פתיחת התפריט הראשי

אברהם שריר

פוליטיקאי ישראלי

אברהם (אַבּרָשָה) שָריר (23 בדצמבר 193224 במרץ 2017) היה חבר הכנסת ושר משפטים והתיירות מטעם מפלגת הליכוד בממשלות יצחק שמיר.

אברהם שריר
אברהם שריר.png
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 23 בדצמבר 1932
רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במרץ 2017 (בגיל 84)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליכוד עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הליכוד, המפלגה לקידום הרעיון הציוני
שר המשפטים ה־10
30 ביולי 198622 בדצמבר 1988
(שנתיים ו-20 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
שר התיירות ה־3
11 באוגוסט 198122 בדצמבר 1988
(7 שנים ו-19 שבועות)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
גדעון פת (כשר התעשייה, המסחר והתיירות)
חבר הכנסת
13 ביוני 197713 ביולי 1992
(15 שנים)
כנסות 912
תפקידים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

אברהם שריר (שרייר) נולד ביאשי שברומניה, ובילדותו, בשנות ה-40, עלה לארץ ישראל ובה החל ללמוד בבית ספר בורוכוב בגבעתיים.[1] לאחר מכן למד בתיכון חדש בתל אביב. מוסמך משפטים באוניברסיטה העברית והוסמך כעורך דין. הוא היה מתומכיו של שמחה ארליך והתקדם עמו במפלגה הליברלית. הוא היה המזכיר הפרלמנטרי של סיעת הציונים הכלליים בכנסת בשנים 19541964[2], תפקיד בו החל לעבוד בהיותו סטודנט שנה ראשונה למשפטים.

אחר כך הוא היה מנהל המחלקה הכלכלית של הסוכנות היהודית בארצות הברית בשנים 1964–1967, תפקיד בו עסק בעליית בני המעמד הבינוני לישראל[3]. בשובו לישראל עבד כמנהל לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, בשנים 1967–1970[4]. עם הקמת בית הדין לעבודה ב-1969 הוא נכלל ברשימת נציגי המעסיקים בבית הדין הארצי לעבודה, על פי המלצת לשכת התיאום[5].

בשנים 19701974 כיהן כקונסול כלכלי של ישראל באטלנטה ובמערב ארצות הברית. בשנת 1974 הוא התמנה למזכ"ל המפלגה הליברלית תפקיד בו כיהן עד כניסתו לכנסת ב-1977. בשנת 1981 הוא מונה לשר התיירות, ובשנת 1986, כיהן אף כשר המשפטים, נוסף על תפקידו כשר התיירות. באותה תקופה נפוצה ביקורת על נהנתנותו, לכאורה- הוא היה חבר הכנסת ששהה בחו"ל הכי הרבה פעמים, ונטען שהשתמש בתפקידו כשר התיירות כדי להתארח במלונות יוקרה. שריר בנה קשרים טובים עם חברי מועצת המפלגה הליברלית ודאג לרבים מהם לתפקידים בחברות ממשלתיות שנמצאו בשליטתו. לאחר הבחירות של נובמבר 1988, בישיבת מרכז הליכוד שנערכה באצטדיון יד אליהו, ישב שריר על הבמה ביחד עם כל השרים המיועדים בעת שיצחק שמיר הקריא את שמות חברי ממשלתו. שריר נדהם לגלות שהוא אינו נמנה עם השרים המיועדים[6]. בינואר 1990 עזב שריר את הליכוד ביחד עם ארבעה חברים נוספים מהמפלגה הליברלית, אשר לא היו מרוצים מהאיחוד הסופי של המפלגה הליברלית לתוך הליכוד, שהקימו את "המפלגה לקידום הרעיון הציוני".

