אורי עמית

ראש עיריית רמת גן בין השנים 1989-1983

אוּרי עמית (6 בינואר 1934 - 18 באוקטובר 2011) היה איש ציבור ישראלי, פעיל מפא"י ומפלגת העבודה, שכיהן כראש העירייה השלישי של רמת גן (1983–1989).

אורי עמית
אורי עמית
אורי עמית
אורי עמית
לידה 6 בינואר 1934
בגדאד, עיראק
פטירה 18 באוקטובר 2011 (בגיל 77)
רמת גן, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פעיל מפלגה
מפלגה מפא"י ומפלגת העבודה
ראש עיריית רמת גן ה־3
19831989
(כ־6 שנים)
חבר האופוזיציה העירונית ר"ג
19892003
(כ־14 שנים)
פעיל מפלגה, איש המחתרת הציונית בעיראק, יו"ר ארגוני עובדים שונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון לאורי עמית ברמת גן

ביוגרפיה עריכה

עמית נולד בבגדאד בירת עיראק, בשם עובד עבודי פאשה. בהיותו בן חמש, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. כילד הוא הגיע לשכונת רמת יצחק (רמת-גן ב' דאז), שבה התגוררו מאז שנת 1927 קרובי משפחתו. לאחר תקופה קצרה חזרה המשפחה לעיראק.

בית המשפחה היה בית פתוח לתנועת "החלוץ" - התנועה הציונית בעיראק. בין באי הבית היה השליח ירחמיאל אסא, חבר קיבוץ חולתה, שתרם רבות לקהילה היהודית בעיראק ולעלייתה ארצה. בנערותו עסק עמית בפעילות ציונית מחתרתית - הוא נהג לחלק חומר ציוני וחומר ללימוד השפה העברית על אופניו. עקב חשש מרדיפות ומאסרים הבריח אביו של אורי את ילדיו לישראל. בסופו של דבר, עמית עלה לארץ בשנית בעלייה בלתי-לגאלית בשנת 1949 במסגרת המחתרת הציונית "החלוץ" דרך איראן בגיל 16.

בישראל למד אורי בכפר הנוער בן-שמן ומאוחר יותר עבר לקיבוץ יגור, בו התעצבה תפיסתו האידאולוגית. לאחר שירותו הצבאי כטכנאי בצוות קרקע של טייסת קרבית בחיל האוויר,[1] התגורר מספר שנים באילת ועבד במפעל בתמנע, שם החל בפעילות פוליטית במפא"י (לימים מפלגת העבודה) ובגיל 23 נבחר כיו"ר ועד עובדי המפעל.

בשנת 1959 נשלח על ידי המפלגה למכון להשכלה בבית ברל. משם הגיע בראשית שנות ה-60 לרמת גן, היה פעיל בחוגי הצעירים של מפא"י בעיר, ומ-1963 כיהן כמזכיר הסתדרות הפקידים במועצת הפועלים של רמת-גן–גבעתיים (האגודה הגדולה ביותר במועצה) במשך יותר מ-12 שנה.[2] משנת 1965 כיהן בנוסף כיו"ר מטה הדור הצעיר של המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל ברמת גן. היה ממייסדי המשמרת הצעירה של מפא"י וחבר הלשכה הארצית הראשונה שלה, וממקימי ה"חוג לשילוב" (חוג צעירי מפא"י מיסודם של יוצאי האוניברסיטה) וחבר הנהלתו הארצית.

בשנים 1967-68 למד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, אך הפסיק את לימודיו לקראת הבחירות לכנסת השביעית.

בדצמבר 1975, לאחר מותו של מזכיר מועצת הפועלים אליעזר אלקס, נבחר (כמועמד יחידי) למזכיר בפועל, וכעבור חודש, בינואר 1976, נבחר למזכיר הקבע של מועצת הפועלים.[3] הוא כיהן בתפקידו במשך תשע שנים (נבחר מחדש בשנת 1977[4] ושוב ב-1981[5]). בראשית שנות ה-80 היה ממקימי חוג "יחדיו" במפלגת העבודה.[6]

בשנת 1983 גבר על נאוה ארד בהתמודדות על מועמדות מפלגת העבודה לראשות עיריית רמת-גן[7] ובבחירות גבר על ראש העיר המכהן ד"ר ישראל פלד ונבחר להיות ראש העיר הראשון של רמת גן מטעם מפלגת העבודה.

