אל-הורות

אל-הורות (באנגלית: Voluntary childlessness או Childfree) היא הימנעות מהבאת ילדים לעולם (הורות) מתוך בחירה. בשונה מעקרות, הנכפית ככורח ביולוגי, אל-הורות היא בחירה ולא כורח. ההימנעות מהבאת ילדים נחשבת במגוון תרבויות לבחירה נון-קונפורמיסטית, ולעיתים מביאה לגינוי וליחס עוין מהסביבה.

בעבר, האפשרויות המעשיות להימנע מהעמדת צאצאים שלא באמצעות התנזרות מיחסי מין היו מוגבלות יחסית. כיום, עם הימצאותם של אמצעי מניעה יעילים, האפשרות שלא להתרבות היא בהישג יד.

מקור המושג בעבריתעריכה

ביוני 2010 יזמה הסוציולוגית הפמיניסטית אורנה דונת את תהליך מציאת השם בפורום "בחירה בחיים ללא ילדים – אלהורות" (בשמו דאז - "נשים שלא רוצות ילדים") באתר "תפוז אנשים", שם הוצע ונבחר השם "אלהורות"^[1]; למרות תפוצתו הנרחבת, האקדמיה ללשון העברית לא מכירה במונח זה.

סיבות שונות לאלהורותעריכה

היעדר רצון ותשוקה להיות הורה ו/או אי מציאת סיבות להביא ילדים
עצמאות - הימנעות משגרת חיים כובלת
חיסכון כלכלי - רצון להימנע מהעול הכלכלי שכרוך בהבאת ילדים ובגידולם
חיסכון בזמן - גידול ילדים היא פעילות הדורשת זמן רב, לאורך כל שעות היממה, וככזו, היא מותירה פחות פנאי לעיסוקים אחרים
גודל האחריות - גידול וחינוך ילדים היא אחריות טוטאלית
כובד הדאגות - הרצון להימנע מדאגה מתמדת לשלומו של אדם אחר
תפקידים מגדריים - אי רצון בהכפפה עצמית למוסד המשפחה ולתפקידים המגדריים במסגרתו
סביבה אלימה - הימנעות מהבאת ילדים לחברה ועולם שבו יש סבל ואלימות
סביבתנות - חשש לעתיד העולם ורצון לצמצם את הנזק האקולוגי שנגרם מצפיפות אוכלוסין ופיצוץ אוכלוסין, תוך אמונה שאל-הורות יכולה לצמצם טביעת רגל פחמנית ולפתור בעיות של רעב ודלדול משאבים מתכלים
אנטי-נטליזם - התנגדות אידאולוגית מוסרית לילודה ולמדיניות מעודדת ילודה
מחלות תורשתיות - הימנעות מהעברת תכונות תורשתיות (כגון מחלות גנטיות) לילדים
חשש מהריון - הימנעות מתסביכים והליכים רפואיים הנלווים להריון
זהות עצמית - הימנעות מהפיכת האימהות או האבהות למרכיב דומיננטי בזהות העצמית
פדופוביה - פחד וסלידה מילדים
בדלנות רצון להבדל ולחתור תחת נורמות חברתיות

אלהורות בפמיניזםעריכה

בזרמים הרדיקליים של הגל השני של הפמיניזם, רווחה הגישה לפיה עיקר הדיכוי של נשים קשור למהות הביולוגית של הולדה, ולכן הבחירה לא ללדת נתפשה כבחירה האידיאלית. הוגות וסופרות של התנועה הזו הרבו לתאר אוטופיות שבהן רבייה תתרחש באופנים חוץ-גופיים, ביניהן שולמית פיירסטון בספרה הדיאלקטיקה של המין, וכן מארג' פירסי בספרה Woman on the Edge of Time. בגל השלישי של הפמיניזם והלאה, גישה זו הוחלפה באידאולוגיית הבחירה – שמעלה על נס את אפשרותן של נשים לבחור בחירות משמעותיות לחייהן, ובהן גם אם, כיצד, או מתי להתרבות. בגל השלישי הפכה הבחירה לכדי זהות (באנגלית המונח המתאר הוא Childfree, או "חופשי מילדים", והוא משמש גם בקהילות שקמות סביב הנושא וגם באקדמיה)^[2].

בישראלעריכה

בשנת 2011 יצא "ממני והלאה: הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל", הספר הישראלי הראשון המוקדש לנושא אלהורות, המבוסס על מחקרה של הסוציולוגית אורנה דונת, ובו היא בוחנת את התפיסות החברתיות וההיסטוריות כלפי אל-הורות בישראל. אורנה דונת גילתה שיש בישראל סטיגמה גדולה כלפי מי שבוחר לא להביא ילדים, ובעיקר כלפי נשים אל-הוריות, ואף ערכה השוואה בין החוויה של חברי קהילת הלהט"ב אל מול גישות הומופוביות לגישה שחוות נשים אלו^[3]. אחד הדברים שציינה דונת לגבי הנכחת הגישה בציבור היה הצורך להבדיל בין גישה אל-הורית למונח "חיים בלי ילדים", מכיוון שזה אינו מייצג את גורם הבחירה, ומצד שני, מאנטי-נטליזם, שזו התנגדות מוסרית או אידאולוגית להולדה על ידי כל אחד, לא רק האדם האל-הורי^[4].

בספרותעריכה

אלהורות נמצאת במרכז הרומן "ניצבת" מאת א"ב יהושע. גיבורת הרומן, נוגה, אומרת פעמים אחדות לאורך הסיפור שהיא יכולה ללדת אך אינה רוצה. כאשר הרתה עברה בסתר הפלה מלאכותית, צעד שהוביל לגירושיה מבן זוגה. הילד שלא נולד וסירובה של נוגה ללדת ממשיכים להעסיק אותה ואת הסובבים אותה. בראיון שהעניק א"ב יהושע לידיעות אחרונות בשנת 2014 אמר: "בזמן האחרון אני נתקל בתופעה של נשים שהחליטו לא ללדת. ההחלטה הזאת, אם מצד הגבר ואם מצד האישה, היא בעיני איזו הפרעה במחזור הטבעי של הטבע. אישה שמחליטה לא להביא ילד זה סוג של נכות. סוג של אגואיזם, סוג של התחפרות בתפקיד הניצבת"^[5].