שירות ביון החוץ של רוסיה

שירות ביון החוץ של רוסיה
Служба внешней разведки России
	דגל הארגון
	מטה סוכנות הביון הרוסית במראה מהאוויר, בנפת יאסנבו שבמוסקבה.
	סמל הארגון, מאז 2009
	"מולדת, גבורה וכבוד"; (Отечество, Доблесть и Честь)
מידע כללי
מדינה	רוסיה
תחום שיפוט	רוסיה
משרד אחראי	נשיא רוסיה
סוכנות אם	סגל הנשיא
סוכנות בת	זסלון; מינהל X; מינהל I
תאריך הקמה	18 בספטמבר 1991
סוכנות קודמת	ק.ג.ב.
מנהל	סרגיי נארישקין
מטה מרכזי	יאסנבו, דרום-מערב מוסקבה, רוסיה
עובדים	חסוי (מוערך בכ־13,000)
תקציב	חסוי
	SVR.gov.ru

שירות ביון החוץ של רוסיה (ברוסית: Служба внешней разведки; הגייה מקורבת: סְלוּזְ'בָּה וְנֶשְנֵיי רַזְבֶדְקי; ידוע גם בראשי התיבות: ס.ו.ר.) הוא סוכנות הביון הרוסית ואחד הארגונים החשאיים ביותר בקהילת המודיעין הרוסית.

הארגון הוקם ב־18 בדצמבר 1991 לאחר פירוק הק.ג.ב., בעקבות התפרקות ברית המועצות ויונק את שורשיו ממחלקת החוץ של הצ'קה שנוצרה ב־20 בדצמבר 1920. הארגון חודר בין השאר לארגוני טרור ומשתף במידע שירותי ביטחון של בעלות ברית. מטה הארגון ממוקם סמוך לכפר באצ'ורינו, בחבל לנין במחוז מוסקבה, סמוך לתחנת המטרו יאסנבו במוסקבה.

הארגון מקביל ל־CIA האמריקאי ולמוסד הישראלי.

היסטוריה

ערך מורחב – קג"ב

סוכנות הביון האזרחית שמטרתו ביון מחוץ לגבולות המדינה הראשונה ברוסיה לאחר המהפכה הוקמה ב־20 בדצמבר 1920 כמחלקת החוץ של הצ'קה. עד 1954 המחלקה פעלה תחת שמות שונים, אך הייתה כפופה לשירות הביטחון ופעלה כארגון מודיעין.

במרץ 1954 הוקם הקג"ב ובו מנגנון המודיעין: המינהל הראשי הראשון שהיה סוכנות הביון הסובייטית עד 1991. בשל שורת שינויים ארגונים מבניים בקג"ב, שהיה מעורב בניסיון הפוטש של אוגוסט של השמרנים הקומוניסטים בקיץ 1991, המינהל פורק.

יבגני פרימקוב ויו"ר הקג"ב ואדים בקאטין, הביאו למעצרו של יו"ר הקג"ב הקודם, ולדימיר קריוצ'קוב והחליטו להפריד את תפקידי הביון מהקג"ב:

ב-6 בנובמבר 1991, פרימאקוב מונה למנהל הראשון והיחיד של שירות הביון המרכזי הסובייטי.
ב-25 בנובמבר 1991, צו נשיאותי של נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבאצ'וב הסדיר את מעמד הארגון, מבנהו ומנהליו.
ב-2 בדצמבר אותה שנה מונו מספר סגנים למנהל הארגון.
כעבור יומיים הפך הקג"ב לשירות הביטחון הבין רפובליקני. שירות הביון המרכזי והוועדה להגנת גבולות המדינה של ברית המועצות היו לחלק מהחוק האחרון שנחקק בברית המועצות: "אודות הארגון המחודש לגופי ביטחון המדינה".
ב-13 בדצמבר הוקם לראשונה בביון הרוסי לשכת הקשר עם תקשורת ההמונים.

רשמית, הארגון פורק ב־18 בדצמבר 1991 וירש אותו שירות ביון החוץ של רוסיה, שברבות השנים סמכויותיו גדלו והוא מפעיל את הסוכנים החשאיים של המדינה ומשתף פעולה עם סוכנויות ביון זרות. למעשה כל הסוכנים שהיו מופעלים על ידי הק.ג.ב. מחוץ לגבולות ברית המועצות המשיכו לעבוד תחת שירות ביון החוץ של רוסיה. בשנת 2020 ראש השרות חשף חלק מהם לרבות יורי שווצ'נקו שעבד תחת מסווה בשנים 1963-2001 במדינות שונות ובשנת 2017 ולדימיר פוטין העניק לו תואר גיבור רוסיה.

