אנשלוס
אַנְשְׁלוּס (בגרמנית: Anschluss, תרגום מילולי: "סיפוח" ⓘⒾ) הוא הכינוי לסיפוחה של אוסטריה הפשיסטית לרייך השלישי ב-12 במרץ 1938, בעקבותיו המדינה האוסטרית בוטלה והפכה למחוז ברייך הגרמני. אף שאיחוד בין אוסטריה לגרמניה נאסר במפורש בהסכם ורסאי, המעצמות לא מנעו את הסיפוח, בתקווה כי היטלר יסתפק בסיפוח אוסטריה וחבל הסודטים (מצ'כוסלובקיה), ולא ישתלט בכוח על שטחים נוספים.
רקע
עריכהאוסטריה הייתה המדינה הגרמנית היחידה שנשארה מחוץ לאיחוד הפוליטי של המדינות הגרמניות השונות שהתרחש ב-1871, אף על פי שפעלו בה ארגונים לאומניים גרמניים מכיוון שרוב האוכלוסייה שמרה אמונים למונרכיה של בית הבסבורג.
רעיון קיבוץ הגרמנים אל תוך מדינת לאום גדולה הועלה מספר פעמים בעבר, החל מהמאה ה-19 בשקיעתה של האימפריה הרומית הקדושה ועד לסיום הקונפדרציה הגרמנית. אוסטריה רצתה להציע את פתרון "גרמניה הגדולה יותר" (Großdeutsche Lösung) לפיה הנסיכויות הגרמניות יהיו מאוחדות תחת הנהגת האוסטרים הגרמנים (ההבסבורגים). פתרון זה יכלול את כל המדינות הגרמניות (כולל האזורים הלא גרמניים באוסטריה), אך פרוסיה תהיה במעמד משני.
מחלוקת זו שלטה בדיפלומטיה הפרוסו-אוסטרית ובפוליטיקה של המדינות הגרמניות במשך אותה תקופה.
הסכסוך המתוקשר הסתיים בשנת 1866 לאחר "מלחמת אוסטריה–פרוסיה" שבה ניצחו הפרוסים את האוסטרים, ובעקבות כך הוציאו את אוסטריה ואת האוסטריים הגרמניים מגרמניה עצמה. המדינאי הפרוסי, אוטו פון ביסמרק, הקים את הקונפדרציה הגרמנית הצפונית, שכללה את רוב המדינות הגרמניות והגדילה עוד יותר את כוחה של פרוסיה. ביסמרק השתמש במלחמת צרפת-פרוסיה כדרך לשכנוע מדינות גרמניות אחרות, כמו ממלכת בוואריה, לעמוד לצד פרוסיה במאבקה נגד האימפריה הצרפתית השנייה. בשל ניצחונה המהיר של פרוסיה, הסכסוך הוסדר ובשנת 1871 הוקמה האימפריה הגרמנית ("קליינדוטש"), המבוססת על הנהגת ביסמרק וממלכת פרוסיה הקדומה, וכללה, מלבד פרוסיה, את כל המדינות הגרמניות זולת אוסטריה.
לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, האימפריה האוסטרית וממלכת הונגריה חיו על פי ריבונות כפולה, תחת השליט פרנץ יוזף הראשון. האימפריה המגוונת הזו כללה קבוצות אתניות שונות, כגון הונגרים, סלאבים אתניים וכן קבוצות כמו קרואטים, צ'כים, פולנים, רוסינים, סרבים, סלובקים, סלובנים ואוקראינים, וכן איטלקים ורומנים שנשלטו בידי מיעוט גרמני.
באימפריה האוסטרו הונגרית התקיימו מתחים בין הקבוצות האתניות השונות. רבים מהאוסטרים הפאן-גרמנים הביעו נאמנות לביסמרק ורק לגרמניה, כדוגמת לבישת סמלים אסורים בבתי הספר באוסטריה ודגלו בפירוק האימפריה הנוכחית כדי לאפשר סיפוח מלא של אוסטריה לגרמניה. אף על פי שאוסטרים רבים הסכימו עם רעיונות פאן-גרמניים, אוסטרים רבים מהם עדיין גילו אמונים למלוכה ההבסבורגית ושאפו לעצמאות אוסטריה. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933, הם השתמשו בתעמולה כדי לנסות לכפות על אוסטרים לדרוש את אנשלוס לרייך הגרמני באמצעות סיסמאות כגון "עם אחד, אימפריה אחת, מנהיג אחד".
