שפות הודו-אירופיות

משפחת-על של שפות המדוברות בפי כשלושה מיליארדי אנשים ברחבי העולם

השפות ההודו-אירופיות היא משפחת-על של שפות, הכוללת כ-150 שפות, ומדוברות בפי כשלושה מיליארדי אנשים ברחבי העולם. שפות אלו מתחלקות למשפחות, אשר רובן נוצרו באירופה ובמערב אסיה.

שפות הודו-אירופיות
עץ משפחת השפות ההודו-אירופיות. בװרוד: שפות מודרניות; בלבן: שפות שנכחדו ושפות היפותטיות
עץ משפחת השפות ההודו-אירופיות. בװרוד: שפות מודרניות; בלבן: שפות שנכחדו ושפות היפותטיות
תפוצה גאוגרפית במקור דרום אסיה, מערב אסיה, אירופה
שפה אם פרוטו-הודו-אירופית
מזהים
קוד ISO 639-6 ineu עריכת הנתון בוויקינתונים
מפות תפוצה

דוברי שפות הודו-אירופיות בתחילת המאה ה-21:

  ארצות עם רוב דובר שפות הודו-אירופיות
  ארצות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר קיבל הכרה רשמית
  ארצות עם מיעוט דוברי שפות הודו-אירופיות אשר לא קיבל הכרה רשמית

שפות הודו-אירופיות באירואסיה:

  שפות יווניות
  שפות איטליות (כולל שפות רומאניות)
  שפות הודו-איראניות
  שפות קלטיות
  שפות גרמאניות
  ארמנית
  שפות בלטיות
  שפות סלאביות
  אלבנית
  שפות שאינן הודו-אירופיות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קבוצת שפות זו כוללת, בין היתר, את השפות: בנגלית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית, רוסית, איטלקית, פרסית והינדית, שלכל אחת מהן מעל מאה מיליוני דוברים ברחבי העולם, שפות אלה מפורסמות מאוד ברחבי העולם. שפות נוספות הנכללות במשפחת שפות זו, אשר מספר דובריהן מועט באופן יחסי, הן: אוסטית, אירית, יוונית, ארמנית ורומנית.

השפות ההודו-אירופיות הן משפחת שפות גדולה, אשר מחקרה הוליד את ענף הבלשנות המודרנית, ועל כן רבים מהמושגים אשר הבלשנות חוקרת ומנסה למצוא לקוחים ממבנים כלליים המצויים בשפות אלו.

תת-המשפחות של השפות ההודו-אירופיות

עריכה

היסטוריה

עריכה

ישנן 5 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

האפשרות כי קיים מקור משותף לחלק מהשפות ההודו-אירופיות הועלתה לראשונה ב-1647 על ידי מרקוס זוריוס ואן בוקסהורן, ששיער כי הגיעו מה"סקיתית", אך רעיונו לא נקלט ולא נחקר. ההיפותזה הוצעה שוב על ידי סר ויליאם ג'ונס, כאשר הוא שם לב לאוצר המילים ולמבנה התחבירי המשותף של הסנסקריט, הלטינית, היוונית והפרסית. השוואה מערכתית של השפות האלו ושל שפות עתיקות אחרות שנערכה בידי פרנץ בופ תמכה בתאוריה, וה"דקדוק ההשוואתי" של בופ, שהופיע בין 1833 ל-1852, נחשב כנקודת ההתחלה למחקר ההודו-אירופי כתחום אקדמי.

מתוך מציאת מילים דומות בשפות הודו-אירופיות שוחזרה שפה-אם משוערת, פרוטו-הודו-אירופית (PIE). ידועות למעלה מ-4,000 מילים בפרוטו-הודו-אירופית כמו גם חוקי דקדוק. לדוגמה, בפרסית המילה "בנאי" היא "באלדחצ'ן", והסיומת "חצ'אן" היא הסיומת לבעל-מקצוע; באנגליתbuilder (תעתיק: בִּילְדֶר). מכאן שוחזר השורש המשותף הזהה בשני המקרים: "בלד".

