יקותיאל יהודה הלברשטאם

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג (מכונה ע"ש ספריו שפע חיים ודברי יציב; ד' בשבט ה'תרס"ה – ט' בתמוז ה'תשנ"ד, 10 בינואר 1905 – 18 ביוני 1994) היה האדמו"ר הראשון של חסידות צאנז-קלויזנבורג, חסידות שמקורה בחסידות צאנז. עמד בראש החסידות משנת 1946 ועד לפטירתו בשנת 1994. מייסד קריית צאנז בנתניה ובית חולים לניאדו. כיהן כרב וכראש ישיבה.

רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג

הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם
הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם
לידה	10 בינואר 1905 ד' בשבט ה'תרס"ה רודניק, אוסטרו-הונגריה
פטירה	18 ביוני 1994 (בגיל 89) ט' בתמוז ה'תשנ"ד קריית צאנז, נתניה, ישראל
מקום קבורה	נתניה
מדינה	פולין, ישראל, רומניה, ארצות הברית
תקופת הפעילות	? – 18 ביוני 1994
רבותיו	הרב צבי הירש הלברשטאם (אביו)
חיבוריו	ראו בהמשך
בת זוג	פסיה טייטלבוים, ובזיווג שני חיה נחמה אונגר
שם השושלת	חסידות צאנז-קלויזנבורג
אב	רבי צבי הירש הלברשטאם
אם	חיה מינדל
צאצאים	אחד עשר ילדיו מאשתו הראשונה נרצחו בשואה; שבעה ילדים מאשתו השנייה, בהם: הרב צבי אלימלך הלברשטאם והרב שמואל דוד הלברשטאם
אדמו"ר צאנז-קלויזנבורג ה־ראשון 1946 – 18 ביוני 1994 (כ־48 שנים) רבי צבי אלימלך הלברשטאם רבי שמואל דוד הלברשטאם ←

קורות חייו

בצעירותו

נולד ברודניק לרבי צבי הירש הלברשטאם שהיה אב בית דין העיר, ולחיה מינדל. הוא נין לרב חיים הלברשטאם (בעל ה"דברי חיים") מצד אביו, ובן נינתו של הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב (ה"בני יששכר") מצד אמו. בגיל 14 התייתם מאביו. באותה שנה הוסמך להוראה בידי רבי מאיר אריק ואחרים. בבחרותו למד בעיקר אצל הרב דוד צבי (טאבלי) זעהמאן מדוקלא, מחבר הספרים "קב זהב" ו"מנחת סולת", שגם הוא הסמיכו. למד גם אצל רבי איציקל, ראש ישיבה בקליינווארדיין, אצל רבי משה צבי לנדא, ואצל רבי משה חיים סגל ליטש רוזנבוים, ראש אב בית דין פרשבורג. בהמשך נסע לפולין ללמוד אצל רבנים נוספים, בהם רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה. הוא נסע לחצרותיהם של אדמו"רי בית צאנז, בפרט רבי חנה מקאלשיץ ורבי ישעיה מטשחיוב, וכן לחצרות אדמו"רים אחרים בפולין, גליציה והונגריה.

כבן 18 התחתן עם קרובת משפחתו פסיה (פעסיל) טייטלבוים, בת האדמו"ר מסיגט הרב חיים צבי טייטלבוים, ונולדו להם אחד עשר ילדים. בשנת ה'תרפ"ו, בגיל 21 נתמנה לרב "הקהילה הספרדית" (דהיינו חסידית) בקלויזנבורג ועמד שם בראש הישיבה. קהילה זו הורכבה מחסידי העיר, בעיקר חסידי סיגט, שהתפלגו מהקהילה האורתודוקסית של הרב משה שמואל גלזנר, בין היתר על רקע תמיכתו של האחרון בציונות.

