פתיחת התפריט הראשי

שבתי (שם פרטי)

שם פרטי יהודי

שַׁבְּתַי (לעיתים שַׁבְּתַאי ובכתיב קדום גם שבתיי) הוא שם פרטי יהודי ותיק. ניתן למצוא אנשים הקרויים בשם זה מתקופת שיבת ציון ועד ימינו.

מקובל להסביר ששם זה ניתן לאדם שנולד בשבת (כפי שהשם חגי ניתן למי שנולד בחג, וישנם אנשים ששמם פסח או ניסן), אך נראה שזה איננו הפירוש המקורי של השם.

תולדות השםעריכה

השם שבתי מופיע 3 פעמים בתנ"ך:

  • "אַךְ יוֹנָתָן בֶּן-עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן-תִּקְוָה עָמְדוּ עַל-זֹאת; וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם."[1]
  • "וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת-הָעָם לַתּוֹרָה; וְהָעָם עַל-עָמְדָם."[2]
  • "וְשַׁבְּתַי וְיוֹזָבָד עַל-הַמְּלָאכָה הַחִיצֹנָה, לְבֵית הָאֱלֹהִים מֵרָאשֵׁי הַלְוִיִּם"[3]

בכל הפעמים הללו מוזכר שבתי כאחד הלויים.

השם שבתי מוזכר בתקופה זו כשבע פעמים במכתבי יב בשפה הארמית, במכתבים שנשלחו לסון (אסואן) על ידי משפחה ארמית ובכתובות בניפור שבבבל. בכל המקרים מופיע השם בתעודות המכילות שמות נוכריים מובהקים. כמו כן נמצא השם על סרקופג ארמי ליד מקדש איזיס באסואן.

מאוחר יותר, אנו מוצאים מספר אנשים הקרויים בשם זה בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי. נראה שבסוף המאה ה-3 השם הפך גם לשם נוצרי מובהק, ואנו מוצאים אותו ברומא ברשימות ובקטקומבות (מערות קבורה) יהודיות ונוצריות כאחד. גם שמו של אביו של הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון (483-565), היה סבטיוס (Sabbatius).

בימי הביניים ידוע על אחד מבעלי התוספות בשם זה, והוא היה נפוץ גם בדורות מאוחרים. בין האישים המפורסמים שנקראו בשם זה, הרב שבתי כהן (הש"ך) ומי שנתפס ביהדות כמשיח שקר, מייסד תנועת השבתאות, שבתי צבי.

גם בימינו נקראים יהודים בשם זה, אך נראה שהוא אינו נפוץ ברחבי העולם הלא-יהודי. כבר במאה ה-17 מעיד רבי משה אבן חביב, מרבני ירושלים, בספרו גט פשוט[4]: "דְעתה נשתקע שם זה בגוים, ואין מצוי דיקראו הגוים בשם שבתי". עם זאת, בקהילות שנפגעו בצורה יותר אקוטית משבתי צבי (בעיקר קהילות אשכנזיות) ירדה שכיחותו של שם זה, כנראה כחלק מן המאבק בשבתאים הסמויים שנותרו בתוך הקהילות. לעומת זאת, בקרב בני יהדות גאורגיה (גאורגיה) נחשב השם לנפוץ כתרגום לשם הגאורגי שׁוֹתַא.

השמות שֶפּטיל, שֶפּס ושֶפּסיל (שעפטיל, שעפס, ושעפסיל בכתיב יידיש) משמש לעיתים ככינוי לאנשים ששמם שבתי[5].

שבתי או שבתאיעריכה

בתלמוד[6] מופיעה רשימה של שמות נוכריים מובהקים: "כגון הורמיז ואבודינא, בר-שיבתאי ובר קידרי..." (כך הגרסה בדפוס, וזו גם גרסת רש"י והרא"ש שבדפוסים).

בעלי התוספות מעירים על כך בפירושם: "שבתאי גרסינן [=אנו גורסים], דשבתי [=שכן שבתי] שם ישראל הוא בכמה מקומות, אבל שבתאי הוא רוח רעה, כדאמר בפרק "כל הבשר"[7].

נראה שלפני בעלי התוספות היו שתי גרסאות אפשריות לגבי השם הנוכרי המוזכר בגמרא: שבתי ושבתאי, והם פסלו את הגרסה שבתי, כיוון שסברו שהוא שם יהודי, ולעומתו שבתאי הוא שם של רוח רעה. כנראה כוונתם היא שזהו שמו של האליל שבתאי (מזוהה עם האל הרומאי סטורנוס) שמוכר כאחד משבעת המזלות (חמה, נוגה, כוכב, לבנה, שבתאי, צדק, מאדים). לדעת רבי שמואל שטראשון[8] הגרסאות שהיו לפני בעלי התוספות הן שבתי ושיבתאי, ולא כפי שמופיע בדפוסים.

במסופוטמיה היה קיים מונח בשם שבתו שמשמעותו "יום מנוחת האלים". בכמה שפות הודו-אירופיות יום השבת נקרא על שם האל שבתאי (לדוגמה: בלטינית Dies Saturni, בהולנדית Zaterdag ובאנגלית Saturday).

על אף ההסתייגויות פירוש זה קנה לו אחיזה בקרב העם היהודי, ואנשים רבים (בעיקר שומרי מצוות) מקפידים במאות השנים האחרונות על כתיבה ללא אל"ף.

למרות זאת, גם בימינו ניתן למצוא מקרים רבים שבהם נרשם שם זה עם האות האל"ף.

כתיבת השם בגיטיןעריכה

בזמן כתיבת שטר גט מקפידים מאוד על אופן כתיבת שמות האנשים והמקומות, כדי למנוע חששות לכשרותו של הגט.

וכך פוסק רבי יוסף קארו בספרו שולחן ערוך[9]:

"שם שבתי יש לכתבו בלא אל"ף".

בספרו בית יוסף מציין רבי יוסף קארו שמקור ההלכה הוא בדברי התוספות לעיל. להלכה זו הסכימו רוב הפוסקים שבאו אחריו, אך מספר פוסקים מאוחרים מכשירים גט שנכתב בו שבתאי (רבי משה אבן חביב בספרו גט פשוט, רבי מסעוד חי בן שמעון בספרו שם חדש ואחרים).

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • נעמי ג' כהן, "השם שבתי בעת העתיקה - שם יהודי אם לאו?", ואלה שמות, בעריכת אהרן דמסקי, תשנ"ט
  • שבתי שלום אטלו, "בירור סוגיה בגיטין יא - איות נכון של השם שבתי" חידושי תורה @ NDS, גיליון 3, תשס"ג
  • הרב גדליהו אקסלרוד, "כיצד ראוי לכתוב שם שבתאי בגט", שורת הדין, ו, תש"ס
  • דוד כהן, "על השם שבתי", שורת הדין, ו, תש"ס
  • שלו שבתאי, "שבתי או שבתאי?", השבח לאל - קורות חייו ופועלו של הרב שבתאי בן חיים, עמ' 21, ירושלים תשע"ב

הערות שולייםעריכה