דו"ח המודיעין הראשון של שירות ביון החוץ של רוסיה יצא בשנת 1993 והוא כלל רשימה של עשרות מדינות ומצב תוכניות הגרעין שלהן וקצב התפתחותן האפשרית בעתיד. הדו"ח כלל מדינות כמו מצרים, סוריה, קוריאה הצפונית, איראן ומדינות נוספות באסיה ואפריקה.^[1] שירות ביון החוץ של רוסיה שיחק תפקיד פעיל מאוד בתקופת בוריס ילצין והיה ממנסחי מדיניות החוץ של רוסיה בתקופה זו. ראש הארגון, יבגני פרימקוב התבטא רבות כנגד נאט"ו ומדיניות ההתפשטות שלה מזרחה כשגייסה לשורותיה כמה ממדינות הגוש המזרחי לשעבר. פרימקוב, ערביסט ואנטי-מערבי, תבע ממדינות המערב לחדול מלחתור תחת רוסיה, דברים שגם אמר אז שר החוץ הרוסי, אנדריי קוזירב.

בספטמבר 1999 הניח הארגון דו"ח בפני נשיא רוסיה, אודות סיכויי פלישת נאט"ו לקוסובו וניסיונה של איראן לעבור לשימוש בטכנולוגיה גרעינית ובעשור הראשון של המאה ה-21 עמל על מבצעי חדירה לארגוני טרור ופעל נגד הבלדנים הצ'צ'ניים.

באפריל 2010 נחשפה רשת ריגול רוסית בארצות הברית — עשרה מרגלים שנשלחו לארצות הברית בשנות ה־90, על מנת להוות בעתיד מרגלים פעילים עבור המדינה. לאחר עסקת חילופי אסירים בין רוסיה לארצות הברית, המרגלים הוחזרו לרוסיה. ביניהם התפרסמה המרגלת אנה צ'פמן שהייתה לסמל תרבות רוסי, בעקבות הפרשה.

בדצמבר 2020 נטען על ידי חברות אבטחת מידע כי הארגון עומד מאחורי קבוצת ההאקרים "Cozy Bear" שביצעה את מתקפת הסייבר על הממשלה הפדרלית של ארצות הברית.

הארגון מנהל מבצעים לשחרור בני ערובה המוחזקים במדינות עוינות, חשיפת תאי טרור ואבטחת השגרירים והמשלחות הדיפלומטיות, בייחוד באזורי סכסוך, באמצעות לוחמי יחידת זסלון.

מבנה

בית אבריקוסוב במוסקבה, משרדו של דובר סוכנות הביון

סרגיי נארישקין הוא מנהל הסוכנות מאז 2016 והתמנה לתפקיד על ידי נשיא רוסיה.

המנהל מחויב למסור דו"חות מודיעין לנשיא מדי יום שני והוא חבר במועצת הביטחון. שירות ביון החוץ של רוסיה מוסר, כאמור, דו"חות מודיעין שבועיים לנשיא, אלא שבניגוד ל-CIA האמריקני שמסתפק בשליחת הדו"ח ללא פרשנות אישית, שירות ביון החוץ של רוסיה נוטה להוסיף הערות ופרשנות מודיעינית לגבי התגובה האפשרית למידע מודיעיני מסוים.

על פי פרסומים שונים בשנות ה-90 אלה היו מחלקות הארגון:

מינהל PR (המינהל למודיעין פוליטי) - כללה 17 מחלקות שכל אחת מופקדת על ריגול במדינה מסוימת
מינהל S ("הבלתי לגאליים") - כללה 13 מחלקות והפעילה את כל מרגליה האזרחיים של רוסיה, לרבות אלה שנלכדו ב-2010. הכילה תת-מחלקה לריגול ביולוגי.
- מחלקת המבצעים
  - יחידת זסלון
מחלקה X (מודיעין טכנולוגי) - המקבילה ללק"ם, עוסקת בריגול טכנולוגי ונחשבת למחלקה הגדולה ביותר בשירות ביון החוץ של רוסיה, עם כ-1,000 סוכנים. נחשבת למחלקה הפורייה ביותר מבחינת הפקת דו"חות מודיעין.
- האקדמיה לביון חוץ (ABP).
מינהל KR (סיכול ריגול חיצוני) - זהו שירות הביטחון של שירות ביון החוץ של רוסיה. אחראית למניעת הסתננויות וריגול בתוככי הארגון מצד מדינות זרות.
מינהל OT (תמיכה טכנית מבצעית) - אחראי מבחינה לוגיסטית להצטיידות הסוכנים לקראת ביצוע מבצעים חשאיים.
מינהל R (מינהל הניתוח והתכנון המבצעי) - תכנון מבצעי הארגון בחו"ל. המוח שמאחורי המבצעים.
מינהל I (שירות המחשוב/מידע ותפוצה) - אחראי באופן בלעדי על ניתוח מידע מודיעיני והפקת הערכת מודיעין כוללת מדי שבוע עבור הנשיא. דו"חות המחלקה הם שמוגשים בפני הנשיא מדי יום שני. זוהי במידה רבה המקבילה לחטיבת המחקר באמ"ן.
המינהל למודיעין כלכלי