לאחר פלישת גרמניה הנאצית להונגריה ב-1944, הוא גויס באייר ה'תש"ד לשירות העבודה ושהה במחנה בנאדבאניה, בעוד אשתו וילדיו נותרו בגטו קלויזנבורג. הוא שהה שם בתנאים נוחים יחסית, והתאפשר לו לא לעבוד תמורת שוחד, אך באוקטובר, הביאה הפיכת צלב החץ לגירושו עם משפחתו לאושוויץ. הוא שרד את צעדת המוות, אך אשתו ותשעה מילדיו נרצחו שם. שני בניו הנותרים מתו אף הם בהמשך ממחלת הטיפוס.על תקופה זו מספר:

" הייתי כמה שנים במחנות ההשמדה של הנאצים חוץ ממה שרצחו לי את אחד עשר ילדי את אמי אחיותי ואחיי מכל המשפחה נותרתי לבד בחיים. ראיתי מה נקרא אכזריות, אני זוכר כמו היום, שירו לי ביד פחדתי ללכת למרפאות הנאצים שגם שם היו רופאים אבל ידעתי שאם אכנס לשם לא אצא חי ח"ו..... ניגשתי לעץ למרות הפחד מהנאצים וקטפתי עלה מהעץ והידקתי אותו על הפצע כדי שיעצור את הדם ואחר כך קטפתי ענף וקשרתי סביב כדי שיחזיק וה' עזר ותוך שלושה ימים הבראתי אז קיבלתי על עצמי שאם ה יתן לי חיים ואבריא ואצא מכאן מהרשעים האלה שנראתי אז כמו מוזלמן אבנה בית רפואה שבית רפואה זה יהיה מיוסד עלכך שהרופאים והאחיות יאמינו שיש אלוקים בעולם וידעו שכשניגשים לרפא חולה עושים את המצווה הגדולה ביותר בתורה . "

אחר השואה הוא שהה במחנה העקורים פורנוולד בגרמניה, והחל בהקמת מוסדות תורה וחינוך בשם "שארית הפליטה" במחנות העקורים. הוא הקים מטבחים וחדרי אוכל כשרים, טיפל ביתומים והשיא זוגות. הגנרל דווייט אייזנהאואר, שהתרשם מפעילותו, סייע לו^{[דרוש מקור]}. כחלק מפעילותו דחף להקמת 'אגודת הרבנים בגרמניה', וביקש מידידו הקרוב, הרב אברהם אליקים שיף לעמוד בראשה, והלה נעתר לבקשתו. בתקופה זו פעלו השנים לחיזוק היהדות, וקשריהם הקרובים נמשכו גם בישראל, בין היתר בהקמת בית החולים לניאדו.

ב-1946 הגיע לארצות הברית לגייס כספים לעזרה לניצולי השואה והקים במקסיקו ובניו יורק מוסדות תורה שיועדו לניצולי השואה שהיגרו לארצות הברית. הקים גם בישראל תלמודי תורה בשם "שארית הפליטה" בצפת, באר שבע, כפר אז"ר וכפר הניצחון. הוא פתח ישיבה בוויליאמסבורג ועמד בראשה, וכן ישיבה במונטריאול בראשה העמיד את הרב שמואל אונסדורפר (לימים מחותנו). חסידים רבים^{[דרושה הבהרה]} התלכדו סביבו.

עם האדמו"ר מצ'רנוביל רבי משולם זוסיא טברסקי

עם האדמו"ר מחסידות לעלוב הרב משה מרדכי בידרמן

עם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב (מימין)

האדמו"ר עם חסידיו ביציאה מביתו של הרב אלעזר מנחם מן שך

לוחית זיכרון לרב הלברשטאם ברח' יהודה הלוי בבני ברק

בארצות הברית הקים משפחה חדשה עם חיה נחמה, בתו של הרב שמואל דוד אונגר – אב בית דין נייטרא, ונולדו להם שבעה ילדים. היה גיסו של הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל מנישואין אלה.

הוא עסק רבות בזיכרון השואה וקהילות אירופה שנחרבו. לאחר השואה הוא גילה יחס מתון כלפי מדינת ישראל, בשונה מהשקפת דוד אשתו הראשונה רבי יואל טייטלבוים. על רקע זה נוצרו ביניהם חיכוכים.

בשנת ה'תשט"ו (1955) ביקר לראשונה בארץ ישראל והחליט להקים קריה חסידית בנתניה. בה'תשט"ו (1955) הניח את אבן הפינה להקמת קריית צאנז. ייסד את חסידות צאנז-קלויזנבורג, מוסדות חינוך וישיבה גדולה שעמד בראשותה, ואת מפעל הש"ס. הוא ייסד גם את בית חולים לניאדו בנתניה בעקבות נדר שנדר בתקופת השואה, שאם יינצל מהתופת ינסה תמיד להציל יהודים.

