שקל צורי
השקל הצורי היה המטבע של העיר צור ואמצעי התשלום המרכזי בלבנט החל מ־126 לפנה"ס עד סביבות 60 לספירה.
רקע עריכה
השימוש במטבע הגיע לפיניקים בסוף המאה ה־5 לפנה"ס, בזכות השגשוג בעריהם והמגעים עם יוון (שם גדל השימוש במטבעות במסחר).[1] בצור הוטבעו, בתחילה, סטטרים (לפי משקלם, 13.5 גרם, וחיקוי הינשוף – אך ייתכן שאותם מטבעות שימשו גם כשקל כפול צורי, שבהמשך הפך לשקל צורי[2]), עליהם הופיעו בצד אחד (בקומבינציות שונות) מלקרת אלוהי העיר מזוקן וחמוש בחץ וקשת רוכב על היפוקמפוס, גלי ים, חלזונות הארגמן ודולפינים, כולם סמלים הקשורים לאופייה של צור והמיומנות הפיניקית בים, ובצד השני ינשוף (חיקוי למטבעות האתונאים), עם סמלים מצריים (מטה רועים, ḥḳ, המסמל שלטון, ומחבט דיש, ḥw, המסמל משילות) וסימון שנת ההטבעה.[3][4] כבר מתקופה זאת הוטבעו בפיניקיה שקלים – השקל הכפול הצידוני, ואלה היו המטבעות המרכזיים בפיניקיה ובאזור באותה תקופה,[1] אך בסביבות 350 לפנה"ס עברו הערים בפיניקיה להשתמש במטבעות לפי סטנדרט יווני.[5]
השקל הצורי תחת ההלניסטים והרומאים עריכה
.JPG)
השקל הצורי היה המטבע החשוב ביותר והעיקרי בלבנט (בקרב אנשי סוריה, הכנענים־פיניקים והיהודים), החל מ־126/125 לפנה"ס (שנת ההטבעה הראשונה, עם ירידת הממלכה הסלאוקית[6]) עת ירש את הטטרדרכמה הסלאוקית, למשך כ־180 שנה.[7]
מבחינה עיצובית, על צדו האחד של השקל הצורי הופיע ראש מלקרת־הרקלס – מלקרת הוא האלוהות הראשית של צור, בעל צור והאל המגן שלה, שזוהה בתקופה ההלניסטית (Interpretatio graeca) עם הרקלס היווני.[8][9] האל הופיע גם על מטבעות מקפריסין (כתיון, סלמיס, קוריון (אנ') ואמתוס (אנ')) דבר המצביע על קשרי צור והערים הפיניקיות באי.[10] על צדו השני הופיעו הנשר הסלאוקי (ובהמשך, הנשר הרומי) שבין רגליו חרטום אניה, המסמל את אופייה של צור ועוצמתה הימית, אלת הרקלס (אנ') שסימלה את מטבעת צור, וכיתוב יווני: ΤΥΡΟΥ ΙΕΡΑΣ ΚΑΙ ΑΣΥΛΟΥ – צור הקדושה ועיר מקלט.[8]
השקל הצורי איבד ממעמדו בסביבות 60 לספירה, בעקבות הטבעה מאסיבית של דינר רומאי במזרח התיכון בימי נירון.[11][12] זמן קצר לאחר מכן, עוד בימי נירון, הוקמה בצור מטבעה רומית גדולה לטטרדרכמות שהוטבעו בה ובערים חשובות אחרות במזרח עד אמצע המאה ה־3 לספירה, ונועדו לספק מטבעות ללגיונות הרומיים באזור.[12] גם בתקופה זאת, היתה למטבעות הצוריים תפוצה רחבה בלבנט.[13]
צור היתה המקור העיקרי למטבעות כסף בארץ ישראל כמה מאות שנים קודם לשקל הצורי,[14] אך השקל הצורי הפך המטבע הבלעדי לתשלום חובות בבית המקדש השני.[15] המטבע היה כה חשוב בעיני היהודים, אולי בזכות טהרת מתכתו ודיוק משקלו, שקביעתו כסטנדארט לתרומות קודש למחצית השקל העלימה עין מהסמלים הפגניים שעליו כגון מלקרת והנשר.[16] במשנה מוזכר שכל השקלים המוזכרים בתורה הם שקלים צוריים.[17] בתקופת המרד הגדול הוחלף השקל הצורי בשקל ישראלי – עם פרוץ המרד בשנת 66 לספירה (לא קיימים שקלים צוריים מאוחרים משנת 65) הוטבעו מטבעות יהודיים בירושלים, שמשקלם ותכולת מתכתם שווים לשקל הצורי, ואף הכיתוב "ירושלים הקדושה" עליהם מקביל לכיתוב "צור הקדושה" ביוונית על מטבעות צור.[18]
ערכם של שקלי צור חוקה גם על־ידי אנשי אשקלון והנבטים במטבעותיהם.[19]
לקריאה נוספת עריכה
- יעקב משורר, מטבעות עתיקים, כתר, 1979
קישורים חיצוניים עריכה
- אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 מטבעות עתיקים, עמ' 23
- ^ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ח', עמ' 320.
- ^ מטבעות עתיקים, עמ' 23–25
- ^ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ח', עמ' 319
- ^ מטבעות עתיקים, עמ' 24
- ^ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ח', עמ' 318
- ^ מטבעות עתיקים, עמ' 27
- ^ 1 2 מטבעות עתיקים, עמ' 28
- ^ אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 66
- ^ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ח', עמ' 321
- ^ מטבעות עתיקים, עמ' 39
- ^ 1 2 ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ח', עמ' 322
- ^ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ח', עמ' 322–323
- ^ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ח', עמ' 323
- ^ מטבעות עתיקים, עמ' 28
- ^ ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ח', עמ' 322
- ^ מסכת בכורות, דף נ', עמוד ב', מסכת קידושין, דף י"א, עמוד א', ראו מטבעות עתיקים, עמ' 28
- ^ מטבעות עתיקים, עמ' 42
- ^ מטבעות עתיקים, עמ' 29