שלמה סוריאנו

במאי וצלם ישראלי

שלמה סוריאנו (31 באוקטובר 191916 בדצמבר 2019) היה במאי וצלם ישראלי, מחלוצי ענף הקולנוע בישראל.

שלמה סוריאנו
שלמה סוריאנו לשמאלו של דוד בן-גוריון בשדה בוקר, 1963
שלמה סוריאנו לשמאלו של דוד בן-גוריון בשדה בוקר, 1963
לידה 31 באוקטובר 1919
רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בדצמבר 2019 (בגיל 100) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בשם מילו למרקו ולרוזה סוריאנו בעיר קטנה ליד הדנובה ברומניה. בגיל תשע עבר עם הוריו ואחותו דינה לבוקרשט. אביו ניהל חנות לממכר שעונים ונפטר בילדותו מהתקף לב בגיל 40. עקב כך, נאלצה אמו האלמנה לפתוח קיוסק לממכר כריכים כדי להתקיים. בצעירותו נמלט שלוש פעמים מאקציות איסוף וגירוש יהודים שיזמו הנאצים. החל לעבוד כעוזר צלם בסרט עלילתי באולפני "רומפילם".

עלה לישראל באנייה "טרנסילבניה" לנמל חיפה ב-1950. עם הגעתו עברת את שמו הפרטי לשלמה. החל לעבוד כצלם ב"אולפני גבע", שם יצר יומני חדשות עם דן בן-אמוץ (ששימש כקריין), חיים חפר ויצחק אגדתי (אחיו הצעיר של ברוך אגדתי), מייסד החברה. אדם גרינברג שימש כעוזרו. סוריאנו עבד ב"אולפני גבע" כחמש שנים.

בסביבות 1955 התפטר, קנה מצלמה ועבד כצלם עבור סוכנויות ידיעות זרות. במהלך מבצע קדש גויס למילואים בדובר צה"ל. בסוף מבצע קדש התלווה למשה דיין בשארם א-שייח' לטקס החזרת סיני לידי המצרים. לאחר מכן יצר כבמאי וצלם 12 סרטי תדמית לדובר צה"ל. אחד מסרטיו הראשונים היה סרט התדמית הראשון לאוניברסיטת בר-אילן (סביבות שנת 1956). לאחר מכן הקים סטודיו לאמנות הקולנוע ברחוב יצחק שדה בתל אביב. לסטודיו גייס כמורים את פיטר פריי, נתן גרוס, יונה זרצקי, מנחם גולן, צבי כספי, עדנה שביט, עמוס מוקדי, פרץ הלוי ואחרים.

סרט הקולנוע הראשון שביים (וגם כתב את התסריט) הוא "ניני" מ-1962. זהו הסרט הראשון בישראל שעסק במערכת יחסים רומנטית בין יהודים לערבים. את תפקיד הנערה הערבייה גילמה שחקנית יהודייה. הסרט הקדים את זמנו, זכה לביקורות שליליות מקרב מבקרי הסרטים ונכשל כלכלית. היה זה הסרט הראשון בו שיחק אריק איינשטיין.

בשנת 1963 בילה שבועיים בקיבוץ שדה בוקר, לצורך עריכת סרט תיעודי על דוד בן-גוריון. הסרט "חלום שהתגשם" מבטא את רשמיו משהייתו בחברת בן-גוריון. עד שנת 1975 יצר ארבעה סרטים תיעודיים על בן-גוריון, אותם מכר לטלוויזיה הקנדית. בשנת 1974 יצר סרט הנפשה, "היער הקסום" (השם באנגלית: The Amlash enchanted forest) עם פסלים עתיקים של המפיק הקנדי סמואל דובינר. הסרט ייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים בברלין באותה שנה ואף זכה בפרס מנשיא גרמניה, גוסטב וולטר היינמן. הסרט לא הוקרן באופן מסחרי בישראל.

סרט הקולנוע האחרון שיצר הוא "הדיבר ה-11" בשנת 1975. הסרט היה הפקה ישראלית-גרמנית, דובר גרמנית. בתפקיד הראשי הופיע השחקן הגרמני קנוט רשקה. בגלל תוכנו הנועז והפורנוגרפי נאסר הסרט להקרנה בישראל. בהמשך הזמין אותו דובינר לביים 25 סרטים תיעודיים אמנותיים ברחבי העולם עבור הטלוויזיה הקנדית. סוריאנו הקדיש לכך כ-25 שנים מחייו. במקביל כתב ספרי מדע בדיוני.

נפטר ב-16 בדצמבר 2019. היה נשוי להלגה והתגורר בגבעתיים. סוריאנו בחר שלא להביא ילדים לעולם וסיפר בראיון לאתר מגפון כי העדיף להתמקד בקריירה מאשר בחיי משפחה.

בימוי

עריכה

ספריו

עריכה
  • איש עם חזון, דוד בן-גוריון, סיפור חייו ב-100 תמונות, אופיר ביכורים, 2015
  • הרפתקאת האדם, עריכה - א. כרמי, הוצאת תמוז, תל אביב, 1985
  • ממלחמת יום הכפורים ועד לאחר הפרדת הכוחות: כל מה שרצית לדעת על המלחמה, אבל הצנזורה לא הרשתה לספר לך, הוצאת מארדן, תל אביב, 1974
  • בן השיך/תצלומים - ספרה של מרגלית בנאי, על ידידותם של ילד יהודי ואחמד, ילד בדואי, בנו של השייח' של שבט אל עזאזמה החי בנגב. תצלומים של שלמה סוריאנו. הוצאת קרני, תל אביב, 1958

קישורים חיצוניים

עריכה