איתמר רבינוביץ

דיפלומט ישראלי

איתמר רבינוביץ (נולד ב-1942) הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה של המזרח התיכון, נשיאה השישי של אוניברסיטת תל אביב, ושגרירה לשעבר של ישראל בארצות הברית.

איתמר רבינוביץ
איתמר רבינוביץ
איתמר רבינוביץ
לידה 1942 (בן 78 בערך)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע דיפלומט, היסטוריון, פוליטיקאי, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד שגריר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

רבינוביץ נולד בירושלים לגוטמן רבינוביץ, ששימש שנים רבות מנכ"ל "מעריב" (אחיו של אהרן יריב). השתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. סיים תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית ותואר שני באוניברסיטת תל אביב. הוא השלים עבודת דוקטורט על סוריה, באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ב-1971, והתמנה למרצה להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. הוא התמנה לראש מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה ב-1983, מונה לדקאן הפקולטה למדעי הרוח ב-1989 ולאחר מכן לרקטור באוניברסיטת תל אביב. ב-29 בנובמבר 1992 אישרה ממשלת ישראל את מינויו כשגריר ישראל בארצות הברית, אך כניסתו לתפקיד התעכבה מפני שנתגלה ברבים שארבעה ימים לפני מינויו, מס הכנסה החליט להטיל עליו כופר בגין הפרת חובת דיווח על שכר שגבה מאוניברסיטאות בארצות הברית בשנים 1982, 1986 ו-1989 שבהן שהה בשבתון, כופר אותו שילם רבינוביץ ביום המינוי עצמו, וכן שהמפקח על מטבע חוץ הטיל עליו כופר בגין החזקת מט"ח ללא היתר. ב-17 בינואר 1993 בחנה הממשלה את מינויו לשגריר לאור הגילויים החדשים והחליטה להותיר את החלטתה הקודמת על מכונה. על החלטה זו של הממשלה הוגשה עתירה לבג"ץ, ובית המשפט החליט ב-28 בינואר לדחות את העתירה מאחר שמצא את החלטת הממשלה כעומדת במתחם הסבירות.[1] רבינוביץ כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית בשנים 1996-1993 וכראש צוות המשא ומתן לשיחות עם סוריה בממשלת רבין השנייה ובממשלת פרס שלאחר רצח רבין. רבינוביץ נבחר לכהן כנשיאה השישי של אוניברסיטת תל אביב בשנת 1998, תפקיד בו שימש שתי כהונות עד שנת 2007. במהלך כהונתו כנשיא נקלעה האוניברסיטה לגרעון ובוצעו בה קיצוצים נרחבים אשר הובילו לביקורת כלפי תפקודו של רבינוביץ.

רבינוביץ מכהן גם כפרופסור וכעמית אורח באוניברסיטת ניו יורק (NYU), באוניברסיטת קורנל, באוניברסיטת פנסילבניה, במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, באוניברסיטת טורונטו, באוניברסיטת קרלטון באוטווה, ובמרכז וילסון במכון הסמיתסוני שבוושינגטון הבירה.

רבינוביץ הוא מחברם של מספר ספרים, ביניהם הספר "מדינות ערב: תהליכים ובעיות יסוד" (1986), הספר "השלום שחמק" (1991), אשר עוסק ביחסי ישראל-סוריה ואשר זכה בפרס הספר היהודי, והספר "סף השלום" (1998). ב-2012 ראה אור ספרו "האופק המתרחק: ישראל, הערבים והמזרח התיכון 1948-2012", בהוצאת דביר, שהוא מהדורה מעודכנת של ספרו "חבלי שלום" שיצא לאור ב-2004.

רבינוביץ נבחר בשנת 2008 לחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית. חבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, הוא עוטר על ידי הרפובליקה האוסטרית ב-Honorary Grand Golden Cross ועל ידי ממשלת צרפת למפקד במסדר הדקלים של האקדמאים

בשנת 2009 זכה בפרס השלום של "קרן קורן וגרסטנמן", ביחד עם סרי נוסייבה, נשיא אוניברסיטת אל-קודס. [2] בתו איריס רבינוביץ ברון היא שופטת בבית המשפט המחוזי מרכז, ובתו השנייה, פרופ' ארנה רבינוביץ עיני, היא מרצה בכירה וסגנית דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.

ספרים ומחקריםעריכה

  • Michael G. Fry, Itamar Rabinovich, Despatches from Damascus : Gilbert MacKereth and British policy in the Levant, 1933-1939, Tel Aviv University, 1985 ISBN 9789652240040
  • The Brink of Peace: The Israeli-Syrian Negotiations, Princeton University Press, 1999 ISBN 9781400822652
  • Yitzhak Rabin: Soldier, Leader, Statesman (Jewish Lives), Yale University Press, 2017
  • האופק המתרחק: ישראל, הערבים והמזרח התיכון, 2012-1948, הוצאת דביר, 2012.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא איתמר רבינוביץ בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה