הקמפיין לזכויות אדם

(הופנה מהדף Human Rights Campaign)

הקמפיין לזכויות אדםאנגלית: Human Rights Campaign, בראשי תיבות: HCR) הוא ארגון אמריקאי מסוג קבוצת אינטרס אשר נוסד בשנת 1980, הפועל למען זכויות להט"ב בארצות הברית ובמשך השנים גם ברחבי העולם והוא הגדול והמשמעותי ביותר מסוגו במדינה עם יותר מ-3 מיליון חברים בשטחה ו-9 מיליון תומכים במדינות שונות ברחבי העולם.[1]

הקמפיין לזכויות אדם
Human Rights Campaign
Hrc logo.svg
Human Right Campaign headquarters.JPG
מטה הארגון,
פעילות פעילות למען זכויות להט"ב
מדינה ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
מטה הארגון וושינגטון די. סי., וושינגטון
מייסדים סטיב אנדין
חברים 3 מיליון בארצות הברית, 9 מיליון תומכים ברחבי העולם (נכון ל-2021)
נשיא לפונסו דייוויד
תאריך הקמה 1980, לפני 41 שנה נכון ל-2021
www.hrc.org

לדברי הארגון, "הקמפיין לזכויות אדם רואה בחזונו אמריקה בה מובטחות זכויותיהם של הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, והם מתקבלים בברכה כחברים מלאים במשפחה האמריקאית - בבית, בעבודה, ובכל קהילה". בעודו מתמקד על הרחבת זכויותיהם של אנשי קהילת הלהט"ב, קידום לגליזציית נישואים חד מיניים, חקיקה נגד אפליה ופשעי שנאה והסברה כלפי המאבק נגד מחלת האיידס.[2]

מבנהעריכה

"הקמפיין לזכויות אדם" מורכב משלושה ארגונים: הראשון הוא מוסד ללא כוונת רווח המתמקד במחקר, שדלנות וחינוך בנושא להט"ב, השני הוא ארגון פוליטי העוסק בפעילות אל מול הקונגרס של ארצות הברית ורשויות מקומיות בנושא זכויות להט"ב, והשלישי הוא ועדה פוליטית העוסקת בהשקעות בקמפיינים של מועמדים פוליטיים שהתחייבו לתמוך בחקיקה שוויונית.

הנהגהעריכה

הנהגת קמפיין זכויות האדם כוללת את הנשיא אלפונסו דייוויד. עבודתו של הארגון נתמכת על ידי שלושה דירקטורים: הדירקטוריון, שהוא הגוף המנהל של הארגון, מועצת קרן HRC המנהלת את כספי הארגון וקובעת מדיניות רשמית המסדירה את הארגון ומועצת הנגידים, המנהלת את ההתפשטות המקומית של הארגון בפריסה ארצית.

היסטוריהעריכה

הקמה, שנות השמונים (1980)עריכה

סטיב אנדין, שעבד עם לובי לאומי לזכויות להט"ב שהוקם בעבר משנת 1978, הקים את ועדת הפעולה הפוליטית של קרן זכויות האדם בשנת 1980 אשר בסופו של דבר שתי הקבוצות התמזגו.[3] בשנת 1983 נבחר ויק בזיל, אז אחד מפעילי זכויות הלהט"ב המובילים בוושינגטון הבירה, כמנהל הראשון. באוקטובר 1986 הוקמה קרן הקמפיין לזכויות האדם (HRCF) כארגון ללא מטרות רווח.

בינואר 1989 הודיע ​​בזיל על עזיבתו, והארגון התארגן מחדש מלשמש בעיקר כוועדת פעולה פוליטית (PAC) להרחבת תפקידו בלובינג, מחקר, חינוך ותקשורת.[4] הארגון החליט על הצהרת מטרה חדשה לפעילותו באומרה כי,

"קידום הרווחה החברתית של הקהילה הגאה על ידי ניסוח, תמיכה והשפעה על חקיקה ומדיניות ברמה הפדרלית, הממלכתית והמקומית".

