תיאודור קולאק

מוזיקאי גרמני

תיאודור קולאקגרמנית: Theodor Kullak;‏ 12 בספטמבר 1818, קרוטושין[1]‏ – 1 במרץ 1882, ברלין.[2]) היה פסנתרן, מלחין ומורה גרמני.

תיאודור קולאק
Theodor Kullak
לידה 12 בספטמבר 1818
קרוטושין, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במרץ 1882 (בגיל 63)
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים פרנץ קולאק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

קולאק נולד בקרוטושין, שנמצאת באזור שהיה אז חלק מפרוסיה. הוא החל בלימודי פסנתר כתלמידו של אלברכט אגטה (Albrecht Agthe (אנ')) בפוזן. בגיל 8 הגיע לרמה מספיק גבוהה כדי לעורר עניין אצל הנסיך אנטון רדזיוויל (Antoni Henryk Radziwiłł (אנ')). היכולת שלו מגיל כה צעיר למשוך את תשומת לבם של אנשי אצולה כדי שיהיו פטרונים שלו שימשה אותו במשך שנים רבות גם מאוחר יותר. בשנת 1829 הנסיך השתמש בהשפעתו כדי לארגן קונצרט בחצר מלך פרוסיה בברלין. קולאק הופיע עם זמרת הסופרן הנרייטה זונטג (Henriette Sontag (אנ')). המלך פרידריך וילהלם הרביעי, שהיה בדרך כלל מאופק, כל כך נהנה מהקונצרט, שהוא העניק לקולאק הצעיר שלושים מטבעות זהב. שישה שבועות בברלין היו ממש הרפתקה. עלה עליהם קונצרט בברסלאו שזכה למחיאות כפיים סוערות למדי. הנסיך רדזיוויל דאג לאחר מכן להשכלה הכללית של קולאק ומימן את שכר הלימוד שלו בבית ספר בצילישאו (גרמנית: Züllichau, כיום סולחוב Sulechów (אנ') בפולין).

בסופו של דבר קולאק איבד את הפטרונות של רדזיוויל, ומגיל שלוש עשרה עד גיל שמונה עשרה הייתה לו רק מדי פעם גישה לפסנתר. בגיל תשע עשרה, לבקשת אביו, הוא בחר מקצוע והחל ללמוד רפואה בברלין. חבר חדש מהאצולה, אייגנהיים, שילם לו מלגה קטנה אשר אפשרה לו ללמוד מוזיקה אצל זיגפריד דן (Siegfried Dehn (אנ')) וא' א' טאוברט (E. E. Taubert). אייגנהיים גם סייע לו בהשגת כמה תלמידים בעלי מעמד. הרפואה לא הייתה קרובה ללבו של קולאק. המוזיקה משכה אותו יותר. בשנת 1842 גברת פון מאסוס (von Massows) התערבה למענו במקומות הנכונים, ופרידריך וילהלם הרביעי הקציב לקולאק 400 טאלר, במיוחד עבור לימודי פסנתר.

קריירה מוזיקלית

עריכה

קולאק בן ה-24 בחר בהשכלה וינאית. קארל צ'רני לקח על עצמו בשמחה את לימודי הפסנתר של קולאק, ואוטו ניקולאי וסימון שכטר (Simon Sechter (אנ')) לקחו על עצמם את הצד התאורטי. לפרנץ ליסט ולאדולף פון הנסלט (Adolf von Henselt (אנ')), שאותם העריץ, הייתה גם כן השפעה עליו. קולאק ניגן קצת באוסטריה באותה שנה, אך בשנת 1843 חזר לברלין, שם דאגה לו העלמה פון הלוויג (Fraulein von Hellwig) למשרת המורה לפסנתר של הנסיכה אנה, בתו של הנסיך קארל. זו הייתה רק ההתחלה. נראה שכתוצאה מכך קולאק נעשה מומחה בהוראה לנסיכים ולנסיכות של בית המלוכה וגם לילדיהם של משפחות רבות מהמעמד הגבוה, שנהיו מודעות לכישורים המקצועיים המעולים שלו, לקשריו, וככל הנראה לנימוסיו, שהיו ללא דופי.

בשנת 1844 ייסד קולק את אגודת המוזיקאים Tonkünstler-Verein בברלין ועמד בראשה במשך שנים רבות. שנתיים לאחר מכן, בגיל עשרים ושמונה, הוא היה הפסנתרן של חצר המלוכה הפרוסי, וארבע שנים לאחר מכן ייסד את בית הספר למוזיקה Berliner Musikschule (ידוע גם כ"מכון קולאק") בשיתוף עם יוליוס שטרן ואדולף ברנהרד מרקס (Adolf Bernhard Marx (אנ')) אולם בשל חילוקי דעות שהתגלעו בחמש השנים הבאות, קולאק פרש מהמכון שלו, שלאחר מכן נעשה מוכר כקונסרבטוריון שטרן, עם הנס פון בילוב כמנהל.

