אוליבר סאקס
אוליבר וולף סאקס (שם מלא באנגלית: Oliver Wolf Sacks; 9 ביולי 1933 – 30 באוגוסט 2015) היה נוירולוג וסופר מדע פופולרי יהודי-בריטי-אמריקאי. ספריו הידועים הם "האיש שחשב שאשתו היא כובע" ו"יקיצות".
 | |
| לידה |
9 ביולי 1933 וילסדן, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
30 באוגוסט 2015 (בגיל 82) גריניץ' וילג', ארצות הברית |
| ענף מדעי |
נוירולוגיה |
| מקום מגורים |
ניו יורק |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| תרומות עיקריות | |
| חתימה |
 |
  | |
קורות חיים
עריכהסאקס נולד בלונדון שבאנגליה, הצעיר מבין ארבעה אחים, בן לזוג הרופאים היהודים סמואל סאקס ומיוריאל אלסי לנדאו. אביו היה ממוצא ליטאי. משפחתו הייתה מסורתית, אם כי בהמשך הצהיר כי הוא אתאיסט. היה בן דודם של אבא אבן מצד אחד, וישראל אומן מצד שני.[1][2] בצעירותו התנדב בקיבוץ עין השופט. באוטוביוגרפיה "Move: A Life" (2015) חשף כי הוא הומו.
מילדותו המוקדמת סבל סאקס מהתקפי מיגרנה שקדמו להם הזיות; היה לכך חלק בהחלטתו להתמחות בנוירולוגיה.[3]
הוא סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת אוקספורד והתקבל כנוירולוג באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). הוא התגורר בניו יורק מאז 1965, והיה פרופסור קליני לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין, פרופסור נספח לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק ונוירולוג מייעץ למסדר "האחיות הקטנות של העניים". כמו כן הייתה בבעלותו מרפאה בניו יורק.
ספריו של סאקס תורגמו ל-21 שפות, בהן עברית.
סרט הדרמה התעוררות (1990) מבוסס על ספרו של סאקס "יקיצות", בו מתואר כיצד ניסה לטפל בחולים אשר בילדותם נפגעו ממגפת אנצפאליטיס לתארגיקה, וכתוצאה מכך שהו במצב קטטוני במרבית חייהם. בסרט הדמות של ד"ר מלקולם סאייר, אותה מגלם רובין ויליאמס, מבוססת על סאקס עצמו.[4]
אוניברסיטת אוקספורד העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד במשפט אזרחי ביוני 2005.
במרץ 2006 היה סאקס אחד מ-263 רופאים, שיצאו במכתב גלוי בירחון "לאנסט", שמתח ביקורת על רופאי צבא ארצות הברית, שניהלו או פיקחו על האכלה בכפייה של עצירים במחנה גואנטנמו, שהכריזו על שביתות רעב.
סאקס נפטר ב-30 באוגוסט 2015 בביתו שבגריניץ' וילג' במנהטן בגיל 82, ממחלת הסרטן.[5] הותיר את בן-זוגו מזה שש שנים, הסופר ביל הייז.
ספריו
עריכהכתיבתו של סאקס משלבת מדע פופולרי וחוויות אישיות מניסיונו כמטפל ולעיתים גם כחולה. החולים שהוא מתאר מצליחים במקרים רבים להסתגל למצבם באופנים שונים, אף כי המצבים הנוירולוגיים שהם נתונים בהם נחשבים בדרך כלל לחשוכי מרפא. בין הנושאים שעסק בהם תסמונת טורט, תסמונת הגפה הזרה והשפעות שונות של מחלת פרקינסון. אמנם חלק מהחוקרים מבקרים בחריפות את ספריו בטענה שהוא מנצל את החולים לטובת כתיבת ספרים (למשל טום שייקספיר[6]).
סאקס עסק גם בהיסטוריה של המדע, והוא מרבה לצטט בספריו מתוך כתביהם של חוקרים שקדמו לזמנו, אשר הצטיינו לדבריו ביכולת כתיבה, בעומק מחשבה ובידע מדעי מקיף, לעומת המדענים בני זמנו שנוטים להתמחות ממוקדת. כתבי הנוירולוג אדוארד ליווינג בן המאה ה-19 היוו עבורו השראה לעסוק בכתיבה על נויורולוגיה לציבור הרחב.[7]
בין ספריו:
- "האיש שחשב שאשתו היא כובע"- מתאר שורה של תופעות נוירולוגיות, תוך הדגמות מתוך ניסיונו הטיפולי של סאקס. כותרת הספר מתייחסת למקרה של גבר שלקה בפרוסופגנוזיה. הספר היווה נושא לאופרה של מייקל ניימן משנת 1986 וגם הוסרט בבימויו של פיטר ברוק.