טים מקפלי, בוגר בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, מייסד הברית הפוליטית הגאה בבוסטון, ויו"ר משותף של ועדת הקמפיין בניו אינגלנד, נבחר למנהלו החדש. סך החברים בארגון היה בזמנו (1985) כ-25,000.[5]

שנות התשעים (1990)עריכה

בשנת 1992 אישרה קרן הקמפיין לזכויות אדם לראשונה מועמד לנשיאות, ביל קלינטון. במרץ 1993 החל בפרויקט חדש, "יום היציאה מהארון הבינלאומי". מינואר 1995 ועד ינואר 2004 שימשה אליזבת ליבנה כמנכ"לית הארגון אשר בהנהגתה מספר חבריו הוכפל פי 4 ליותר מ-500,000 חברים.[6]

ב-1995 הארגון השמיט את המילה "קרן" משמו והפך לקמפיין לזכויות אדם ועבר ארגון פנימי מחדש בעודו מוסיף תוכניות חדשות כגון פרויקט מקום העבודה ופרויקט המשפחה, בעוד שהארגון עצמו העצים באופן נרחב את פונקציות המחקר, התקשורת ושיווק / יחסי ציבור שלו. הארגון חשף לוגו חדש, המציג שלט כחול עם קווים מאונכים בצבעים צהובים.

שנות האלפיים (2000)עריכה

כחלק מהפעילות סביב צעדת המילניום בוושינגטון (אירוע להעלאת המודעות והנראות של אנשי קהילת הלהט"ב ונושאי זכויות להט"ב בארצות הברית אשר נערך בין התאריכים 28 באפריל עד 30 באפריל 2000 בוושינגטון הבירה) הארגון נתן חסות למופע התרמה באצטדיון RFK ב-29 באפריל 2000 אשר הוכרז כמופע לסיום פשעי שנאה כלפי הקהילה הגאה בשם, "Equality Rocks" (סלעי שוויון) בעודו מנציח את קורבנות פשעי השנאה ואת משפחותיהם, בהן הדוברים המוצגים דניס וג'ודי שפרד, הוריו של מת'יו שפרד אשר היה סטודנט אמריקאי, פעיל למען זכויות האזרח והומוסקסואל, שהוכה קשות על ידי שני גברים הומופובים ליד העיר לאראמי שבוויומינג, בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר 1998, ומת מפצעיו כעבור ימים אחדים. באירוע לקחו חלק: מליסה אתרידג', גארת' ברוקס, פט שופ בויז, קיי די לאנג, נייתן ליין, רופוס ויינרייט, אלביטה רודריגס וצ'אקה קאן.[7][8] יורשתה של מנכלית הארגון לשעבר, אליזבת ליבנה, שריל ז'אק, התפטרה בנובמבר 2004 לאחר 11 חודשים. ז'אק הגיבה על המעשה כי התפטרה בגלל "הבדל בפילוסופיית הניהול".[9]

 
חברי הקמפיין לזכויות אדם משתתפים במצעד הגאווה בשיקגו בשנת 2005

במרץ 2005 הודיע הארגון על מינויו של ג'ו סולמונזה לנשיאו אשר כיהן בתפקיד זה עד שפרש במאי 2012 כיו"ר שותף בקמפיין הנשיאותי של ברק אובמה.[10] הארגון השיק את תוכנית הדת והאמונה שלו בשנת 2005 לגיוס אנשי דת עבור סיוע לאנשי קהילת הלהט"ב והקמת כוהני דת התומכים בקיום נישואים חד מיניים.[11] ב-10 במרץ 2010 נערכו במטה הקמפיין לזכויות אדם החתונות הראשונות המוכרות באופן חוקי במחוז קולומביה.[12] ב-9 באוגוסט 2007 אירח הארגון בשיתוף עם ערוץ לוגו פורום למועמדים דמוקרטיים לבחירות לנשיאות ארצות הברית לשנת 2008 התומכים במיוחד בנושאי להט"ב.[13]