שריר נודע בציבור כ"גיבור" "התרגיל המסריח". בעת ששמעון פרס ניסה להקים ממשלה, לאחר שמפלגת ש"ס הודיעה בלחצו של הרב ש"ך שתתמוך בשמיר, הוא נזקק לעריק מהליכוד והצליח להשיג הסכם עם שריר על הצטרפותו לממשלתו. ההסכם הושג בתיווכו של אברהם בריר, ידיד של שריר, וכלל הבטחה לכך ששריר יהיה שר בממשלה האחראי על שני משרדים, שריון מקום עבור שריר ברשימת המערך לכנסת ה־13, מינוי של מקורבים של שריר למשרות בכירות בחברות ממשלתיות, תמיכה בהקמת מפלגה חדשה בראשות שריר וסיוע כספי למפלגה שתקום[6]. שריר הסביר את חבירתו למפלגת העבודה בכך שנעלב כששמיר לא צירף אותו לממשלתו האחרונה, ולא הכין אותו לצעדו מראש ובכך נגרמה לו עוגמת נפש. לאחר כישלון "התרגיל המסריח" שב למפלגתו לאחר קריאתו של שמיר: "אברשה חזור הביתה!". הקריירה הפוליטית שלו באה אל סיומה למרות היענותו לשמיר. שנים לאחר מכן אמר שריר כי הוא "שמח שהתרגיל התמסמס", טען כי לא יכול היה לחיות עם זה, וכי הוא מניח שהיה מתפטר מממשלתו של פרס תוך זמן קצר אם הייתה קמה[7].

ב-24 במרץ 2017 שריר הלך לעולמו בבית החולים איכילוב[8]. הותיר אחריו את אשתו רבקה שריר, יושבת ראש קופת חולים מאוחדת לשעבר, ילדים ונכדים.

עמדותיועריכה

שריר היה ידוע בעמדותיו הנוקשות כלפי המחבלים. הוא התבטא בממשלה נגד עסקת ג'יבריל[9], דרש את מחיקת הכפר ביתא וגירוש מחבלים לאחר שקבוצת מטיילים הותקפה בעת מעבר ליד הכפר[10] וצוטט כאומר שהערבים שקרנים מלידה[11]. כשר משפטים סירב להסגיר את ויליאם נקש לצרפת, שהיה מבוקש בה על רצח של ערבי, בטענה שלחייו של נקש נשקפת סכנה אם יוסגר. כנגד החלטה זאת הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי שולמית אלוני ודדי צוקר ומספר פרופסורים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובתחילה אנשי פרקליטות המדינה סירבו לייצג את שריר בפני בית המשפט. לבסוף הסכימה נילי ארד לייצג את עמדת שר המשפטים, אך בג"ץ הכריע שהחלטתו של שריר לא נשענה על בירור עובדתי ועל כן בטלה.

לקריאה נוספתעריכה

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, ב, פרק א'(1), תל אביב: ירדן, 1988, עמ' 12–37.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ככל הנראה, החל ללמוד בו בכיתה ו'; ראו יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, ב, תל אביב: ירדן, 1988, עמ' 12.
  2. ^ אברהם שריר, המזכירים - חלק בלתי נפרד מהסיעות, מעריב, 6 במרץ 1962
  3. ^ לשכת התיאום ייצגה את חברת העובדים, מעריב, 10 בפברואר 1970
  4. ^ פגישות עסקים והזמנה לבר מצווה, מעריב, 23 ביולי 1970
  5. ^ מינוי נציגי ציבור לבית הדין לעבודה, ילקוט הפרסומים 1556, 2 באוקטובר 1969, עמ' 66
  6. ^ 6.0 6.1 גדעון אלון, הבחירה הישירה, ביתן, 1995, עמוד 75
  7. ^ מדבריו בתוכניתו של דניאל בן סימון, "היו ימים" בערוץ הכנסת, 2008
  8. ^ שר המשפטים לשעבר אברהם שריר הלך לעולמו בגיל 85, באתר ‏mako‏‏, ‏24 במרץ 2017‏
  9. ^ Edward Alexander, The Jewish idea and its enemies: personalities, issues, events, Transaction Publishers, 1988, page 187
  10. ^ Punishing a nation, South End Press, 1990, page 113
  11. ^ Noam Chomsky, Fateful triangle: the United States, Israel, and the Palestinians, South End Press, 1999, page 482