בי"ט בכסלו ה'תש"ך עלה לישראל והתיישב בנתניה, וראה במהלך זה כחזרה בתשובה: "כי אני לא עשיתי די למען ארץ ישראל, ועתה הקב"ה נותן לי אפשרות לתקן את דרכי, ולכן חייב אני להיכנס בעניין זה בכל כוחותי, להקים יד ושם [להרוגי השואה] בארץ ישראל". בשנת ה'תשכ"ג פתח ישיבה לצעירים המיועדת לבחורים ספרדים, והעמיד בראשה את הרב יעקב בן שושן. הישיבה התקיימה במשך 10 שנים.

בשנת תשכ"ד הוא הודיע על כוונתו לחזור לארצות הברית. לדבריו הוא התאכזב מיחסה של המדינה ליהדות ולשמירת תורה ומצוות, ומכך שישנו "קומץ קטן של מתנכרים מטילים חתתם ומוראם על כל העם היושב בציון ומועדדים לשמד ולהתחתם ולהתערב בין הגויים". שלמה זלמן שרגאי ושר הדתות זרח ורהפטיג, חששו שמהלך זה יפגע בהתיישבות בארץ ויגביר את כוחו של 'אותו קומץ'. הם פעלו רבות כדי לשכנעו לחזור בו מכוונתו, גם חסידיו הפעילו עליו לחץ שלא יעזוב. בפועל התוכנית נדחתה בכמה שנים, ורק בשנת ה'תשל"ב חזר לארצות הברית והתגורר ביוניון סיטי.

בשנת ה'תשמ"ו יזם את הקמת ה"מועצה להגנה משפטית על ערכי היהדות", גוף שמטרתו לנקוט באמצעים משפטיים נגד פגיעה בערכים מקודשים ביהדות. בראשותה עמד שופט בית המשפט העליון יצחק קיסטר, ובין חבריה היו בין היתר הרב שמחה קוק, שופט בית המשפט העליון בן ציון שרשבסקי, וכן פרופסור זאב לב.

קבר האדמו"ר מצאנז בנתניה (על פי הוראתו בצוואתו לא נכתבו על המצבה תוארי כבוד)

נפטר בשבת, ט' בתמוז ה'תשנ"ד. שני בניו מונו לאדמו״רים לאחר מותו (אחד בישראל והשני בארצות הברית), ואחד מחתניו שכיהן בארצות הברית כאדמו״ר מצאנז זוועהיל.

משנתו

תורה

הוא עמד בראשות הישיבות בארצות הברית ובהמשך בישראל. מדי שבוע הוא מסר 3 שיעורים בגמרא, 3 שיעורים ביורה דעה ושיעור לקבוצת בחורים בחושן משפט. הוא דיבר רבות על השאיפה לדעת את כל הש"ס, ואמר שעיקר החסידות היא ללמוד גמרא, ובתקופות מסוימות אף סירב שהבחורים ישתתפו בטיש. הוא לקח כחתנים לבנותיו את הבחורים ה"עילויים" מהישיבה, אף שלא היו בעלי ייחוס. הוא כתב תשובות רבות בארבעת חלקי השולחן ערוך אשר לימים יצאו בספרי "שו"ת דברי יציב".

הרב הלברשטאם יזם שני מפעלים לעידוד לימוד זה: מפעל הש"ס העולמי וכוללי אברכים שבהם הנהיג תוכנית של עשר שנות לימוד. הוא הטיף ללימוד בקיאות. הוא דרש למקד את הלימוד בצמידות לטקסט ויצא נגד ההפשטה וההמשגה בעולם הישיבות הליטאי. הוא ייעץ ללומדים לשמור את הקושיות שלהם לעתיד וטען שאלו יתבררו מאליהן מתוך המשך הלימוד.

הוא נהג למסור שיעור חומש עם פירוש רש"י מדי ליל שישי. השיעור החל בפרשנות הפסוקים ועבר לנושאי חסידות, השקפה ואקטואליה. שיעור זה משך אליו שומעים רבים.