עשור 2010עריכה

 
רו קאנה, חבר המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים, נפגש עם חברי הארגון בשנת 2020

בשנת 2010, פעל הקמפיין לזכויות אדם ביטול האיסור של ארצות הברית על כניסתם של אנשים חיוביים ל-HIV למדינה לצורך נסיעות או הגירה.[14][15] בספטמבר 2011 הוכרז כי ג'ו סולמונזה יפטור מתפקידו כנשיא הארגון לאחר סיום חוזהו בשנת 2012.[16] למרות ההשערות הראשוניות כי נשיאת מועצת העיר אטלנטה לשעבר, קתי וולארד, תמונה, לא הוכרז על כל מחליף אלא ב-2 במרץ 2012, אז הוכרז צ'אד גריפין, מייסדו של הקרן האמריקאית לשוויון זכויות, כיורשו של סולמונזה אשר נכנס לתפקידו ב-11 ביוני 2012.[17] בשנת 2012 הודיע הארגון כי גייס ותרם 20 מיליון דולר לבחירת הנשיא ברק אובמה מחדש ולקידום נישואים חד מיניים.[18] בנוסף למערכת הבחירות המחודשת של אובמה, הארגון הוציא כסף על אמצעי הצבעה הקשורים לנישואים בוושינגטון, מיין, מרילנד ומינסוטה, ובחירת הסנטורית הדמוקרטית תמי בולדווין בויסקונסין.

בשנת 2013, ערך קמפיין גלויות לתמיכה בחוק אי-הפליה בתעסוקה (ENDA) המוצע בקונגרס ארצות הברית אשר יאסור אפליה בגין העסקה ותעסוקה על רקע נטייה מינית או, בהתאם לגרסת הצעת החוק, זהות מגדרית, על ידי מעסיקים בעלי לפחות 15 עובדים.[19] בשנת 2019 הצטרף הקמפיין לזכויות אדם יחד עם כ-42 ארגונים דתיים ובני ברית נוספים בהוצאת הצהרה נגד פרויקט בליץ, מאמץ של ארגוני ימין נוצרים להשפיע על חקיקת המדינה המבקש "להשיב ולהגדיר כראוי את הנרטיב התומך באמונות דתיות אלו" המתנגדת לקהילת הלהט"ב.[20]

דריקטריוניםעריכה

תאריך שם
19801983 סטיב אנדין
19831989 ויקטור בזיל
19891995 טים מקפלי
19952004 אליזבת ליבנה
2004–2004 שריל ז'אק
20052012 ג'ו סולמונזה
20122019 צ'אד גריפין
2019–הווה אלפונסו דייוויד

גיוס כספים שנתיעריכה

כל שנה מאז 1997, אירח הקמפיין לזכויות אדם ארוחת ערב לאומית המשמשת לגיוס הכספים השנתי הגדול ביותר של הארגון. בשנת 2009 נאם נשיא ארצות הברית ברק אובמה בארוחת הערב הלאומית השנתית ה-13 מטעמו. בנאומו, אישר הנשיא אובמה את התחייבותו לבטל את מדיניות "אל תשאל, אל תספר" אשר אסרה ע להט"בים מוצהרים לשרת בצבא ארצות הברית וואת חוק ההגנה על הנישואים (DOMA) אשר הגדיר נישואים למטרות פדרליות כאיחוד של גבר ואישה בלבד, ואפשר למדינות לסרב להכיר בנישואים חד מיניים הניתנים על פי חוקי מדינות אחרות. כמו גם את התחייבותו להעביר את החוק לאי הפליה בעבודה.[21] אובמה נשא את הנאום המרכזי גם בשנת 2011, וחזר על התחייבותו להילחם למען ביטול חוק הנישואים ולמעבר להכרה בנישואים חד מיניים ומאבק בבריונות כלפי בני נוער להט"בים. דוברים אחרים שהוצגו בארוחות ערב כללו את ביל קלינטון, מאיה אנג'לו, כווייסי מפומה, ג'ו ליברמן, הילרי קלינטון, דיק גפהארדט, ג'ון לואיס, רוזי אודונל, ננסי פלוסי, טים גאן, סוזי אורמן, סאלי פילד, קורי בוקר, תמי בולדווין ובטי דג'נרס.[22]

