פתיחת התפריט הראשי

הרב שמואל דוד הלוי אונגר (תרמ"ו - ט' באדר תש"ה ; 18861945) היה ראש ישיבה ורב העיר נייטרה בסלובקיה. ממנהיגי יהדות סלובקיה. היה רבו וחותנו של הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל. ישיבתו בנייטרה הייתה הישיבה האחרונה באירופה הכבושה שהמשיכה לתפקד בתקופת מלחמת העולם השנייה. הרב אונגר נפטר מרעב ומחולשה בעודו מסתתר מהנאצים ביער קאלישטי (Calisch) בתחילת 1945.

הרב שמואל דוד אונגר
Shmuel Dovid Ungar.jpg
לידה 23 בנובמבר 1886
תרמ"ו
פישטיאן, סלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 21 בפברואר 1945 (בגיל 58)
ט' באדר תש"ה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני סלובקיה, רבני הונגריה
תחומי עיסוק תורה, אגדה, הלכה, תלמוד
רבותיו דודו הרב נוח ברוך פישר
תלמידיו חתנו הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל
חיבוריו "נאות דשא".
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

קורות חייועריכה

נולד בשנת תרמ"ו (1886) בפישצ'אן (Piešťany) בסלובקיה לרב יוסף משה אונגר. בגיל צעיר התייתם מאביו. למד בעירו בישיבת דודו, הרב נוח ברוך פישר, ולימים נישא לבתו, מרים לאה. בגיל 21 התמנה למשרת הרב בקהילה היהודית הקטנה בקרומפק וכעבור חמש שנים עבר לשמש כרב בטירנוי. כחמש עשרה שנה ישב בטירנוי ועסק בהוראה ובחינוך.

נבחר כנשיא מרכז הקהילות האורתודוקסיות ("לאנדעס קאנצליי") ונמנה עם הרבנים הראשונים שהצטרפו לתנועת אגודת ישראל מקרב רבני הונגריה וסלובקיה. בתרצ"ה השתתף במשלחת הרבנים לארץ ישראל מטעם אגודת ישראל, שכללה בין היתר את הרב יעקב מאיר בידרמן, הרב זלמן סורוצקין והרב יוסף שלמה כהנמן. בתרצ"ז השתתף בכנסייה הגדולה השלישית שנערכה במרינבאד ושימש כשליח הציבור בעצרת התפילה והזעקה שנערכה בתחילת הכינוס.

בשנת תרצ"א, לאחר פטירתו של הרב אברהם אהרן כ"ץ, רבה של נייטרא, נבחר למלא את מקומו. כדי לשכנעו לעבור לעירם, הציעו פרנסי קהילת נייטרא לממן את ישיבתו ולסייע בהרחבתה. לאחר הקמת הרבנות הראשית בישראל, יזמה העדה החרדית בראשות משה בלוי ודוד פוטאש הקמת מוסד זהה בתל אביב. הרב אונגר נקרא לכהן בו, אך לבסוף התוכנית לא יצאה לפועל.

ב-1937 נישאה בתו, ברכה רחל לתלמידו הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל.

במשך 40 שנים שבהן עסק בהרבצת תורה, העמיד הרב אונגר אלפי תלמידים מסלובקיה, הונגריה וממדינות נוספות, מהם היו לרבנים וראשי ישיבות. בישיבתו לימד ספרי מוסר כמו מסילת ישרים, חובות הלבבות ואיגרת הרמב"ן. בכל יום ראשון נערך מבחן בגמרא ובמוצאי שבת מבחן על פרשת השבוע עם פירוש רש"י. השלטונות העריכו את פועלו ובאופן נדיר אף הסכימו לממן את בניית המקווה בישיבה[דרוש מקור].

תקופת השואהעריכה

רדיפת היהודים בסלובקיה החלה למעשה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעקבות הסכם מינכן ב-1938 בו חולקה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות נפרדות. סלובקיה בראשות הכומר יוזף טיסו הפכה למדינת חסות של גרמניה הנאצית. טיסו ואנשי משמר הלינקה פעלו נגד היהודים ומתנגדי המשטר בסלובקיה.

