמו הציג אזהרות שונות בפני הממשלה לגבי חוסר מוכנות למקרה של הסלמה בצפון, שהתממש בדמות מלחמת לבנון השנייה. רבות מחששותיו ואזהרותיו המקצועיות התממשו במהלך המלחמה. מרידור התנגד להסלמת המאבק לכדי מלחמה, אך מרגע שהסלים, תמך בהמשכו עד ליצירת "תמונת ניצחון" שנועדה לשמר את יכולת ההרתעה הישראלית[31].

 
דן מרידור נפגש עם שר החוץ של ארגנטינה, הקטור טימרמן, בואנוס איירס, נובמבר 2011

ב-9 בנובמבר 2008 הודיע על חזרתו לליכוד ועל התמודדותו בבחירות המקדימות לרשימה המפלגה לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. מרידור ציין את סיבת חזרתו ככישלונה של מפלגת "קדימה" במלחמת לבנון השנייה והצורך להגן על מערכת המשפט מפני ההתקפות עליה[32]. בבחירות המקדימות נבחר למקום ה-17 ברשימת הליכוד לכנסת השמונה עשרה ונבחר לכנסת ה-18 לאחר שהליכוד זכה ב-27 מנדטים. ב-31 במרץ 2009 הושבע כסגן ראש הממשלה והשר לענייני מודיעין והוועדה לאנרגיה אטומית. בבחירות הפנימיות שהתקיימו לקראת הבחירות לכנסת ה-19 נבחר למקום לא ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת.

במסגרת תפקידיו היה מרידור מעורב בענייני ביטחון המדינה והיה אחד מהאחראיים המרכזיים לגיבוש ועדכון תפיסת הביטחון של ישראל. בתחילה כחבר הכנסת בראשות "הוועדה לתפיסת ביטחון" בכנסת, הנפיק ב-7–1986 מסמך בן כ-30 עמודים בנושא, אותו הגיש לרמטכ"ל דן שומרון. פעילות הוועדה הוקפאה ורק כעשור מאוחר יותר, ב-1998 כיהן כראש ועדת משנה לנשק לא קונבנציונלי בוועדה לעדכון תפיסת הביטחון שריכז האלוף (מיל') דוד עברי, מנכ"ל משרד הביטחון, בהוראת שר הביטחון יצחק מרדכי. ב–2004 ריכז וועדת מומחים לעדכון תפיסת הביטחון של ישראל, לבקשת שר הביטחון שאול מופז. הוועדה שהיו בה למעלה מ-15 מומחים הגישה לממשלה ולמשרד הביטחון לאחר עבודת מטה של כשנתיים ב-2006, מסמך בן 250 עמודים, לעדכון תפיסת הביטחון של ישראל.

ב-2008 ייצג את ארקדי גאידמק בפני פרקליטות המדינה. מרידור סיכם עם גאידמק שאם השימוע בעניינו בפרקליטות יעלה יפה ולא יוגש נגדו כתב אישום, שכר הטרחה יהיה 5 מיליון ש"ח, בניגוד לכללי האתיקה האוסרים על קביעת שכר טרחה בהליך פלילי בכפוף להצלחה. נגד מרידור הוגשה קובלנה לבית הדין המשמעתי של לשכת עו"ד, אך הוא זוכה.[33]

 
דן מרידור יחד עם נשיא המדינה בעת הענקת אות הנשיא למתנדב לשנת תשע״ה לארגון משפחות נרצחים ונרצחות

במהלך כהונתו כשר לענייני מודיעין בממשלת ישראל השלושים ושתיים ביקר מרידור בחריפות את ההתקפות מצד חבריו לליכוד על שלטון החוק, ואף איים בפרישה מן מהממשלה אם יתקבלו חוקים המגבילים את פועלו של בית המשפט העליון.

במערכת הבחירות לכנסת התשע עשרה, בשנת 2013, הוצב מרידור במקום לא-ריאלי ברשימת הליכוד, ולא נבחר לכנסת. בסוף אותה שנה אמר בראיון כי סיעת הליכוד מקדמת חקיקה המפלה את ערביי ישראל ואת הפליטים, וכי הם מנסים לקדם מדיניות אפרטהייד. בראיון אמר: "הדבר היחיד שמעניין אותם זה השטחים. זכויות אדם, דמוקרטיה, שוויון – כל זה לא קיים בחשיבה שלהם״[34].