בשנת 1855 הקים קולאק בית ספר חדש, "האקדמיה החדשה לאומנות המוזיקה" (Neue Akademie der Tonkunst), שהצליחה לאורך זמן, וכונתה בחיבה "האקדמיה של קולאק". בית ספר זה התמחה בהכשרת פסנתרנים והיה בית הספר הפרטי למוזיקה הגדול ביותר בכל גרמניה. במלאת לבית הספר הזה עשרים וחמש שנים, הוא התהדר במאה מורים ובאלף ומאה תלמידים. קולאק קיבל תואר פרופסור בשנת 1861 והוא גם נבחר לחבר כבוד באקדמיה המלכותית למוזיקה בפירנצה. הוא זכה להוקרה בדרכים רבות נוספות.

בנו פרנץ (גר') (‏1913-1844) קיבל את החינוך המוזיקלי שלו באקדמיה של אביו. הוא למד אצל קארל והלה (Karl Wehle) ואצל הנרי ליטולף בפריז, אבל נטש את הקריירה שלו כנגן בקונצרטים בגלל מחלת עצבים. במקום זאת לימד באקדמיה של אביו, שם הוא ירש את תפקידו של אביו עם מות האב בשנת 1882.

קולאק כתב כמות גדולה של חומרים ללימוד נגינה בפסנתר. "בית הספר לנגינת אוקטבות" (Die Schule des Oktavenspiels) פורסם בשנת 1848 ויצא לאור בשנת 1877. חיבור זה ידוע במיוחד.[3] יצירות אחרות שהלחין, ובכלל זה הקונצ'רטו לפסנתר בדו מינור ושתי סונאטות, מנוגנות כיום לעיתים רחוקות מאוד.

תיאודור קולאק ערך את המהדורה ה-13 של היצירות לפסנתר של פרדריק שופן שהוצאה לאור על ידי שלזינגר (Adolf Martin Schlesinger (אנ')). למהדורה זאת הוסיף קולאק הערות והיא הוצאה לאור שוב בשיתוף עם ג' שירמר בע"מ ‏(.G. Schirmer Inc) ואחרים במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19.[4] (מהדורה מלאה זו זמינה ב-IMSLP). הוא ערך גם את כל היצירות לפסנתר של פליקס מנדלסון, כולל שירים ללא מילים. עבודה זו הוצאה לאור על ידי סי. אף. פיטרס (C. F. Peters (אנ')).

בין תלמידיו הרבים של קולאק היו אוגוסט ארנולד (August Arnold),[5] אלפרד גרינפלד, היינריך הופמן, אלכסנדר אילינסקי (Alexander Ilyinsky (אנ')), מוריץ מושקובסקי, סילאס גמליאל פראט (Silas Gamaliel Pratt (אנ')), יוליוס רויבקה, ניקולאי רובינשטיין, קסאפר שארוונקה, אוטו בנדיקס (Otto Bendix), האנס בישוף (Hans Bischoff (אנ')), איימי פיי (Amy Fay (אנ')) וג'יימס קוואסט (James Kwast (אנ')). פסנתרן ומלחין בוהמי מפורסם, פרנץ בנדל (Franz Bendel (אנ')) לימד באקדמיה.[6]

יצירותיו

עריכה

פסנתר

עריכה

פסנתר סולו

מוזיקה תזמורתית

עריכה

דיסקוגרפיה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כיום בפולין; גרמנית: Krotoschin; פולנית: Krotoszyn)
  2. ^ "Theodor Kullak". ‏ בסיס נתונים של מלחינים קלאסיים (באנגלית)
  3. ^ Sir George Grove (1880). A Dictionary of Music and Musicians. London: Macmillan and Co. p. 76. Retrieved 11 July 2016.
  4. ^ George Charles Ashton Jonson (1905). A Handbook to Chopin's Works. New York: Doubleday, Page & Co. p. 33. Retrieved 11 July 2016.
  5. ^ The Brooklyn Daily Eagle Educational Section, 1913. p. 36
  6. ^ על תלמידים אלה ותלמידים נוספים ראה ברשימת תלמידי מוזיקה לפי מורים - מהאות K עד האות M.
  7. ^ 1 2 מאת קרל מריה פון ובר.
  8. ^ מאת גאטנו דוניצטי.
  9. ^ מאת לואי שפור.
  10. ^ 1 2 3 אופרה מאת ג'אקומו מאיירבר.
  11. ^ אופרה מאת גאטנו דוניצטי.
  12. ^ אופרה מאת ז'אן פרנסואה לסואר.
  13. ^ המוזיקה של ז'אק פרומנטל הלוי.
  14. ^ ליין, פירס (אנ') ‏(1999). ‏דריישוק (אנ') וקולאק: קונצ'רטים לפסנתר ‏(CD). היפריון רקורדס (אנ'). ‏CDA67086. הובא: 12.07.2016.