בין הישגיו כראש העירייה: סגירת מפעלים מזהמים, הכנת התשתית לפיתוח מזורז במתחם הבורסה, שיפור התשתיות - כבישים, ביוב ומים, הגדלת שטחי הגנים בעיר, פתיחת המוזיאון לאמנות ישראלית ברחוב אבא הלל ובניית קניון איילון ושכונת ערמונים. כמו כן פעל לשיפוץ ביתו הפרטי של אברהם קריניצי, ראש העיר הראשון, והסבתו למוזיאון לתולדות רמת גן, חיזק את הקשר בין רמת-גן לערים תאומות ברחבי העולם והצליח לשפר את שיעור הגבייה בעיר, כך שבסוף הקדנציה שלו היה בקופת העירייה עודף תקציבי ניכר.

בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 1989 הפסיד עמית מול צבי בר, שרץ מטעם הליכוד. עמית המשיך לתפקד באופוזיציה העירונית עד שנת 2003. במקביל פנה לעסקים והגביר את פעילותו במפלגת העבודה. תקופה מסוימת נמנה עם מקורביו של אהוד ברק.

בשנת 1989 הועמד לדין באשמת לקיחת שוחד, בכך שקואופרטיב דן שילם 5,000 דולר למוציא לאור של המקומון העירוני "רמת גן שלנו" לבקשתו ולקידום עניינו האישי של עמית כראש עיריית רמת גן, בתמורה לזירוז ההליכים שהיו דרושים להשלמת העברת חניון האוטובוסים של "דן" משכונת "גלי גיל" ברמת גן למתחם חדש בסמוך לאצטדיון העירוני, ולהשגת "רצון טוב והבנה" לצרכיו של הקואופרטיב מצד העירייה בנושאים שבהם נזקק הקואופרטיב לעירייה. ב-27 בינואר 1993 הורשע עמית בבית המשפט המחוזי, ונדון לתשעה חדשים מאסר על תנאי ולקנס בסך 11,000 ש"ח. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.[8]

בשנת 2002 עתר עמית לבג"ץ בבקשה שיורה למשטרת ישראל וליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה נגד ראש עיריית רמת-גן, צבי בר, בחשד שלקח שוחד.[9] בהמלצת בג"ץ חזר בו עמית מעתירה זו.[10]

אורי עמית נפטר באוקטובר 2011, ונטמן בבית העלמין בהרצליה. הוא הותיר אחריו בן אחד.

בבית מועצת פועלי רמת גן וגבעתיים לשעבר נקבעה לוחית זיכרון לזכרו.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ טכנאי המטוסים לשעבר מאמץ את הבסיס, מעריב, 9 באוגוסט 1984.
  2. ^ מ. פ. ר"ג-גבעתיים דורשת הארכת כהונתו של המזכיר, דבר, 31 במרץ 1975; אורי עמית – מזכיר בפועל של מ.פ. ר"ג–גבעתיים, דבר, 5 בדצמבר 1975.
  3. ^ מוחים על התערבות הראל בבחירת מזכיר מ.פ. ר"ג, דבר, 19 בנובמבר 1975; א. עמית ייבחר היום מ"מ מזכיר מועצת פועלי רמת-גן, דבר, 4 בדצמבר 1975; אורי עמית – מזכיר בפועל של מ.פ. ר"ג–גבעתיים, דבר, 5 בדצמבר 1975; מזכיר מ.פ. רמת-גן ייבחר בסוף החודש, דבר, 17 בדצמבר 1975; בחירת מזכיר מ. פ. ר"ג–גבעתיים ב-4 בינואר, דבר, 28 בדצמבר 1975.
  4. ^ אורי עמית מזכיר מ.פ. רמת-גן וגבעתיים, דבר, 4 באוגוסט 1977.
  5. ^ אורי עמית – מועמד העבודה למזכיר מ.פ. ר"ג, דבר, 26 בפברואר 1981; אורי עמית נבחר מחדש למועצת פועלי ר"ג–גבעתיים, דבר, 17 ביוני 1981
  6. ^ אורי עמית, חוג "יחדיו" הוא מפא"י, דבר, 2 בספטמבר 1981.
  7. ^ יצחק מרידור, עמית - מועמד ברמת גן, דבר, 14 ביוני 1983
  8. ^ ע"פ 1798/93 אורי עמית נגד מדינת ישראל, ניתן ב-1 בספטמבר 1994
  9. ^ שמואל דקלו, ‏ראש עיריית ר"ג לשעבר לבג"ץ: צבי בר קיבל שוחד במיליוני דולרים, באתר גלובס, 30 באוקטובר 2002
  10. ^ בג"ץ 9215/02 אורי עמית נ' משטרת ישראל ואחרים, ניתן ב־2 באפריל 2003