לקראת הבחירות לכנסת העשרים (בשנת 2015), הודיע מרידור כי לא יצביע לליכוד בראשותו של בנימין נתניהו, אך לא הודיע פומבית למי יצביע. לדבריו, בשל מחלוקת מדינית על השליטה ביהודה ושומרון והגילויים האנטי-דמוקרטיים בליכוד[35]. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת הודיע כי יתמוך ברשימת כחול לבן ובבני גנץ לראשות הממשלה, תוך ביקורת חריפה על הליכוד ונתניהו[36][37].

ב-2023 הצטרף למחאה נגד הרפורמה המשפטית וגינה נחרצות את הרפורמה המשפטית בישראל, בטענה כי תקצץ מסמכויותיה של הרשות השופטת ותאפשר לממשלה לתפקד ללא ביקורת וללא מצרים[38].

הערכה עריכה

מרידור היה אחד "הנסיכים" של תנועת החירות ונחשב למקורב למנחם בגין. הוא זכה לתשבחות גם ממחנה השמאל בשל מה שנודע כ"יכולתו לכונן יחסי עבודה וידידות הוגנים עם הכל". בתחילת דרכו הוא היה מזוהה באופן מלא עם עמדות ארץ ישראל השלמה והיה שותף לביקורת נגד התקשורת ששירתה לדבריו את "המערך"[6]. בשנת 2002 הציג מרידור תוכנית להיפרדות משטחי יהודה ושומרון תוך שמירה על גושי ההתיישבות הגדולים[29].

באמצע שנות ה-90 זכה לדמות בתוכנית "החרצופים". דמותו הציגה אותו כמי שנעלם ושאינו עומד על עמדותיו מול ראש הממשלה בנימין נתניהו. היו שייחסו את התפטרותו מתפקיד שר האוצר לניסיון שלו להיפטר מתדמית זו[39].

חיים אישיים עריכה

מרידור מתגורר בירושלים ונשוי לליאורה מרידור, מרצה ומנהלת, עמה נישא במהלך מלחמת יום הכיפורים ולאחר פציעתו בטנק בו לחם. לזוג שלושה בנים ובת. בנו, מתן מרידור, הוא עורך דין עצמאי, היה שותף במשרד עורכי הדין אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'. בנו, שאול מרידור, היה ראש אגף התקציבים במשרד האוצר. בתו חמוטל מרידור היא מנכ"לית פלנטיר ישראל. בנו הצעיר הוא השחקן אבישי מרידור, לשעבר נווט בחיל האוויר[40]. לדן שתי אחיות ואח: פרופ' חגית הורביץ, לשעבר מנהלת מחלקת הילדים בבית החולים ביקור חולים, ד"ר אביטל דרמון, מנהלת היזמה למחקר יישומי בחינוך, וסלי מרידור, שימש כשגריר ישראל בארצות הברית וכיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית. אחיינו הוא אלי הורביץ, איש חינוך ומנכ"ל קרן טראמפ.

בנובמבר 2011, בדירוג "פורבס" של הפוליטיקאים העשירים בישראל, תפס מרידור את המקום השישי עם הון שהוערך ב-30 מיליון ש"ח.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: דן מרידור
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דן מרידור

