שיהאב-3
שיהאב-3 (בפרסית: شهاب-3; באופן מילולי: "מטאור-3") הוא טיל בליסטי לטווח בינוני פרי פיתוח איראני, הראשון מסדרת טילי השיהאב האיראניים שמסוגל לפגוע בכל מטרה בשטח ישראל. הטיל בגרסאותיו השונות יודע לשאת ראש קרב של בין 700 ל־1,000 ק"ג וראש נפץ בלתי קונבנציונלי.[1]
.jpg) | |
| שיגור טילי שיהאב-3 במסגרת תרגיל צבאי | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד | טיל בליסטי לטווח בינוני |
| ארץ ייצור |
 איראן |
| תקופת השירות | 2003–הווה (כ־20 שנה) |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | חד שלבי, דלק נוזלי |
| משקל | בין 15,852 ל-16,250 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 16 מטר |
| קוטר | בין 1.32 ל-1.35 מטר |
| ביצועים | |
| טווח |
בין 1,350 ל-1,500 ק"מ |
| תקרת גובה | כ-500 ק״מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 760, 987 או 1,158 ק"ג חומר נפץ מרסק |
| ניווט | אינרציאלי |
היסטוריה עריכה
פיתוח טיל השיהאב-3 החל ב-1993, אחרי שטילי שיהאב-1 ושיהאב-2 נכנסו למבצעיות. בשונה מהטילים הקודמים בגרסה, השיהאב-3 פותח באופן מלא באיראן והוא מבוסס על הטיל הצפון קוריאני נודונג-1.[2] ניסויי המנוע נערכו בשנת 1997, וטיסתו הראשונה של הטיל הייתה ב-1998 בניסוי שלא צלח, הטיל התפוצץ במהלך מעופו בשלב האחרון של הטיסה, דבר שגרם לתהיות במערב מחוסר ידיעה האם הניסוי כשל או שהפיצוץ היה מכוון. ניסוי שני נערך ביולי 2000 והוכתר בהצלחה. בספטמבר 2000 ערכה איראן ניסוי שלישי של השיהאב-3, אך הטיל התפוצץ זמן קצר לאחר השיגור. במאי 2002 ערכה איראן ניסוי נוסף, שהיה מוצלח. שר ההגנה האיראני עלי שמח'אני אמר שהניסוי שיפר את "העוצמה והדיוק" של השיהאב-3. ניסוי נוסף נערך רק חודשיים מאוחר יותר, ביולי 2002, והוכתר שוב בהצלחה.[דרוש מקור]
הטיל הפך למבצעי ביולי 2003, ועד מאי 2004 הצטיידה איראן ב-20 טילים,[1][2] ב-9 בנובמבר באותה שנה טען שר ההגנה האיראני, עלי שמח'אני, שאיראן מסוגלת להכניס את הטיל לייצור סדרתי.[2] ב-2007 טענו באיראן כי יש ביכולתם לשגר כ-600 טילים לעבר ישראל במידה וידרשו.[3]
מאז מבצוע הטיל בוצעו בו ניסויים נוספים, שמטרתם לשפר את הטווח והדיוק של הטיל. ניסויים כאלו נערכו ב-2008,[4] 2011,[5] במסגרתו שוגרו טילים רבים והוכחה יכולת שיגור ממשגרים תת-קרקעיים,[6] 2012[7] וב-2019.[8]
מפרט סוגי טילי השיהאב עריכה
על פי הערכות מודעיניות, לטיל השיהאב-3 הבסיס יש 2 גרסאות משודרגות, שיהאב-3A, שהחל פיתוח ב-2002, ו-שיהאב-3B.[1]
| שם | כניסה לשירות | אורך | קוטר | טווח | דיוק | גודל ראש קרב |
|---|---|---|---|---|---|---|
| שיהאב-3 | 2003 | 16 מטר | בין 1.32 ל-1.35 מטר | בין 1,350 ל-1,500 ק"מ | 450 מטר | 760, 987 או 1,158 ק"ג |
| שיהאב-3A | 2007 | 17.58 מ' | 1,500-1,800 ק"מ | |||
| שיהאב-3B | 16 מטר | כ-1930 ק"מ | כ-500 ק"ג |
נטען כי טילים רבים מתוצרת איראן מבוססים על טיל השיהאב-3, ביניהם טיל החורמשאהר, עימאד, קאדר וקאסד.
שימוש מבצעי עריכה
ייעודו המרכזי של טיל השיהאב-3 הוא בהרתעה ותקיפה אסטרטגית לטווח רחוק. המדינות הנכללות ביכולת התקיפה של הטיל הן ישראל, ערב הסעודית, הודו וכוחות צבא ארצות הברית במזרח התיכון.[9]
במספר מקרים איימה איראן כי תשתמש בטילי השיהאב-3 לתקוף מטרות בישראל אם ישראל תתקוף בשטחה[2] או אם תתקוף את בנות בריתה, כגון סוריה. זמן המעוף של טיל שיהאב מאיראן לישראל הוא 11 דקות.[9]
תפוצה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 שיהאב-3, באתר Global Security, 5 בנובמבר 2007
- ^ 1 2 3 4 רויטרס, איראן: ביכולתנו לייצר כמויות של "שיהאב 3", באתר ynet, 9 בנובמבר 2004
- ^ נענע10, ועדת הבחירות הכריעה: מועמדות בן ארי ובן גביר לכנסת אושרה, באתר חדשות 13, 17 בספטמבר 2007
- ^ דודי כהן והסוכנויות, איראן ביצעה ניסוי בטיל "שיהאב 3" משופר, באתר ynet, 9 ביולי 2008
- ^ וואלה! חדשות, אירן תשגר מחר טילים ארוכי-טווח כחלק מהתרגיל במפרץ, באתר וואלה!, 31 בדצמבר 2011
- ^ וואלה! חדשות, אירן הציגה מתקן תת-קרקעי לשיגור טילים בליסטיים, באתר וואלה!, 28 ביוני 2011
- ^ וואלה! חדשות, אירן: "שיגרנו בהצלחה טילי שיהאב 3 וזילזאל", באתר וואלה!, 3 ביולי 2012
- ^ עמי רוחקס דומבה, איראן ערכה ניסוי בטיל שיהאב 3, באתר Israel Defense, 29 ביולי 2019
- ^ 1 2 יוסי מלמן, מומחים: הטילים שהציגה איראן אינם חדשים ומתקדמים כפי שהיא טוענת, באתר הארץ, 10 ביולי 2008
- ^ יואב לימור, יעד התקיפה בסודאן: מכולות עם אמצעי לחימה, באתר ישראל היום, 29 באוקטובר 2012