מטה סוכנות הביון הרוסית ממוקם בנפת יאסנבו שבמוסקבה והוא מכונה על ידי עובדי השירות בכינוי "המרכז" או "היער" משום שהמבנה ממוקם בלב אתר מיוער בצפון העיר.

על פי מודיעין ממקורות גלויים הארגון גם מפעיל את המכון הרוסי למחקרים אסטרטגיים, שהוקם כמרכז אנליטי של שירות הביון על פי צו נשיאותי מפברואר 1992. בשנת 2009 המכון אורגן מחדש והוכפף ישירות לסגל הנשיאותי של רוסיה.

עם זאת, באתר האינטרנט הרשמי מבנה הארגון מתואר באופן הבא:^[2]

ראשי הביון הרוסי

ערך מורחב – ראש שירות הביון הרוסי

נס מנהל שירות ביון החוץ של רוסיה

ראש הביון הרוסי הראשון היה מנהל מחלקת החוץ של הצ'קה שהתמנה בנובמבר 1920. בשנות מלחמת העולם השנייה היה זה ראש המודיעין של נקוו"ד. בתקופת המלחמה הקרה ראש המודיעין הסובייטי היה מנהל המינהל הראשי הראשון של הקג"ב ומאז 1991 ראש הביון הרוסי הוא מנהל שירות ביון החוץ של רוסיה שממונה ומפוטר על פי צווי נשיא רוסיה.

מנהל שירות ביון החוץ של רוסיה הוא בדרגת שר פדרלי ומתוקף תפקידו הוא חבר קבוע במועצה לביטחון לאומי. מנהל שירות ביון החוץ של רוסיה זוכה לאבטחה צמודה של שירות האבטחה הפדרלי של רוסיה.

שם	תחילת כהונה	סיום כהונה
מנהלי שירות ביון החוץ
יבגני פרימקוב	30 בספטמבר 1991	9 בינואר 1996
ויאצ'סלב טרובניקוב	10 בינואר 1996	20 במאי 2000
סרגיי לבדב	20 במאי 2000	5 באוקטובר 2007
מיכאיל פרדקוב	9 באוקטובר 2007	5 באוקטובר 2016
סרגיי נארישקין	5 באוקטובר 2016

שירות ביון החוץ של רוסיה בתרבות הפופולרית

בניגוד למקבילו הפנימי, שירות הביטחון הפדרלי, שירות ביון החוץ של רוסיה כמעט שאינו זוכה לסיקור תרבותי בקולנוע ובספרות בשל טבעו החשאי כאחד מארגוני הביון החשאיים ברוסיה ובעולם.

אחת מסדרות הטלוויזיה הנודעות אודות הארגון היא המולדת מחכה שגוללה את קורות סוכני הארגון במזרח התיכון וכן הסדרה המרצה. בתעשיית הקולנוע הרוסית הארגון הוצג בסרטי פעולה כדוגמת בלתי מנוצח והסרט גיבור.

נכתבו ספרים בודדים על ידי יוצאי הארגון אודות הסוכנות ובישראל הארגון זכה לחשיפה רבה באשר לשיטות הפעולה שלו, בסדרת הטלוויזיה תא גורדין המגוללת את סיפורם של סוכני שירות ביון החוץ של רוסיה שהושתלו בישראל לפני שנים ונדרשים לפעול שוב, לאחר הקפאה של שנים רבות. לסדרה תא גורדין נוצרה מקבילה בארצות הברית Allegiance ששודרה החל מינואר 2015.

הגוף הופיע בכמה מספריו של טום קלנסי בזיכיון ג'ק ראיין, כמו בספר חומת אש, ובספריו של דניאל סילבה כמו ב"האישה האחרת".