נאוה ארד

פוליטיקאית ישראלית

נאוה ארד (נולדה ב-4 בדצמבר 1938) היא חברת הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה.

נאוה ארד
אין תמונה חופשית
לידה 4 בדצמבר 1938 (בת 81)
כסלו ה'תרצ"ט
קיבוץ חולדה, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה מכללת בית ברל, האוניברסיטה העברית, בית הספר לכלכלה של לונדון
עיסוק פוליטיקאית, עובדת סוציאלית, חברת איגוד מקצועי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המערך עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המערך, העבודה, סיעת יחיד
חברת הכנסת
20 ביולי 198113 ביולי 1992
(11 שנים)
4 בנובמבר 199517 ביוני 1996
(32 שבועות ו־3 ימים)
כנסות ה־1012, ה־13
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נאוה ארד נולדה בקיבוץ חולדה. אביה, דוד ברמן, היה ראש המועצה המקומית חדרה בשנים 19461954 והיה לראש העירייה הראשון בין השנים 1954 - 1956. ארד שירתה בצה"ל כסמלת סעד בנח"ל המוצנח, למדה הוראה במכללת בית ברל, קיבלה תואר ראשון בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במינהל חברתי ומדיניות סוציאלית מבית הספר לכלכלה של לונדון, בעקבות לימודים בשנים 1970-1972.

ארד הייתה מזכירה ארצית של איגוד העובדים הסוציאליים (1964[1]1970)[2]. במחצית השנייה של 1970 היא יצאה ללמוד לתואר שני לבריטניה ופרשה מתפקיד מזכירת איגוד העובדים הסוציאליים[3].

בהסתדרותעריכה

בדצמבר 1969 השתתפה לראשונה בוועידת ההסתדרות[4][5]. ביולי 1970 שותפה בוועדה המנהחלת של המרכז לתכנון וחקר, בראשות יצחק בן אהרן[6]. ב-1974 נבחרה כחברת הוועדה המרכזת של ההסתדרות הכללית מטעם חברי מפא"י לשעבר[7], בעקבות כניסתה של נוזהת קצב לכנסת ופרישתה של בבה אידלסון[8]. היא הייתה ממלאת מקום יושב ראש המרכז לביטחון סוציאלי, אחראית על המחלקה לעזרה הדדית ופנסיה יחד עם יעקב (קובה) וילן[9], חברת הוועדה לשליחויות בינלאומיות[10] וחברת ועדת קבע לענייני ועדת הכספים של הכנסת[11][12]. מתוקף אחריותה על המחלקה לעזרה הדדית היא הייתה אחראית על קופת חולים כללית[13].

במאי 1977 נבחרה על ידי לשכת מפלגת העבודה למועמדת המערך למזכירת נעמ"ת בגוברה על דרורה מאיר[14]. כיהנה כמזכירה הכללית של נעמת בשנים 19771981. בשנים 19881994 שימשה כיו"ר מועצת המנהלים של "משען".

במפלגת העבודהעריכה

במקביל הייתה פעילה במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה[15]. היא הצטרפה בתחילת 1970 לחוג של צעירים במפלגה, שכללה גם את יוסי שריד, עוזי ברעם, עדי אמוראי, מיכאל חריש ועמירם סיון[16]. ביולי 1972, עם שובה מלימודיה בלונדון, היא נבחרה ליושבת ראש מחלקת החברות במפלגה[17]. לקראת הבחירות לכנסת השמינית היא העלתה דרישה לייצוג של 25% לנשים ברשימת המפלגה לכנסת[18]. בספטמבר 1973 היא שולבה בוועדה המסדרת את רשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת[19]. בשנת 1979 הייתה סגנית יו"ר האינטרנציונל הסוציאליסטי לנשים[20]. באותה שנה היא נמנתה על המחנה של יעקב לוינסון במפלגה[21].

בשנת 1983 התמודדה על מועמדות מפלגת העבודה לראשות עיריית רמת-גן[22], אך הפסידה לאורי עמית. באוקטובר 1993 מונתה ליועצת ראש הממשלה למעמד האשה של יצחק רבין וליו"ר המועצה הלאומית לקידום מעמד האשה.

בכנסתעריכה

ארד שימשה כחברת כנסת ברציפות בכנסות העשירית, האחת עשרה והשתים עשרה מטעם מפלגת העבודה והייתה חברה בוועדות העבודה והרווחה, הכספים והעלייה והקליטה. לקראת הבחירות לכנסת ה-13 נדחקה לאחורי רשימת המועמדים ולא נכנסה לכנסת ה-13. לאחר רצח יצחק רבין הייתה ארד הבאה בתור ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-13. אולם יושב ראש הכנסת, שבח וייס קבע שהיא אינה יכולה להיכנס לכנסת, בגלל שבאותה עת הייתה עובדת מדינה הפסולה להתמודד לכנסת. ארד עתרה לבג"ץ נגד יושב ראש הכנסת ורוב של חמישה שופטים נגד שניים קבע שמועמד לכנסת אינו מנוע מלהיות עובד מדינה לאחר הבחירות ולכן ארד כשירה להיכנס לכנסת[23].

לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה פרשה ממפלגת העבודה והקימה סיעת יחיד על שמה.

