עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי
עלייתו הנמנעת של ארתורו אוּי (בגרמנית: Der aufhaltsame Aufstieg des Arturo Ui) הוא מחזה משנת 1941 פרי עטו של המחזאי הגרמני ברטולט ברכט. הוא מתאר את עלייתו של ארתורו אוי, גנגסטר בשיקגו של שנות השלושים, וניסיונותיו לשלוט על תאגיד הכרובית באמצעות חיסול אכזרי של יריביו.
כתיבה | ברטולט ברכט |
---|---|
סוגה | תיאטרון אפי |
הצגת בכורה | 10 בנובמבר 1958 |
שפה | גרמנית |
פרסים | רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד |
רקע
עריכההמחזה נכתב בידי ברכט בשלושה שבועות במהלך שנת 1941, כששהה בגלות בהלסינקי, בירת פינלנד, תוך שהוא מחכה לאשרת כניסה לארצות הברית. המחזה הועלה על הבמה לראשונה ב-1958, והוצג לראשונה באנגלית רק ב-1961. ברכט מעולם לא חזה בגרסת המחזה בגרמניה וייעד אותו מלכתחילה לבמה האמריקאית.
המחזה הוא אלגוריה סאטירית מודעת על עלייתו של אדולף היטלר (במחזה - ארתורו אוי) לשלטון בגרמניה הנאצית. לכל הדמויות והקבוצות במחזה יש מקבילות במציאות: אוי מייצג את היטלר, יד ימינו ארנסטו רומא מייצג את ארנסט רוהם, דוגסבורו מייצג את פאול פון הינדנבורג (בלשון נופל על לשון למילים הגרמניות Hund ו-Burg), עמנואלה גירי מייצג את הרמן גרינג, ג'וזפה גיבולה מייצג את יוזף גבלס, תאגיד הכרובית מייצג את היונקרים הפרוסים, גורל העיר מקבילה לאנשלוס של אוסטריה וכן הלאה. פרט לכך, כל סצנה במחזה מבוססת על אירוע אמיתי, לדוגמה, שריפת המחסן מייצגת את שריפת הרייכסטאג ושערוריית הסיוע למספנות מייצגת את הסיוע שהעניקה ממשלת רפובליקת ויימאר לאחוזות שפשטו את הרגל בפרוסיה המזרחית. המחזה דומה במידה מסוימת לסרט הדיקטטור הגדול (1940), שאף הוא פרודיה אבסורדית על היטלר בכיכובו ובבימויו של צ'ארלי צ'פלין.
מבחינת הסגנון הדרמטי, המחזה כתוב בהתאם לכללי התיאטרון האפי שהתווה ברכט. הוא נפתח בפרולוג שנכתב בצורת הוראות בימוי ומיועד לתאר בפני הקהל את הדמויות העיקריות ולהסביר את עיקרי עלילת המחזה, ובכך לאפשר לקהל מיקוד מרבי במסר, במקום להיוותר במתח לאפיזודה הבאה שעומדת להתרחש. בפרולוג כל אחד מהגיבורים הראשיים יוצא אל לפני המסך בכל פעם שקוראים בשמו ומתארים מיהו. המחזה גם מרבה להשתמש בהתייחסויות ובציטטות ממחזותיו של שייקספיר וסופרים נוספים על מנת להעביר מסרים דידקטיים. כדי להדגיש את דרכו המרושעת בדרך אל השלטון, אוי מושווה לריצ'רד השלישי [1] ומקבת' בפרולוג המבוא ובתמונה טו, בה נגלית אליו רוח רפאים של קורבנו בדומה למה שקורה לריצ'רד ולמקבת'; [2] מיומנותו הרטורית והכריזמה של היטלר מוצגים במחזה כשאוי מקבל שיעורי הופעה בפני קהל משחקן שגם קורא איתו את נאומו המפורסם של מרקוס אנטוניוס מתוך המחזה יוליוס קיסר. [3]
הפקות
עריכהדמותו של ארתורו אוי גולמה בידי כמה שחקנים בעלי שם, בכללם אל פצ'ינו, דאריל לואו, לאונרד רוסיטר, אנתוני שר, ניקול ויליאמסון, גריף רייס דייוויס ופיטר פאלק, סיימון קאלו, דן בפרשנות שלו למחזה באוטוביוגרפיה שלו, "להיות שחקן".