בניסן תש"ב (מרץ 1942) החל גירוש יהודי סלובקיה למחנות ההשמדה בפולין. הרב אונגר עצמו זכה במעמד מיוחד מטעם השלטונות ואף קיבל מינוי לרב ראשי ליהודי סלובקיה. ביתו והשטח מסביבו הוכרזו כשטח חסות וגם לשוטרים היה אסור להיכנס אליו. למרות זאת, לעיתים פרצו לשם אנשי משמר הלינקה, וכהגנה מפניהם נבנו במקום בונקרים בהם התקבצו פליטים יהודים רבים מפולין ומגאליציה. בחסות הרב אונגר שהו מאות תלמידים ורבנים שהצליחו להימלט לישיבתו והמשיכו ללמוד תורה עד גירושם לאושוויץ בי"ז אלול תש"ד (1944).[1]

כל אותה העת פעל הרב אונגר יחד עם חתנו הרב וייסמנדל להציל יהודים רבים ככל האפשר.[2] בראשית המלחמה שלח את חתנו ללונדון כדי להשיג אישורי כניסה לקנדה למשפחות מיהודי סלובקיה, אך ללא הצלחה. מאוחר יותר היה הרב אונגר שותף לתוכניות ההצלה שיזמה קבוצת העבודה.

בעקבות המרד שפרץ בסלובקיה כנגד שלטונו של יוזף טיסו, גורשו גם תלמידי ישיבתו יחד עם אחרוני יהודי נייטרה לאושוויץ. גם בנו, בן ציון אונגר, נלקח למחנה סרד ושם נרצח. הרב אונגר ששהה באותו זמן בהרי זובור (Zobor) הסמוכים לנייטרה. בעקבות מחלתו הוא נאלץ להישאר בהרים ולהסתתר שם עם בנו, הרב שלום משה אונגר. בימים הנוראים של אותה שנה שהה בעיר באנסקה ביסטריצה. כמה שבועות אחר כך, בעקבות כיבוש העיר על ידי הגרמנים וחיסול המרד הסלובקי, ברח ליער קאלישטי. באותה תקופה הוא המשיך ללמוד תורה ברבים. כאשר הרגיש שסופו קרב אמר לבנו שיאמר לתלמידיו ללמוד בהתמדה, להתפלל בכוונה, ולהימנע מדיבור בשעת התפילה.[3]

בט' באדר תש"ה (1945) נפטר ביער מרעב ומחולשה ונקבר שם באופן זמני. לאחר המלחמה הובא לקבורה בפישצ'אן שבה נולד, בסמוך לקברות אביו.

בין הניצולים מבני משפחתו היו בנו הרב שלום משה אונגר ששהה עם אביו במקום מחבואו, חתנו הרב וייסמנדל, ובת שנישאה לרבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שאיבד בשואה את אשתו הראשונה ו-11 ילדיו. ישיבת נייטרא הוקמה מחדש בארצות הברית.[4]

חיבוריועריכה

כתבי היד נעזבו במחבוא בהרי זאבאר. הם ניצלו משריפה בזכות אישה לא יהודייה ששמרה עליהם והעבירה אותם לאחר המלחמה לבנו.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ישיבת נייטרה – סלובקיה, אתר 'זכור' של מכללת ירושלים
    הקדמת בנו לספר "נאות דשא - הגדה של פסח"
  2. ^ אסתר פרבשטין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב, עמ' 83
  3. ^ עדות בנו ששהה יחד עמו בהקדמת הספר "נאות דשא - הגדה של פסח"
  4. ^ ישיבת ניטרה במונט-קיסקו, אתר 'זכור'
    ישיבת נייטרא מחדשת נעוריה, ירחון 'המאור', תמוז תשכ"ב (1962)