אלון בכות

אַלּוֹן בָּכוּת הוא אתר מקראי ובו אלון שלמרגלותיו נקברה דבורה מינקת רבקה, ייתכן שנמצא בשומרון, בסמוך לבית אל, כפי המסופר בספר בראשית:[1]

עץ אלון שגילו הוערך בכ-1000 שנים, צולם ב-2006

"וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת:"

זיהוי וייצוגעריכה

חוקרי התנ"ך וארץ ישראל העלו מספר סברות באשר לזיהוי אתר אלון בכות, באתרים אחרים שהוזכרו בתנ"ך.

האחת, באלון תבור, עץ מוכר באזור הר תבור ששימש כציון דרך, המוזכר בספר שמואל בהדרכתו הנבואית של שמואל לשאול על ציוני הדרך בדרכו העתידית לאחר הפרדם:[2].

"וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד: בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי: וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן:"

השנייה, באתר שנקרא: בֹכים על שם בני ישראל שמררו בבכי לאחר הופעתו של מלאך ה', פרשה המוזכרת בספר שופטים[3].

" וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: ... וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ: וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַ-ה':"

והשלישית, עליה חלקו החוקרים, באתר שבו שפטה דבורה הנביאה את בני ישראל, כאשר היא יושבת תחת תומר דבורה[4].

"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא: וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט:"

החוקר ד"ר זהר עמר משייך את אלון בכות אל תופעה שכיחה של קידוש עצים, אחת ממערך של פולחן וסגידה לכוחות הטבע, באזור הסהר הפורה ובארץ ישראל בכלל זה, מאז העת העתיקה[5][6].

ייצוגים בתרבות העבריתעריכה

בביטוי "אלון בכות" נעשה שימוש בספרות העברית לדורותיה, בין השאר בספרות התורנית[7], בקינות[8], ובספרי הספדים על רבנים שהלכו לעולמם; כגון הספרים על ר' משה יהושע יהודא ליב דיסקין[9], ר' מרדכי זאב איטינגא[10], ור' אליהו פוסק[11]. בראשית ימיה של העיתונות העברית נקראו מאמרי ההספדים והנקרולוגים בשם זה.

בספרו של חוקר ארץ ישראל ישעיהו פרס: ארץ-ישראל: ספר-המסעות, הוא נקב בשם אלון בכות באשר למין אלון מצוי בארץ ישראל[12].

לקריאה נוספתעריכה

  • הערך: אלון בכות, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 50.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק ח'.
  2. ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוקים א'-ג'.
  3. ^ ספר שופטים, פרק ב', פסוקים א'-ה'.
  4. ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוקים ד'-ה'.
  5. ^ ראו: זהר עמר, על העצים הקדושים בספרות היהודית, באתר אוניברסיטת בר-אילן.
  6. ^ ראו: אבי שמידע, צבי שמיר ומיכאל וינברג, עצים קדושים וקשישים בישראל, באתר סנונית.
  7. ^ אלון בכות על מגילת איכה, באתר היברו בוקס.
  8. ^ אברהם גולדפאדן, אלון בכות, באתר פרויקט בן-יהודה.
  9. ^ אלון בכות, באתר היברו בוקס.
  10. ^ אלון בכות, באתר היברו בוקס.
  11. ^ אלון בכות, באתר היברו בוקס.
  12. ^ ישעיהו פרס, ארץ-ישראל ספר-המסעות, ירושלים-ברלין-וינה: הוצאת בנימין הרץ, תרפ"א 1921, עמ' 63.