לכנסת ה-14 וה-16 התמודדה כיו"ר רשימת גיל, ללא הצלחה. בבחירות לכנסת ה-17 זכתה הרשימה, הפעם בראשות רפי איתן וללא הכללת ארד, בשבעה מנדטים. לבקשתה נשארה בתפקיד מזכ"ל המפלגה ולא התמודדה על תפקיד שר. בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצבה במקום ה-25 מתוך 26 ברשימת גיל, שלא עברה את אחוז החסימה.

עמדותעריכה

ארד תמכה בשוויון מלא בין גברים לנשים ובמסגרת זאת בקשה לבטל את חוקי המגן שהעניקו זכויות יתר לנשים, כמו חוק עבודת נשים[24]. כן התנגדה להקלות על קבלת פטור משירות בצה"ל לנשים, באופן הפוגע במה שהיא ראתה כהישג: שירות חובה לבנות ובנים בצה"ל[25]. כיו"ר נעמת כיוונה את הארגון להגברת מעורבות האשה בבעיות החברה במקום התרכזות באספקת שירותים לנשים[26].

ארד ראתה חשיבות רבה בחינוך לגיל הרך והטיפה לחינוך חינם מגיל 3[27], כיותר חשוב מחינוך תיכון חינם[26].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נתקבלה על ידי שר הסעד, חרות, 17 בספטמבר 1964
  2. ^ אנשים ומוסדות, דבר, 23 באוגוסט 1966
    עולים סוציאליים מהעליה החדשה, דבר, 11 ביולי 1969
    תובעים להגדיל קיצבות הביטוח הלאומי לקשישים ולילדים, למרחב, 1 בפברואר 1970
    מבקשים לקיים בחירות אישיות, דבר, 20 במאי 1970
  3. ^ מסיבת פרידה לשלושה מזכירי איגודים מקצועיים, דבר, 20 באוגוסט 1970
  4. ^ רעיה נבו, הן משתתפות לראשונה בוועידת ההסתדרות, דבר, 11 בדצמבר 1969
  5. ^ צירות בועידת ההסתדרות, למרחב, 15 בדצמבר 1969
  6. ^ בישיבת הועעדה המרכזת, למרחב, 6 ביולי 1970
  7. ^ מפא"י לשעבר בחרה נציגיה לוועדה המרכזת, מעריב, 18 באפריל 1974
  8. ^ ישעיהו אביעם, הליכוד יעשה מאמץ מיוחד להביא לצירוף נציגיו לוועדה המרכזת, מעריב, 19 בפברואר 1974
  9. ^ חיים ליפשיץ, נשלם איוש המשרות בוועדה המרכזת, דבר, 3 במאי 1974
  10. ^ אושרו חלוקת התפקידים בוועדה המרכזת ואיוש מחלקות הוועה"פ, דבר, 6 במאי 1974
  11. ^ ועדת קבע לענייני ועדת הכספים של הכנסת, דבר, 14 במאי 1974
  12. ^ נאוה ארד - מומחית לעבודה סוציאלית, דבר, 7 ביוני 1974
  13. ^ יוסי ביילין, האם יוטל מס התרופות?, דבר, 4 באפריל 1976
    ועדה ציבורית תוקם לבדוק מבנה קופת חולים ומערך הביקורת שלה, מעריב, 22 באוקטובר 1976
  14. ^ ישעיהו אביעם, נאווה ארד - מועמדת המערך למזכ"ל נעמ"ת, מעריב, 31 במאי 1977
  15. ^ דיון על תקנון המשמרת הצעירה במפלגת העבודה, למרחב, 25 בינואר 1970
  16. ^ אליהו אגרס, חוג חדש, "הקבוצה לשילוב", ‬הוקם על ידי קבוצה יוזמת של צעירים ב"עבודה", דבר, 23 בפברואר 1970
  17. ^ נאוח ארד - יו"ר מחלקת החברות ב"עבודח, דבר, 17 ביולי 1972
  18. ^ חברות "עבודה" תובעות ייצוג של 25 אחוז, דבר, 30 במרץ 1973
  19. ^ ספיר בראש ועדה לקביעת מועמדי העבודה לכנסת, דבר, 14 בספטמבר 1973
  20. ^ נאווה ארד במוסקבה, דבר, 9 בספטמבר 1979
  21. ^ משה מייזלס, יריות ראשונות בקרב פרס-רבין בעבודה, מעריב, 7 בספטמבר 1979
    "חוג בית ברל‭:"‬ לוינזון אינו זקוק לעיסקה, דבר, 7 באוקטובר 1979
  22. ^ יצחק מרידור, עמית - מועמד ברמת גן, דבר, 14 ביוני 1983
  23. ^ בג"ץ 7157/95, נאוה ארד נגד יושב ראש הכנסת
  24. ^ סוכמו הצעות החלטה לוועידת מפ' העבודה, דבר, 27 בינואר 1981
  25. ^ נאווה ארד קוראת להיאבק נגד ביטול חוקים, דבר, 12 ביוני 1977
  26. ^ 1 2 חיים איזק, חינוך תיכון חינם אינו בעדיפות ראשונה, דבר, 15 במרץ 1978
  27. ^ ועידת העבודה ננעלה, דבר, 6 באוגוסט 1969