השאלה המרכזית היא כיצד התפשטה משפחת שפות גדולה כל כך, מה היה האזור המקורי של הפרוטו-הודו-אירופית, והאם השפה הזו התפשטה כאשר האנשים שדיברו אותה היגרו ממקום למקום, או שמא השפה עצמה היא שעברה בשילוב עם ההגירה. השפה-האם האפשרית קרויה "פרוטו-הודו-אירופית". ישנה מחלוקת באשר למיקום הגאוגרפי של מקורה, אולם ישנם שני רעיונות מרכזיים כיום:

התומכים באפשרות הקירגיזית מתארכים את השפה-האם ל-4000 לפנה"ס, ואילו אלה התומכים בהצעה האנטלית מתארכים אותה לכמה אלפי שנים לפני כן, כשהם קושרים בין ההתפשטות של שפות הודו-אירופיות להתפשטות הנאוליתית של החקלאות.

היפותזה קורגנית

עריכה
 
היפותזת קורגן

ההיפותזה הקורגנית הוצעה לראשונה על ידי מריה גימבוטאס בשנות ה-50 של המאה ה-20. על-פי היפותזה זו, השפה המקורית דוברה בתרבויות המישורים הכלכוליתיים באלף החמישי לפנה"ס, בין הים השחור לוולגה. חיזוק ניכר להשערה זו היא עובדת קיומן של מילים רבות בפרוטו-הודו-אירופית האופייניות לתרבות ששררה באזור שבין צפון הים השחור לים הכספי, ועוד יותר מכך העדרן הבולט של מילים המיוחסות לגידולים שהיו קיימים בתקופה זו באזוריים דרומיים יותר.

לא הוכח מעולם כי אנשי תרבויות אלו היו חברים בקבוצה הלשונית-תרבותית ההודו-אירופית, ועמים שהיו ידועים כחלק מהתרבות הזו (לדוגמה, ההודו-אריאנים, היוונים, האטרוסקים ואחרים) לא קברו את מתיהם אלא שרפו אותם. [דרושה הבהרה] עובדה זו מטילה דופי בתאוריה.

להלן קו הזמן לפי התאוריה (כל התאריכים לפני הספירה):

  • 4500–4000: פרוטו-הודו-אירופית מוקדמת. תרבויות סרדני סטוג, דנייפר-דונטס וסארמה, ביות הסוס.
  • 4000–3500: תרבות יאמנה מתפתחת במישורים, ותרבות המייקופ בקווקז. מודלים הודו-חיתיים מעלים את האפשרות של היפרדות של הפרוטו-אנטולית עוד לפני תאריך זה.
  • 3500–3000 פרוטו-הודו-אירופית אמצעית. תרבות יאמנה מצויה בשיאה, עם פסלי אלים מאבן, פרוטו-מרכבות בעלות שני גלגלים, רעיית עדרים ויישובים ומבצרים קטנים קבועים. התרבות מתבססת על חקלאות ודיג לאורך נהרות. קשרים עם תרבות היאמנה עם התרבות האירופית בסוף הנאוליתי מניבה את תרבויות "האמפורה העגולה" ותרבות באדן. תרבות מייקופ מציגה עדויות מוקדמות ביותר של תחילת תקופת הברונזה, ונשק וחפצים מברונזה מגיעים לאזור היאמנה.
  • 3000–2500: פרוטו-הודו-אירופית מאוחרת. תרבות היאמנה מתפשטת על פני כל המישור הפונטי. תרבות ה-corded ware (כלים בעלי בליטות דמוי חבלים) מגיעה מהריין ועד לוולגה, בתקופה האחרונה של האחידות ההודו-אירופית, כאשר עדיין יש קשרים רופפים בין האזורים השונים וחילופי מילים ביניהם, חוץ מהענפים האנטליים והטוכאריים, שמבודדים מתהליכים אלה.
  • 2500–2000: ההפרדות לשפות אמהות של הדיאלקטים השונים מושלמת. בבלקנים מדברים פרוטו-יוונית, צפונית לים הכספי מדברים פרוטו-הודו-אריאנית. תקופת הברונזה מגיעה למרכז אירופה עם תרבות ביקר (Beaker culture). פרוטו-באלטו-סלאבית (או קהילות פרוטו-סלאביות ופרוטו-באלטיות המצויות בקשר קרוב) מתפתחת בצפון-מזרח אירופה.
  • 2000–1500: מומצאת המרכבה, המובילה להפרדות מהירה ולהתפשטות של האיראנית וההודו-אריאנית מתרבות אנדרונובו על פני חלקים גדולים מאסיה המרכזית, צפון הודו, איראן ואנטליה המזרחית. פרוטו-אנטלית מתחלקת לחתית ולווית. לתרבות אונתיס הפרוטו-קלטית יש תעשיית מתכות פעילה.
  • 1500–1000: בתקופת הברונזה הנורדית מתפתחת פרוטו-גרמאנית מוקדמת, ותרבות פרוטו-קלטית מתפתחת במרכז אירופה, ומביאה איתה את תקופת הברזל. הגירה פרוטו-איטלקית לכיוון חצי האי האיטלקי. ניסוח של הריג-וודה ועליה של תרבות הוודות בפנג'אב. עלייתה ונפילתה של האימפריה החיתית. התרבות המיקנית נופלת ואחריה באה תקופת החושך היוונית.
  • 1000–500: השפות הקלטיות מתפשטות על פני מרכז ומערב אירופה. צפון אירופה נכנסת לתקופה הברזל הקדם-רומית, שלב ההיווצרות של הפרוטו-גרמאנית. הומרוס מתחיל את הספרות היוונית יחד עם התקופה היוונית הארכאית. התרבות הוודית מפנה את מקומה למהאג'נאפאדס. זורואסטר משלים את הגאתות, עליה של הממלכה האחמנית, שמשתלטת על העילמים ועל בבל. הסקיתים מחליפים את הקימרים במישור הפונטי. ארמנים מחליפים את תרבות האורארטו. היפרדות של הפרוטו-איטלקית לאוסקו-אומברית וללטינית-פליסקנית, וייסודה של רומא. המצאתן של מערכות הכתיבה היווניות והאיטלקית העתיקה שהועתקו מהאלף-בית השמי הקדום. בדרום אירופה מדברים שפות פלאו-בלטיות רבות. השפות האנטוליות נכחדו.

