המבנה הנטוש של אולפן עקיבא בנתניה (2014)

אולפן עקיבא היה אולפן עברית וערבית שפעל בשנים 19512009.

אולפן עקיבא נוסד על ידי שולמית כצנלסון (בתם של בת שבע, אשת ציבור, וראובן כצנלסון, ממניחי היסוד לרפואה הציבורית ולעבודה הסוציאלית בארץ, ואחותו של עורך הדין ואיש הציבור שמואל תמיר) בשנת 1951 בנהריה, ולימים עבר לשכון על חוף הים התיכון בנתניה, והיה לאחד משלושת האולפנים הראשונים בישראל שנועדו לקליטת עולים אקדמאים. בכך נקבע למעשה ייעודו של האולפן כמוסד ללימוד השפה העברית שתכניו מותאמים למבוגרים. משום כך נעשה בו שימוש מראשיתו גם על ידי תיירים (יהודים ולא-יהודים) ואוכלוסיות המיעוטים בישראל. אופיו זה הביא לערך מוסף בתכני הלימוד שבו, הכולל לימודים בנושא ידיעת הארץ ומורשת ישראל לצד חינוך לפלורליזם ולהידברות בין קבוצות אוכלוסייה שונות. בהנהגתה של כצנלסון נקבע אולפן עקיבא כמוסד של למידת שפה לצד למידת תרבות, בניסיון לבסס כבוד הדדי בין הלומדים בו.

דרך עבודתו של האולפן הייתה חריגה באותה תקופה, אך לצד היותו עמותה עצמאית הוא זכה לתמיכה בתחום הנחלת הלשון מצד משרד החינוך והתרבות. בשנת 1956 החל האולפן לפעול בתחום זה בשיתוף המחלקה לחינוך מבוגרים שבמשרד החינוך. בתחומים האחרים התקיימו מטעמו שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה השונים, צה"ל, מוסדות אקדמיים, התנועה הקיבוצית ועיירות פיתוח. מראשית דרכו עמד האולפן לרשות תיירים שביקשו ללמוד את השפה העברית, ולאחר מלחמת ששת הימים הוא פעל גם להוראת ערבית מדוברת והחל להפעיל פנימייה משותפת לדוברי ערבית וללומדי השפה. במקביל נפתחו על ידו סניפים מקומיים בעזה ובשכם.

לאחר סיום תפקידה של שולמית כצנלסון בשנת 1996 ניהל את האולפן אפרים לפיד בין השנים 19972000 ואחריו אסתר פירון ואלי גרוס עד סגירתו בשנת 2009.

דרך ההוראה המשלבת לימוד שפה ויצירת תוואי להידברות עמדה במרכזו של כנס בינלאומי שקיים אולפן עקיבא בנושא חקר שפות מיעוטים בשנת 1990. שולמית כצנלסון עמדה בראשו עד 1996 וזכתה בפרסים רבים על פועלה ובין היתר הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום. האולפן כגוף זכה גם הוא בפרסים, ובהם פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים (1983) פרס ישראל לחינוך (1986) ופרס אונסק"ו לחינוך לשלום (1998).

בשנת 2009 נסגר האולפן עקב קשיים כספיים.

קישורים חיצונייםעריכה