הפקה גרמנית מפורסמת של המחזה, בבימויו של היינר מילר, הציגה ברפרטואר של הברלינר אנסמבל בברלין מאז יוני 1995, עם מרטין ווטקה (Wuttke) בתפקיד הראשי.
השפעת המחזה
עריכהשורות מהמחזה מצוטטות בסיום סרט הדרמה המלחמתי "צלב הברזל" משנת 1977, בבימויו של סם פקינפה:
" Do not rejoice in his defeat, you men. For though the world has stood up and stopped the bastard, the bitch that bore him is in heat again. "[4]
אריק, הדמות הבדויה מתוך סדרת הטלוויזיה "להיות אנושי" (Being Human), בערוץ 3-BBC מצטט מתוך פסקת הסיום של המונולוג באפילוג המחזה:
"אז תלמדו לראות, לא להביט;
- ולעשות, לא רק לדבר.
- כל העמים שהתקשרו בברית
- הצליחו מן הקוף להפטר.
- אבל הרחם שאותו המליט
- יוליד יורשים לו, אם לא ניזהר!"
דמויות
עריכה- דוגסבורו – פאול פון הינדנבורג
- ארתורו אוי – אדולף היטלר
- גירי – הרמן גרינג
- רומא – ארנסט רהם
- גיבולה – יוזף גבלס
- דולפיט – אנגלברט דולפוס
- מנהלי תאגיד הכרובית – יונקרים, אחד מהם, קלארק – פרנץ פון פאפן.
- גנגסטרים – פשיסטים
- פיש – מרינוס ואן דר לובה
המקומות והאירועים השונים המוזכרים במחזה
עריכה- שיקגו – גרמניה
- קיקרו – אוסטריה
- שערוריית הסיוע למספנות – הסיוע שהעניקה ממשלת רפובליקת ויימאר לאחוזות שפשטו את הרגל בפרוסיה המזרחית.
תרגומים לעברית
עריכה- ברטולט ברכט, ארתורו אוי; עברית: דוד אבידן, רמת-גן: מרכז ישראלי לדרמה, ליד "בית צבי"-בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1984
- ברטולט ברכט, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, עברית: אברהם עוז, רמת-גן: בית צבי - בית הספר לאמנויות הבמה, 1998
המחזה בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי
עריכה1. ארתורו אוי בתיאטרון הבימה – הצגת בכורה: מרץ 1970[6], מספר הצגות: 19
- יוצרים: תרגום – דוד אבידן, בימוי - מיכאל בלקמור, תפאורה ותלבושות - אנינה סטבס, מוזיקה: הנס הוסלה, תאורה: נתן פנטורין
- המשתתפים: הכרוז – ניסים עזיקרי, דוגסבורו – אהרן מסקין, קלארק – ברוך דוד, גיבולה – דוריאן ארויו, גירי – אברהם רונאי, ארתורו אוי – מישא אשרוב, בוול – אליעזר יונג, שיט - ישראל רובינצ'יק, רומה – שמואל עצמון, בוצ'ר - רולף ברין, דוגסבורו הבן - פנחס גולדברג, דוקדייזי – טובה פרדו, ראג - אשר צרפתי, משרתו של דוגסבורו – שי דנון, אוקייסי - צבי ירון, שחקן – ישראל בקר, שומרי ראש - יצחק קלוגר, ג'ורג' חשביה, מיכאל ורשביאק, משה ינאי, ירקן א – אשר צרפתי, ירקו ב' - ליאו יונג, ירקן ג' - יחיאל אמיר, אשה – שושנה דואר, פיש - שי דנון, רופא - יחיאל אמיר, בטי דולפיט - פנינה פרח, אינה - ישראל בידרמן, כומר – ארי קוטאי, ירקני שיקגו - ארי קוטאי, יחיאל אמיר, ישראל רובינצ'יק, אשר צרפתי, ירקני אוונסטון: אליעזר יונג, יצחק קלוגר, שי דנון, ירקנים גנגסטרים וקהל: משה ינאי, אברהם סלקטר, יעל דרויאנוב, חיים באשי, עדה ספיר, סמי אוחיון, חנה פילצר, רייקין בן ארי, רפי נתן
2. עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, תיאטרון חיפה, הצגת בכורה – פברואר 1997, מספר הצגות: 111
- יוצרים: תרגום – אברהם עוז, בימוי – סיני פתר, תפאורה ותאורה – מושיק יוסיפוב, תלבושות - גילה להט, עיבודים – שוש רייזמן, שי בן-יעקב, תנועה – קיי לאוטמן, וידאו – טולי גלאון
- המשתתפים: הקריין – אלכס אנסקי, דוגסבורו – מיכאל כפיר, קארוטר – אודי בן-משה, פלייק – יואב בר לב, בוצ'ר – חנוך רעים, גיבולה - יואב בר לב, גירי - חנוך רעים, ארתורו אוי – משה איבגי, שיט – אלכס אנסקי, בוול – אלכס אנסקי, רומא – אלברט אילוז, דוגסבורו הבן – אודי בן-משה, דוקדייזי – שרגית ביקובסקי, טד ראג, עיתונאי – אודי בן-משה, אוקייסי – אלכס אנסקי, כתבת - שרגית ביקובסקי, מאהוני, שחקן – אלכס אנסקי, הוק, סיטונאיירקות - שי בן-יעקב, גברת בוול - שרגית ביקובסקי, בטי דאלפיט - שרגית ביקובסקי, דאלפיט– אודי בן-משה, אינה – אלכס אנסקי, כומר – אלכס אנסקי
3. עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, תיאטרון החאן, הצגת בכורה – 8 ביולי 2023[7]
- יוצרים: תרגום – יותם גוטל, בימוי – אודי בן משה, תפאורה – סבטלנה ברגר, תלבושות - ילנה קלריך, תאורה - רוני כהן, מוזיקה – בוב מלקובסקי, וידאו – דניאלה בלה קנדלשיין
- המשתתפים: הקריין – יהויכין פרידלנדר, דוגסבורו – אריה צ'רנר, קלארק – ניר רון, בוצ'ר – גל זק, פלייק – שלו גלבר, גיבולה - גל זק, גירי - שלו גלבר, ארתורו אוי – ארז שפריר, פיש - יהויכין פרידלנדר, בוול – ניר רון, רומא – ויטלי פרידלנד, דוגסבורו הבן – שחר נץ, אוקייסי – ניצן לברטובסקי, מאהוני, שחקן – יהויכין פרידלנדר, הירקן הוק - ניר רון, בטי דאלפיט - ניצן לברטובסקי, דאלפיט– יהויכין פרידלנדר
קישורים חיצוניים
עריכה- הפקת הבימה בשנת 1970(הקישור אינו פעיל), באתר תיאטרון הבימה
- יעקב העליון, מישה אשרוב והצורר הגדול..., מעריב, 17 במרץ 1970
- נחמן בן־עמי, אחד - והשאר: "ארתורו אוי" מאת ברכט – ב"הבימה", מעריב, 19 במרץ 1970
- צבי גורן, ארתורו אוי – כלב רעב לשלטון, באתר הבמה, 3 בנובמבר 2013
- מרב יודילוביץ', "ארתורו אוי" בקאמרי: ניצחון התיאטרון, באתר ynet, 4 בנובמבר 2013
הערות שוליים
עריכה- ^ ברטולט ברכט, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, עברית: אברהם עוז, רמת-גן: בית צבי - בית הספר לאמנויות הבמה, 1998; פרולוג, עמ' 8
- ^ ארתורו אוי בתרגום אברהם עוז, עמ' 144-146
- ^ ארתורו אוי בתרגום אברהם עוז, תמונה ז', עמ' 74-67
- ^ תקציר הסרט "צלב הברזל", באתר blockbuster.com
- ^ ארתורו אוי בתרגום אברהם עוז, אפילוג, פסקת הסיום של המחזה, עמ' 174
- ^ יורם קניוק, אחרי בכורה: ארתורו אוי (הבימה), דבר, 19 במרץ 1970
- ^ עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, באתר החאן - תיאטרון איכות בירושלים, 31 באוגוסט 2023