היפותזה מתחרה

עריכה

קולין רנפרו הציע שהתפשטותה של ההודו-אירופית קשורה למהפכה הנאוליתית, שהתפשטה בדרכי שלום לתוך אירופה מאסיה הקטנה בערך ב-7000 לפנה"ס. לפיכך, כל אירופה הנאוליתית הייתה דוברת הודו-אירופית, וההגירות הקירגיזיות לא עשו יותר מאשר להחליף שפה הודו-אירופית אחת באחרת[1].

תומאס גאמקרלידז ויצ'יסלב איבאנוס טענו כי המקור של ההודו-אירופית היא בימת אורמיה. הם הציעו שהארמנית היא השפה שנותרה במקום הלידה של ההודו-אירופית, בזמן שהשפות האחרות היגרו ממנה[2].

יש שהציעו את תאוריית המבול של הים השחור, כשהם מתארכים את תחילתו של ים אזוב לבערך 5600 לפנה"ס, כגורם הישיר של ההתפשטות ההודו-אירופית. אירוע זה התרחש בתקופה הנאוליתית, והוא מוקדם מדי כדי להתאים לארכאולוגיה הקירגיזית.

הבעיה העיקרית בהשערות אלו, שמקדימות את תאריך ההתפצלות מהשפה האם, היא שבשפת האם ההודו-אירופית מופיעות מילים רבות להמצאות מאוחרות יותר, כדוגמת רִתמה, יצול וגלגל.

קיימות גם תאוריות אחרות בעלות גװן לאומי שלפעמים גובל במיסטיקה לאומנית, כשלרוב השפה המקורית מוצבת במולדת של הוגה התאוריה. דוגמה אחת היא התאוריות ההודיות שאומרות כי הסנסקריט ההודי הגיע מתרבות עמק האינדוס, וטוענות כי הוא למעשה הפרוטו-הודו-אירופית, ושכל הניבים האחרים מגיעים ממנה. תאוריה זו אינה מקובלת ביותר. דוגמה אחרת היא תאוריית ההמשכיות הפלאוליתית, המוצעת על ידי תאורטיקנים איטלקים, שאומרים כי ההודו-אירופית צמחה מתרבויות אירופיות פלאוליתיות.

עץ השפות ההודו-אירופיות

עריכה
 
עץ השפות ההודו-אירופיות. בװרוד: שפות מודרניות; בלבן: שפות שנכחדו ושפות היפותטיות

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Colin Renfrew, Archaeology and language: the puzzle of Indo-European origins, London: J. Cape, 1987
  2. ^ Thomas V. Gamkrelidze, Vjaceslav V. Ivanov, Indo-European and the Indo-Europeans: A Reconstruction and Historical Analysis of a Proto-Language and Proto-Culture, Berlin: Walter de Gruyter, 1995