הרפובליקה האוסטרית הראשונה, 1918–1934
עריכה
עם תום מלחמת העולם הראשונה, אוסטריה כבר לא נכללה תחת הניהול הפנימי והאדמיניסטרטיבי של גרמניה,[דרושה הבהרה] מפני שעברו חמישים שנה מאז חתימת "אמנת פראג" שנקבעה בסוף מלחמת אוסטריה-פרוסית של 1866.
לאחר המלחמה, הדעה הרווחת באוסטריה העדיפה במידה רבה לקיים איזושהי ברית עם גרמניה, אך על פי הסכמי השלום נאסר על כך במפורש. האימפריה האוסטרו-הונגרית התפרקה ב-12 בנובמבר 1918, ובאותה שנה הוכרזה אוסטריה הגרמנית כרפובליקה. האספה הארצית הזמנית גיבשה חוקה זמנית, בה נאמר כי "אוסטריה הגרמנית היא רפובליקה דמוקרטית" (סעיף 1) ו"אוסטריה הגרמנית היא יחידה של הרפובליקה הגרמנית" (סעיף 2). משאלי עם במחוזות הגרמניים של הערים טירול וזלצבורג הניבו רוב של 98% ו-99% בעד איחוד עם הרפובליקה הגרמנית.
בעקבות האיסור על סיפוח אפשרי, הצביעו הגרמנים באוסטריה ובגרמניה על הסתירה בעקרון ההגדרה העצמית הלאומית, משום שהוא לא הוענק לגרמנים האתניים (כגון הגרמנים האוסטרים והגרמנים הסודטים) מחוץ לרייך הגרמני.
הסכם ורסאי וחוזה סן ז'רמן (שניהם נחתמו ב-1919) אסרו במפורש על הכללתה הפוליטית של אוסטריה במדינה הגרמנית. צעד זה ספג ביקורת מצדו של הוגו פרויס, המנסח של חוקת רפובליקת ויימאר, שראה באיסור סתירה ביחס לעקרון ההגדרה העצמית של וילסון, שנועד לסייע להביא שלום לאירופה. אולם, לאחר חורבן שהביאה מלחמת העולם הראשונה, חששו צרפת ובריטניה מעוצמה אפשרית של גרמניה גדולה יותר, והחלו להחליש את השלטון הנוכחי. החוקות של רפובליקת ויימאר ושל הרפובליקה האוסטרית הראשונה כללו את מטרת האיחוד, שנתמכה בהרחבה על ידי המפלגות הדמוקרטיות. בשנות השלושים המוקדמות, התמיכה באיחוד אוסטריה וגרמניה גרפה אהדה רבה, והממשלה האוסטרית שקלה איחוד מכסים אפשרי עם הרפובליקה הגרמנית בשנת 1931.
ההתנגדות לאיחוד
עריכהאנגלברט דולפוס, קנצלר אוסטריה בין 1932 ל-1934, אשר שאף להקים באוסטריה משטר במתכונת הפשיזם האיטלקי, בתוספת גוון קתולי מובהק, התנגד לסיפוח אוסטריה לגרמניה הפרוטסטנטית ברובה, ובכך עורר את חמתם של הלאומנים הגרמנים והנאצים האוסטרים. ב-1934 פרצה באוסטריה מלחמת אזרחים בעקבות סדרת החלטות פוליטיות מעוררות מחלוקת שהטיל דולפוס ב-1933, דולפוס דיכא את המרד במהרה וערך שינויים רבים במדינה, בין היתר שינה את דגלה וסמלה והפך את אוסטריה מרפובליקה למדינה דיקטטורית, אוסטריה הפדרלית. משאיבד את תמיכת האגף השמאלי, נותר בודד מול הימין הקיצוני, וביולי 1934 נרצח בידי נאצים אוסטרים במהלך ניסיון כושל לתפוס את השלטון, בתמיכתו של הפיהרר, אדולף היטלר.