רשומות היסטוריותעריכה

התיעוד ההיסטורי של ציר הזמן של הקמפיין לזכויות האדם נשמר באוסף ספריית אוניברסיטת קורנל. כשהגיעו לקורנל בשנת 2004, הרשומות כללו מסמכי תכנון אסטרטגיים, פקסים, פרוטוקולים, דואר אלקטרוני, הודעות לעיתונות, פוסטרים וקמפיינים. הארכיון, שגובהו 84 מ"ק, הוא השני בגודלו באגף לאוספי מיניות אנושיים נדירים וכתבי יד. בפברואר 2007 נפתח הארכיון בפני חוקרים בספרייה, ותקליטים נבחרים אורגנו בתערוכה מקוונת בשם "25 שנים של השפעה פוליטית, הישגי הקמפיין לזכויות אדם".[23][24]

פעילותעריכה

על פי הארגון, קמפיין זכויות האדם "מאורגן למטרות צדקה וקידום החינוך והרווחה הציבורית עבור הקהילה הלסבית, ההומוסקסואלית, הביסקסואלית והטרנסג'נדרית". הארגון מספק משאבים ליציאה מהארון,[25] נושאים טרנסג'נדריים,[26] נושאי בריאות להט"בים,[27] ומידע על נושאים במקומות העבודה העומדים בפני אנשי להט"ב ומציג מדד השוויון התאגידי.[28]

הארגון פעל בלובינג להעברת חוקים נגד אפליה ופשעי שנאה נגד הקהילה הגאה ברחבי העולם.[29] הארגון תמך בהעברת החוק של מתיו שפרד וג'יימס בירד ג'וניור למניעת פשעי שנאה, שהרחיב את חוק פשעי השנאה הפדרלי כדי לאפשר למשרד המשפטים לחקור ולהעמיד לדין פשעים שמקורם במגדר האמיתי או הנתפס של הקורבן, הנטייה המינית, הזהות המגדרית שלו או נכות.[30]

עבודת הארגון בנושאי בריאות התמקדה באופן מסורתי בתגובה למגפת HIV / איידס אשר בשנים האחרונות טיפל באפליה במסגרות הבריאות של עובדי להט"ב, חולים ובני משפחותיהם. מאז 2007 פרסמה הקמפיין את "מדד שוויון הבריאות", המדרג בתי חולים בנושאים כמו מדיניות אי-אפליה בקרב מטופלים ועובדים, הכשרה של יכולת תרבותית של עובדים וזכויות ביקור בבית חולים למשפחות בהן נמצאים חולים להט"בים.[31] לוביסטים מהארגון פעלו יחד עם ממשל אובמה להרחבת זכויות הביקור בבית החולים לבני זוג מאותו המין,[32] ולמען ביטולו של חוק מדיניות "אל תשאל, אל תספר", אשר מנעה ממלהט"בים מוצהרים לשרת באופן גלוי בצבא ארצות הברית שבוטלה בשנת 2011.[33]

גלריהעריכה

לוגועריכה

הלוגו הרשמי של הקמפיין לזכויות אדם, שאומץ בשנת 1995, מורכב משני קווים המסמלים את סימן השוויון בצבע צהוב המוטל ים על רקע כחול אשר נוצר על ידי חברת העיצוב סטון יאמאשיטה. הלוגו הקודם ששימש את הארגון (אשר נקרא בעבר הקרן לקמפיין זכויות האדם) הציג לפיד בוער מסוגנן.