בטיש בליל שבת ובהזדמנויות נוספות הוא נהג למסור פלפול למדני ארוך, כמנהג אדמו"רי גליציה.

נושאים נוספים

רבי יקותיאל יהודה נהג להתפלל בשעות מאוחרות.

בעוד שטרם השואה היה אנטי-ציוני מובהק, הוא שינה את טעמו והפגין גישה פרגמטית כלפי מדינת ישראל. הוא אף כתב שההימנעות מעלייה לפני המלחמה הייתה טעות. לצד הפרגמטיות לא נטה בשום אופן לציונות, עם זאת הוא טען כי רעיונו של הרצל אמנם העלה מעט את ההתבוללות אך שיפר בהחלט את מצבו של העם היהודי בארץ ובעולם ונהג לשמור על שיח פתוח עם רבני הציונות הדתית. המפורסמים שהיה בקשר אישי אתם היו הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב עדין שטיינזלץ (היה מהרבנים החרדים היחידים שתמכו ברעיון הוצאת תלמוד שטיינזלץ); את הקמת מוסדותיו וקהילתו בשטח המדינה ראה לא כאימוץ רעיונות התנועה, אלא כתיקון נזקיה וצמצום פגעיה.

הרב הלברשטאם התנגד בחריפות למסירת שטחים לערבים, ובעת פינוי סיני הספיד בדמעות ואמר שזהו יום אבל.

חיבוריו

בשל מנהג אדמור"י צאנז לא להדפיס ספרים בחייהם, נמנע מהדפסת ספריו במשך רוב חייו. בשלהי ימיו, לאחר שהפסיק לדרוש עקב חולשתו, נדפסו כמה מספריו.

רבים מספריו יצאו בשם שפע חיים. הסדרה כוללת כרכים של ליקוטי דברי תורה: 4 כרכי "דרשות חומש ורש"י שיעורים על חומש ורש"י (מהשנים: ה'תשמ"א, ה'תשמ"ב, ה'תשמ"ד, ה'תשמ"ה); 5 כרכי "רעוא דרעוין דרושים ודברי תורה בסעודות שבת ועוד על פרשיות השבוע (מבראשית עד קדושים); 6 כרכי "מכתבי תורה (במהדורה חדשה - 3 כרכים); 3 כרכי "חידושים ופלפולים; 2 על חנוכה, וכרך נוסף על תשרי. 2 כרכי מועדים, על חנוכה וראש השנה.

• עץ חיים – על ט"ו בשבט
• יציב פתגם – תמצית פלפולים ארבעה כרכים
• שו"ת דברי יציב – שבעה כרכים
• אוצרות דברי יציב – על הש"ס (שני כרכים, ברכות ושבת)
• אמרי יציב – שיעורים שמסר לבנות בית ספר "בית חנה"
• שפע טהרה – על הלכות נידה
• מנחת יהודה וירושלים – שיחות
• ישראל סבא – לקט עלונים שקובצו בספר
• חוברות דברי תורה
• חוברות באוצר החיים
• דרך חיים – שיעורים שערך לבנות בית ספר "בית חנה" על דרך החסידות בכלל ודרך צדיקים בפרט (ונמסרו על ידי בתו)
• הליכות חיים – חמישה כרכים הלכות והליכות ליום יום ושבת מועדי השנה
• אות יציב – על הלכות סת"ם מיוסד על הספר קסת הסופר, ביתר עילית ה'תש"ע
• בית יציב – על הלכות מזוזה, דירה חדשה, וספר תורה, ביתר עילית ה'תש"ע

רחוב "שפע חיים" בשכונת קריית צאנז בירושלים מנציח את זכרו.