התהליך המדיני
עריכה
בכנס מיוחד עם ראשי המדינה וקציניו הבכירים ב-5 בנובמבר 1937, נאם היטלר על צרכיה החשובים של גרמניה: התפשטות מזרחה וכיבוש אוסטריה וצ'כוסלובקיה. אחד מעוזריו של היטלר, הוסבאך, רשם את פרוטוקול הישיבה, המכונה לפיכך "מסמך הוסבאך". המסמך חשף את כוונותיו האמיתיות של היטלר: אוסטריה וצ'כוסלובקיה יהיו היעד העתידי לכיבוש.
בראשית 1938 נפגשו היטלר וקורט שושניג, קנצלר אוסטריה. היטלר דרש משושניג לחתום על הסכם לפיו תשחרר אוסטריה את הנאצים הכלואים בבתי הסוהר, תמסור לידי הנאצים מספר תפקידים בממשלת אוסטריה, תצרף את ארתור זייס-אינקווארט לממשלת אוסטריה כשר הפנים וכשר לביטחון הציבור, תפתח בהכנות לקראת מיזוג כלכלי בין גרמניה לאוסטריה, תמנה שר אוצר פרו-נאצי, ותכריז על המפלגה הנאצית באוסטריה כעל מפלגה חוקית. שושניג ביקש לערוך משאל עם באוסטריה בעניין ההסכם עם גרמניה. היטלר טען ששושניג מפר את הבטחותיו כלפיו, ודרש ממנו להתפטר. שושניג, שחשש מפלישה גרמנית, אכן התפטר, ובמקומו התמנה לקאנצלר ארתור זייס-אינקווארט, מנהיג הנאצים האוסטרים.
אינקווארט, הקאנצלר האוסטרי הנאצי החדש, ביקש עזרה מהיטלר בהשלטת סדר במדינה, וכתגובה, ב-12 במרץ 1938, בשעה 05:30[1] (שעת הדמדומים קודם לזריחת השמש) פלש צבא גרמניה לאוסטריה. המוני האוסטרים קיבלו את הגרמנים באהדה. בהמשך, באמתלה של ביקור קברי הוריו, היטלר הגיע ללאונדינג שעל יד לינץ, ומשם המשיך לווינה, שם התקבל בידי המונים נלהבים, ונשא נאום בהלדנפלאץ ("כיכר הגיבורים") המרכזית. בניגוד לתכנון מראש, ערך היטלר משאל עם בקרב העם האוסטרי בעניין איחוד שתי המדינות, משאל עם שהיטלר השפיע עליו בעזרת תעמולה וטרור, וזכה לתמיכה כמעט מוחלטת באיחוד. אוסטריה סופחה לגרמניה ללא שפיכות דמים.
משמעות הסיפוח הייתה עצומה. גרמניה התעצמה עד מאוד – כל המשאבים, התעשייה והחימוש האוסטריים עברו לרשותה. האינטרפול, אשר ישב בווינה, נפל לידי היטלר, ולראש הארגון מונה ריינהרד היידריך. אוסטריה הפכה לחלק מהרייך, ובכך הוגשם עוד שלב בחזונו של היטלר, והוא השיג בסיס להמשך כיבושיו. מדינות המערב, בעיקר בריטניה וצרפת, התגלו כמפוחדות ופייסניות, ולא הגיבו בכוח על כיבוש אוסטריה. מכך הסיק היטלר כי הוא יכול להמשיך בתוכניותיו ולכבוש את צ'כוסלובקיה.
לאחר שהונהג שלטון הרייך במדינה, על האידאולוגיה הנאצית שלו, הפכו יהודי אוסטריה קורבן לרדיפות ולהגירה כפויה.