- "יקיצות" תיאר את התנסויותיו של סאקס בשימוש בתרופה החדשה L-DOPA לחולים, שהיו קרבנות למחלת ה"אנצפאליטיס לתארגיקה" שפרצה בשנות ה-20 של המאה ה-20. הספר היווה נושא לסרט בסדרת הטלוויזיה הבריטית "דיסקברי" ולסרט קולנוע באותו השם.
- "אנתרופולוג על המאדים" מתאר שבעה אנשים, ביניהם טמפל גרנדין, שאותה הוא מכנה "האנתרופולוגית במאדים". גרנדין היא פרופסורית להתנהגות בעלי חיים, אוטיסטית בתפקוד גבוה, מעצבת מכשור לשחיטה מפחיתת סבל, וסופרת מדע פופולרי.
- "האי של עוורי הצבעים" מתאר את בני הצ'אמורו מגואם שלהם קיימת בשכיחות גבוהה צורה של ALS, הידועה בשם ליטיקו-בודיג; שילוב הרסני של ALS, שטיון ופרקינסוניות.
- "על רגל אחת" מתאר את התנסויותיו של סאקס עצמו כאשר איבד את התחושה ברגלו השמאלית לאחר תקופה ממושכת בגבס
- "הזיות" - על תופעת ההזיה שבסיסה נוירולוגי, כגון הזיות שמקורן בחסך חושי, בתסמונת שארל בונה, בשימוש בסמים או כתופעות הנלוות לעיתים למצבים רפואיים כמו מחלת פרקינסון, מיגרנה ואפילפסיה.
ספרים שתורגמו לעברית
עריכה- מיגרנה (1970)
- יקיצות (1973)
- על רגל אחת (1984), בהוצאת מחברות לספרות, 2000
- האיש שחשב שאשתו היא כובע (1985)
- לראות קולות: מסע אל ארץ החירשים (1989)
- אנתרופולוג על המאדים (1995)
- האי של עיוורי-הצבעים (1997)
- הדוד טונגסטן, מאנגלית: עמנואל לוטם, זמורה ביתן, 2009.
- מוזיקופיליה, מאנגלית: נעמי כרמל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, מחברות לספרות, 2009.
- עין הנפש, מאנגלית: יכין אונא, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 2012.
- הזיות (2013)
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אוליבר סאקס (באנגלית)
אוליבר סאקס, ברשת החברתית פייסבוק
אוליבר סאקס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אוליבר סאקס, סרטונים בערוץ היוטיוב
אוליבר סאקס, ברשת החברתית Goodreads- אוליבר סאקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הקלטה של ריאיון עם אוליבר סאקס משנת 1989
- מאמר בירחון Wired מהתאריך 04/2002אוליבר סאקס, לכה דודי, באתר ynet, 25 במרץ 2009
- שירי צור, זעקת האלקטרון החופשי | "כימיה של זיכרונות ילדות", באתר הארץ, 1 ביולי 2009
- טל בשן, הסופר אוליבר סאקס הלך לעולמו: ראיון בלעדי מהשנה האחרונה לחייו, באתר מעריב אונליין, 30 באוגוסט 2015
- אייל שדה, אוליבר סאקס: מספר הסיפורים של הרוח האנושית, באתר פסיכולוגיה עברית, 11 בנובמבר 2015
- אוליבר סאקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אוליבר סאקס (1933-2015), דף שער בספרייה הלאומית
- Neurologist and Author Who Explored Music's Impact on Brain, Dies at 82
- "Oliver Sacks: Sabbath". הניו יורק טיימס. נבדק ב-2015-08-24.
- Gregory Cowles, Oliver Sacks, Neurologist Who Wrote About the Brain’s Quirks, Dies at 82, הניו יורק טיימס, August 30, 2015
- JTA, Neurologist and Author Oliver Sacks Dies at 82, The Forward, August 30, 2015
- Adam Zeman, Oliver Sacks obituary, The Guardian, 30 August, 2015
- Douwe Draaisma, Oliver Sacks (1933–2015), Nature (2015)
- Remembering Oliver Sacks- radio interview (Radiolab) (2015)
הערות שוליים
עריכה- ^ "Oliver Sacks - Scientist - Abba Eban, my extraordinary cousin". Web of Stories. 2012-10-02. נבדק ב-2015-08-24.
- ^ "Oliver Sacks: Sabbath". הניו יורק טיימס. נבדק ב-2015-08-24.
- ^ אוליבר סאקס, הזיות, מחברות לספרות, 2013, עמ' 134
- ^ Awakenings (1990) Trivia, IMDb
- ^ מת הסופר אוליבר סאקס, מחבר "האיש שחשב שאשתו היא כובע", באתר וואלה, 30 באוגוסט 2015
- ^ Tom Shakespeare, Rules of Engagement: Doing disability research, Disability & Society 11, 1996-03, עמ' 115–121 doi: 10.1080/09687599650023380
- ^ אוליבר סאקס, הזיות, מחברות לספרות, 2013, עמ' 126