משפחתו ומתלמידיו

בניו

• רבי צבי אלימלך הלברשטאם מקריית צאנז, נתניה, המכהן כאדמו"ר בישראל
• רבי שמואל דוד הלברשטאם מברוקלין, ניו יורק המכהן כאדמו"ר בארצות הברית

בנותיו וחתניו

• לאה, הייתה נשואה לרבי שלמה גולדמן מיוניון סיטי (בניו ג'רזי), כיהן כאדמו"ר מזוועהיל-צאנז
• חיה מינדל, נשואה לרב דב וייס, רבה של קריית צאנז בירושלים וראש ישיבת תורת חיים
• הינדא, נשואה לרב אפרים פישל מוטצען, רבה של קריית הבעל שם טוב בהדר גנים, פתח תקווה
• יהודית, נשואה לרבי שאול יהודה פריזנט, רב ביוניון סיטי, אחר פטירת גיסו בה'תשע"ז הוכתר לאדמו"ר מצאנז-זוועהיל
• אסתר באשא, נשואה לרב אליעזר דוד שפירא, רב חסידי צאנז בעיר בני ברק וראש ישיבת תורה לשמה

מתלמידיו לפי סדר הא'-ב'

• הרב שלום אייזנברגר שליט"א רב ומו"ץ קרית צאנז ירושלים - ומחבר סדרת הספרים "פרי שלום"
• הרב יוסף מנחם דייטש, ראש רשת כוללי צאנז קלויזענבורג בארצות הברית
• הרב מאיר הלברשטאם, האדמו"ר מטשאקווא, בני ברק
• הרב אפרים פישל הרשקוביץ, אב בית דין האליין וחבר בד"צ צאנז קלויזענבורג בארצות הברית
• הרב אשר וייס – ראש ישיבה ופוסק
• הרב משה דב וולנר – הרב של אשקלון
• הרב ישראל אריה זלמנוביץ, כיהן לאחר השואה כרב של מחנה העקורים ברגן-בלזן ולאחר מכן רבה של יבנה ועכו
• הרב יוסף דוד טייטלבוים, האדמו"ר מסאסוב, קריית ישמח משה, גני תקוה
• הרב שמואל אהרן פלדמן, אב בית הדין הרבני בתל אביב
• הרב מנשה קליין, מחבר שו"ת משנה הלכות
• אפרים רייך – איש עסקים ועסקן בולט בתחומי בריאות הנפש ותעסוקת הנשים בציבור החרדי
• הרב יצחק שמואל שכטר, ראש הכוללים בקרית צאנז נתניה, ראש כולל מפעל הש"ס ומחבר שו"ת "ישיב יצחק"
• הרב אליהו שמרלר, שהיה ראש ישיבת צאנז ומחבר סדרת הספרים "דברי אליהו"
• מחותנו הרב חיים צבי שפירא, ראש ישיבת בעלזא בבני ברק וחבר בד"ץ בעלזא

לקריאה נוספת

• יחזקאל פרנקל, לפיד האש, הוצאת מוסדות צאנז, 1997

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יקותיאל יהודה הלברשטאם בוויקישיתוף

• האדמו"ר מקלוזנבורג דחה החלטתו לעזוב את הארץ, הצופה, 22 באוקטובר 1963
• לוי יצחק הירושלמי, "הקריה" רועשת: הרבי נשאר!, מעריב, 22 באוקטובר 1963
• איריס בראון, 'תפיסתו האקטיביסטית של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג על מדינת ישראל ותפקיד החרדים בה'
• איריס בראון, 'טומאת נידה ומעמד האשה: פסיקתו של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג כמקרה מבחן'
• אוד מוצל מאש – קדוש יאמר לו, באתר אתרוג
• ק. שבתאי, הצדיק המלהיב חסידיו לעליה, דבר, 25 בדצמבר 1959
• אדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז - באתר MyTzadik
• קובץ ווידאו: הרב רוקד 'מצווה טאנץ' בחתונת בתו פריזנט.
• קובץ ווידאו: הרב בסעודה אחרי ברית מילה, יחד עם בנו הרב שמואל דוד הלברשטאם.
• מתודה ואידאולוגיה במשנת האדמו"ר ר' יקותיאל יהודה הלברשטם מצאנז–קלויזנבורג, בביצוע תמיר גרנות, סרטון בערוץ "מכון ון ליר בירושלים", באתר יוטיוב, 28 בדצמבר 2011
• אסתיר פניי – סיפור החורבן והשיקום של חייו של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג וקהילתו, בהפקת תאגיד השידור כאן
• יקותיאל יהודה בן צבי הירש הלברשטאם (1905-1994), מקלויזנבורג, דף שער בספרייה הלאומית