בתחילה הוגדרה אוסטריה כמדינה פדרלית בתוך גרמניה הנאצית ששמה בגרמנית הוא Land Österreich, אולם עם רפורמות מנהלתיות ב-1 במאי 1939 אוסטריה חולקה ל-7 רייכסגאו שנקראו יחד בשם "אוסטמארק". עם זאת, ב-8 באפריל 1942 הוחלט כי השם מזכיר את אוסטריה העצמאית לשעבר וקבוצת הגאו שונתה לשם הגרמני Alpen- und Donau-Reichsgaue, שפירושו ה"רייכסגאוהים של האלפים והדנובה". שטחה של אוסטריה נקרא בשם זה עד כניסת הצבא האדום לשטחה והקמת אוסטריה העצמאית.
תגובות לסיפוח
עריכהרוב העולם לא הגיב או מחה על המהלך, זולת מקסיקו – גינוי שבהמשך אוסטריה הנציחה באמצעות מקסיקופלאץ ("כיכר מקסיקו") שברובע השני של וינה.[2] יותר מכך, מדינות רבות אף הכירו בסיפוח בפועל, וכך לדוגמה פליטים יהודים שהגיעו אל ישראל המנדטורית נרשמו בידי הפקידים בתור נתינים גרמניים וילידי גרמניה.[3]
בתרבות
עריכההמהלך זכה לאזכורים שונים. בעת ששהה בגלות, ברטולט ברכט כתב את המחזה עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי שמתייחס באופן אנלוגי ובדיוני לאנשלוס. בסרטו מ-1940, הדיקטטור הגדול, צ'פלין גם כן איזכר את האנשלוס וחלק ניכר מהסרט הוא סאטירה על המהלכים הדיפלומטיים בין היטלר ומוסוליני טרם האנשלוס, וכן הסיפוח עצמו (סצנת הנאום הידועה מתרחשת לאחר כיבוש "אוסטרליץ'"). הסופר האוסטרי תומאס ברנהרד הוציא ב-1988 את ספרו 'הלדנפלאץ: שני מחזות' שמתייחס לסיפוח כפי שנחווה בידי משפחה יהודית.
מלחמת העולם השנייה ולאחריה
עריכהבהצהרת מוסקבה ב-1943 הכריזו בעלות הברית כי הן רואות את הסיפוח של אוסטריה לגרמניה כבטל מעיקרו. בשלהי המלחמה נכבשה אוסטריה על ידיהן לאחר מתקפת וינה בידי הצבא האדום והוכרז בה ממשל צבאי שחולק בין ארבע בעלות הברית בדומה לחלוקת גרמניה וברלין. ב-1955 הוחזרה לאוסטריה עצמאותה בנפרד מגרמניה.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- וונשמן קים, הפלישה האוסטרית לדכאו ב-1938 : האנשלוס, בשביל הזיכרון 29 (תשע"ח), עמ' 10–17
- כוכבי אריק, הנהלת הסוכנות ומצוקת יהודי גרמניה ואוסטריה מה"אנשלוס" ועד פרוץ מלחמת העולם השניה, דפים לחקר תקופת השואה ג (תשמ"ד) 97-122.
- טובה קורצ'ין, החיפוש אחר האמת: השואה בהונגריה ואוסטריה - עובדות ושקרים, פתח תקווה: סטימצקי הוצאה לאור, 2021.
קישורים חיצוניים
עריכה
- איתמר טרבס-תכלת, 76 שנה לאנשלוס: תסמונת הקורבן של אוסטריה, באתר צייטונג 13/3/2014
- אסף אוני, האנשלוס עדיין טרי, גם 70 שנה אחרי, באתר הארץ, 13 במרץ 2008
- אנשלוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שטפן צווייג מתאר את כניסת הגרמנים לאוסטריה בספרו העולם של אתמול, באתר יד ושם.
אוסטריה, היסטוריה, אנשלוס, 1938, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 185, מסת"ב 978-965-13-2964-7
- ^ Außenministerium der Republik Österreich, Joint communiqué by Austria and Mexico on the occasion of the 70th anniversary of the Mexican protest against the, www.bmeia.gv.at (באנגלית)
- ^ טפסי בקשת אזרחות מנדטורית בארכיון המדינה מכילים פרטים אלו.