מכּתביו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אבי שילון, בגין 1992–1913, עם עובד, 2007, עמ' 439
  2. ^ גיל סמסונוב, הנסיכים: כיצד כבשו בני המשפחה הלוחמת את הנהגת המדינה, הוצאת דביר, 2015, עמ' 38
  3. ^ סמסונוב, הנסיכים, עמ' 46
  4. ^ סמסונוב, הנסיכים, עמ' 80
  5. ^ ארנון סגל, "מכאן הכל התחיל", עולם קטן, גיליון חיי שרה 724 תש״ף
  6. ^ 1 2 3 4 רפאל מן, בכנסת כל אדם נוהג לפי טיבו, מעריב, 6 באוגוסט 1984
  7. ^ סמסונוב, הנסיכים, עמ' 129
  8. ^ טובה צימוקי, אנ"ש - גם למליאת רשות השידור, דבר, 13 במרץ 1981
  9. ^ סמסונוב, הנסיכים, עמ' 170
  10. ^ נעמי לויצקי, כבודו: אהרן ברק - ביוגרפיה, כתר הוצאה לאור, 2001, עמ' 219
  11. ^ אריה אלדד, דברים שרואים מכאן: מה קורה למנהיגי הימין כשהם מגיעים לשלטון?, הוצאת דביר, 2016, עמ' 206
  12. ^ יצחק שמיר, סיכומו של דבר, הוצאת עידנים, 1994, עמ' 223, 260
  13. ^ לויצקי, כבודו, עמ' 339
  14. ^ אילן כפיר (מעריב), מבחן האומץ של מרידור, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏16 בנובמבר 1989
  15. ^ 1 2 אדם ברוך (מעריב), להיות דן מרידור, באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏21 בפברואר 1992
  16. ^ יאיר פידל (חדשות), מינוי ביניש - כנראה ביום א', באתר הספרייה הלאומית של ישראל, ‏30 בדצמבר 1988
  17. ^ לויצקי, כבודו, עמ' 351
  18. ^ עקיבא אלדר ועדית זרטל, אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 1967–2004, הוצאת דביר, 2004, עמ' 132
  19. ^ יהונתן ליס, 30 שנה לוועידת מדריד: שמיר השתכנע ממידע מודיעיני שאסד מעוניין במו"מ, באתר הארץ, ‏22 באוקטובר 2021
  20. ^ סמסונוב, הנסיכים, עמ' 279
  21. ^ סמסונוב, הנסיכים, עמ' 252
  22. ^ זיכרון מטווח קצר(הקישור אינו פעיל)
  23. ^ סמסונוב, הנסיכים, עמ' 313
  24. ^ טישלר, יצחק (2000-04-09). "על חורבות האלכסון". Globes. נבדק ב-2023-05-02.
  25. ^ דניאל ממן וזאב רוזנהק, בנק ישראל: כלכלה פוליטית בעידן נאו-ליברלי, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009, עמ' 130
  26. ^ סמסונוב, הנסיכים, עמ' 303
  27. ^ אלדד, דברים שרואים מכאן, עמ' 316
  28. ^ יהונתן ליס, דן מרידור מונה ליו"ר קרן ירושלים, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2003
  29. ^ 1 2 מרידור: "קדימה היא הבית שלי", באתר nrg‏, 18 במרץ 2006
  30. ^ יואב לימור ועופר שלח, שבויים בלבנון: האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007, עמ' 134
  31. ^ לימור ושלח, שבויים בלבנון, עמ' 273
  32. ^ מרב דוד, מרידור הודיע על חזרתו לליכוד: "קדימה נכשלה", באתר nrg‏, 9 בנובמבר 2008
  33. ^ שני מזרחי, מרידור ושביט זוכו מהאישום המשמעתי בהסכם שכר הטרחה של גאידמק, באתר הארץ, 30 בינואר 2011
  34. ^ יהונתן ליס, מרידור: הליכוד מקדם חקיקת אפרטהייד כמו בדרום אפריקה, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2013
  35. ^ רונן ברגמן, "ידיעות אחרונות", דן מרידור לא יצביע לנתניהו בבחירות, באתר ynet, 13 במרץ 2015
  36. ^ חזקי ברוך, דן מרידור: אצביע "כחול לבן", באתר ערוץ 7, 4 באפריל 2019
  37. ^ דן מרידור מבכירי הליכוד לשעבר: "אצביע לגנץ - נתניהו הולך נגד המפלגה", באתר glz.co.il
  38. ^ "אני מתבייש" - הנאום המלא של השר לשעבר דן מרידור היום בוועדת החוקה על רקע הרפורמה של השר יריב לוין, נבדק ב-2023-05-02
  39. ^ שלומית לן, ‏בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997
  40. ^ "מרידור 3.0 ידיעות אחרונות, 7 ימים, יואב ברינברג, 25 בנובמבר 2015
דן מרידור - תבניות ניווט
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דן_מרידור&oldid=37049230"