 
לוגו הארגון המציין תמיכה בנישואים חד מיניים

לוגו נישואים חד מינייםעריכה

הארגון שיתף גרסה אדומה של הלוגו שלו שנבחר על ידי מנהלת השיווק אנסטסיה קו בגלל שהצבע (אדום) הפך לשם נרדף לרגש האהבה בשירותי רשתות חברתיות ב-25 במרץ 2013. קו ביקשה מתומכיה לעשות את אותו הדבר כדי להראות תמיכה בנישואין חד מיניים לאור שני תיקים שהוצגו בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית. הלוגו הפך לוויראלי, ופייסבוק ראתה עלייה של 120% במספר השינויים בתמונות הפרופיל של מתשמשים ב-26 במרץ. אישים מפורסמים כגון ג'ורג' טאקי, ביונסה, סופיה בוש, פדמה לקשמי, מרתה סטיוארט, מאקלמור, ראיין לואיס ואלן דג'נרס שיתפו את הלוגו עם מיליוני העוקבים שלהם בשירותי הרשת החברתית לצד פוליטיקאים בהם קלייר מקסקיל, ג'יי רוקפלר, וקיי האגן מהמפלגה הדמוקרטית.[34][35]

מותגים ותאגידים רבים הראו את תמיכתם בנישואים חד מיניים עם יצירת לוגו תמיכה מטעמם בהשראת הארגון בהם: אנהאוזר-בוש, בונובוס, אתר פאב קום, קנת קול הפקות, לאוקסיטן בפרובאנס, מייבלין, אבסולוט וודקה, באד ליט, מארק ג'ייקובס אינטרנשיונל, סמירנוף, חתונות מרתה סטיוארט וסדרת דם אמיתי מטעם הערוץ HBO.[36]

מקורות תקשורת עיקריים דיווחו על הצלחת הקמפיין הוויראלי בהם: העיתון הכלכלי וול סטריט ג'ורנל,[37] האתר מאשאבל,[38] המגזין טיים,[39] והערוץ MSNBC.[40]

פרסיםעריכה

קמפיין זכויות האדם מעניק פרסים במשך השנים לאישים, תאגידים וארגונים בולטים אשר פעלו למען קידום זכויות אדם של קהילת הלהט"ב ברחבי העולם בהם:

זוכי פרס הנראותעריכה

זוכי פרס בעלי ברית השוויוןעריכה

זוכי פרס השוויון:

זוכי פרס הקמפיין לזכויות אדם לחדשנות בשוויון במקום עבודהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Transforming words into action., HRC (בAmerican English)
  2. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם HRC
  3. ^ Lambert, Bruce (6 באוגוסט 1993). "Stephen R. Endean, 44, Founder Of Largest Gay Political Group". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-25 ביולי 2021. 
  4. ^ glbtq >> social sciences >> Human Rights Campaign (HRC), web.archive.org, ‏2012-02-13
  5. ^ glbtq >> social sciences >> Human Rights Campaign (HRC), web.archive.org, ‏2012-02-13
  6. ^ University of Florida News - Leading gay rights advocate to speak at UF, web.archive.org, ‏2006-09-16
  7. ^ More Artists Added to Equality Rocks -- Michael Feinstein, Chaka Khan, Kathy Najimy and Rufus Wainwright Join Garth Brooks, Ellen DeGeneres, Melissa Etheridge, Anne Heche, Kristen Johnston, kd lang, Nathan Lane and Pet Shop Boys To Benefit the Human Rights Campaign Foundation (NY Rock), web.archive.org, ‏2012-11-15
  8. ^ Hate Crimes Timeline, HRC (בAmerican English)
  9. ^ Seelye, Katharine Q. (1 בדצמבר 2004). "Gay Advocacy Group Says Its President Is Resigning". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-25 ביולי 2021. 
  10. ^ Joe Solmonese Named Human Rights Campaign President, HRC (בAmerican English)
  11. ^ Stewart, Nikita (18 בדצמבר 2009). "Fenty to sign same-sex marriage bill at church in NW D.C." (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-25 ביולי 2021. 
  12. ^ Alexander, Ann E. Marimow and Keith L. (10 במרץ 2010). "First gay marriages in District performed" (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-25 ביולי 2021. 
  13. ^ A. B. C. News, Dems Court the Gay Vote, ABC News (באנגלית)
  14. ^ The Miami Herald, HRC: After 22 years, HIV travel and immigration ban lifted - Steve Rothaus' Gay South Florida, miamiherald.typepad.com
  15. ^ After 22 Years, HIV Travel and Immigration Ban Lifted, HRC (בAmerican English)
  16. ^ HRC's Solmonese to Step Down, Sources Say No Replacement Has Been Selected - Poliglot, web.archive.org, ‏2012-02-29
  17. ^ Chad Griffin Named President of HRC | News | The Advocate, web.archive.org, ‏2012-03-04
  18. ^ Election 2012: Take Action for Equality | Human Rights Campaign, web.archive.org, ‏2013-01-26
  19. ^ "Cindy McCain petitions husband to back gay rights bill". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-26 ביולי 2021. 
  20. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2019-02-04
  21. ^ HuffPost - Breaking News, U.S. and World News, HuffPost (באנגלית)
  22. ^ Time for Equality LIVE - HRC, Time for Equality Live (בAmerican English)
  23. ^ 25 years of gay-rights struggles traced in online exhibit, Cornell Chronicle (באנגלית)
  24. ^ 25 Years of Political Influence: The Records of the Human Rights Campaign, rmc.library.cornell.edu
  25. ^ James Nichols, Ready To Come Out? Some Valuable Resources To Keep In Mind, HuffPost, ‏2013-10-11 (באנגלית)
  26. ^ Transgender Resources, NBC News (באנגלית)
  27. ^ Sebelius, Human Rights Campaign Praise Each Other for Promoting LGBT Equality in Healthcare, CNSNews.com, ‏2012-06-19 (באנגלית)
  28. ^ Elizabeth S. MitchellJune 1, 2015, 2015 Corporate Equality Index Shows Highest-Ever Inclusion of LGBT Employees (בAmerican English)
  29. ^ Gay-rights advocates now turn focus to employment, housing, The Seattle Times, ‏2015-06-26 (בAmerican English)
  30. ^ Obama signs hate crimes bill into law - CNN.com, edition.cnn.com (באנגלית)
  31. ^ Janie Petty, Tallahassee memorial highlighted in Healthcare Equality Index 2014, Tallahassee Democrat (בAmerican English)
  32. ^ Shear, Michael D. (16 באפריל 2010). "Obama extends hospital visitation rights to same-sex partners of gays" (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-26 ביולי 2021. 
  33. ^ Jr, William Branigin, Debbi Wilgoren and Perry Bacon (22 בדצמבר 2010). "Obama signs DADT repeal before big, emotional crowd" (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-26 ביולי 2021. 
  34. ^ Sam ThielmanMarch 28, 2013, DOMA Nation (בAmerican English)
  35. ^ Sinclair Broadcast Group, ://, wjla.com
  36. ^ Allan Brettman | The Oregonian/OregonLive, From Nike to marriage equality, controversy can be a good thing, oregonlive, ‏2013-03-30 (באנגלית)
  37. ^ "Gay-Marriage Symbol Goes Viral". Wall Street Journal (באנגלית). 26 במרץ 2013. ISSN 0099-9660. בדיקה אחרונה ב-26 ביולי 2021. 
  38. ^ Zoe Fox, Facebook Turns Red as SCOTUS Marriage Equality Hearings Begin, Mashable, ‏2013-03-26 (באנגלית)
  39. ^ Yang, Mackenzie (26 במרץ 2013). "What Is the Red Equal Sign All Over Facebook and Twitter?". Time (באנגלית). ISSN 0040-781X. בדיקה אחרונה ב-26 ביולי 2021. 
  40. ^ Seeing red: Symbol for marriage equality goes viral, MSNBC.com (באנגלית)
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ארצות הברית ובנושא להט"ב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.